מסך 40״

screen-40

זהו, אז גם אני ״חוגג״ היום ארבעים, ומצטרף לחבורת החיתייארים המקיפה אותי מכל עבר. עכשיו לפחות ארגיש שייך.

במסורת דה באזר, אני מתכבד לסכם את התאריך עם קוראיי המועטים, ואולי גם טיפה לשקוע ב-reflecting on stuff. כך שאם זה לא כוס התה שלכם, אנא עברו כבר עכשיו לתגובות וכתבו שם תגובה מזלזלת / חסרת סבלנות / מקטינה (אולי אפילו תקטין אותי ככה שאשאר בן 30).

אז מה היה לי עד עכשיו? אם להיות ממש קצב, אז אפשר לחתוך את זה ל-2: 20 שנים של הליכה בתלם, מחוייבות שנכפית עליך פחות או יותר, בית ספר, חברים, צבא, ואז עוד 20 שנים שבהן אתה בעצם עובר לכסא מול ההגה ואמור לקחת את החיים שלך לאן שאתה רוצה.

כמובן שיש הרבה דברים שלקחתי איתי לתוך ה-20 שנים הבאות מתוך ה-20 הראשונות. אבל אם להסתכל על זה בעין בוחנת אז מחר ביום ההולדת שאני אציין יחד עם חברים ומשפחה יש מעט מאד נציגים של 20 השנים הראשונות.

חלק גדול מזה עניין גאוגרפי. גדלתי בדרום הרחוק, השארתי אותו מאחוריי ולצערי הנציגים מהערבה שאותם הייתי שמח לארח מחר כנראה לא יגיעו. חלק אפילו לא טרחתי להזמין.

בתיכון למדתי במדרשת שדה-בוקר. במהלך החוויה היה לי די ברור שאלה הם החברים שלי לחיים, ואיתם אעשן בערוב ימינו את הג׳וינטים הרפואיים כשנחלה יחד בסרטן כלשהו. אלא שגם מבין אלה נשארו בודדים שאני נמצא עמם בקשר, ודווקא האחד שהיה לבטח בא מחר נמצא במסע ה-40 שלו איפשהו בערבות אריזונה.

עוד דרך להסתכל על ה-20:20 היא – בחלק א׳ חלמנו. בחלק ב׳ ויתרנו על חלק מהחלומות וזכינו להגשים כמה. כשהייתי בן 15 אני חושב שאחת השאיפות שלי היתה ״לכתוב ספר״. בגיל הזה, ולמעשה גם לשנים רבות אחר-כך, היכולת שלי להשלים פרוייקטים שאני יזמתי היתה מאד מוגבלת. היו לי המון דברים במגירה, והאמת שאחז בי סוג של ייאוש כשחשבתי על כל הכישרונות והיכולות שטיפחתי ואיך הם ילכו לטמיון כשאמצא לבסוף מקצוע אמיתי.

השקעתי כנראה עשרות אלפי שעות מחיי בדברים כמו ציור, יצירת מוסיקה, אנימציה, תכנות, כתיבה, מסעות, טכנולוגיה, כדורגל, פילוסופיה בגרוש, ולא היה רמז לכך שהדברים האלה אמורים להתחבר בנקודה כלשהי.

למעשה, השלב הראשון וההכרחי היה ויתור: לדוגמה על עשיית מוסיקה, שבכל מקרה הייתי ממש גרוע בה, ללא ידע מוסיקלי, רקע טכני או יכולת לנגן בכלי כלשהו. מותר להודות שעליית הטכנו והמוסיקה האלקטרונית הביאה לתחושה שכל אחד יכול ליצור מוסיקה ללא ידע מוקדם, אבל למרות שגם לי היו יציאות סבירות, אני יכול לסכם את זה בכך שאם אתה מדמיין משהו ולא מסוגל לעשות אותו פחות או יותר כמו שדמיינת – אז אתה לא יוצר רציני. עם כל הכבוד ליופי של המקריות, ובמוסיקה יש הרבה יופי כזה, יש שם צורך משמעותי ביכולת אמיתית לחבר שני תווים יחד.

רק בסביבות גיל 35 הדברים התחילו ליפול ממש למקום מבחינת יצירתיות והכתובת שאליה היא מופנית, ואכן אחד מהאירועים שגרמו לי להרגיש את זה היה העובדה שהוצאת ספרים רצתה לפרסם ספר שכתבתי.

על הדרך עוד דברים התחילו להתחבר: מצאתי שבמשחקי-וידאו נמצאים הרבה מאותם דברים שלמדתי, ושהיכולת לחבר אותם בעצמי היא מצד אחד מופלאה ומצד שני מייאשת מבחינת הספק.

יש יוצרים שעושים הכל בעצמם, לדוגמה מיאזאקי מצייר חלק גדול מהפריימים בסרטי האנימציה שלו, לדוגמה כ-170 אלף מתוך 220 אלף פריימים ב״הנסיכה מונונוקי״ – כמובן שהוא נעזר בצוות גדול לשאר הדברים. אבל, וזו עוד תובנה שנוחתת במהלך העשור הרביעי – להיתלות באילנות גבוהים מדי זה בעייתי. יש אנשים שהם בגדר תופעת טבע. אם ניקח אותם בתוך המנטורים שלנו זה יכול להיות נחמד, אבל להשוות את עצמנו אליהם עלול להיות קטלני.

מאז הוצאתי עוד ספר נוסף, ובדרך ישנו ספר אחר שכבר חתום וכרגע בתהליכי איור. אה, וזה עוד דבר שהבנתי: שאם אני אתעקש לאייר את הספרים של עצמי (כי הרי אני ״מצייר יפה״, תוצר של האקדמיה, אקס וועדת קישוט בבית הספר) – אני גם לא אספיק לכתוב ולהוציא ספרים וגם בכלל אני אסבול יותר.

בדרך נפל עלינו חוק הסופרים, או חוק הספרים, הנודע לשמצה. התוצאה של החוק, שהמטרה שלו היתה טובה, ונועד לשריין לסופרים חלק בהכנסות ממכירת הספר, היא שכרגע לא יוצאים כמעט ספרים. זה יוצר תחושה שאתה כותב סתם, שוב אותה תחושה מעיקה מחלק א׳, שדברים לא הולכים להתחבר.

בכל זאת, בשנה האחרונה התחלתי משהו שלא עשיתי מעולם – וזה לחרוג ממנהגיי הטבעיים ומאזור הנוחות שלי, וכך בהבלחה של רגע החלטתי ערב אחד שאני קם למחרת בבוקר בשעה 5:53, ויורד לסטודיו לכתוב לא יאוחר מהשעה 6:00 בבוקר. ההתרגשות שהמהלך הזה הפיח בי היתה רבה, וסיפרתי על כך בגאווה לכל מי שפגשתי. בפועל ניצלתי רק חלק מהזמן שיצרתי משום-מקום: הייתי יושב לפעמים 45 דקות מול המחשב, וכותב בסוף רק שתי שורות עלובות. אבל המשכתי בכך כ-3 חודשים.

המטרה ששמתי לעצמי היתה להעלות שלב בקפיצת המוט – ולנסות לכתוב רומן למבוגרים. אחרי מספר טיוטות שפסלתי בעצמי, ועוד אחת שנפסלה בידי בת-זוגי, הגעתי לבסוף לקול סביר שגם הרגשתי שאני מסוגל להמשיך איתו.

למרות שבזבזתי זמן יקר בבדיקה חוזרת של מצב ההתקדמות בעזרת ״ספירת המילים״ של מעבד התמלילים (אני משתמש רק בגוגל דוקס דרך אגב, זה מאפשר לי להמשיך לכתוב מאותה נקודה מכל מקום בעולם), הצלחתי להגיע לסדר גודל של כמות טקסט השווה לשליש מהטיוטה הראשונה, ושם נעצרתי. בינתיים אני ממשיך לטוות את הסיפור בראש, אבל לפי שעה לא מצליח להמשיך.

השעה שעת בין-ערביים, ואני מתעתד ללכת בקרוב לארוחת ערב שבת משפחתית, לכן אנסה לסכם. הבוקר התעוררתי והקשבתי לשקט, שבתוכו שמעתי התלחששויות בין בת זוגי לבתי, הן שקדו על הכנות למשהו שהיה אמור להפתיע אותי, כדי שאקום ומשהו יחכה לי. הרגשתי בן מזל. ואכן כתובת יומולדת שמח וטווס יפה תואר מפלסטלינה וצבעונים אדומים (!) ניצבו על השולחן כשהפסקתי להעמיד פני ישן וקמתי לבסוף.

קשה יהיה לסכם בלי להתייחס גם לאהבת הכדורגל.

אני ממש מרחם על אנשים שלא אוהבים ספורט, ובתוך אקסטרה אז גם אלה שאין להם קבוצה אהודה. כדורגל הוא עבורי הדלק של החיים, מה שמשאיר אותי חי גם ברגעים המתים, מיום רביעי בלילה בשמינית הצ׳מפיונס, דרך הציפייה למשחק הבא, ברפרוש של הדפדפן על הדף של חדשות צ׳לסי, משחק סוואנזי – ווטפורד עבש בשני בלילה, בתקוות לעלייה למונדיאל, להחתמת שחקן נחשק, לניצחונות ולשערים, וגם ללא נודע – הפסדים, שערוריות שיפוט, כרטיסים אדומים, והשעיות.

אני לא חושב שאני יכול לדמיין את העשור החמישי אליו אני נכנס בלי כל זה.

 

 

כשהסבב היה פתוח
בלאט 2

29 Comments

אלכס דוקורסקי 22 בינואר 2016

מעולה, גור.
מזל טוב!

ערן קאלימי 22 בינואר 2016

מזל טוב גור, גם אני איתך בקשר למשחקי וידאו, שוקל ברצינות להזיז את עצמי לתחום הזה בשנה-שתיים הקרובות. אפילו התחלתי את התהליך…

גור אילני 22 בינואר 2016

תודה, המציאות בתחום משחקי הוידאו עגומה בערך כמו בענף הספרים. למרות זאת אנשים יצירתיים נדבקים לשני התחומים האלה בלי קשר למצב התעשייה, וזה המזל, כי אחרת היו נשארים שם רק אנשים עם חליפות שמחפשים איך לסחוט עוד דולר מקורבנות תמימים.

כחול 22 בינואר 2016

נהדר גור, המון מזל טוב!!

ואיזה ספרות אתה כותב? לא לגמרי הבנתי מהטקסט בגלל השורה של קפיצת המוט.

ולגבי הפסקה שלך בנוגע לאהבת הספורט-
בזמן האחרון, כנראה בגלל המצב העגום של קבוצתנו והתסכול שהיא הביאה לנו השנה, אני חושב הרבה על הזמן שאני משקיע בספורט(רק צפייה כמובן ;).
אני גם מסתכל על אנשים שלא מתעניינים בדבר הזה. כמה זמן אני מבזבז/משקיע בעניין הזה שבעצם אין לי כל קשר או השפעה עליו, והוא למעשה מגוחך(מה לי ולפנסיונרים מלונדון ומה לגרייזיס או בני והסקאוזרים מליורפול..), ומה האנשים שלא קשורים לספורט עושים עם הזמן הזה. לצערי לא הגעתי למסקנות מרחיקות לכת, בטח לא לגביי כי אני כבר מכור, אבל גם באופן כללי לגבי העניין בספורט – השקעה או בזבוז.
בסופו של דבר יש אנשים שייקחו את הזמן הזה ויעשו איתו משהו פרודוקטיבי, ויש אנשים שיחליפו את הצפייה במשחקים לצפייה בסרטים/סדרות. הייתי אומר אומר שכל זה לא משנה – העיקר שתהיה מאושר. אבל אז למה נוצרים אוהדים חדשים ברחבי העולם לטוטנהם?
שייכות? לא קונה את זה- לסיני/הודי/ישראלי אין באמת קשר לסיפור הזה מעבר למה שבראש שלו. ואם הכל בראש כפי שאומרים אז למה כדורגל? למה דווקא יונייטד ולא לוירפול? הרי מה זה משנה.
בכל אופן אני שמח לשמוע שהאבה לכדורגל מהווה משהו כל כך משמעותי אצלך, ואני גם מקווה שזה יתורגם לעוד פוסטים ;)

כחול 22 בינואר 2016

וסליחה על החפירה

גור אילני 22 בינואר 2016

חפירה מבורכת. אני כותב ספרות ילדים, ספרי ראשית קריאה (שזה אומר ספרים עם פחות איורים ויותר טקסט מנוקד מאשר פיקצ'רבוקס), עוד אחד ייצא בקרוב, ועוד ספר לקטנטנים בנושא נמרים שיצא לפני כשנה. ומקווה להשלים מתישהו את הספר למבוגרים שאני נהנה לכתוב אבל יותר נהנה לא להתקדם איתו כרגע, ועוד כמה טקסטים שנמצאים בדרגות שונות של התקדמות.

כחול 23 בינואר 2016

וואלה!
מגניב ממש, איכשהוא היית נראה לי יותר בענייני ההיי-טק.
ולגבי הרומן למבוגרים – אמא שלי די מומחית בלעזור לאנשים מתחומי אומנות שונים להוציא ספרים/רומנים רציניים. אם זה משהו שיכול לעניין אותך דבר איתי בפייסבוק :)

Kirma Der Faux 22 בינואר 2016

אני מוצא את עצמי מול אותה תהייה לא מעט בעונות השחונות של ליברפול. התשובה הקשה שלי היא שההתעסקות העודפת בספורט נועדה למנוע פעולה פרודוקטיבית. הריק שנפער בי בימים מסוימים כשאני מגלה שאין יותר ידיעות שלא קראתי באתרי הספורט/אוהדים הוא ההכרה בזה שמדובר בבזבוז זמן לצורך בזבוז זמן. תרגיל בהתחמקות מפעולה.

גור, מזל טוב! אני מאוד נהנה מהבלוג למרות שאין לי סימפטיה רבה לקבוצה שלך. אחד האפקטים המבורכים של דה-באזר היא היכולת להתחבר לנקודת המבט של אוהדים של קבוצות יריבות שנותן הרבה עניין במעקב אחרי העונות שלהן.

כחול 23 בינואר 2016

ואין לך שום רגשות אשמה/רצון לשנות את בזבוז הזמן לטובת בזבוז הזמן?

אני לפעמים תוהה אם לא שווה לקחת את העוצמות הרגשיות האלה ולשנע אותן למשהו יותר פרודוקטיבי.

יוסי 22 בינואר 2016

מעולה, תודה רבה!
ומזל טוב כמובן! עברת בדיוק שליש…

אריק 22 בינואר 2016

מזל טוב. בשלוש השנים הקרובות עדיין תוכל לומר קרוב ל40…

אריאל גרייזס 22 בינואר 2016

מזל טוב וברוך הבא בצל קורתנו. חם ולח פה, אבל הכדורגל רק נהיה משמעותי יותר..

גור אילני 22 בינואר 2016

תודה, כמובן שקיבלתי השראה והושפעתי מהפוסט שלך בנושא כאוב זה

shohat 22 בינואר 2016

מזל טוב! המשך לכתוב ולחלום, ולייצר את הקול העצמאי שלך. נשמע שמצאת מקום מאוד נכון.

אביאל 22 בינואר 2016

מזל טוב ! מקווה שתנצל את משאלת יום ההולדת שלך לדברים החשובים כמו בקשה לנצחון על ארסנל ביום ראשון :)

דונטה פישטה קונטרה ונטה 22 בינואר 2016

למה לקלל?

גור אילני 22 בינואר 2016

בינתיים בקושי הספקתי להתעמק בסוגיו הקשורות בהכנות למשחק המדובר. יום הולדת יכול להיות הסחה לא רעה.

קסנופון 22 בינואר 2016

אחלה טור.

וכמובן, מזל טוב!

אמוץ כהן-פז 22 בינואר 2016

מזל טוב!

גילי פלג 22 בינואר 2016

מזל טוב גור, אוהב מאד את הכתיבה שלך )))

D! פה ועכשיו 22 בינואר 2016

מזל טוב גור.

מאד שמח שהצטרפת לאכסניה הזו. תמשיך לעדכן בקשר לספרים

יעל 23 בינואר 2016

מזל טוב לך ומזל שלי שהכרנו, ואיזה מזל שהכרנו במה שהתגלה לי עכשיו כאחת התקופות הפוריות והמיוחדות בחייך (:
בקיצור טונות של מזל.
המעבר מחלומות לוויתור והגשמה הוא תיאור יפהפה של התבגרות והבשלה.
תודה ובהצלחה בעוד הרבה עשורים

Zak 23 בינואר 2016

מזל טוב איש יקר. בגיל 40 מתחילים החיים כמו שאומרים…

ארז 23 בינואר 2016

מזל טוב גור.
תענוג תמיד לקרוא אותך.
שיהיה לך רק טוב.

כפיר 23 בינואר 2016

אוהב אותך אחי, שונא כדורגל :)
(כן ,אני אחד מאלה, לגבי מה אנחנו עושים עם הזמן, מבזבזים בצורה אחרת :) לא בהכרח פרודוקטיבית, אני מכור לריאליטי, יש עונה מעולה של "הישרדות" השנה)

פסטיה 23 בינואר 2016

סיכום די מפתיע. אז אולי "צלילוגיה" בכל זאת תחזק פעם את ההשראה.
מזל טוב!

no propaganda 23 בינואר 2016

40 זה שיא אונו של גבר. תהנה מהתקופה הנפלאה. וכמובן מזל טוב!

Matipool 23 בינואר 2016

מזל טוב גור .
בהצלחה בכתיבה ופחות בהצלחה לצ׳לסי .
אחפש את הספרים שלך . הקטנצ׳יק ( 5.5 ) נראה לי קהל יעד .

נובי שווימר 24 בינואר 2016

אל תתייאש, (אמנם לא אצפה איתך בכדורגל, אבל) מתכננת גם בגיל 96 לעשן (סוף סוף) איתך על כיסאות הנדנדה בחצר הסטודיו המשותף בדב-הוז (אפשר לומר שבממוצע הגילאים אנחנו מכירים מהתיכון), פרוייקטים רבים יחד ולחוד שיכללו מוזיקה, ציור, ספרים למבוגרים ילדותיים (עד אז גם נפתח משרד שיווק מצליח וחוק הסופרים לא יהיה רלוונטי), אולי משרה חלקית בצוות של מיאזקי שתיתן פרופורציות, לבושים בסגול וורוד זרחני שנראה למרחקים ומבטיחה שנעלה למטה.

Comments closed