אחרי צ׳לסי (חוץ)

צ׳לסי מצאו לעצמם נבל על המגרש בנוסף לנבל על הקווים – דייגו קוסטה הוציא מאיתנו את הרע, ובהחלטת שיפוט די תמוהה שינה את המשחק. לא ברור לי (ולכל אוהד כדורגל נייטראלי שטוהר המשחק נמצא אצלו מעל הכל) איך הוא הוחלף ע״י רמי ולא בילה את המחצית השנייה בחדרי ההלבשה עם אדום ישיר. זה כבר שני משחקים ברצף שאנחנו סופגים הרחקות מטופשות.

ארסן וונגר מפורסם בשחקנים המצויינים שהצליח למצוא ברחבי צרפת. חבל שהוא פספס את קורט זומה, שמלבד השער היה אולי הטוב במגרש. לא היה מזיק להגנה שלנו שחקן חזק, אתלטי ובוגר כל-כך לגילו. שחקן שיכול לשחק בכל עמדה הגנתית במגרש, וגם להיות חלוץ לעת מצוא. אמנם, אצלנו הפעם ההגנה סגרה היטב את רוב ההתקפות ולא נתנה לכחולים להתקרב לשער בעמדות נוחות. אבל אי אפשר להתחמק מהתחושה שעוד פיזיות בחלק האחורי לא תזיק. אגב פיזיות והגנה, הנבל מהפסקה הקודמת קיבל הרבה כדורים, אבל שום דבר שנראה מסוכן לא התפתח מהם.

האמת, ציפינו לשלוט במרכז השדה הרבה יותר, המשחק שהתפתח בפועל לא נתן לקשרים הקדמיים להתבלט, אפילו איבנוביץ׳ התעורר פתאום מתרדמת הקיץ, עצר את אלכסיס ברוב המקרים, ואפילו עלה להתקפה. הסקאוטינג העביר מידע לפיו הוא לא מצליח להעביר אף הגבהה מעבר לשחקן הראשון, אבל הוא הצליח אחרי פעם אחת. כדאי לעשות בירור מי מהסקאוטים גרם לפאשלה. בסך הכל אפשר להגיד שבלי האדום הראשון המשחק הזה היה מוכרע על טעות אחת של אחד הצדדים.

ניתן לסיים את הפוסט הזה כבר עכשיו, אבל כמו שהקהל שלנו אוהב שאנחנו מתמסרים באופן אינסופי בשליש האחרון, כך גם אנו בבלוג. לכן נתייחס גם לססק פאברגאס, ששב לעצמו היום, דווקא מולנו, והמשיך את היכולת מאמצע השבוע עם בישול ועבודה קשה במרכז השדה.

המקום הרביעי עדיין שלנו, ולא נראה מי שייקח אותו מאיתנו גם העונה. בשבוע הבא (אולי אפילו באמצע השבוע) יחליף אותנו פה אוהד של הבלוז והוא ינסה להסביר לכם למה כל מה שכתבתי פה לא נכון. אל תאמינו לו.

—

וזה נכתב לפני:

הכרטיס האדום של ג׳ירוד נראה כבר כמו זכרון רחוק, כצלקת שנשארה מטקס ההשבעה בטירונות. גם ההפסד לקבוצה שאינה מאריות אירופה התקבל בטבעיות, כל עוד אינו משפיע על סיכויינו להופיע בשלב הבתים שוב בעונה הבאה.

כל זאת כדי להזכיר שבליגה אנחנו שוב במקום האהוב עלינו, וכך לכאורה מבחינתנו אפשר לסיים איתה כבר עכשיו ולחלק את הפרסים. אלא שלצערנו או למזלנו, תלוי את מי שואלים, יש עוד 33 משחקים שבהם צעירינו המוכשרים יושבתו לתקופות ארוכות, נתמסר הרבה והכי חשוב – נפגין כדורגל בינוני שיזכה לתשואות מצד כל חובבי הכדורגל הנייטראליים באשר הם.

גם השנה בטיול בתאילנד נמשיך לראות את החולצות שלנו מתנוססות בגאון בשוק הזיופים של סוף-השבוע, וגם השנה נתהה עד מתי המותג האדום-לבן ימשיך להפיץ הילה של בינלאומיות אנגלית-צרפתית, והאם ההילה הזו מושפעת בכלל מהתוצאות על הדשא.

כשניכנס לתוך החורף, המנג׳ר שלנו, מר וונגר, ימשיך כנראה להלך במעיל הפוך הארוך שלו ולרטון, ואנחנו נמשיך לתהות אם זכינו במתנה או שקוללנו. אחרי הכל, למרות הביקורת עליו, שנשמעת ממרבית האוהדים, לא בטוח שאחרי לכתו לא נידרדר למעמד של ליברפול או חס וחלילה טוטנהאם.

ביתנו הוא מבצרנו, היו שנים שלא נוצחנו בו כמעט, והזכרונות מהייבורי בכלל מעלים בעינינו דמעת נוסטלגיה, אך גם כשאנחנו יוצאים למשחקי חוץ, במיוחד בתוך לונדון, אנחנו כולנו תקווה לשלוט במגרש, ליצור משחק צירופים נאה בשליש הקדמי של המגרש, ולהיות בפיגור של פחות מ-4:0 אחרי חצי שעה של כדורגל.

ומהי הזדמנות טובה יותר להוכיח לעצמנו את היותנו אצולת הכדורגל מאשר מול הרשע הנצחי, השד המכסיף, הנבל מהסרטים שמוביל את חבורת המיניונים שלו לתואר (מפוקפק) אחרי תואר (מפוקפק)? השנה סוף-סוף ניצחנו אותו במשחק חצי-רשמי, ואין רגע מוצלח מזה להכות בקבוצת האוליגרכים המתפוררת, ועוד במגרשה, רגע לפני שייצא לשיפוץ, ואז נצטרך לשחק שוב בוומבלי, ותודה לאל, דרוגבה כבר פרש.

ומה נעים יהיה להגיש את הנקמה מושלמת וקרה, כמוח קוף קפוא שנלקח מגופה והונח בתוך קסדתו המפורסמת של פטר צ׳ך? אמנם התקשורת כבר התרגלה לכך שהוא איתנו, חגגה עמו בעצירותיו הבלתי אפשריות ובעטה בגופתו המזדקנת בכשלונותיו, אבל עבורנו הוא עדיין נזר, שבוי שאנו מוליכים בראש המחנה, עולה למאכלת הצדק.

כי צדק הוא הערך העליון, צדק שבלהבתו יישרפו הכופרים, אלה שהגיעו מארצות הדרום והביאו את הכדורגל המלוכלך שלהם אל מקדשנו. בקדשו נתבשם ואל הנצחון הסופי, מלחמת גוג ומגוג של המאמינים בכופרים, נגיע מוכנים ומזומנים.

הנה אנחנו באים, התותחנים האדומים, ונדמה לנו, אפילו קצת, שהם מפחדים!