התקדמות לאחור

אני זוכר שכשנבחרת קרואטיה שיחקה נגד ישראל קינאתי בקרואטים בעיקר בגלל דבר אחד - המאמן, ששקט ופיקחות נוטפים ממנו בכל רגע שהוא על הקווים. אם קלופ הוא גאון מטורף - אז ביליץ׳ הוא גאון לא מטורף. שבספר שלי זה יותר טוב. והוא גם מחבק את השחקנים בחילופים!

ססק בימים זוהרים יותר
ססק בימים זוהרים יותר (מתוך האינסטגרם של ססק פברגאס)

מה שיפה בעונה הזאת בפרמייר ליג, הוא שלראשונה זה זמן מה אנחנו רואים ״מוביליות חברתית״ אמיתית – שינויים מהותיים באיכות של מועדונים ובהישגים שלהם, ששאינם מבוססים על פשיטות רגל או כניסת אוליגרכים.

כן, תצחקו עליי, איך אני מעז לדבר בכלל כשה-כניסה של ה-אוליגרך ב-הא הידיעה קידמה את הקבוצה האהודה עליי מטופ 4 ומועדון מצליח אך ללא איום מהותי על האליפות לזולל תארים. צודקים בעקרון.

לכן, גם אינני מצר כל-כך על הנפילה שאנו חווים בימים אלה – אני מוכן לשאת שנים של אכזבות בשם שיוויון הזדמנויות וליגה תחרותית ופמפתיעה יותר. אם היו שואלים אותי לפני העונה אם הייתי מעדיף אליפות עלובה נוספת שלנו עם מוריניו בכס המלכות, או אליפות מרגשת של לסטר סיטי, אני משער שהייתי בוחר באליפות העלובה שלנו, אבל זה רק בגלל שעמוק בפנים אני עלוב נפש. אבל בסופו של דבר אני לא קובע את המציאות. ואם זו הגרילה לנו עשור מרתק של שליטה בליגה, מאבקים אפיים באירופה וזכיה בצ׳מפיונס, ואח״כ חזרה לימים שבהם המועדון צריך להתאמץ קצת יותר כדי להגיע להישגים- אני זורם.

ונראה שהמועדון, למרות תקופה איומה בשוק ההעברות, מתכוון לבנות משהו עם מינויו של אנטוניו קונטה. אם מחתימים את סקולארי, בניטז, הידינק, אפילו אנצ׳לוטי וכמובן שמוריניו השני – מצפים לתוצאות מיידיות. כשמביאים מנג׳ר כמו וילאש-בואש, מוריניו הראשון ועכשיו קונטה – ההצהרה היא שבונים לטווח בינוני. אני לא אגיד ארוך, כי בשביל רומן ארוך זה חצי עונה.

אז מה סלאבן ביליץ׳ בנה בווסטהאם? הוא לקח אוסף של שחקנים שרק לפני 2 עונות מוריניו כינה את סגנון המשחק שלהם תחת סאם אלרדייס כסגנון של המאה ה-19, חיזק אותו בעזרת החתמות כמו דמיטרי פאייט, אנטוניו, סאקו ולנזיני (מושאל) – שום דבר מיוחד או מופלא אבל יופי של שחקנים, ונתן להם סגנון משחק מאד דינאמי וגמיש שלא מתבסס על אס (ואף) אחד. אנדי קארול שונמך לדרגת עולה מהספסל כדי שירימו אליו, בדיוק התפקיד שמתאים לרמה שלו ולנתונים הטבעיים שלו. הרבה שערים במתפרצות, והרבה משחקים עם שער נקי. אינטליגנציית המשחק של ווסטהאם היא מהגבוהות בליגה והיא יודעת להעביר את הכדור לקיצוניים וללחוץ על נקודות כואבות של היריבה.

אני זוכר שכשנבחרת קרואטיה שיחקה נגד ישראל קינאתי בקרואטים בעיקר בגלל דבר אחד – המאמן, ששקט ופיקחות נוטפים ממנו בכל רגע שהוא על הקווים. אם קלופ הוא גאון מטורף – אז ביליץ׳ הוא גאון לא מטורף. שבספר שלי זה יותר טוב. והוא גם מחבק את השחקנים בחילופים!

וזה מביא אותי לנקודה הכואבת – דווקא מול פאייט הצבנו את איבנוביץ׳ בחזרה כמגן ימני… ואזפי כשמאלי. אני חושב ששניהם יחד בעמדות האלה מהווים את אחד מצמדי המגנים החלשים בליגה. והמחליפים שלהם לא הרבה יותר טובים. כרגע אני מסתכל על דני רוז וקייל ווקר בערגה, וזה לא שהם עושים ניסים, סתם לוחצים טוב, סוגרים טוב, ותוקפים טוב.

נקודה כואבת נוספת היא תיבו קורטואה. אני לא יודע מי בחר עבורו את הצבע הירוק המבחיל הזה שהוא לובש בין הקורות אבל הוא מסמל יופי את מה שנהיה מהענק הבלגי (זה שהוא לא לוקאקו) העונה. חשש בעיניים, חלוש׳ס, יציאות מהוססות, איגרופים ישר לשחקני ההגנה, כדורים בין הרגליים, וכמעט ללא עצירות של שערים בטוחים. היום נזקקנו לטראורה שיציל מהקו כדי להזכיר לנו מה זו עצירה של שער בטוח… געגוגים לאשלי קול ולפטר צ׳ך.

בין השחקנים שראויים להישאר בסגל שאמור להיבנות, וזה בכל מקרה, גם אם מוכרים חצי קבוצה וגם אם עושים שינויים מינוריים, נמצא ססק פאברגאס. מוריניו צדק בכך שהאמין בו ברגעים הקשים. הטעות שלו היתה שהמשיך להאמין במאטיץ׳ במקביל, וקישור של שניהם בכושר ירוד היה פשוט דבר איום ונורא. כרגע, עם מיקל, שאין מה לעשות, הוא פשוט סולידי, לרע אבל גם לטוב – פאברגאס מצליח להניע את הקשרים ההתקפיים. הוא לוקח אחריות, הוא בועט לשער, ורק בגלל חוסר מזל לא הגיע לשלושער היום.

לואיק רמי נראה כמי שגמר את הסוס. הוא עצום בגודלו, אבל חלש כמו זבוב. הוא מהיר, אבל לא זריז. הוא כובש שערים מכריעים אם הוא מגיע למצבים, אבל יכול מצד שני למוטט עשר התקפות שלנו במסירות לא מדוייקות, באיבודים, בנגיעות לא מדודות. חבל, כי הוא היה יכול להיות החלוץ המשלים הקלאסי לעוד עונה או שתיים, אבל כמו שהדברים התגלגלו עכשיו הוא גמור.

טראורה, מצד שני, יכול להיות החלוץ השני במערך של שני חלוצים. כחלוץ מרכזי בפרמייר ליג הוא לא מספיק חזק כרגע. בארדיויסי הוא היה נראה גדול מימדים, אבל באנגליה איכשהו הוא נראה כמו הבן החורג של קויאטה מקבוצת הנוער. יחד עם הפנים התמימות והחביבות שלו, אין לו כרגע את הכלים להלך אימים על בלמי הליגה. הוא יכול להתפתח ולהתחזק, אבל יהיה מעניין לראות אותו עושה את זה מהאגפים או כחלוץ מסייע. אה כן, וגם כמציל מהקו.

טוב, לפני שאני כותב ספר על כל אחד מהכחולים, והאמת שלא מגיע להם דבר כזה, במיוחד במצב שוק הספרים העברי, אני אפסיק כאן. נותרו לנו כמה משחקים עד לסיום העונה. הדרמות וה-grinding יהיה אצל לסטר, המשחקים שלנו ימשיכו בתקווה להיות מהנים ופתוחים, ומי יודע, אולי נזכה יום אחד לראות גם את פאטו נוגע בכדור על אדמת אנגליה.

ואף מילה על אוסקר. או על לופטוס צ׳יק. להתראות אחרי הפגרה.

 

ההבדל הקטן
הקריסה בסאותהמפטון

18 Comments

אריאל גרייזס 19 במרץ 2016

הסיפור עם פאטו ממש הזוי, במיוחד שהוא ויתר על חוזה של 20 מיליון דולר מסין כדי לשחק באנגליה. ממש לא ברור מה הולך פה איתו

Roy 19 במרץ 2016

מצטרף לתהייה.

AL-O 19 במרץ 2016

כשחואן מאטה שיחק בצל'סי איך עבד השילוב בינו לבין למפארד?
למפארד שיחק אחד משני הקשרים באמצע ומאטה לפינהם (/מאחורי החלוץ) או שלמפארד שיחק קשר התקפי ומאטה הוסט לאגף שמאל?

גור אילני 19 במרץ 2016

זה היה מעניין כי כשמאטה הגיע היו מי שהצהירו עליו כעל המחליף של למפארד תחת וילאש בואש. היו ללמפארד כל מיני יורשים תחת וילאש בואש – אוריאול רומאו לדוגמה – שלא שרדו. מה שמראה כמה שחקנים צריך כדי להיכנס לנעליים שלו…
המעבר ל-3 קשרים התקפיים אילץ את למפארד להיות אחד מ-2 הקשרים ב״פיבוט״, מה שהביא לאכזבה מסויימת ממנו כשהוא נעזר ברמירז בתור הדפיוטי. ההפעלה של מאטה עבדה טוב, מאטה שיחק בימין ובמרכז בעיקר, מצא כיסים פנויים שמהם הצליח לעשות את הקסמים שלו ופרח יחד עם שחקני האופי שאיתו (ע״ע דרוגבה, מיירלש, בוסינגווה). אבל הגנתית זה לא כל-כך עבד, והביא לרכישת מאטיץ׳ בסופו של דבר בחורף 2013-14.

צ'לסקי 19 במרץ 2016

הייתי בודק את הסיפור של אוסקר נראה שלבנאדם יש חומר מפליל על כל מאמן חדש שמגיע אחרת אין הסבר לקרדיט הבלתי נגמר שהעגלה הזאת מקבלת שחקן כל כך חלש בקבוצה אלופת לשעבר לא נתקלתי שנים,מקווה שממחזור הרבה הפלופ יראה ספסל,ולופטוס ציק יתחיל לקבל יותר קרדיט

Kirma der faux 19 במרץ 2016

סיכוי סביר שנציגות אנגליה בליגת האלופות יכללו את לסטר ווסטהם וטוטנהאם.
יהיה מעניין לגלות אם זו מגמה חדשה או אנומליה חד פעמית.

גלעד בלום 19 במרץ 2016

גור,

הגישה שלך בריאה, לא אסון עונה רעה אחת, עיקר הבעיה היא השובע של שחקני מפתח כמו האזארד, איבנוביץ ומאטיץ, לדעתי הטעות הגדולה היא שנתנו ללוקאקו ללכת בזמנו ולא חזו את הפריצה שלו, הוא היה יכול להיות דרוגבה חדש, קוסטה חלוץ אדיר ומוכח אבל מועד לפציעות וכל 10 משחקים גג מקבל אדום, אני מנסה לאהוב אותו אבל הוא פשוט חלאה, לוקאקו מתבזבז באברטון, גם קואדרדו זה שחקן שאני לא מבין איך שיחררו, וג׳יימס טרי עם כל האהבה אליו (כשחקן, לא כאדם) גמר את הסוס, קורטואה ביום רגיל לוקח את שני השערים היום.

אגב עמוס מנסדורף אוהד שלכם.

אנדר 20 במרץ 2016

מצחיק כי האדום של קוסטה הוא הראשון בשנתיים שלו בממלכה

אריק 19 במרץ 2016

גיימס טרי? אמנם נגע ביד בבלומפילד אבל בכל זאת.

אריק 19 במרץ 2016

לבלום.

אריק 19 במרץ 2016

די הדהים אותי כל מנהלי הרכש והמנהלים המקצועיים שנתנו אחרי היורו ההוא למודריץ להגיע לספרס ולביליץ לטורקיה. מה הם עיוורים?

גור אילני 19 במרץ 2016

מצד שני, ממש לא היה ברור שביליץ׳ מתאים לקבוצת מרכז טבלה ממזרח לונדון עם מסורת יפה שהתרגלה להיות שעמום הפרמייר ליג, או בכלל לפרמייר ליג.

אריק 19 במרץ 2016

היה די ברור שיש לכל הפחות סיכוי טוב שהוא גם ליותר מזה.

תוהה בדרכים 20 במרץ 2016

עד העונה, ביליץ' היה די כישלון בכל הקבוצות שהוא אימן מאז יורו 2008.

תוהה בדרכים 20 במרץ 2016

שזה כמובן לא פוסל אותו כמאמן, פשוט זה לא שהיה לו רקורד מדהים שאף אחד לא שם אליו.

אריק 20 במרץ 2016

היה לו רקורד נהדר בקרואטיה. באור שזה לא שווה הרבה, אבל רוסיה וטורקיה? וזה בזמן שלא מעט מאמנים בינוניים מאוד אימנו בפרמייר ליג.

סימנטוב 20 במרץ 2016

אפשר להקים נבחרת רג'קטים (מכל אירופה) לא רעה.
לקאקו, דה ברוינה, צ'ך (סוג של), קרודאדו, צ'יצ'ריטו, אהה רגע וחצי מהרכב של יובה.

אלכס 20 במרץ 2016

שמע, לפעמים צריך את הקבוצה המתאימה למאמן הספציפי, לא תמיד זה ההיפך…ובדיעבד, זה מה שקרה העונה עם ביליץ' ווסטהאם.

Comments closed