אחרי צ׳לסי (חוץ)

מהי הזדמנות טובה יותר להוכיח לעצמנו את היותנו אצולת הכדורגל מאשר מול הרשע הנצחי, השד המכסיף, הנבל מהסרטים שמוביל את חבורת המיניונים שלו לתואר (מפוקפק) אחרי תואר (מפוקפק)?

צ׳לסי מצאו לעצמם נבל על המגרש בנוסף לנבל על הקווים – דייגו קוסטה הוציא מאיתנו את הרע, ובהחלטת שיפוט די תמוהה שינה את המשחק. לא ברור לי (ולכל אוהד כדורגל נייטראלי שטוהר המשחק נמצא אצלו מעל הכל) איך הוא הוחלף ע״י רמי ולא בילה את המחצית השנייה בחדרי ההלבשה עם אדום ישיר. זה כבר שני משחקים ברצף שאנחנו סופגים הרחקות מטופשות.

ארסן וונגר מפורסם בשחקנים המצויינים שהצליח למצוא ברחבי צרפת. חבל שהוא פספס את קורט זומה, שמלבד השער היה אולי הטוב במגרש. לא היה מזיק להגנה שלנו שחקן חזק, אתלטי ובוגר כל-כך לגילו. שחקן שיכול לשחק בכל עמדה הגנתית במגרש, וגם להיות חלוץ לעת מצוא. אמנם, אצלנו הפעם ההגנה סגרה היטב את רוב ההתקפות ולא נתנה לכחולים להתקרב לשער בעמדות נוחות. אבל אי אפשר להתחמק מהתחושה שעוד פיזיות בחלק האחורי לא תזיק. אגב פיזיות והגנה, הנבל מהפסקה הקודמת קיבל הרבה כדורים, אבל שום דבר שנראה מסוכן לא התפתח מהם.

האמת, ציפינו לשלוט במרכז השדה הרבה יותר, המשחק שהתפתח בפועל לא נתן לקשרים הקדמיים להתבלט, אפילו איבנוביץ׳ התעורר פתאום מתרדמת הקיץ, עצר את אלכסיס ברוב המקרים, ואפילו עלה להתקפה. הסקאוטינג העביר מידע לפיו הוא לא מצליח להעביר אף הגבהה מעבר לשחקן הראשון, אבל הוא הצליח אחרי פעם אחת. כדאי לעשות בירור מי מהסקאוטים גרם לפאשלה. בסך הכל אפשר להגיד שבלי האדום הראשון המשחק הזה היה מוכרע על טעות אחת של אחד הצדדים.

ניתן לסיים את הפוסט הזה כבר עכשיו, אבל כמו שהקהל שלנו אוהב שאנחנו מתמסרים באופן אינסופי בשליש האחרון, כך גם אנו בבלוג. לכן נתייחס גם לססק פאברגאס, ששב לעצמו היום, דווקא מולנו, והמשיך את היכולת מאמצע השבוע עם בישול ועבודה קשה במרכז השדה.

המקום הרביעי עדיין שלנו, ולא נראה מי שייקח אותו מאיתנו גם העונה. בשבוע הבא (אולי אפילו באמצע השבוע) יחליף אותנו פה אוהד של הבלוז והוא ינסה להסביר לכם למה כל מה שכתבתי פה לא נכון. אל תאמינו לו.

וזה נכתב לפני:

הכרטיס האדום של ג׳ירוד נראה כבר כמו זכרון רחוק, כצלקת שנשארה מטקס ההשבעה בטירונות. גם ההפסד לקבוצה שאינה מאריות אירופה התקבל בטבעיות, כל עוד אינו משפיע על סיכויינו להופיע בשלב הבתים שוב בעונה הבאה.

כל זאת כדי להזכיר שבליגה אנחנו שוב במקום האהוב עלינו, וכך לכאורה מבחינתנו אפשר לסיים איתה כבר עכשיו ולחלק את הפרסים. אלא שלצערנו או למזלנו, תלוי את מי שואלים, יש עוד 33 משחקים שבהם צעירינו המוכשרים יושבתו לתקופות ארוכות, נתמסר הרבה והכי חשוב – נפגין כדורגל בינוני שיזכה לתשואות מצד כל חובבי הכדורגל הנייטראליים באשר הם.

גם השנה בטיול בתאילנד נמשיך לראות את החולצות שלנו מתנוססות בגאון בשוק הזיופים של סוף-השבוע, וגם השנה נתהה עד מתי המותג האדום-לבן ימשיך להפיץ הילה של בינלאומיות אנגלית-צרפתית, והאם ההילה הזו מושפעת בכלל מהתוצאות על הדשא.

כשניכנס לתוך החורף, המנג׳ר שלנו, מר וונגר, ימשיך כנראה להלך במעיל הפוך הארוך שלו ולרטון, ואנחנו נמשיך לתהות אם זכינו במתנה או שקוללנו. אחרי הכל, למרות הביקורת עליו, שנשמעת ממרבית האוהדים, לא בטוח שאחרי לכתו לא נידרדר למעמד של ליברפול או חס וחלילה טוטנהאם.

ביתנו הוא מבצרנו, היו שנים שלא נוצחנו בו כמעט, והזכרונות מהייבורי בכלל מעלים בעינינו דמעת נוסטלגיה, אך גם כשאנחנו יוצאים למשחקי חוץ, במיוחד בתוך לונדון, אנחנו כולנו תקווה לשלוט במגרש, ליצור משחק צירופים נאה בשליש הקדמי של המגרש, ולהיות בפיגור של פחות מ-4:0 אחרי חצי שעה של כדורגל.

ומהי הזדמנות טובה יותר להוכיח לעצמנו את היותנו אצולת הכדורגל מאשר מול הרשע הנצחי, השד המכסיף, הנבל מהסרטים שמוביל את חבורת המיניונים שלו לתואר (מפוקפק) אחרי תואר (מפוקפק)? השנה סוף-סוף ניצחנו אותו במשחק חצי-רשמי, ואין רגע מוצלח מזה להכות בקבוצת האוליגרכים המתפוררת, ועוד במגרשה, רגע לפני שייצא לשיפוץ, ואז נצטרך לשחק שוב בוומבלי, ותודה לאל, דרוגבה כבר פרש.

ומה נעים יהיה להגיש את הנקמה מושלמת וקרה, כמוח קוף קפוא שנלקח מגופה והונח בתוך קסדתו המפורסמת של פטר צ׳ך? אמנם התקשורת כבר התרגלה לכך שהוא איתנו, חגגה עמו בעצירותיו הבלתי אפשריות ובעטה בגופתו המזדקנת בכשלונותיו, אבל עבורנו הוא עדיין נזר, שבוי שאנו מוליכים בראש המחנה, עולה למאכלת הצדק.

כי צדק הוא הערך העליון, צדק שבלהבתו יישרפו הכופרים, אלה שהגיעו מארצות הדרום והביאו את הכדורגל המלוכלך שלהם אל מקדשנו. בקדשו נתבשם ואל הנצחון הסופי, מלחמת גוג ומגוג של המאמינים בכופרים, נגיע מוכנים ומזומנים.

הנה אנחנו באים, התותחנים האדומים, ונדמה לנו, אפילו קצת, שהם מפחדים!

 

 

תמיד מסתכלים קדימה
לפחות עוברים לאחת לארבע שנים

26 Comments

איאן ראש נטול שפם 18 בספטמבר 2015

וואו,
איך מרוח על המשחק הזה תיקו 1

אופיר 18 בספטמבר 2015

פגעת בול.
קשה לי לקבל את זה שאנצ'לוטי זמין ואנחנו תקועים עם האיש האפור.

אביאל 18 בספטמבר 2015

מעולה גור, אני רואה שבעתות מצוקה חייבים למצוא את הדרך חזרה לשגרה איכשהו.

יהושע פרוע 18 בספטמבר 2015

תודה. אתה מוכשר גור, כיף לקרוא

אמי 18 בספטמבר 2015

גדול!

דונטה פישטה קונטרה ונטה 18 בספטמבר 2015

אני מבין אותך גור, גם אם הקבוצה שלי הייתה לוקחת אליפות ועונה אחר כך הייתה נראית ככה בפתיחה, הייתי מעדיף להתעסק בתפל. בעצם לא, זה כנראה אופייני לאוהדי צ׳לסי.

גור אילני 18 בספטמבר 2015

מה העיקר? אני מת לדעת!

דונטה פישטה קונטרה ונטה 18 בספטמבר 2015

בגדול, ועל רגל אחת – הכינוי שלי.

Zak 18 בספטמבר 2015

יופי, גור. הרי אפילו בעונה האחת בה סיימנו מעליכם, דווקא בה לקחתם את הצ'מפיונס. אז למה לא לזרות לנו עוד קצת מלח על הפצעים.

אחד 19 בספטמבר 2015

אתה נותן לנבל המכסיף קרדיט גדול מדי. בינתיים הוא הוביל את קבוצתו לתואר אחד בלבד.

יוני 19 בספטמבר 2015

מעולה. באמת חסר בלוג ארסנל. אולי תכתוב גם אותו☺️

נולי 19 בספטמבר 2015

ארסנל משחקת כדורגל בינוני? הלוואי עלינו כזו בינוניות…

צ'לסקי 19 בספטמבר 2015

פשוט נגעל מהמחזה שעולים רק שני אנגלים מתוך 22 שחקנים פשוט בושה,העיקר 7 ספרדים עולים

גור אילני 19 בספטמבר 2015

בתור מה אתה נגעל? בתור אנגלי? סה״כ מדובר במועדון כדורגל, לא בנבחרת לאומית. האם אתה נגעל גם כשהקבאלירס עולים בלי אף שחקן בן העיר קליבלנד? מסאן אנטוניו ספרס להם היו 10 שחקנים זרים ב-2013/14, או שזו רומנטיקה ששמורה לכדורגל בלבד?

צ'לסקי 19 בספטמבר 2015

חשוב לי שבאנגליה יהיה רוב לשחקנים המקומיים בקבוצות בטח כשבמקום אנגלים עולים פלופים כמו מוניריאל או קווקלין או במקרה שלנו מיקל או אוסקר

איתן 19 בספטמבר 2015

השחקנים האנגלים לא טובים מספיק עבור קבוצות עם יומרות גבוהות, ולא חסרים גם פלופים אנגליים- מישהו אמר אנדי קארול במקרה.
לידיעתך אוסקר הוא בכלל לא פלופ הלוואי בנבחרת ישראל שחקן שיש לו 25 אחוז ממה שיש לאוסקר, וחוץ מזה שקוקלן עשה התקדמות מאוד גדולה בשנה האחרונה, מונראל נחשב לשחקן טוב עבור מגן שמאלי-קשה למצוא שחקנים טובים בעמדה זו.

צ׳לסקי 19 בספטמבר 2015

לא אומר שאין פלופים אנגלים,אבל כשאתה מעדיף את מונריאל על פני גיבס זה נטו אנטי אנגלי,מה גם שבשום קבןצה עם שאיפות אוסקר לא מקבל קרדיט כמו שהוא מקבל בצלסי

אסף THE KOP 19 בספטמבר 2015

הבושה של ארסנל היא שאף שחקן לא ניסה לשבור לקוסטה את הרגל בהמשך המשחק.
לקרייזי גנג של וימבלדון זה לא היה קורה.

יוסי מהאבטיחים 19 בספטמבר 2015

הקרייזי גנג היו עולים למחצית השניה עם האפסנאי, המעסה והתקציבאי. כל השאר היו בדרך למעצר מנהלי עוד לפני השריקה על מה שהיו עושים לקוסטה

גור אילני 20 בספטמבר 2015

לא, כי ליברפול ממש היו עושים משהו חוץ מלסנן לעצמם ״בלאדי הל״

אסף the kop 20 בספטמבר 2015

לא יודע מה ליברפול היה עושים.
אני רוצה לקוות שהיו גורמים לאשפוז של החוליגן.

D! in Garmisch 20 בספטמבר 2015

ככל הנראה היינו עושים עוד מלא חורים בהגנה

ק. 19 בספטמבר 2015

מוריניו מאמן מעולה – יודע להפיק מקוסטה את המקסימום מהרע שבו

אביאל 19 בספטמבר 2015

העיקר התוצאה, היכולת השתפרה בהחלט, אבל היינו אנמיים לחלוטין באזור הרחבה, מזכיר לי את המצב שתי עונות אחורה, שליטה, מסירה אבל בלי התחכום והרגל המסיימת בתוך הרחבה, אבל אני שמח שמוריניו עלה עם הרכב התקפי מול קבוצת צמרת, לרוב אנחנו מקבלים את מיקל (שׁבדקה אחת על המגרש כמעט עלה לנו בשער) שמסרס את המשחק.

מוריניו היה צריך להחליף את קוסטה במחצית, לא תרם לקבוצה כמעט כלום במחצית השניה והיתה תמיד את הסכנה שהוא יחטוף את הצהוב השני, במשחקים הבאים הוא צריך להישמר כי רוב הכותרות באנגליה מדברים עליו (מזל שסיטי הפסידו מאוחר יותר) וישפטו אותו לחומרה בשבועות הקרובים.

למשחק הקרוב בגביע הליגה, אני אשמח לראות את כל הצעירים מקבלים הזדמנות, מוריניו צריך להתייחס לגביע הזה בהרבה פחות רצינות וחבל על עייפות ופציעות.

ארז 20 בספטמבר 2015

עונג צרוף, גור. כמו תמיד.
תודה.

Comments closed