התיקו מול ארסנל

אוהדי יונייטד: אם לסכם את אכזבתכם מהמשחק בשבוע שעבר בשורה אחת, זה היה משהו כמו: אם זה מה שמוריניו היה מביא ליונייטד, אז לא תודה. לאור הטענות האלה אני נוטה להסכים אתכם. שלא תבינו אותי לא נכון: אני חושב שמוריניו מתאים כמו כפפה ליונייטד מבחינה מקצועית, ואני מאמין ש...

אין המון מה להגיד – הקורא והמגיב JM קיבל את מבוקשו, טרי חגג כמו אחרי נצחון, פאב קיבל סטנדינג אוביישן על כלום רק להטריל את ארסנל, זומה נכנס כדי לגרזן קבוצה ללא עוקץ, קוואדראדו קיבל דקה של דשא, תצוגה הגנתית מצויינת ואחריות בכל מהלך, ואין לחיצת ידיים עם ונגר בסיום.

וזה היה קצת מתיש. בשלב מסוים הרגשתי עייף רק מלצפות בעוד מתפרצת חסרת תוחלת. נראה לי שאפילו הזאר לא האמין שיהיו פה שערים.

וולבק ורמירז היו הכי קרובים להכריע את ההתמודדות, אבל 3 בעיטות למסגרת משתי הקבוצות זה מעט מדי מול שני שוערים נפלאים.

החישובים לאחור נמשכים, כשכרגיל יש משחקים חסרים ועוד הפתעות. הצד החיובי הוא שיש משחק ברביעי. לסטר, here we come!

עדכון מחצית:

מוריניו לא היה מוכן לגלות מי הוא החלוץ המדומה אפילו בראיון 5 דקות לפני המשחק. ובסוף התברר שזהו לא פחות מאשר אוסקר – בחירה מרשימה ביצירתיות שלה אפילו מצד ז׳וזה.

אוסקר מצידו היה קצת מבולבל בקשר לעמדה שלו. ניסה לבצע את המובן מאליו עבור חלוץ, אבל שכח יותר תנועה לצדדים ותנועה בכלל. קצת אנמי, תכונה ידועה בקשר אליו.

חוץ מזה נהנינו מדי הרבה אחזקת כדור יחסית, ובעוד ארסנל שיחקו בהתלהבות והיו ראשונים לכל כדור (והקהל ראשון לכל כדור של פאברגס עם בוז) הם לא נהנו ממצבים משמעותיים.

והכדור של וויליאן לרמירז – זהב. חבל שלא נגמר ברשת.

בקיצור – לא defensive masterclass של מוריניו – אלא משחק דינאמי בעל אופי פיסי וזהיר עד כה.

אם אתם מצטרפים במקרה לעונת הפרמייר ליג היום ו/או נחתתם עכשיו מכוכב אחר, אז צ׳לסי, (שהיא מועדון בן כ-100 שנה, אחד מבין 4 מועדוני הפרמייר ליג שזכו באליפות מאז שנת 2000, וכח עולה באירופה של המילניום הנוכחי), מובילה את הטבלה בהפרש יפה, כשהקבוצות הבאות אחריה לא הצליחו עדיין להחליט, גם אחרי 33 וחצי מחזורים, מי מהן מייצגת את הליגה במאבק נגדה.

במחזור הקודם היה זה תורה של מנצ׳סטר יונייטד, מועדון פאר שנקלע לרווחה כלכלית וקשיים מקצועיים וזהותיים, לנסות את מזלה לשים את המקל בגלגלי המובילה. אלא שבעוד שרבים ציפו מז׳וזה מוריניו, המנג׳ר המעוטר והשנוי במחלוקת של צ׳לסי להציב מערך התקפי שינסה לנסח הצהרת כח מול יונייטד המשתפרת ולנצח אותה במגרשו הביתי נצחון משכנע – לא היתה לאותם רבים וטובים סיבה טובה להאמין בכך.

ראשית, כיוון שז׳וזה מוריניו מעולם לא האמין ביתרונותיו האבסולוטיים של הכדורגל ההתקפי. את פתיחת העונה ההתקפית והיפה של צ׳לסי, שזכורה ממשחקים כמו נצחון 3-6 בחוץ על אברטון, הוא תכנן היטב כדי להתבסס על כדורגל שוטף ומלהיב ולמזער את ההתבססות על אלמנט המזל. אולם בחלק בשני, הרצון העז לעמוד בהבטחותיו לתואר בעונתו השניה, והשילוב עם פציעות והשעיות של שלושה מעמודי התווך של הסגל שבנה הביאו אותו לשחק כדורגל פרגמטי הרבה יותר.

אוהדי יונייטד: אם לסכם את אכזבתכם מהמשחק בשבוע שעבר בשורה אחת, זה היה משהו כמו: אם זה מה שמוריניו היה מביא ליונייטד, אז לא תודה. לאור הטענות האלה אני נוטה להסכים אתכם. שלא תבינו אותי לא נכון: אני חושב שמוריניו מתאים כמו כפפה ליונייטד מבחינה מקצועית, ואני מאמין שהיה מביא תארים רבים למועדון הרעב תמיד הזה.

אבל זה היה גורם למספר דברים לקרות: קודם כל, מוריניו היה מחזיר אתכם שוב לעמדת הנוסע ליד הנהג. אם פרגוסון הרגיל אתכם להיות אוהדים פאסיביים, לשמוח על נצחונות ולקלל על הפסדים, אבל תמיד להיות על תקן צופים, הרי שהתרשמותי היא שדיוויד מוייס הזכיר לכם פתאום את תפקידו האוניברסלי של אוהד הכדורגל: להיות מנג׳ר כורסה. ואתם התלהבתם, והתחלתם להמליך ולשלוח לגיליוטינה, וכשנגמרו המאמנים לערוף את ראשם עברתם לשחקנים, הקמתם בית דין שדה נחמד ויעיל שדן את כל מי שמעצבן אתכם בהרמה לא מדוייקת לחובה ולהגלייה.

דבר שני, זה היה גורם לתחושה של נוסחתיות. אחד הדברים המעצבנים בספורט הוא לראות מועדון מנסה לצאת מתקופה של כשלונות בעזרת רכישת הכלי היעיל ביותר שניתן למצוא בעזרת כסף רב והתמסרות טוטאלית אליו. שטיינהאוור מפריע לי בפלייאוף? נביא אותו לספסל של מכבי. פיל ג׳קסון עשה את זה בגדול עם ג׳ורדן? נצמיד אותו לשאקובי. וגם — אין לנו חלוץ נורמלי כבר 3 שנים? נקנה את דייגו קוסטה. נכון, גם המועדון האהוב עליי חוטא בנוסחתיות כזו, אלא שכנראה שהימנעות ממנה היא פריווילגיה של מועדונים בעלי עמוד שדרה, דרך עצמאית משלהם, ו-15 פלוס צלחות באוסף הגביעים שנבנה לאורך תקופה ארוכה. לכן – בלי קשר למידת ההתאמה ליונייטד – אני חושב שנכון עשו כשלא החתימו את מוריניו באולד טראפורד.

הערה בסוגריים: לגבי הויכוח האם מוריניו אכן רצה להחליף את פרגוסון אחרי הפרישה או שהעדיף את צ׳לסי – אני אנקוט פה עמדה לא פופולרית ואנחש שהוא רצה באתגר, ויונייטד לא. אין לי יותר ידע מלאף אחד מכם, אבל זו ההרגשה שלי.

אלא, שאני רואה מגמה מטרידה אצלכם, שדונים אדומים: כשאתם כושלים עם ואן-חאל, כשהכדורגל מקרי, סתמי, כשהכוכבים הנוצצים והיקרים לא פוגעים – אתם פתאום מבקשים את עגל הזהב הפורטוגלי. וכשפתאום הולך לכם, הצלחתם לחבר שלוש מסירות ו-5 נצחונות – אתם נגעלים ממנו.

חבל, כי היה נעים לשמוע את תחינותיכם לאליל שלנו שכרגע פסליו צבועים כחול עמוק. היה מרענן לשמוע את המנצ׳סטרים למודי התארים וספוגי הבטחון וה-drizzle קוראים לשווא בשמו של מוריניו.

לא! אל לכם לבקש את רחמיו של המיוחד. טוב עשיתם שיצאתם לדרך לא נודעה, וגם אם תתעו במדבר – בסופו של דבר הדרך (ואם לא היא החוזים עם שברולט) יביאו אתכם שוב לארץ נושבת.

ולגבי המשחק מול ארסנל: 

אחרי שאיבד בעיני רבים את הבושה מול יונייטד – מוריניו לא מתכוון לשחק פתאום התקפי מול ארסנל בחוץ. מי שעדיין, למרות ההסטוריה, צופה משחק פתוח ושוטף שוב צפוי להתאכזב. בעונה שעברה נתנו לארסנל שישיה – אולם מאז הגאנרס התחילו גם הם לשחק הרבה יותר פרגמטי, להסתמך יותר על מתפרצות ואפילו יש להם קשר הגנתי טוב בדמות פרנסיס קוקלין. את אחזקת הכדור המפורסמת למד ארסן וונגר לנטוש ברגעים חשובים, וכך בהחלט ייתכן סצנריו שארסנל מובילה ומתבנקרת במשך רוב המשחק.

זהו למעשה התסריט העיקרי שעשוי להוביל למשחק טוב: ארנסל מובילה 0:1, אנחנו תוקפים בלית ברירה (לא ברור מי אמור לכבוש מהחוד), משווים, וכך מתפתח משחק מעניין.

אבל מעניין זה אובררייטד. אנחנו נלך על שעמומון ונקווה שבסופו נצא עם שער אחד מול אפס.

מילה על הצעירים: הגענו לחלק של העונה שבו מתחילים לדבר על העונה הבאה. המנג׳ר שלנו (נמאס לי כבר להקליד את השם שלו, אבל זה המחיר של אדם כ״כ דומיננטי וכריזמטי בקבוצה שלך – 90% מהפוסטים הם קודם על עליו) מדבר על כך שבעונה הבאה רובן לופטוס צ׳יק יהיה שחקן סגל ראשון, ומלבדו יש את פטריק באמפורד שמפציץ בבורו, ואת סולאנקה שנראה כמו חלוץ על בפוטנציה.

התכנית שנראית כרגע הכי סבירה היא: באמפורדיניו מושאל שוב, בשאיפה לבורו שיעלו לפרמייר ליג. סולאנקה יישאר כמו שהוא היום שחקן כאילו בסגל, ו-RLC יינסה לקבל דקות של ממש בקבוצה.

מוריניו שם את עצמו כאן במבחן – כי אם בסופו של דבר ישתפן ולא ישתמש ברובן באופן ממשי – הוא יאותת לשחקנים הצעירים שהכוונות שלו לגביהם אינן רציניות. מצד שני – אם ימכור את רמירז או את מיקל או את שניהם – ולא ירכוש קשר חדש (פוגבה לדוגמה) הוא יאותת כבר בקיץ על הרצינות בנושא. וכמובן שאז נשאלת השאלה למי תינתן עדיפות – ללופטוס צ׳יק או לאחד מהמושאלים – אוריאל רומאו או ואן חינקל.

צריך להבין שאחת הסיבות לסגל הצר מאד שבו השתמשנו העונה היא סיבה נפלאה: טפו טפו טפו לא היו לנו פציעות רציניות העונה, מלבד אולי הפציעה של קוסטה שאותה הוא סוחב מאתלטיקו. הצוות הרפואי והמקצועי בראשות ד״ר אווה עושים עבודה אדירה, וזה נתן למוריניו מעט הזדמנויות שהכריחו אותו לשלב אפילו את פיליפה לואיס, לא כל שכן שחקנים צעירים כמו נתן אקה. כולי תקווה שזה יימשך גם בעונות הבאות, אולם יש לצפות שלא כל עונה תהיה חלקה. יש פה גם אלמנט של מזל. ולפעמים כל מה ששחקן צעיר צריך כדי לקבל נסיון הוא חוסר מזל של שחקן אחר.

ועוד מילה על שחקנים שמוותרים עליהם רק כדי לגלות שהם פורחים במקום אחר:

כשסטארידג׳ כבש בצרורות בליברפול חלק מאיתנו מחה דמעה, או סתם מחה. אני מוכרח להגיד, ואני אקבל את זה אם לא אשמע אמין, שאני לא הבטתי אחורה בקשר אליו, ואפילו שמחתי עבורו. מועדונים בכירים לא יכולים להרשות לעצמם לרכוש ולקדם מהנוער מבלי לשחרר שחקנים. והמשמעות היא שלפעמים כדי לשפר את הסגל נאלצים למכור שחקן שמתברר שהוא טוב מאוחר יותר. אבל במקרה של סטארידג׳ וכמו במקרים רבים אחרים, לרבות לוקאקו – אין במכירתו משום הצהרה בדבר חוסר האמון בו. לעיתים קרובות יותר מדובר דווקא בחוסר הנכונות שלו להיאבק על מקום בהרכב (לוקאקו, דה ברויין), סכום גבוה עד כדי גיחוך שהוצע עליו (דוד לואיז) או סתם אדישות מסויימת בקשר ליכולת שלו לקחת אותנו רחוק (כאן אנחנו מגיעים לסטארידג׳).

כמו שדני וולבק נמכר לארסנל – למרות שרוב אוהדי יונייטד חושבים שהוא שחקן טוב, וגם הוא אנגלי ובכך לא מעיק על מניין הזרים בסגל – אבל פשוט לא עשה רושם שהוא יהיה זה שיביא בעצמו תארים ליונייטד בשנים הבאות. הוא יכול להיות שחקן משלים, כן – אבל שחקנים משלימים גדולים באמת יש מעט (סקוטי פיפן לדוגמה) ורובם נקברים בספרי ההיסטוריה תחת ערכי טריוויה דוגמת סלומון קאלו.

בכלל, אם יש עמדה שבה יש עוד פחות הזדמנויות מבעמדות אחרות הרי שהיא עמדת החלוץ – שם הדרך למעלה היא קודם כל גולים, אבל גם הרבה שערים מעמדת המחליף לא בהרכח מספיקים למקום בהרכב (צ׳יצ׳אריטו, והעונה קצת רמי).

לא עוזרת למצב העובדה שברבות מהקבוצות הטקטיקה השלטת היא 4-5-1 על צורותיו השונות, שלא משנה כמה הן רבות – הן לרוב נשענות על אדם בודד בעמדה הנחשקת.

ואולי לכן גם הברזילאים הפסיקו להכשיר חלוצים לאירופה – עם חלוץ בודד בחוד, הוא חייב להיות חזק, מה שמשאיר את הברזילאים עם פרדות כמו פרד והאלק. לכן אם אני משקיע בשחקן אחד, יש יותר סיכוי שיקבל מקום בהרכב באירופה אם יהיה מגן או קשר כנף. או אפילו מספר 10 – בעידן שבו מאחורי החלוץ יש לפעמים 3 מספרי 10 שמתרוצצים לרוחב.

בקיצור, חפרתי.

תהנו מחר, כלומר היום.

 

התיקו בברומיץ'
ההפסד לאברטון. ממפיס בלוז

56 Comments

יואב 25 באפריל 2015

מסכים לגמרי עם הזיגזוג של אוהדי יונייטד(ואני אוהד יונייטד).
את הערכתי ואהבתי אליו לא הסתרתי מעולם אבל מעולם לא הייתי ״דלוק״ על הרעיון שיבוא.
אנחנו צריכים לחפש את הכיוון שלנו. בי אין לחץ. אני לא עציב אחרי שנות הסר והכל בפרספקטיבה. אני אוהב את המיוחד כיריב שלי-זאת יריבות יפה וראויה. בעבר, הוא גרם לפרגי לחשוב ובלעדיו לא היה מתקיים דור הזהב האחרון של השדים.

יואב 25 באפריל 2015

בהצלחה מחר(:

אופיר 25 באפריל 2015

אני אוהד ארסנל. ב-2004 הייתי בטוח שאנחנו הולכים לכבוש את העולם, או לפחות להצטרף לרשימת מועדוני העל. מאז נכנסנו לתקופת צנע משופעת בצעירים חלשי אופי, שחקנים קטנים וטכניים שמרבים להפצע ונטישה של כל מי שרק יכול היה.

אין תואר שהייתי רוצה לזכות בו יותר מאשר אליפות הפרמיירליג, ועדיין אילו נתת לי את הבחירה בין התסכול של 11 השנה האחרונות או לזכות באליפויות כמו זו הנוכחית שלכם (בונקר פאתטי מול קבוצה נחותה בבית) – תודה, אבל לא תודה.

זהבי לך לטוטנהאם 25 באפריל 2015

כל מילה.
מוריניו היה יכול להביא לארסנל אליפות, האם אוהדי ארסנל היו נהנים ומתגאים באליפות הזו? אני אישית לא הייתי שמח

אוהד מוריניו 26 באפריל 2015

אני מכיר אוהד ארסנל שהיה מוכן להבליג הרבה מאוד בשביל אליפות. אבל עזבו. תישארו עם הכדורגל ההתקפי :-)

שלמה 26 באפריל 2015

דווקא אוהדי ארסנל הוותיקים היו הרבה יותר מאושרים מאליפות 'משעממת' ובונקריסטית בסגנון מוריניו שתחזיר שוב את הזהות של boring boring arsenal

אופיר 26 באפריל 2015

בוודאי שלא כולנו עשויים מקשה אחת. כתבתי את דעתי, ולא התיימרתי לייצג את אוהדי ארסנל עלי אדמות. אני גם לא טוען שצריך לעלות עם אותה הטקטיקה מול כל יריבה ולהפקיר את ההגנה – החמישיות והשישיות של העונה שעברה הצדיקו בעיני פיטורין של ונגר.

אופיר 26 באפריל 2015

אני רואה שעניתם לזהבי, אז שכח ממה שרשמתי.

Matipool 25 באפריל 2015

אני אוהד ליברפול . ב- 1990 לא היה אדם אחד בעולם שחשב שזו תהיה האליפות האחרונה של ליברפול לרבע מאה לפחות . לא מעניין אותי בונקרים , כדורגל שבלוני ומשעמם וכו׳ – רק תביאו לי אליפות ( מה היה דחוף לכם לרוץ למעלה בתוספת הזמן של המחצית הראשונה בעונה שעברה לעזאזל ? ) .

אביאל 26 באפריל 2015

אופיר – אז נסכם שמצב העניינים ימשיך ככה – שעמום ותארים לצ׳לסי, מחמאות וכיף מדי פעם לארסנל ?

אופיר 26 באפריל 2015

בוודאי, כל אחד עם הדיסוננס הקוגניטיבי שלו.

דורפן 25 באפריל 2015

תמיד הערצתי את מוריניו. מעולם לא רציתי את מוריניו ביונייטד. ועם כל הסיבות שמונים כאן ושם יש לי סיבה יותר פשוטה: הוא צריך להיות המנג׳ר של צ׳לסי.

יואב 25 באפריל 2015

לגמרי!

יניב פרנקו 26 באפריל 2015

התחושה האישית שלי וזה לגמרי אישי היא שמוריניו של צ'לסי ושל ריאל מדריד הוא כבר שבוי של התדמית שלו – זה שחייב להביא תארים כי מביאים אותו רק בשביל תארים – ובסוף האיש כבר הגיע לשלב בחיים שרוצים קצת קצת לשחרר את החבל – בעיניי הרצון שלו להגיע ליונייטד היה משום שהבין שביונייטד יש לו את ההזדמנות הטובה ביותר להגיע לסוג של מנוחה ונחלה.

לתחושתי מוריניו ביונייטד היה מתנהג שונה מכל מועדון אחר , הוא עדיין היה בונה את הקבוצה הכי טובה בכסף נתון וככל הנראה משתמש צינית בכדורגל מתגונן בחלקים מסוימים בעונה אבל היינו רואים זווית נוספת של מאמן שהוא בהגדרה גאון כדורגל.

גור אילני 26 באפריל 2015

בעקרון אתה צודק, בצ׳לסי הסבלנות של הבעלים כנראה באמת לא רבה לפי מדיניות המינויים שלו עד כה. ביונייטד הוא חשב שיוכל להנות קצת יותר ועל הדרך לנסות כמה דברים שאולי לא יזכה לעשות אותם בצ׳לסי.

אביאל 26 באפריל 2015

פרנקו – מילא בצ׳לסי, למרות שהנתונים והקצב של הקנדציה הראשונה שלו מראים אחרת, אבל בריאל מדריד מוריניו שיחק התקפי בהתאם לרוח הקבוצה, מלבד כמה משחקים מול ברצלונה והחל מאמצע העונה השנייה (ובעיקר בשלישית) בה הוא ניצח את ברצלונה גם כן בעזרת כדורגל התקפי – הקטע לגבי התדמית של מוריניו הוא הזוי מהסיבה הפשוטה שהוא לא נמדד על פי נתונים סטטיסטים כמו כמות שערים, נצחונות, מספר איומים לשער אלא על פי המשחקים מול ברצלונה, אם זה משחק אחד מול ברצלונה בחצי הגמר עם אינטר או כמה משחקים בשתי העונות הראשונות בריאל מדריד גם כן מול ברצלונה.

גור אילני 26 באפריל 2015

שעמום – ו-6 שחקנים בנבחרת העונה שנבחרה ע״י שחקני הליגה.

אביאל 26 באפריל 2015

גור – הצחוק הגדול של הבחירה הוא אי בחירות של פאברגאס – קוטיניו נכנס עם ארבעה שערים וארבעה בישולים לעומת שלושה שערים ו16 בישולים של פאברגאס, פשוט בדיחה.

יניב פרנקו 26 באפריל 2015

התקופה בריאל מדריד לדעתי התישה אותו והייתה מתישה כל מאמן – הוא בשלוש שנים שלו בריאל עשה הרבה יותר ממה שריאל עשתה בשלוש השנים לפניו – ובזירה המקומית הוא עשה את זה מול קבוצה היסטורית כמו ברצלונה – כל מאמן אחר היה נשפט אחרת – מה גם שזה הוציא ממנו אמוציות כמו בתקרית עם וילאנובה שלא אופיינית לו.
בעיני הוא אישיות מדהימה , תקשורתן מבריק והמלחמות הפסיכולוגיות שלו נהדרות , השחקנים שלו מעריצים אותו וכאיש מקצוע הוא מוריניו – אבל מדריד שחקה אותו לגמרי והוא לדעתי חיפש את ההיפך המוחלט שזו יונייטד ולא צלסי – אז במקום זה הוא חזר ״הביתה״ ושוב בנה קבוצה מפחידה ושוב יזכה באליפות בשנה השנייה ושוב ימצא את עצמו בעוד שנה או יותר במקום אחר – מאחל לו שלא אבל פסיכולוגית האיש שנזרק על ידי הארגון פעם אחת לעולם לא ירגיש שם בטוח .

תורג׳י 26 באפריל 2015

צ'לסי משחקת בונקר ועדיין כבשה יותר מארסנל המלהיבה.
כרגיל, ההתעוררות של ארסנל כשהכל סגור מעוורת את אוהדיה. כנראה שכל כך הרבה שנים של כלום לא מספיקות כדי ללמד לקח.

אריק 26 באפריל 2015

זה מצחיק לדבר על צעירים שחקני בית כששחקן הבית האחרון שעלה מהנוער הוא טרי. לקבוצות כמו צלסי נוער זה בזבוז כסף

גור אילני 26 באפריל 2015

בעקרון אתה צודק, אבל המבחן יהיה עכשיו. כי אם מוריניו לא יצליח להוציא שחקן מהדור הבא זה כבר יהיה כישלון, ואת זה אפילו הוא אמר. בדור הקודם השם הבולט ביותר הוא ג'וש קוקראן והוא לא היה מקרה חד וחלק של שחקן שהתפספס.

rami 26 באפריל 2015

זה לא מדויק. למשל ראיין ברטרנד שאחרי מיליון השאלות נמכר לסאותהמפטון (הגיע למועדון בגיל 16) או אפילו דה ברוינה ולוקאקו שנרכשו בכסף יחסית קטן ונמכרו בסכומים גבוהים. צלסי מחזיקה צי של שחקים מושאלים (יותר מ20 שחקנים) שאולי מתישהו אחד מהם יצליח להכנס לסגל והיתר יכניסו כסף למועדון במכירות. באופן אישי אני מתקשה לראות שחקן צעיר נכנס לרוטציה של מוריניו בעונה הבאה כי הוא פשוט לא מאמין בהם בדכ – לצורך העניין מה בדיוק ההבדל ביכולת של פליפה לואיז וברטרנד השנה?

גור אילני 26 באפריל 2015

ברטי הושאל בתחילת העונה ובמקומו הובא פיליפה לואיס כי מוריניו רצה לחזק את הסגל. אפשר להתווכח עם ההחלטה, ונכון שפיליפה לא שיחק כמעט בכל מקרה, כאמור עקב מעט פציעות בהגנה, תודה לאל. לאחר מעשה זה נראה כמו בזבוז של שחקן טוב ושל כסף. השאלה היא: אם יש לך שחקן מוגבל מעט אבל שחקן בית, האם אתה משאיר אותו או מחפש לעמדה שלו חיזוק? לא טריוויאלי.

rami 26 באפריל 2015

נגעת בדיוק בנק' שלי. מוריניו לא נותן לשחקנים מסוגו של ברטרנד הזדמנות ואני לא רואה שינוי בעתיד בנושא. אפשר להתווכח אם היא מגיעה לו או לא (לטעמי כן) אבל ברגע שעומדים לרשותו המזומנים לרכישה של לואיז הרכישה שלו היא הגיונית במציאות של צלסי.

אביאל 26 באפריל 2015

מפליא עוד יותר העניין עם ברטרנד, הוא תמיד היה מחליף ראוי לאשלי קול, הוכיח את עצמו בגמר ליגת האלופות ובסוף ויתרו עליו בשביל פיליפה לואיס – מה גם שלפני שעה-שעתיים הוא נבחר לקבוצת השנה בפריימרליג.

אריק 26 באפריל 2015

נו אביאל. היה מקום לפחד מיונייטד בלי קאריק?

אביאל 26 באפריל 2015

אריק – אם נלך לפי האנלוגיה שאתם אוהדי יונייטד הצגתם בשבוע שעבר, אתה צריך לחזור למוריניו, הוא אמנם קיבל גם כן שלישיה בגודיסון פארק אבל לפחות נתן שישיה חזרה, ואן חאל אפילו לא אחד, חרטות ? או שאולי הייתם הולכים על מרטינז וזהו ?

ארז 26 באפריל 2015

גור,
כל פוסט שלך הוא פשוט תענוג.
לגבי הקטע הזה שלך עם בית"ר – מה אומרים הרופאים, זה עוד הפיך?

גור אילני 26 באפריל 2015

הרופאים המליצו על ניתוח קשה שסיכויי ההחלמה ממנו קטנים, אבל בסוף החלטתי לא לעשות שום דבר, ואיך שהוא משום מקום הגיע המזור באופן ספונטני. אני יכול להגיד בלב שלם שכבר כשנה וחצי אני לא אוהד בית"ר. על הדרך גם נפטרתי מהכדורגל המקומי העלק-מקצועני לחלוטין. ותודה לאוהדי גיידמאק, אלי טביב, חיים רביבו, והוגי הדעות שהכשירו את המהלך ביניהם זכור לטוב במיוחד עמיתי איציק אלפסי. טוב, חוץ מהצצה פה ושם לתוצאות של בית"ר בעיתון המודפס, שזה הרגל שקשה לעקור כנראה.

אביאל 26 באפריל 2015

גור – בית״ר זה לנצח, גם אם זה רדום, זה יתעורר :)

גור אילני 26 באפריל 2015

גם אני חושב ככה. אבל כרגע במבחן רפלקסים, הרופא דוקר את המקום ואני לא מרגיש כלום.

אביאל 26 באפריל 2015

לה פמילה יתקפלו וזה חוזר.

אהד 26 באפריל 2015

אוריאל רומאו? באמת?

אוהד נחמני 26 באפריל 2015

Oriol Romeu

גור אילני 26 באפריל 2015

אהד, אם התכוונת שהוא גרוע – אז הוא לא גרוע, אבל די מאוס על אוהדי צ׳לסי עוד מאז שהועדף על פני למפארד בתקופת וילאס-בואס, כשלמפארד עדיין היה בן 32 גג. מאז סבל בעיקר מפציעה איומה ומהשאלות לקבוצות טיפה רחוקות מאור הזרקורים.

אהד 26 באפריל 2015

התכוונתי שהוא גרוע, ואת זה אני אומר בתור אוהד ולנסיה (קבוצה שרחוקה מאור הזרקורים? מישהו פה לוקה באנגלופיליות קשה). רומאו שחקן איטי מאוד, לא חזק או אגרסיבי ולא שולט בקצב המשחק. גם ואן חינקל לא מציאה גדולה מדי, למרות שהוא לפחות יותר דינאמי ומראה יותר פוטנציאל.

גור אילני 26 באפריל 2015

איזה יופי שאתה אוהד ולנסיה! משמח מאד בארצנו הפרובינציאלית. לצערי, אני אכן לוקה באנגלופיליות.

הדיווחים שמגיעים מממלכת דורן סותרים – יש הטוענים שרומאו מצליח לבסס מעמד של שחקן אמין ואולי יזכה בקרוב לשידוך לעלמה מהאיזור וטירה משלו, ומצד שני יש הטוענים שטייוין לניסטר פשוט ישכח אותו שם…

אהד 26 באפריל 2015

לא יודע איך הוא בשטוטגרט אבל בולנסיה, שאוהבת את החבר'ה הצעירים הספרדים, ממש לא שמחו לראות אותו משחק שנה שעברה. כמו שאמרתי פשוט לא היה מהיר ודינאמי מספיק.
ואם במשחקי הכס עסקינן, הוא יותר מזכיר לי את ריקון – יחכה לפחות עוד עונה עד שנראה אותו, וגם אז כנראה שלא יעשה יותר מדי.

JM 26 באפריל 2015

סופסוף פוסט ציוני גור.

אני ממשיך לקרוא לא רק פה שצלסי לקחה אליפות בצורה משעממת.
אנשים שוכחים את חצי העונה הראשונה עד ינואר ואת הכדורגל הלא פחות ממדהים שהקבוצה שיחקה.
אנשים שוכחים את השיפוט וההחלטות של הFA נגדנו.

לגבי הצעירים, אם הם יהיו טובים (וזה חשוב) ויוכיחו את עצמם מוריניו ייתן להם צ'אנס כמו שהוא עשה לאורך כל הקריירה בכל קבוצה שהוא היה.
לדעתי אנחנו עדיין צריכים לרכוש 2 שחקני טופ כדי להגיע רחוק בצמפיונס וכדי לעזור להזאר.

מבחינתי היום אני מעדיף לעשות תיקו אפס מכוער מאשר לנצח. פרנציפ על הפנים של אותם אלה.

גור אילני 26 באפריל 2015

בעקרון, גם בעידן מוריניו הראשון היו כאלה שלא התלהבו מהכדורגל המצויין של למפארד, קול, דאף וגודיונסן. שנצחונות 0:2 אחרי יתרון מוקדם ונעילת המשחק לא היו להם נעימים לעין. למרות שאני זוכר בבירור בעונה האחרונה של ראניירי את ארסנל מתבנקרת על 1:2 נגדנו – הנרי הולך עם הכדור לדגל הקרן החל מהדקה ה-80ֿ, וגם הרבה כדורגל פרגמטי בחלק השני של העונה.

אני אישית, מעולם לא התלהבתי ממנצ׳סטר יונייטד בעונה שלקחו בה אליפות. הפעם האחרונה שנהניתי לצפות בהם היתה בתקופת בקהאם. אבל כן הערכתי את הכדורגל הסופר מהיר בתקופת כריסטיאנו רונאלדו, את השערים המכריעים בדקות הסיום ואת העובדה שהתבססו לעיתים על 5-6 שחקנים אפורים בהרכב ועדיין זכו בתארים.

זה גם ההבדל בין הבריטי לפורטוגלי: סר אלכס היה גם הוא ציניקן כשצריך, אבל ידע לשמור על איזשהם גבולות ג׳נטלמניים כלפי חוץ – שפשוט לא מעניינים את ז׳וזה.

wazza 26 באפריל 2015

שלום, אני אוהד יונייטד ומעולם לא אהבתי ולא רציתי את מוריניו אצלנו.

גור אחלה פוסט בייחוד המשפט על קאלו.

אריק 26 באפריל 2015

אני רציתי את זוזה. לא בטוח לגמרי שעדיין אינני רוצה.
מה שהיה לפני שבוע היה עלוב ושום תירוץ לא יעזור פה.
את זה אני לא רוצה.
אני רק לא בטוח שהיה נוהג באופן דומה באולד טרפורד. נוטה לחשוב שלא.
צ'לסי הראשונה שלו היתה קבוצה נפלאה ומענגת, שאפילו שנתנה ליונייטד בראש כמעט תמיד לא יכולתי שלא לאהוב את הקבוצה הזאת.
מקללה לאמפרד דרוגבה טרי וקארבליו – שחקנים שאני מאוד אוהב.
הם בחיים לא שיחקו כמו צ'לסי השניה בבית במשחק ליגה. ואני חושב שמוריניו יודע שהקבוצה הזאת עדיין רחוקה משם ולכם מה שלא יסביר הוא פשוט פחד. ונאומר שוב בפעם ה-343444 לא מבין ממה.

אביאל 26 באפריל 2015

אריק – שונאי צ׳לסי גם עם ההרכב שנתת אמרו מילה במילה על אותה צ׳לסי של, אמרו את זה על צ׳לסי שלקחה את ליגת האלופות ובעיקר אומרים את זה על צ׳לסי, על מוריניו ובעיקר על השילוב בינהם.

כחול 26 באפריל 2015

פוסט מעולה גור!
בקשר לחלק הראשון-
צ'לסי הוא מועדון שמעורר אנטגוניזם ברמה יוצאת דופן(כנראה בצדק) וזה משפיע מאד על הצורה שבה תופסים את הכדורגל שהוא משחק. אני לא חושב שיובה משחקת יותר יפה מצ'לסי(ראיתי רק איזה שישה משחקים שלהם העונה, אבל לפי שאר התוצאות והסיקורים שאני רואה, זה כנראה המצב), ועדיין לא מבקרים אותה רבע ממה שמבקרים אותנו למרות שיש לה הרבה כסף ושליטה אבסולוטית בליגה מבחינת יכולת למשוך שחקנים איכותיים ולשחק כדורגל יפה. כנ"ל ארסנל של פעם. זה פשוט משהו שצריך לקבל ולהתחשב בו בביקורת שאנשים מעבירים על המועדון(שהיא באמת לדעתי, לא פרופורציונלית), ושבוע שעבר הוא דוגמה מצוינת.

בקשר לארסנל ולשאר העונה-
אני משער שאתה צודק(שוב) בקשר לסוג המשחק שנראה(דרך אגב אני הולך לראות אותו היום עם אוהד מלונדון אם בא למישהו להצטרף), ואני עדיין מאוכזב שזו היא שיטת המשחק שלנו. לא בגלל הבחירה בכדורגל ציני כשצריך, אלא ההתייחסות אליו כאידאל. כדורגל ציני זה טוב לפעמים אבל זה משחק הרבה יותר מסוכן ממשחק פתוח, לדעתי. הסיבות לכך הן:
– פחות שערים ולכן כל טעות קטנה הורסת את המשחק. אם פלקאו מכניס את זה שבוע שעבר(והוא בהחלט היה צריך להכניס את זה), כל המשחק הלך.
– הmind-set של השחקנים הוא כזה שאם סופגים גול, קשה להתאושש מזה. גם אם יש מספיק זמן, הם צריכים לעבור מmind-set של התגוננות ומתפרצות לכזה של החזקה ופיתוח התקפות עם הרבה משתתפים. אני ראיתי את צ'לסי מתקשה עם הסוויצ' הזה כמה פעמים העונה ואני גם מבין את השחקנים שקשה להם עם זה.
– פחות התקפות ולכן הסיכוי שלך להבקיע נמוך יותר. זה דורש ניצול מצבים מרבי(מה שצ'לסי של העונה יכולה לכתוב עליו סדרת הרצאות), וזה פשוט סטטיסטית מקשה עלייך לחזור למשחק.

לכן אני מקווה שמוריניו ילך על בטוח, וישחק פתוח :)
(לפחות בעונה הבאה)

אביאל 26 באפריל 2015

טוב עולים בלי חלוץ באמירויות, אם אני לא טועה פעם אחרונה שזה קרה היה מול יובנטוס עם דה מתיאו בשלב הבתים של ליגת האלופות וזה נגמר לא טוב.

חבל שסולאנקה לא מקבל הזדמנות העונה.

יאללה לנצחון !

שאול 26 באפריל 2015

תרשמו:
סולאנקה נכנס דקה 75 ושם גול.

שאול 26 באפריל 2015

קבלו ביטול. לא בסגל.

צ'לסקי 26 באפריל 2015

פשוט פשע אם שנה הבאה הוא לא מקדם את איזי בראון דומיניק סולנאקה ורובן לופוס ציק,הגיע הזמן לתת לנוער המוכשר הזה צאנס הם אלופי אירופה עד גיל 19 ולדאובני הם לא נופלים מרוב הסגל הבוגר של צ'לסי אם לוילאן ואוסקר יש מקום אז בטח להם.

JM 26 באפריל 2015

מתי ראית את השחקנים האלה שאתה מדבר ככה?
הם צריכים להוכיח הרבה מאוד לפני שיקבלו צ'אנס רציני.

צ'לסקי 27 באפריל 2015

אני עוקב אחריהם ללא הפסקה,הם זכו עם צ'לסי בליגת אלופות עד גיל 19 הם אלופי אירופה עם אנגליה עד גיל 17 והם זכו בגביע האנגלי עד גיל 19 תאמין לי שאם אני אומר שהם מספיק מוכשרים בשביל לקבל צאנס על חשבון נגרים כמו אוסקר ויליאן ואובי מיקל אז יש משהו בדברי.

JM 27 באפריל 2015

לא חשוב שיש משהו בדברייך.

Roy 27 באפריל 2015

שיגידו "משעממת" כמה שירצו, לראות את הקבוצה הזו זו תאווה לעיניים.
אני לא זוכר מתי ראיתי תיקולים מדוייקים כל כך.

גור אילני 27 באפריל 2015

אנתוני מייסון וצ׳ארלס אוקלי מתהפכים בקברם/קברם לעתיד

Roy 27 באפריל 2015

שמע, אני בוק בכדורסל; תוכל לבאר?

גור אילני 27 באפריל 2015

ידועים על תרומתם להגנה בקבוצה הנפלאה הגנתית בניקס של שנות ה-90 – תקופה בה המדיסון סקוור גארדן היה מפורסם בשל קריאות ההתפעלות של האוהדים מריבאונד הגנה טוב שלא לדבר על חטיפה.

Comments closed