ניהול פרוייקטים – וההפסד לאברטון

הלקחים טרם נלמדו. מוריניו בטוח שעוד רגע מתחילים הנצחונות ואז הכל יהיה יותר פשוט, אבל האמת היא שכנראה שיש לנו בעיה מבנית ויותר עמוקה מאשר חוסר מזל או כושר גרוע של שחקן זה או אחר.

קל להאשים את איבנוביץ׳ (והאמת שאם כן צריך לעשות משהו אחד זה לאוורר אותו על הספסל, כי בבדיקה פשוטה עולה שהמון שערים מגיעים בגללו) או את הזארד או את פאברגאס, אבל ככל שעובר הזמן אני חושב שאנחנו כרגע נכנסים לתקופה שצריך להיערך אליה מחדש, וכמה שיותר מוקדם – יותר טוב.

אני לא מדבר על ״אנחנו צריכים להבין שאנחנו קבוצת תחתית״. כי לא זו הבעיה. אני מדבר על שינוי משמעותי באופי של הקבוצה שאנחנו מכירים ב-10 השנים האחרונות. דעיכתו של טרי היא למעשה סיומו של עידן, שהוא השריד האחרון הממשי שלו. ויחד עם העידן הזה מתפוררים לאיטם הרבה עקרונות שאנחנו מזהים עם צ׳לסי, אבל שהיו ברובם מבוססים על שלד שחקנים שלא קיים יותר.

חצי-פוסט לסיכום משחק הוא לא הבמה המתאימה לסמן את החץ לכיוון שאליו אנחנו הולכים, אבל אני משער שהכיוון הוא לא האזארד-מאטה-אוסקר, גם לא עם פדרו במקום מאטה ובטח שלא עם וויליאן במקום אוסקר. מא-זא-קאר היתה חבורה נהדרת שמשימתה היתה לגרום לטרנזיציה מעידן הענקים של צ׳ך-קול-טרי-למפארד-דרוגבה ואל תוך הלא נודע, והיא עשתה את זה באופן מצוין, עם גביע הצ׳מפיונס ואליפות אחת בדרך. אבל עכשיו הזמן לבנות את צ׳לסי של 2015-2025, ובקבוצה הזאת צריך כמה דברים שאין בה כרגע.

לכן הצענו 40 מיליון פאונד על סטונס. ולכן ניסינו לרכוש את פוגבה במחיר כנראה עוד יותר דמיוני. אני מקווה שנגדל חלק מהדור הזה, אולי נזכה לראות את לופטוס צ׳יק או סולאנקה משתלבים בתוכו. כמה רכש וכמה בית זה כבר שאלה משנית (שאני מעריך שהתשובה עליה תהיה בעיקר רכש). אבל זה הזמן לבנות ולטפח אופי. הוא לא חייב להיות אותו אופי שהכרנו.

 

 

וזה נכתב לפני:

—-

אמש קראתי בגארדיאן על הניהול החדש של ואן חאל. הסיפור הוא כזה: וויין רוני ומייקל קאריק פנו אליו והתלוננו על כך שחדר ההלבשה ״פלאט״ או בתרגום לעברית ההיפך מתוסס, אבל לא במובן הטוב של המילה. ואן חאל הודיע להם שהוא מקבל את הביקורת, ומעתה יקשיב לשחקנים. הם יקבלו הזדמנות להציע הצעות, ישירות אליו באסיפות הקבוצה וגם לאסיסטנטים שלו, והוא יבצע את השינויים כנדרש. מכיוון שהוא נתפס כדמות קצת נלעגת ולא פופולארית, האינסטינקט הראשון שלי היה לזלזל בו באופן גורף ולבטל את המהלך.

אימון קבוצות כדורגל נתפס, גם בימינו, בעשור השני של המאה ה-21, ואחרי יותר מ-50 שנה של כדורגל מקצועני, כסוגה משנית של תרבות ארגונית פיקודית-צבאית. הגישה המקובלת היא שהמאמן, או המנג׳ר, צריך להחזיק בסגל השחקנים ביד ברזל, להיות הסמכות הבלתי מעורערת, ולהגיב על כל הפרת משמעת בעונשים ובסנקציות שונות. השחקנים, לפי תפיסה זו, הם אובייקטים חסרי מוח, הדומים לחיילים יותר מאשר לבני אדם. כל גילוי אנושיות שעלול לפרוץ מהם על המגרש עלול לגרום להתפוררות שתביא לתבוסה, כלומר אנושיות שווה לפחדנות. תרגול ומשמעת מביאים בסופו של דבר לכח המסתער יחד ללא מחשבות פילוסופיות מיותרות.

בסוג כזה של ניהול, המכונה עובדת כל עוד הדברים אינם יוצאים אל פני השטח, וכל עוד היחידה פועלת יחדיו להשלטת הסדר הנכפה מלמעלה, כלומר מההנהלה. כשהדברים אינם עובדים כהלכה, בדרך כלל המשמעות היא שהריקבון כבר נמצא עמוק בכל חלקי המערכת, כמו תפוח אדמה שנמצא בתחתית סלסלת הירקות, שאצבע תמימה מיששה אותו ולפתע, ללא אזהרה, ריח מבאיש התפזר בחלל החדר. השיטה המקובלת במצב כזה היא לזרוק את כל החלקים הרקובים לפח, ובכדורגל המשמעות היא קודם כל החלפת המנג׳ר.

בשנים האחרונות נחשפתי בעבודה לשיטת ניהול פרוייקטים שונה בתכלית, המבוססת על עקרון ה-agile, ובעקבות הסיפור על ואן חאל אני תוהה האם אין שיטה זו מתאימה לעולם הכדורגל. אג׳ייל מבוסס על כמה נדבכים, ויש לו כמה ביטויים שעל פי רוב הם באזז וורדס ותו לא. העקרון המרכזי הוא שבכל רגע נתון יש לך מוצר עובד ביד. העבודה היא בעצם לפתור בעיות, לשפר וללטש אותו תוך כדי עבודה, וללא תכנון ארוך טווח. במקום לשרטט לדוגמה את תוכנת פוטושופ (לעיבוד תמונה ועיצוב גרפי) מראש, על כל הפונקציות שלה, ניצור אב טיפוס פועל, ונתחיל להוסיף לו חלקים ופונקציות. נוציא אותו מוקדם לשוק, ובעקבות הפידבק מהמשתמשים ומהמדיה נשפר אותו ונמשיך הלאה. לפרוייקט כזה למעשה אין סיום, ומדובר במוצר חי שמקבל עדכונים ללא הרף.

אחד היישומים של האג׳ייל הוא שיטת סקראם, שהיא יותר מפורטת מבחינת שיטת הפעולה אך מתבססת על הפילוסופיה. לפי שיטה זו, העבודה הטובה ביותר היא בצוותים קטנים וחכמים, שלהם מנהל סקראם, שתפקידו לאסוף את הפידבק ולשפר את התקשורת בין הצוות לצוותים אחרים. בשיטה זו עובדים בספרינטים של בערך שבועיים, שבכל אחד מהם משיגים הישג מסויים שנוסף על הפרוייקט החי. בסוף כל ספרינט מעריכים את המצב ומחליטים איך להמשיך לספרינו הבא.

מזכיר לכם משהו? אנחנו חיים משבת לשבת, זוכרים? מה אם קבוצת הכדורגל היא למעשה חברה המורכבת מצוותי סקראם שעובדים באופן מאומץ של ספרינטים ממשחק למשחק, מעריכים את התוצאות, וכך אוספים את האינפורמציה מאנשי הצוותים המשניים (צוות השוערים, מאמן הצעירים), מקבלים החלטות וממשיכים הלאה?

אחד המאפיינים של עבודה בשיטות מהסוג הזה, הוא שהבעיות צפות מהר מאד על פני השטח. אם אין תקשורת בין החלקים השונים, איסוף הנתונים והמידע לוקה, קבלת ההחלטות שגויה – הקשיים מגיעים מהר מאד ומכריחים את מקבלי ההחלטות, שהם למעשה כל אחד בחלק שלו, לפעול.

אם צ׳לסי היתה פועלת באופן כזה, לשם הדוגמה, עכשיו לא היו דיונים האם מוריניו ייכנע ויספסל את איבנוביץ׳, כי השינויים לא היו כלל צריכים לבוא מתוך אדם אחד שאמור להחזיק באופן בלעדי את המושכות. אני לא טוען חלילה שכל משבר היה נמנע בקלות, אבל הנוקשות שבה קורים דברים כמו ספסול שחקן בכיר היתה מתמוססת ובמקומה היתה נכנסת התנהלות גמישה יותר שפחות ״עושה עניין״ מאירוע כזה. החלפתו של טרי במחצית לא היתה מרוחה על כותרות העיתונים כסופו של עידן, שכן השרירותיות של המהלכים היא הסיבה העיקרית לכותרות כאלה.

אחד האתגרים של שיטת האג׳ייל הוא העבודה עם החוץ, שעדיין שבוי בפרדיגמות הנוקשות של היררכיה מסורתית. למדיה לדוגמה, יהיה קשה לקבל את העובדה שאין מישהו ספציפי להאשים בחידלון. במקום תמונה של מוריניו כועס, יצטרכו לחפש תמונות של אדן הזאר, קנדי ולופטוס צ׳יק יושבים ומתדיינים על הקישור ההתקפי ואיך נכשלנו במאמץ ליצור איומים מאגף שמאל מול נוריץ׳.

בקיצור, אפשר לחפור על זה עוד הרבה, אבל אני נמצא בברלין, מבקר את אחי הגולה (אל דאגה, הוא חוזר בחודש הבא) ואני צריך למצוא פה מקום לראות את המשחק הקשה מול אברטון.

אז נדבר אחרי המשחק.

ליברפול (בית) Priceless
משבר טלוויזיוני

19 Comments

אנונימוס 12 בספטמבר 2015

היה לי מקום עבודה שהשתמש בשיטת הסקראם הזאת, והיא היתה פשוט מאוסה כ"כ בעיניי. אבל היא הייתה מאוסה כי זה היה מאד מעצבן שיש כל הזמן יעדים שצריך לעמוד בהם. זה מאד מעצבן להיות במתח תמידי בעבודה.
מצד שני באמת לעולם הכדורגל זה נשמע הרבה יותר תפור, כי זה אופי הענף פשוט

גור אילני 12 בספטמבר 2015

מעניין. נראה לי שזה יותר נחמד בסטארט אפ קטן מאשר בחברה מלחיצה עם ניהול שגם בלי סקראם היה מלחיץ. כמו שכתבתי, הרבה פעמים סקראם זה רק באזז וורד שנועדה להרשים את הלקוחות או את העובדים עצמם.

עידוקוליס ליפשיץ 12 בספטמבר 2015

וואו מעולה. כמה שאני לא אוהב התפלסופיות של אנשי התנהגות ארגונית – זה באמת נשמע תפור על עולם הכדורגל. אני פחות אתפלא אם בארה"ב, למשל, זה כבר מיושם בצורה זו או אחרת. לעשות דבר כזה ברוב המדינות יהיה קשה מדי – עולם הכדורגל הוא מקובע יחסית וקשה לו לבצע שינויים כאלה

Ljos 12 בספטמבר 2015

ההערכה שלי לואן חאל עולה. אישית, תמיד שנאתי מנהלים שתיפקדו בצורה הצבאית ואף פעם לא הצלחתי להתחבר אליהם או למערכת כתוצאה מכך. שמח שלפחות ואן חאל מראה שיש דרך אחרת.
לא ממש הבנתי את שיטת האג'ייל-סקאם, אבל זה מזכיר לי ראיון עם אובארוב מלפני כמה שנים. שאלו אותו על סידור ההגנה אחרי המשחקים הראשונים שלו במכבי תל אביב, והוא אמר שהוא פשוט פנה לשחקני ההגנה ודיבר איתם על מה צריך לעשות. המראיין שאל אותו אם הוא דיבר על כך עם גרנט, שורה פשוט ענה ב"לא" תקיף ומתמם. כאילו אין סיבה בכלל לדבר עם המאמן על זה.

Fred the red 12 בספטמבר 2015

קצת באיחור אז מקווה שהסתדרת. יש את בלושיס בפרנצלאואר ברג שמשדר משחקים מהפרמייר ליג. חוץ ממנו קשה מאוד למצוא

גור אילני 12 בספטמבר 2015

בסוף אני רואה מהלפטופ בשירות בתשלום שאני מנוי עליו. עובד מעולה. תודה על ההמלצה!

Q5 12 בספטמבר 2015

איזה שירות?
תודה

גור אילני 12 בספטמבר 2015

מוזמן לכתוב אליי בפרטי

JM 12 בספטמבר 2015

איום ונורא.

הטרול 12 בספטמבר 2015

קדימה, אוהדי הצלחות, יש לכם רבע שעה לעבור להיות אוהדים של הסיטי עד שהמשחק שלהם מתחיל. תאמינו לי, המון כסף ונצחונות, כמו שאתם אוהבים. יאללה, אין כאן מה לראות יותר, תמשיכו הלאה!

אביאל 12 בספטמבר 2015

טוב אפשר להגיד שהלכה העונה, לא רק בגלל שלושה הפסדים מחמישה אלא ובעיקר כי לא נראה שאפשר לעשות משהו.

לא ברור למה איבנוביץ עדיין משחק, שני השערים הראשונים שוב פעם עליו, מאטיץ ופאברגס כלום ומעל לכל קוסטה מאבד כדורים באופן קבוע ועדיין ממשיך על המגרש.

בקיצור דכאון.

יונתו 12 בספטמבר 2015

מבלי לזלזל,
רואים שאף פעם לא היית חלק מחדר הלבשה של קבוצת ספורט…

גור אילני 12 בספטמבר 2015

היית?

מכביסט טירון 12 בספטמבר 2015

מחכה בקוצר רוח לפוסט לקראת מכבי :)

משה ו 15 בספטמבר 2015

כאוהד צ'לסי, האם זה לא פטריוטי להודות שאני מת שנכניס למכבי ת"א חמישיה כדי לשפר את המצב?

מכביסט טירון 15 בספטמבר 2015

אולי לא פטריוטי, אבל כאוהד יהיה זה בלתי מכובד מצדך לקוות לכל תוצאה אחרת מלבד ניצחון מוחץ של קבוצתך. עכשיו נראה אם נצליח לעצבן אתכם עוד קצת. ;)

אורי 12 בספטמבר 2015

לייבא שיטות עבודה מההיטק זה נפלא בתאוריה.
אבל כשהמאמן צריך לחשוב על תקשורת + קהל + אגו של שחקנים , ובנוסף יש אלמנט חזק מאוד של מזל, זה יושב הרבה פחות טוב.

גור אילני 12 בספטמבר 2015

השיטה, דרך אגב, לא הגיעה במקור מההיי-טק. וגם במגזר הטכנולוגיה יש גורם משמעותי של מזל, אולי יותר מבספורט (כמה מזל היה למכבי ת״א כדורסל לאורך השנים? מדהים, לא?)

ששון 13 בספטמבר 2015

נחמד בעיניי שקבוצת ילדותך, אותה נטשת בציניות, תפרה את קבוצתך הנוכחית.

Comments closed