סטוק סיטי: האלופה

איזה משאב חסר לוויליאן באנגליה, איך זה קשור לסטוק סיטי, ולמה היא הפכה להיות המועדון החשוב באנגליה. ובתור בונוס - סרטון קצר של ניק פארק (שקשור לנושא).

צפיתי עכשיו בראיון חביב אם כי מסחרי עם וויליאן, והוא גרם לי להרהר בכמה דברים שקשורים בליגה האנגלית.

1. זמן (או היעדרו)

קודם כל, וויליאן סיפר שוב על כך שבכדורגל האנגלי אין זמן לחשוב. בברזיל יש זמן, שטח, ובאנגליה, אם אתה עוצר לשבריר שנייה, באים לקחת אותך ועל הדרך, כך ניתן להבין משפת הגוף שלו בזמן ההסבר, גם שוברים לך את הרגל. אבל מה בעצם גורם לכך שבאנגליה אין זמן לחשוב? האם השחקנים בכושר טוב יותר? יש יותר לחץ על כל המגרש? או שאולי זה הכסחנות המותרת כחלק מהשיטה המקומית שמאפשרת לרוץ אל שחקן במהירות ולתקל אותו? במידה רבה, זה הנכס העיקרי של הליגה האנגלית במאבקה על התואר הטובה בעולם – הרשיון לכסח. לפעמים צריך לדעת מה עובד ולשמור על זה. כשביקרו את ז׳וזה מוריניו על אוזלת היד שלו בשימוש בחואן קוואדראדו – שהעונה כמובן מצליח יחסית ביובנטוס – כנראה שראו מעט מדי משחקים בהם השתתף. הוא פשוט איבד כמעט כל כדור, לקח החלטות שגויות מאד תחת לחץ, כל תיקול עליו גרם לו ליפול ולהשאר על הדשא כשהשחקן המגן מוציא מיד מתפרצת. כנראה שיש שחקנים שזקוקים לשבריר שניה נוסף, וטוב שיש ליגות שנותנות להן אותו.

גם להתאקלמות הליגה האנגלית לא נותנת הרבה זמן – אם תכבוש בבכורה שלך זה יהיה נפלא ויציינו את זה בטלויזיה ובעיתון, אבל אם לא – תתחיל להיות מסומן ככשלון די מהר. וזה יקרה גם ואפילו במיוחד בקבוצות כמו סטוק ששברו את שיא המועדון בעבורך.

פלקאו, לדוגמה – כנראה היה עושה בשכל אם היה חוזר לכל ליגה אחרת מאשר לפרמייר ליג. אבל זה קל להגיד בדיעבד.

2. סטוק

ואז וויליאן הזכיר את סטוק וכמה קשה לשחק נגדה, עם השחקנים הגבוהים והקשוחים. וזה לא מקרה. בשבוע שעבר שמענו את ג׳רארד פיקה מדבר על כך שבארסה לא היתה לוקחת את הפרמייר ליג שכן לא בטוח שהיתה מנצחת את סטוק. וזה יפה ששמעה של סטוק הגיע על לקצוות היבשת, ואף לעולם החדש, אבל האם סטוק לבדה יכולה להחזיק את תדמית הפרמייר ליג? ואם כן, אולי עדיף שנתחיל להעריך את סטוק ולדבר עליה יותר במקום לדבר רק על ארבע הגדולות? כי אם בעצם האחראית לכך שהפרמייר ליג מעניינת היא סטוק, ולא חלילה, מנצ׳סטר סיטי, אולי צריך לראות איך אפשר להעצים אותה?

בספרד מדברים הרבה על כך שהקבוצות בדרג השני אחראיות לאיכותן הגבוהה של שתי הגדולות. אתלטיקו, ולנסיה, סביליה, מלאגה ועוד דואגות להיות מספיק חזקות כדי שמשחק נגדן יהיה מאתגר, ולא רק במובן של ״להצליח לפרוץ את הסכר תוך 90 דקות״. באנגליה, אחת הבעיות אני חושב, היא שרוב קבוצות הדרג השני הן רכות ו״חיוביות״ מדי: אברטון וטוטנהאם במיוחד. כך נוצר מצב שבו קבוצה חזקה שרצה לאליפות מטאטאת את שתיהן בבית ובחוץ, מבלי להתאמץ בדרך-כלל. גם ארסנלֿ שטכנית שייכת לדרג הראשון, מוצאת את עצמה לעיתים בקבוצה הזו של הנאיביות.

לכן סטוק חשובה כל-כך – כי היא איכותית אבל גם (קודם כל) קשוחה. ועכשיו, כשהיא מבססת על הצוות הנוקשה והחזק של שואוקרוס, צ׳רלי אדם ושות׳ (שפגשנו אותו פעמיים תוך שבוע והפסדנו בשני המקרים) שחקנים טכניים כמו בויאן, שאקירי, ואפאליי, זה כבר נראה ממש מעניין. ולא מוכרע רק על מצבים נייחים כפי שסטוק התפרסמה.

האם סטוק מסוגלת להתקדם עוד? בהחלט. כל מה שהיא צריכה לעשות זה להמשיך את הפרוייקט ולהחתים באופן הדרגתי שחקנים איכותיים עוד יותר (כי עם כל הכבוד לבויאן ממנו כבר לא יהיה שום דבר), ליצוק אותם לתוך הסגל הקיים ולנסות לשמור על שחקני הליבה. היתרון של סטוק הוא שמכיוון שאינה עובדת במודל של סאותהמפטון או סוואנזי (שחושף באופן מפורש יותר את היומרות) גם קל לה יותר לשמור על השחקנים – כי גרזנים שנראים כמו צ׳רלי אדם הם לא סקסיים מספיק עבור הגדולות.

כמה רחוק היא יכולה להגיע? עד הצ׳מפיונס, תוך 3-5 שנים ובהנחה שימשיכו לזרוע פחד באנגליה ומאוחר יותר גם בשאר אירופה.

3. דיוויד בקהאם, פול סקולס, דוויט יורק

שלשום נערך משחק של unicef בהשתתפות כוכבי עבר (הנה עוד לינק). אחד הדברים שהרגשתי כשצפיתי במשחק הזה, מלבד הערך החוויתי הנוסטלגי, הוא כמה מנצ׳סטר יונייטד היתה בדיוק זה – מה שאני מדבר עליו בהקשר של סטוק – תחת אלכס פרגוסון. ליגה של הגבהות? בקהאם הוא אולי המגביה הטוב שראיתי מבחינת הטכניקה. טכניקה וראיית משחק? פול סקולס איז אין דה האוס. כח ומהירות? דוויט יורק עדיין חזק ומהיר יותר מחלק מחלוצי הפרמייר ליג, אפילו היום. וזה מביא אותי למה שאמר וינסנטה דל בוסקה השבוע (שימו לב כמה דברים אומרים כשאין כדורגל ושום דבר לא קורה) על כך שאין למעשה כבר דבר כזה סגנון משחק אנגלי. אז נכון שדייויד בקהאם ומייקל אואן (שכבש צמד של חלוץ פואוצ׳ר, אולי כדאי להחתים אותו במקום פלקאו) התנסו בפרוייקט הגלאקטיקוס, והתרחצו בשמני המור והלבונה של הכדורגל האירופי העילי, אבל כשאני רואה את ניקי באט מוביל את הכדור מההגנה להתקפה אני חושב שאולי אנחנו פשוט נמצאים בשפל כלשהו של הכדורגל האנגלי ברמת הקבוצות, אבל ממנו ניתן רק לעלות. כי את היכולת והמגוון של השחקנים יש. כסף יש יותר מדי כנראה. ומנג׳רים נמצאים אני חושב במגמת שיפור – כשהשנים של סאם אלרדייס והארי רדנאפ כמנג׳רי פרמייר ליג קלאסיים כבר מאחורינו – גם הימים שמקפיצים כל פעם מחדש את קווין קיגן או קני דלגליש להציל את הדגל כבר נראים שחלפו – ועכשיו יש לנו את רונאלד קומאן, אדי האוו, סלבאן ביליץ׳ ועוד שהם רמה אחרת מבחינה טקטית וגם מבחינת ההבנה של הליגה והתרבות, ולא משנה מאיזו פינה של אירופה הם מגיעים.

שלא יישמע כאילו אני מתרפק פה רק על הכדורגל האנגלי הטהור – אני נשביתי בקסמה של צ׳לסי דווקא כשהאיצה את המגמה ההפוכה בסוף שנות התשעים. אבל אל תטעו, סך כל השלבים האלה מובילים את הליגה האנגלית בכיוון מהנה בסך הכל. השילוב של נגרות בניין וטלסקופיית חלל יכול להיות די מוצלח.

אה כן, ומארק יוז. סטוק, כבר אמרתי?

 

נו האדל - סיכום מחזור עשירי. מה עובר על אהרון?
יש לשפר ההרמות הנייחות

17 Comments

רפאל 16 בנובמבר 2015

השנה, נדמה שגם הכחול של הפועל פ"ת יותר מעניין מהכחול של צ'לסי : ).

סטוק לא תעשה שום דבר ראוי לציון בשביל עצמה כל עוד הקונספט של הכרעה לאורך זמן נותר על כנו.
(ברור שהעניין העיקרי זה התגובות וההכפשות ההדדיות בין תומכי הענקיות האנגליות לענקיות הספרדיות )
כל שחקן בסטוק שיעמיד נתונים טובים ישר ייחטף ע"י הגדולות והוא עצמו לא ירצה למנוע מעצמו הזדמנות לעבור לקבוצה שיש לה סיכוי להתחרות על משהו.
קבוצות כמו סטוק עושות את הפריימרליג לקשוחה, אבל השיטה משאירה אותם עם המחמאות הזמניות ובלי שום דבר ממשי.
כמו רוב הקבוצות, תפקידה הוא להשלים את המניין ולהיראות ספורטיביים.
אז העונה הם יחסית טובים יותר מבד"כ, עונות אחרות אלה קבוצות אחרות שעל אותו תקן ומציינים אותם לשבח בדיוק בזמן הזה, בדיוק לפני שמבינים שכבר נגמרה להם העונה ואי אפשר לעבוד עוד על אנשים.
התהילה שייכת למי שיש הכי הרבה כסף. רק הם כל שבוע מתחרים על משהו חשוב.
אפילו האימפריה צ'לסי אחרי פתיחה רעה מאוד כבר מזמן מחוץ לתמונת הסיכויים. אבל זו רק עונה אחת מתוך כמה שכמעט תמיד הם במירוץ למקום ראשון והאליפות.
אצל סטוק וחבריה לעת צרה זו מכת גורל שלא ניתן להתחמק ממנה והכל בחסות ה'סדר הישן והטוב'.
הם לא צריכים את המחמאות, הם צריכים פורמט שנותן להם להתחרות כמו גברים ולא להיות הקונוסים של צ'לסי, סיטי ויונייטד.
הם צריכים לדרוש את זה מעצמם!

יוסף 16 בנובמבר 2015

גם ווסטהאם מתאימה לפרוייקט שלך.

יואב 16 בנובמבר 2015

בקבוצה המצליחה הראשונה של פרגי שיחקו-שמייכל, ברוס, פאליסטר, אינס (קינו הצטרף שנה אחרי), קאנטונה, יוז. מנהיגים טבעיים וגלאדיטורים. מי יכול היה עליהם? גם לא הבד בוייז של ווימבלדון.
חזקים מנטלית ופיזית עם כישרון ופלאר.
כל הקבוצות הבאות של פרגי אופיינו בשילוב הזה. רונאלדו, רוני, סקולסי, גיגסי, באט, קול, טדי, טבז… שחקנים קשוחים וחסרי פחד.
תבנית נוף מאמנם, שהוא הגדול ביותר בתולדות המשחק….

יוסי מהאבטיחים 17 בנובמבר 2015

וקנצ'לסקיס, כפרות עליו

יואב 17 בנובמבר 2015

וגם ארווין ופארקר שלא היה חסר להם כלום(:

אל 16 בנובמבר 2015

אחד הטורים הטובים שלך גור

אבי ערך מוסף 16 בנובמבר 2015

לגבי הזמן ושבריריות השנייה – זה בדיוק ההבדל בין הכדורגל הישראלי לעמיתו האירופי.
ולכן רק בניון וברקוביץ באמת הצליחו בפריימירליג. קבלת החלטות בשבריר השנייה זה בעיקר אינטילגנציית משחק גבוהה וראייה מהלך אחד קדימה..שזה בדיוק מה שהיה לשניים הללו בשיאם.

גור אילני 16 בנובמבר 2015

ובעוד אנחנו מדסקסים את סטוק, וולטרס כובש צמד עבור אירלנד.

שאול 16 בנובמבר 2015

כיף לראות את התשוקה והמסירות האירית. אנחנו כל כך רחוקים מזה בכדורגל שזה בלתי נתפס.

Freddy Wr.Up 16 בנובמבר 2015

וויליאן הסביר יפה למה נבחרת אנגליה כ"כ בינונית: כי כשאתה משחק כ"כ מהר וחזק כל שבוע בליגה הטכניקה והמחשבה שלך סובלות.
ואז כשאתה בא למשחק בינלאומי והקצב איטי יותר, אתה בנחיתות.
פיקה מדבר יותר שטויות מהשטויות שהוא עושה על המגרש.

מאנו 18 בנובמבר 2015

את הכדורגל בליגה ה"אנגלית" אפשר לתאר במילה אחת באנגלית: Daft.

אריק 17 בנובמבר 2015

יש קשר בין העיר לקבוצה הרבה פעמים. ערים כל כך אפורות כמו סטוק, לידס ושפילד לשם הדוגמא יש רק באנגליה. הסיכוי שירקדו שם סמבה על המגרש הוא נמוך. זה לא האופי של המקום.

כויר 17 בנובמבר 2015

מה אפור בשפילד? עיר סטודנטיאלית ירוקה ותוססת

יוסי מהאבטיחים 17 בנובמבר 2015

פוסט יפה!
פיקה מכיר טוב מהתקופה ביונייטד את המגרשים האלו של הקבוצות הקטנות, האפורות, ללא כוכב אחד לרפואה ועשרה נגרים בסגל שהדרך היחידה שלהם לעמוד הראשון בעיתון של מחר היא להוציא תיקו נגד איזו גדולה שבאה לעיר.
לדעתי זו בדיוק הגדולה של הפרמייר ליג. אם, כפי שכתבת יפה, דרג הביניים בספרד מורכב מקבוצות כשרוניות הרבה יותר מהאנגליות, הרי שממקום 8 ומטה את הליגה האנגלית בגדול איכלסו קבוצות אפורות שאת הרכבן איישו רק כאלו שהגיעו למעלה בעזרת מרפקים וצלקות.
ונגד כאלו יותר קשה לא לאבד נקודות

פראליה 17 בנובמבר 2015

טקסט יוצא מהכלל.

דווקא צ'לסי, לאורך השנים, אפילו קצת לפני העידן של הודל והמהפיכה של חוליט, כמעט תמיד שילבה בין הכדורגל האנגלי של פעם (קרי דיקסון כמשל) לבין המשחק הטכני שהתחיל להשתלט על אנגליה, קצת אחרי היווסדות הפרמייר-ליג (זולה), אחד הגורמים העיקריים לקצב המשחק שכ"כ שונה באנגליה מבאירופה הוא שיש את סנדרלנד, ווסט-ברומיץ' וסטוק בהן יש עדיין כמות סבירה של אנגלים שפשוט גדלו על משחק לא עוצר, מילדות.

nik 17 בנובמבר 2015

לגבי הקשיחות – נכון שבאנגליה נותנים למשחק יותר לזרום מבחינת העבירות ומה ששורקים בספרד או באלופות לא שורקים באנגליה, אבל חשוב לציין שבאנגליה יש מודעות גבוהה מאוד למשחקים מסוכנים ויש לא מעט מקרים שבהם שחקנים מורחקים על גלישה ב2 הרגליים, גם אם בפועל הם לא פגעו בשחקן היריב (לי עולה דוגמא כזאת בדרבי של מנצסטר בגביע לפני כמה שנים כשקומפני הורחק ככה אחרי עבירה על נאני).

לגבי סטוק – לא חושב שיהיה להם הרבה מה למכור. גם במצב הנוכחי,שיש להם סגל על הנייר ממש טוב הם מגרדים את המקום ה12.
אם כבר לקבוצות כמו ליברפול (בגלל השם והמסורת) וטוטנהאם (בגלל המיקום) יש סיכוי ריאלי לפרוץ לטופ 4 באופן קבוע.

לגבי מנצסטר ההיא – אפשר רק להתרפק על הזכרונות של השחקנים המדהימים ההם.

ירון 18 בנובמבר 2015

טור מצויין. . מעמיק . מנומק. נהניתי מאוד לקרא.

Comments closed