ואנה נלך אנו?

יש שני סוגים עיקריים של אוהדי קבוצה: אלה שנהנים מהנצחון מעל הכל, ואלה שנהנים מדברים אחרים: תהליכים עמוקים, לראות את הצעירים גדלים ופורחים, משחק כדורגל יפה, תרגילים מבריקים, מערכים ייחודיים, שיטה שעוברת אבולוציה וטרנספורמציה. מעט מאד מכל אלה תמצאו אצל המיוחד.

אז כמו ששמעתם, מוריניו פוטר, ואני הצלחתי לפספס את זה. אחרי שעשיתי F5 (או ctrl-R אם תעדיפו) באופן רצוף כל 5 דקות ביומיים האחרונים על חדשות צ׳לסי, הגיע כנס בנושא תנ״ך ומקראיות שארגן אחי הקטן. זכיתי לשמוע אותו מנחה את הפאנל הסוגר את הכנס, אבל דווקא ברגעים האלה שאתה מחוץ ללופ מתרחשת ההיסטוריה. וזה עוד היה כנס בפקולטה להיסטוריה.

בפעם שעברה, ב-2007, זה היה כשהייתי באוסטרליה. עקבתי אחרי המתרחש באופן מאד רציף, ואז נסעתי לקמפינג של 3 ימים. כשחזרתי, אברם גרנט היה המאמן. אני זוכר ששפשפתי עיניים מול המסך, כי הבעיה שמפספסים את החדשות בזמן אמת, היא שכשאתה נפגש איתן אחר-כך זה כבר בשלב הפרשנויות, ואם אתה לא יודע מה קרה, זה יכול להשמע עוד יותר הזוי. אני לא זוכר מה היתה הכותרת שכן ראיתי, אבל אתם יכולים לדמיין לעצמכם צילום של למפארד ולידו ציטוט: ״נמני: מאחל לו בהצלחה. בנבחרת גרנט הוכיח שהוא ברמה אירופית״.

דורפן בינתיים מיהר בחושיו העיתונאים החדים לשלוח את מוריניו לגלות ביתית בנבחרת פורטוגל. זה מעניין, אבל מריח מפחד שמא מוריניו ינחת בטעות ביונייטד. והאמת? בצדק. חבריי אוהדי מנצ׳סטר, וחבל ומוזר שאני בכלל צריך להגיד לכם את זה, תשמעו: אתם אולי תהנו ממוריניו, אבל הוא יימאס על רובכם בשלב מסוים. אולי אחרי שתי עונות, אולי שלוש, אולי יותר.

אין לי פה כל כוונה להכפיש את מי שאימן את הקבוצה האהודה עליי במשך שתי קדנציות מוצלחות. אבל יש שני סוגים עיקריים של אוהדי קבוצה: אלה שנהנים מהנצחון מעל הכל, ואלה שנהנים מדברים אחרים: תהליכים עמוקים, לראות את הצעירים גדלים ופורחים, משחק כדורגל יפה, תרגילים מבריקים, מערכים ייחודיים, שיטה שעוברת אבולוציה וטרנספורמציה. מעט מאד מכל אלה תמצאו אצל המיוחד.

מה כן תמצאו? מדובר בבנאדם די מדהים בסך הכל. הוא כן, רגיש, בעל אינטליגנציה רגשית, ספונטני ובעל חוש הומור. הבחור כריזמטי. יש לו יכולת להיות מעניין כמעט בכל ראיון. הוא לא תמיד מורח את העיתונאים. העונה הוא היה כל-כך כן ואמיתי שפשוט חשף את עצמו ואת השחקנים הרבה יותר מדי. ובעולם השואו-ביז, אם אתה חושף את עצמך יותר מדי – אתה בסוף נשרף.

אני עצוב על ז׳וזה. כשאני חושב עליו עכשיו, הלב שלי כן נכמר למחשבה שהוא באמת ניסה. הוא כל-כך רצה לשכפל משהו מתוך המורשת שסר אלכס בנה ביונייטד ולהביא את החתיכה הזו למערב לונדון. אני חומל על האדם ז׳וזה מוריניו – לא כי הכרתי אותו, אבל על מה שסימל האיש הזה, מין נפוליאון מודל המאה ה-21, שמיצה את כל מה שהצליח למצות מסך כל החלקים הלא מושלמים של בן אנוש, אבל גם זה לא הספיק כדי להגיע למקום של קדוש, של בלתי-פגיע.

ועכשיו הוא יבלה את הזמן שלו באי-השדים. כי איכשהו, זה לא מספיק כמה טוב הוא ינסה לעשות בעולם, זה ייצא רע בעיני כל-כך הרבה אנשים. נכון, יכול להיות שזו תהיה שהות קצרה למדי. האמת, מעניין לראות כמה זמן ייקח עד שיקבל עכשיו טלפון ממועדון רציני.

ושנאו אותו. הו כן. ככל ששנאו אותו יותר, כך התאמץ יותר ללכד את מי שסביבו סביב המורשת שניסה לבנות. הוא בנה אותה בכח רב, במניפולציות, בהפרד-ומשול ובלקיחת הסמכויות והאחריות.

העונה המצב הגיע לידי אבסורד: מצב שבו ברור לך שהקבוצה מלוכדת ונלחמת, אבל באותו זמן בדיוק ברור לך שיש מאחורי הקלעים גם כעס שמאיים להתפוצץ. ככה זה כשמחזיקים אנשים קצר: הם למראית עין נאמנים, הם שומרים על מקצועיות, אף שחקן ששכל בקודקודו לא יתשלח במוריניו כי כולם עלולים לפגוש בו בהמשך הדרך (אפילו לוקאקו שומר על יחסים תקינים בתקשורת) אבל הדיווחים על סבוטאז׳, בין אם הם נכונים או לא, מכרסמים באחווה המוקרנת במאמץ רב כלפי חוץ.

וזה לא שהאחווה שקרית: אני די מאמין (אם כי לעולם לא ניתן לדעת ממש בוודאות) שהשחקנים מעריכים ואוהבים את מוריניו. אבל באותה מידה בדיוק הם מפחדים ממנו ומהנזק שהוא יכול לגרום להם.

הויכוחים על ההישגים של מוריניו מאוסים בעיניי. האיש זכה בהמון תארים, חלק מהם לא מובנים מאליהם, אולי אפילו רובם. בינתיים נענה לאתגרים והצליח בכל אחד מהם, במידה רבה יותר או פחות. אבל מכאן ועד להפוך אותו למנג׳ר הטוב בעולם הדרך רחוקה. כדי להגיע לרמה הזאת, הוא לא יצטרך להוכיח שביכולתו לעבור עם מועדון lifecycle ארוך יותר ומוצלח יותר לכל אורכו. הוא גם לא יצטרך לאמן בנבחרת ולזכות בגביע העולם. כל מה שהוא צריך לעשות הוא לשחק כדורגל טוב יותר.

***

עכשיו כמו שהבטחתי, נשארנו בסטמפורד ברידג׳ ואנחנו צריכים לנקות את כל הסחלה – את השלטים של ״אנחנו אוהבים רק את ז׳וזה״ שזרוקים על הרצפה, את הדם הרע שזרוק בכל פינה, את האגו של השחקנים שמרוח כמו מסטיק לעוס מתחת לכסאות הפלסטיק. את הלב שלנו שנשבר לרסיסים כשד״ר אווה קרניירו נזרקה בבושת פנים מהמועדון.

צריך למרק את האצטדיון לקראת האורחת מצפון אנגליה שבאה לביקור בשבת הלא היא סנדרלנד. בנקודת הזמן שבה אנחנו נמצאים, וזה נכון בין אם היינו כרגע עם מוריניו או בלעדיו, לא ברור כל-כך מאיפה נביא את הנקודות.

ואנחנו צריכים נקודות. קראתי היום פוסט משעשע אך מפחיד על סיפור הירידה של צ׳לסי ככרוניקה ידועה מראש. זה לא כל-כך בלתי אפשרי. בעקרון כולנו מקווים שבשבת יעלו פתאום החברים בכחול מלכותי ורק מחדוות המשחק שתצוץ בכל פינה הדשא יתחיל להוציא פרחים צבעוניים. שפדרו יתחיל לרקוד, שהזאר ייזכר שהוא לא פצוע ושצריך לשים את הכדור ברשת ולא בקורה, שמאטיץ יתעורר מתרדמת הקיץ, שטרי יחזור לעלומיו ושזומה לא יהרהר במחשבות פילוסופיות דווקא בדיוק כשהכדור מורם לרחבה שלנו.

אבל יש סיכוי רב יותר שכל זה לא יקרה כל-כך מהר, ושניכנס עכשיו לתקופה של אי-וודאות. של חוסר יציבות, קצב צבירת נקודות לא משכנע ויכולת שלא מבהירה באופן חד משמעי שהבעיה היתה במאמן. heck, יכול להיות שנהיה אפילו יותר גרועים.

בינואר יגיע רכש כלשהו. מלבד העובדה שלא ניתן כנראה להחליף את הסגל, ולא ניתן כנראה להביא שחקנים שהם game changers, אתם באמת חושבים שזה הפתרון?

את זה הייתי משאיר למנג׳ר הקבוע, לקיץ. כרגע – צריך לתקן כמה דברים מבית: את הצעירים צריך לשלב בכל עמדה כמעט: זומה כבר בפנים, עכשיו אני רוצה לראות את באבא רחמן, את לופטוס צ׳יק, את קנדי. שיחזירו את באמפורד מקריסטל פאלאס שטובה מדי עבורו. כאן זה צ׳לסי ואנחנו צריכים שחקנים שאפשר להשקיע בהם. מצדי שאולה איינה ישחק. זה הזמן.

ממי צריך להיפטר? קשה לי קצת להגיד. קודם כל כי אני די אוהב את רוב השחקנים, אבל הסיבה העיקרית היא שהם פעלו בסביבה רעילה בחודשים האחרונים. היו כאלה שהוסיפו רעל משלהם, ואני חושב שאני יודע מי הם, אבל כרגע מבחינתי אפשר לתת צ׳אנס לכולם לכרוע ברך לפני המנג׳ר החדש ולהצהיר על נאמנותם.

בכל זאת, הייתי פוקח עין על אדן הזארד, ססק פאברגאס, דייגו קוסטה וג׳ון טרי ובודק מה הם תורמים כרגע למאמץ הכללי וכמה הם מזיקים. הזארד הוא שחקן פנטסטי, אבל מהיום שהגיע לא ממש התחברתי אליו. הנה, שמתי את זה כאן. בכל יום הייתי מחליף אותו בחואן מאטה. אני יודע שאתם חושבים שאני פראייר ודפוק.

מוריניו הבין בשלב מסוים שמוטב לו להדיח את השחקנים שמראים חולשת אופי וסימני שבירה, ולהשאיר בהרכב שחקנים ששומרים על מוראל גבוה וציפיות עצמיות. הבעיה היתה שהוא לא הלך על זה עד הסוף. כך, בכל זמן נתון, נותרו בהרכב לפחות 2-3 שחקנים עם הראש באדמה.

כרגע זה הזמן לתת כח לשחקנים שחושבים חיובי ולהעצים אותם. לאלה שלוקחים מנהיגות, אלה שמאמינים שניתן לעבור את פ.ס.ז׳ ומתכוונים גם לעשות את זה במו רגליהם ולא רק לקוות שזה יקרה. וויליאן למשל.

***

שוב חפרתי. תודה ז׳וזה על הכל. אוהבים אותך. היה שלום. תעשה מה שבא לך, גם אם זה אומר לאמן ביונייטד או בגוואנגז׳ו. תהנה מהחיים. אנחנו כבר נסתדר.

שיעשה לביתו
בושה!!! או שלא?

50 Comments

ניינר / ווריור 18 בדצמבר 2015

בלי ציניות חבל לי שפוטר. זה היה יכול להיות מרתק לראות איך היה ממשיך להתמודד עם מציאות לא מוכרת לו, מעבר לעובדה שכיף לראות אותו מובס

גור אילני 18 בדצמבר 2015

גם לי חבל שפוטר, לדעתי העיתוי לא עוזר כל-כך, היה יכול בשקט להישאר עד לסיום העונה, ואם במקרה היה מצליח להשתלט על העניינים היה ראוי להמשיך את הפרוייקט. רק שהתוצאות היו כ״כ גרועות שהפרוייקט עצמו התמסמס על הדרך.

יוסי מהאבטיחים 18 בדצמבר 2015

נראה לי שפיספסת את ז'וזה.
בשום מקום הוא לא התחיל פרוייקטים שאי אפשר לגמור בשלוש שנים.
זה גם לא הקטע שלו להתחיל לתקן.
הוא מאלו שמחליפים את האוטו ברגע שנגמרת האחריות

שי 18 בדצמבר 2015

לא מזמן מוריניו אמר שהדרך היחידה שהוא מכיר להשתפר ולצאת ממשברים היא עבודה קשה. עכשיו, אם בלאט היה במקומו הוא מזמן היה מבטל אימון אחד, לוקח את השחקנים לבאולינג וביום אח"כ מנצח את המשחק.
אבל מוריניו לא יודע לשחרר, רק ללחוץ על הגז, ובסוף זה התפוצץ לו. אני עדיין מאמין שהוא יותר טוב מפפ ובעצם מכולם חוץ מסימאונה. אבל בעיית השחיקה של השחקנים אצלו זה לא סתם עקב אכילס, זה רגל.

גור אילני 18 בדצמבר 2015

לא יודע אם עקבת, אבל לפני שבוע וחצי 3 שחקני צ׳לסי צולמו יוצאים ממועדון ב-3 בלילה. כשמוריניו נשאל הוא אמר שכנראה פספסו את השאר כי הוא אישר להם לצאת ואף עודד את זה. נכון שזה לא צחוקים של באולינג עם כל הצוות יחד, אבל הוא לא כזה מפלצת כמו שחושבים לעתים.

אסף the kop 18 בדצמבר 2015

אז מה אתה אומר, תרדו ליגה ?

גור אילני 18 בדצמבר 2015

אתה אומר את זה אם אני לא טועה כבר כמה זמן. זה היה תרחיש לחלוטין לא מחובר למציאות לפני כמה שבועות, עכשיו כמו שאלן סמית אמר, לא ברור ממי אנחנו בדיוק אמורים לקחת נקודות. מקווה שבשבת נתעורר מחלום הבלהות הזה. אבל חושש שיתברר שלמרות שזה היה רק חלום רע, איבדנו במהלכו את המאמן וכל שריד למנטליות מנצחת.

מאיר (חדש בשכונה) 19 בדצמבר 2015

היה רגוע, לא תרדו ליגה. אתם כמו מכהי חיפה של הארבע שנים האחרונות, מתחילים נורא אבל עם סגל ששווה צמרת, לכן באיזה שהוא שלב ילכו קדימה. כן, ברור לי שיש עניין של מומנטום שלילי, חוסר בטחון וכאלה, אבל לא להגזים עם זה…

D! פה ועכשיו 18 בדצמבר 2015

אני מצטער.
אני מחובבי מוריניו.
מעבר לכך זו תופעה מרתקת במיוחד של קבוצה מעולה שהצליחה בתוך כלום זמן להפוך מאלופה למועמדת לירידה. אני מאשים את קוסטה.

אסף 18 בדצמבר 2015

עפרי אלני זה אח שלך?

גור אילני 18 בדצמבר 2015

למזלי כן.

אודי 18 בדצמבר 2015

"…שניכנס עכשיו לתקופה של אי-וודאות. של חוסר יציבות, קצב צבירת נקודות לא משכנע ויכולת שלא מבהירה באופן חד משמעי שהבעיה היתה במאמן…"

זה לא בדיוק איפה שצ'לסי נמצאים כל העונה הזו כמעט?

גור אילני 18 בדצמבר 2015

תכל׳ס.

רפאל 18 בדצמבר 2015

קודם כל בהצלחה לקבוצה, לאוהדים ולמנג'ר.
אחזור על נקודה לא פופולארית במיוחד אך נכונה-
יש בעייתיות חמורה במבנה הליגה שכאשר לא הולך לך, אינך כבר תלוי בעצמך וקשה מאוד לחזור לאותו קצב של אינטנסיביות גבוהה כפי
שנמצאים בו במירוץ על המקום הראשון או יעד מוגדר חשוב כלשהו.
מן הסתם הקבוצה החלה את העונה בציפייה להתחרות על האליפות, אחרי 5 מחזורים כבר התייאשו מהמטרה הזו.
הנטל הפסיכולוגי ותחושת האכזבה מכל דבר שיעשו ( כי לא יעמדו ביעד הראשוני ולמעשה הלכו לאיבוד כבר ) הופכת מהר מאוד לכדור שלג
וחסר את הניצוץ הנוסף הזה שעושה את ההבדל בין ניצחון לתיקו או הפסד בדינאמיקה של הכדורגל.
זה פשוט מרגיש כמו מסע ארוך וחסר טעם שכולם מדברים על גורמים אחרים ואתה רק צריך להתקיים בסוג של וואקום.
ככה מרגישות כל הקבוצות שאין להם אוליגרך או שייח' ( או ארסנל וליברפול בעשר השנים האחרונות ).
גם אלה שבהתחלה טוב להם עם מקום 10-12 תוך עונה שתיים מתדרדרות עד כדי ירידת ליגה, כי פשוט אין להם דרך
לעשות את קפיצת המדרגה להשתתפות אקטיבית במירוץ על ראשות הפריימרליג מול מיליארדריות ב 80 אחוזי הצלחה לאורך זמן.

אז כן, זה חלק מהעניין.

7even 18 בדצמבר 2015

לא הבנתי
זה כמעט אותו סגל.
מה השתנה מהאליפות בשנה שעברה, בחדר הלבשה ובמגרש?

ערן הדר 18 בדצמבר 2015

סבוטאז. נקודה. לא מהיום הראשון של העונה אבל לא רחוק מזה. בחוכמה שבדיעבד אפשר לסמן את ההתנהלות מול הדוקטור(יש מערכת יחסים מאוד מורכבת, אינטימית ואנדרייטד בין ספורטאי לבין מי שמטפל בו).
יצא לי לא פעם להתייחס לזה בפוסטים של גור שיש פה סבוטאז' ברור וצורם כבר משלב מוקדם מאוד של העונה.
אני לא מוכן לקבל שום הסבר אחר על האינטנסיביות החסרה של יותר מדי גורמים על הדשא.
אני אומר כאן באופן ברור: צלסי יוצאת עכשיו לסטריק של משחקים עם 3 נקודות (ההימור שלי על משהו כמו 22-23 נקודות ב10 משחקים הקרובים) ומאבק שיגמר בהצלחה על טופ פור.

בלי קשר לצלסי ועם קשר ליחסי מאמן שחקן- יונייטד רק התחילה את הכאוס. הכדורגל משתנה ולמאמן כמו ואן חאל אין לגיטימציה מהמציאות להתנהל ככה למשך שנה בלי שהשחקנים ידרשו לעצמם חיים שלא תחת טרור(לא חל על נבחרות). השחקנים יודעים שזה שזה הפך להיות שוק של שחקנים ולא של מאמנים. את השיעור שהכוכבים של צלסי לימדו האלה של יונייטד הפנימו והתחילו להוציא לפועל לפני חודש.

אלי 18 בדצמבר 2015

גם קצב של 23 נקודות ל 10 משחקים לא יספיק למקום רביעי.
נשארו 22 משחקים כלומר לפי הקצב הזה צלסי יגיעו ל 65 נקודות בסוף העונה, שלפי דעתי מעולם לה הספיק למקום 4.
צריך כ 70 נקודות בשביל מקום רביעי וזה גם לא תמיד מספיק.

גור אילני 18 בדצמבר 2015

העונה כנראה צריך קצת פחות, אבל גם אני לא מאמין שניתן להתקרב אפילו למקום 4. מישהו שבחן את הליגה האנגלית על פני כל תקופת הפרמייר ליג הראה שאחרי המחזור ה-10 אין כמעט תנודות – בעיקר החלפת מקומות בין קבוצות. העונה הזו מטורפת, אבל אני לא מצפה כרגע ליותר מחלק עליון.

אלי 18 בדצמבר 2015

למרות העונה המטורפת, כרגע הקצב הוא 69 למקום רביעי.

גור אילני 18 בדצמבר 2015

תודה אלי.

ערן הדר 18 בדצמבר 2015

אני מאמין שיונייטד בדרך למטה ולסטר לצערי תאבד גובה מהר מאוד. אולי לא, אבל זה מה שאני חושב..

גור אילני 18 בדצמבר 2015

ערן – לא הבנתי את החלק של יונייטד: אתה טוען ששחקני צ׳לסי בעצם חיו תחת טרור ונמאס להם ועכשיו שחקני יונייטד התחילו לעשות את אותו דבר?

אריאל גרייזס 18 בדצמבר 2015

נשמע לי שזה בדיוק מה שהוא טוען

ערן הדר 18 בדצמבר 2015

גור, אני מאמין שיש ביונייטד מספר שחקנים שכבר עמוק בשביתה איטלקית. הם יודעים שזו שנתו האחרונה של ואן חאל ולכן גם מבינים שיש פחות סיכון מבחינתם. גם פה אני לא קונה את זה שהיכולת היא תוצר של נסיבות מקריות. זה קיצוני מדי. לא רואים שום נחישות. מכאן מתחיל הספורט- ואין מזה ביונייטד. אני רואה מול העיניים קבוצה לא תחרותית.
לגבי צלסי ומוריניו- כתבתי לך לא פעם לגבי זה העונה. לי, אישית, לא היה ספק במה שאחר כך התגלה בתור נאום ההתפטרות שלו. הוא תאונה שמחכה להתרחש בכל קבוצה. האגו שלו גדול מדי כדי להכיל חדר הלבשה עם שחקנים ש"מגיע להם".

ארז 18 בדצמבר 2015

זווית מעניינת, ערן.

Roy 18 בדצמבר 2015

אני מאוד מקווה שהאוהדים לא יקבלו מצב כזה.
יציאה עכשיו לסטריק של נצחונות – משמעותה הודאה בבגידה.

על סבוטאז' כזה הם צריכים לקבל קיטונות של בוז בכל עליה על הדשא.

גור אילני 18 בדצמבר 2015

אני מבין מה אתה אומר, ויש בזה הרבה – אבל בוא ניקח דוגמה מעולם אחר:
חבר שלי עבד בחברה עם בעלים-מנכ״ל נוראי, קונטרול פריק, על גבול הפסיכופת. החבר שנא את העבודה וחיפש משהו אחר, כי המנכ״ל מירר את חייו, משך בעיקר אנשים ברמה נמוכה, האווירה במשרד היתה אווירת נכאים.
יום אחד הבעלים-מנכ״ל החליט שהוא ממנה מנכ״ל במקומו. האיש שהביא היה מקצועי, האווירה במשרד השתפרה, עובדים איכותיים יותר הצטרפו, הביצועים השתפרו, והחבר שלי היה פתאום עם חיוך על הבוקר.
האם זה אומר שהעובדים עשו לבעלים סבוטאז׳? בגדו בחברה?

אלעד 18 בדצמבר 2015

הרבה פעמים זה בתת מודע. גם במקרים האלה של יונייטד וצלסי. זה לא ששחקן קם בבוקר ומחליט שהוא מפסיק להילחם ולהיות נחוש.

Roy 18 בדצמבר 2015

דוגמה מעניינת,
אבל כדי לקרוא לזה "סאבוטז'" צריך שתהיה פעולה מכוונת במטרה להפיל את אותו מנכ"ל – למשל פגיעה בביצועים שלך ביודעין וגרירת אחרים לשביתה איטלקית בדרגה כזו או אחרת.
להיות ממורמר ממקום העבודה אינו מעשה חבלה.

כמו כן, אם אותו מנכ"ל הוא מנכ"ל אחת החברות הגדולות בעולם ובעל רקורד הצלחה אדיר ומעמד של גאון בתחומו – ואתה חותר תחתיו במחשבה שאתה "טוב ממנו" או "ראוי ממנו" – אני לא הייתי רוצה אותך בחברה.

לעניינינו, "אווירת נכאים" איננה הסבר מספק עבור סגל שחקנים שכזה. שחקנים בסדר גודל כזה לא יכולים להרשות לעצמם תצוגת נפל שכזו – אם לא בשביל המאמן, אז בשביל הרזומה שלהם.
יציאה לרצף משחקים מרהיב רק תכתים אותם כחדלי אישים, לדעתי.

ניק 18 בדצמבר 2015

טוב אז עכשיו אחרי שמוריניו הלך אפשר לחזור לשנוא את צלסי.. הרבה בגלל היריבות וגם בגלל שמשחקים בה 3 מחלאות האדם היותר גדולות שקיימות בכדורגל

גור אילני 18 בדצמבר 2015

מי בדיוק בצ׳לסי הוא לדעתך בן-אנוש גרוע עד כדי כך שראוי לכינוי ״חלאת אדם״?

אופיר 18 בדצמבר 2015

אני מנחש: טרי, קוסטה ופברגאס?

גור אילני 18 בדצמבר 2015

באסה, אשלי קול עזב

ניק 19 בדצמבר 2015

יפה מאוד אופיר! תשובה נכונה ומלאה!

בלהב המרד שא אש להצית 18 בדצמבר 2015

להלן רשימה חלקית של ערכי ויקיפדיה שנכתבו במלואם או נערכו בחלקם על ידי אגף התעמולה של המוסד:
אנונימוס (קבוצה)
העבריים מדימונה
מרוץ אייל
מחתרת בת עין
ינון מגל
שרון גל
הצתת בית משפחת דוואבשה בדומא

גור אילני 18 בדצמבר 2015

שכחת ערך ״ז׳וזה מוריניו״?

Roy 18 בדצמבר 2015

שמח שיש אנשים שנוח להם להעלות את הרגשות שלהם לאינטרנט ככה, בצורה כל כך מזוקקת.
מסכים ומזדהה איתו לחלוטין.

אלי 18 בדצמבר 2015

אני חושב שצ'לסי היו צריכים להשאיל אותו לויטסה אנהיים לצבור קצת ניסיון.

Roy 18 בדצמבר 2015

לא יפה להעתיק תגובות מיוטיוב
"disgusting decision imo, Chelsea should have loaned Mourinho to Vitesse Arnhem to gain some experience"

:)

אלי 18 בדצמבר 2015

אכן הייתי צריך להוסיף (C).
מודה.

גור אילני 18 בדצמבר 2015

זה לא נורא, כל עוד לא נתפסים :)

צ'לסקי 18 בדצמבר 2015

ברוך שפטרנו,מחכה למאמן האמיץ שיתחיל לשלב שחקנים מקבוצת הנוער הכי טובה באירופה,זה מחדל שלא יתואר ששחקנים כמו דומיניק סולנקה,לופטוס ציק ותמי אברהם לא מקבלים קרדיט בכל קבוצה בכירה אחרת ביבשת הם שווים רוטציה לפחות.

cookie-monster 18 בדצמבר 2015

התשובה שמה שקרה זה 'סבאוטאג' לא מספקת.
מוריניו לא טיפש
אם היה כזה דבר הוא היה יודע מי הם השחקנים.
ומכאן שאם היה 'סאבוטאג' (מה אין לזה מילה בעברית? ) משמע שהוא ידע.
ואם הוא ידע- וזה מה שלא ברור לי כבר כמה שבועות- למה הוא פשוט לא העיף אותם מההרכב? לגמרי.. לא עד שהתיאש והעלה את המורד כמחליף? למה לא לזרוק את כל המליונרים שלא מתפקדים מההרכב ולהעלות ילדים ממהנוער? לפחות עד שישנו את הגישה. היה לו לזה רישיון. צלסי היתה במצב מספיק גרוע כדי שיוכל לעשות כזה דבר.

Roy 18 בדצמבר 2015

שאלה טובה.
קצת קשה לענות עליה בלי כל הנתונים: יכול להיות שהיו לחצים מגבוה להשאיר אותם בהרכב; יכול להיות שמוריניו לא רצה לקחת צעד קיצוני כל כך וכן ניסה לזכות בהם חזרה, הרי בחודש האחרון הוא דיבר מילים טובות על האזאר וכנראה שהוא האמין שזה יחזיר אותו למסלול.
בנוסף, אני חושב שמוריניו באמת מרגיש נבגד, ששחקנים שהוא שם בהם את אמונו – במיוחד פאברגס, שעד עונה הקודמת כולם דיברו על הפוטנציאל המבוזבז שהוא – חתרו תחתיו. זה רגש חזק מאוד, ויכול להיות שזה האפיל על כושר השיפוט שלו.

בנימה אישית, אם הידיעות על סבוטאז' בהנהגת פאברגס והזאזאר נכונות – אני מאוד מקווה שזהו אות הסיום לקריירה שלהם ככדורגלני צמרת. זו התנהגות ששום בעלי קבוצה לא יכול להרשות לעצמו במועדון.

ערן הדר 19 בדצמבר 2015

אני אענה בשאלה כי אני לא יודע בוודאות את התשובות אלא רק משער (בגדול כמו roy אני מאמין שההתמודדות שלו נעה בין ענישה לבין מזעור נזקים, הרי רצה להמשיך):
למה הוא התייחס בשלושה ראיונות שונים כשאמר שבגדו בו?

עוד אמיר אחד 19 בדצמבר 2015

מבין שאתה הולך לאפסן חזק את ציוד הקמפינג שלך בימים הקרובים.

דנידין 19 בדצמבר 2015

1. אם יום אחד יגלו שהיה פה משהו מכוון, איזו מחתרת שחקנים שרצו להדיח אותו, זה יהיה מדהים
2. יש מצב לשובו של אנצלוטי?

ניק 19 בדצמבר 2015

זה לא יהיה כזה מדהים בטח כשמדובר בצלסי, שזאת קבוצה שהשחקנים בה עושים מה שבא להם כבר שנים ואזכיר 2 דוגמאות –
המשחק נגד הפועל ת"א בארץ שחצי סגל מחליט לא להגיע על דעת עצמו והישיבות העצמאיות שהם היו עושים תחת גרנט

דנידין 19 בדצמבר 2015

לא יודע, מניח שבאותה תקופה גם אם ריאל היתה צריכה להגיע לארץ השחקנים היו "מתחלים".
היה קורה לדעתי בהרבה קבוצות, בטח קבוצות "גלאקטיקוס". אולי לא בקבוצות של פרגוסון.
יש הבדל בין הישיבות אצל גרנט לממש "בואו נפסיד בכוונה כדי שהוא יעוף"

Comments closed