גבוצה. הנצחון על סאות׳המפטון בחוץ

כמה עונות עברו לא מאז צ׳לסי שמרה על שער נקי במשך 4 משחקים רצופים בלי ג׳ון טרי?

משחק שעל הנייר היה מאד קשה הוכרע תוך 6 דקות, והסתיים בפועל יחסית מוקדם, עם השער השני של קוסטה.

מה שמאד הרשים אותי היום:

– העבודה של מאטיץ׳ נהייתה מאד חכמה, המיקום שלו במגרש מצויין, גם בחיפוי באגפים, פתאום הוא נראה עוד יותר טוב מקאנטה המעולה אף הוא.

דויד לואיז הוא פשוט אליל. עוד יהיו פאלטות, אבל הצורה שבה הוא מוסיף לקבוצה משהו כמעט בכל מימד היא מעוררת התפעלות.

ויקטור מוזס מצליח לשחק בצורה מאד משוחררת בהתקפה, ולתת משחק אחראי ומלא הקרבה בהגנה. היו לו כמה חילוצי כדור הירואיים שעם כל מגן אחר היו נגמרים בחוץ לקבוצה השניה, מוזס הצליח להוציא את זה קדימה להתקפה.

דייגו קוסטה נהיה all of a sudden שקט, מסור, יעיל ומדוייק. החיוכים שלו בסוף המשחק היו אמיתיים והראו שהראש שלו פשוט במקום טוב. מתי בעבר ראיתם אותו מבקיע שער זן בכדור כל כך יפה מחוץ לרחבה?

מערך ה 3-4-3: 4 משחקים, 4 נצחונות, 11 שערים, 0 שערי חובה.

הקבוצה נראית כמו קבוצה, או כמו שאומרים המורים לחנ״ג בבית ספר – ״גבוצה״.

***

וזה נכתב לפני:

הסיבה שבגללה זלאטן נהדף מברצלונה היתה שלא השתלב בסגנון המשחק. הוא כן היה טוב, הוא שחקן מצוין, אבל הבעיה האמיתית היא לא חוסר השתלבות אלא הצורך לשנות את סגנון המשחק כדי לשחק איתו.

אתמול ראיתי לדוגמה את קריסטל פאלאס מנסה לשחק מול ליברפול. ליברפול קבוצה טובה מאד. לוחצת, ולרגעים נראה שלעולם לא תצליח לעבור את החצי מולה, בטח שלא בצורה מסודרת ועם מספיק שחקנים שמצטרפים. אלא שברגעים אחרים היא גם נותנת לשחק. עייפות, הוראות מהרוקסטאר, מה שזה לא יהיה, בסופו של דבר מגיע הרגע הזה שמצליחים לשחק מולה כדורגל. ואז ראיתי את פאלאס משחקת על בנטקה. וריחמתי עליה.

בנטקה שחקן טוב. הוא כובש שערים משום מצב, קשה להוציא לו את הכדור מהרגל, והוא יכול לעשות הרבה דברים יחסית לגודל שלו. אבל כשהוא כופה על קבוצה שמחה ויצירתית יחסית כמו פאלאס להיות תלויה בו, לתקוף בצורה שבלונית, לחכות למסירה אדישה שכנראה כבר לעולם לא תגיע מכריסטיאן התקוע עם הגב לשער – זה קצת חבל.

כשדייגו קוסטה הגיע לצ׳לסי השדרים בטלוויזיה קראו לו the big man. מבחינתם הוא היה צריך לשחק כחלוץ מספר 9. רבים התאכזבו מהיכולת האווירית המוגבלת שלו, ומהעובדה שאיבד המון כדורים עם הגב לשער. אלא שאני נאנחתי לרווחה. בעונה שבסופה נרכש מוריניו אמר שהשחקן הראוי ביותר בעיניו לתואר שחקן העונה היה דז׳קו מסיטי. זו היתה יכולה להיות הרכישה הנוראית ביותר, ושוב, לא כי דז׳קו שחקן רע. כי הוא ממש לא. תראו העונה ברומא.

אז למה זה כן עבד עם דרוגבה? ראשית, דרוגבה שיחק בעונה הטובה ביותר שלו אולי במערך עם אנלקה כחלוץ שני. בעונת 2009/10 סיים עם 37 שערים בכל המסגרות, הכי הרבה שהשיג בכחול מלכותי. זה היה הרבה יותר מהנה ואפקטיבי, אפילו שדרוגבה כחלוץ יחיד סיפק את השער האחד שהספיק ל-1:1 בחוץ מול יונייטד כשהתבקש לכך.

אבל שלא תטעו. בהרבה עונות, דרוגבה כפה עלינו משחק שבלוני של בעיטת שוער, הכדור עף למעלה ומשם משהו כבר קורה או שלא. הרבה פעמים לא. כשהמאמנים השכילו לבנות סביבו משחק חכם, ולא היה כמו פרנק למפארד לעשות דבר כזה ולשבור את הסטאטיות של משחק שבלוני, העניינים זרמו יותר טוב. כי למרות ההגיון לפיו 3 קשרים התקפיים שמשחקים אחרי החלוץ וסביבו אמורים לעשות את זה, במציאות מערך 4-2-3-1 יוצר משחק מאד מתסכל. יש לציין גם את האינטיליגנציה הגבוהה שלו, ואת היכולת של דרוגבה לעשות דברים שלא מצופים ממנו. אבל את אלה יש גם לזלאטן, אולי הרבה יותר.

לאור הדיון הזה, ניתן אולי להבין בצורה ברורה יותר מדוע קונטה לחץ כל-כך להחתים חלוץ בעל שם בקיץ, ולא הסתפק ברכישה המבטיחה של בטשואיי. זה לא שרצה להדיח את קוסטה ולשלוח אותו בחזרה למדריד. האיטלקי מתכנן מערך של שני חלוצים.

הסיבות לכך שעד עכשיו לא עבר ל-2 חלוצים הן שונות, וקשורות במהלך ההדרגתי שיזם, ושעליו לבחון בכל רגע בזמן אמת.

– כדי לשחק עם שני חלוצים, קונטה שלף את ה-4-2-4 מסיינה. זהו מערך שנשמע אולטרה התקפי, אבל בפועל מצריך שליטה הגנתית במרכז השדה וכדורים מהירים לאגפים או ישירים להתקפה על-ידי הבלמים (סטייל בונוצ׳י). בתחילת העונה, ולמעשה עוד בפרה סיזן, התברר מהר מאד שאין בקבוצה את הידע או היכולת לנהל את מרכז המגרש באופן חסכוני כל-כך.

– לכן קונטה נאלץ לקרר את פברגאס ולהכשיר את מאטיץ׳ לתפקיד. הסרבי לא רק שלא תפס את העניינים, אלא אף נכנס להלם, שהזכיר את הסבל הרב שהיה נסוך על פניו מרבית העונה הקודמת. במשחקים האחרונים מאטיץ׳ חוזר לעצמו. זה מתחיל להיות מעודד. ובנוסף, קונטה מכשיר את צ׳אלובה להיות קשר גיבוי אמין וגם יצירתי כשצריך.

– ההגנה עצמה היתה חדירה מדי, גמלונית וחסרת יכולת להיפטר מהכדור במצבים מביכים ולהעיף אותו קדימה, דבר שב-4-2-4 יכול להיות מספיק לשער בהתקפת נגד. קונטה נאלץ לבנות שוב את ההגנה, כשעל הדרך רכש את דוד לואיז, רכישה שהביאה להרמת גבות רבות, אולם כרגע נותנת לקונטה בדיוק את מה שהיה צריך: מנהיגות, אתלטיות וכדורים ארוכים.

– בטשואיי עדיין לא הוכיח את עצמו ברמות האלה, ולמרות פתיחת עונה מבטיחה עם הזדמנויות מינימליות, המשיך קצת פחות טוב, וכרגע נראה במצב המדאיג של ״לא מוכן״. רובן לופטוס צ׳יק, שהיה אמור להיות האלטרנטיבה הנוספת, בינתיים לא הצליח להסתגל למעבר לתפקיד חלוץ שני, עד כדי כך שקיימת סכנה מוחשית לקריירה שלו אם קונטה ימשיך להתעקש על התפקוד הקדמי.

– הבלבול הכרוני שנוצר עקב הצבתו של אזפיליקווטה בצד שמאל, יחד עם הקביעות שקיבל איבנוביץ׳ בצד ימין, הביאו למצב של היתקעות בבוץ בכל הקשור למשחק האגפים. קונטה חשב, בדק, נתן צ׳אנסים, רכש את אלונסו, שוב הרמות גבה, אבל בסופו של דבר תפר אגפים מתפקדים עם מוזס ואלונסו בווינג-בק. זה מקרב אותנו לפתרון אחר, ה-3-5-2, שטרם ראינו, אולם אם בודקים את המצב בעיניים פקוחות, נראה שהוא ממשמש ובא.

אז לסיכום, אל תתרגלו יותר מדי ל-3-4-3 הנוכחי והמוצלח יחסית, לפי דעתי יש פה work in progress ואנחנו רחוקים מהמוצר הסופי.

וזה יופי. והיום משחק חוץ קשה שבו ניתן יהיה לבחון את מצב האומה.

הניצחון בקריסטל פאלאס
לא קלה דרכו

26 Comments

dmc 30 באוקטובר 2016

מצוין. שאלה: לא עדיף את אזפיליקואטה כווינגר בימין? בהנחה שיגיע בלם במקומו (או יחזור מפציעה)

גור אילני 30 באוקטובר 2016

שאלה טובה – התשובה החלקית היתה מול ווסטהאם, כשהוא שיחק באגף והיה פחות טוב בהרבה מאשר כבלם הימני. בנוסף דוד לואיז היה הרבה פחות טוב כבלם הימני.

אמיתי 30 באוקטובר 2016

ניתוח מעלף..לא עקבתי אחרי הכל..אבל לדעתי אתה טיפה טועה עם
דרוגבה וגם עם בנטקה.
דרוגבה לא כפה על צלסי כלום. זה היה הפוך..או לפחות ביצה ותרנגולת.
קבוצה כמו פאלאס היא אנדרדוג מובהק ולכן משחק כזה יותר "טיבעי"
בשבילה למרות שהם בהחלט שיחקו יפה בחלקים שונים של העונות
האחרונות ויש להם הרבה כישרון. והם הקבוצה השנייה שלי..

אריאל גרייזס 30 באוקטובר 2016

אחלה ניתוח. בכלל, השבוע קראתי איזה ניתוח שמדבר על זה שהחלוץ הטבעי הולך ונעלם. זה אמנם קצת מוקדם אבל אנחנו בהחלט רואים קבוצות שמשחקות פחות ופחות עם חלוץ חוד אמיתי. ארסנל ויתרה על אחד כזה (ובצורה מעניינת, בשבת כשהכניסה אותו הוא ניצח לה את המשחק), ליברפול לגמרי מוותרת עליו, הסיטי לפרקים ויתרה עליו, טוטנהאם כרגע משחקת בלי אחד.
כמובן שיש דוגמאות אחרות- לסטר לקחה אליפות עם חלוץ חוד מאוד דומיננטי, לצלסי יש את קוסטה, בארסה שולטת עם סווארז וכו.
אני חושב שקבוצות שאין להן חלוץ חוד דומיננטי באמת יעדיפו לוותר על אחד בשביל להרוויח לחץ והנעת כדור. לדאבוני, שני חלוצים היום בכדורגל המודרני זה נחלת העבר ואני לא רואה את זה עושה קאמבק.

אסף כלשהו 30 באוקטובר 2016

טוטנהאם כרגע משחקת בלי אחד? וינסנט יאנסן הוא הרבה יותר חלוץ 9 מאשר הארי קיין, מבחינת העובדה שארסנל המהלכים שלו כולל אחוז גדול הרבה יותר של משחק פיבוט עם הגב לשער. בכל מקרה גם קיין וגם יאנסן הם חלוצי 9 לחלוטין.

גם בקשר אלינו (ליברפול) לא נראה לי שאפשר להצהיר שזנחנו לגמרי את ה- 9. הרי קלופ שיחק עם 9 כזה בדמות לבנדובסקי ואחריו גם אובמיאנג, ואני בטוח שאם סטארידג' היה עובד קשה יותר הוא לכל הפחות היה ברוטציה להרכב הראשון. יותר מכך, אם אוריגי יתחיל להראות איכויות הבקעה של חלוץ, אני בטוח שקלופ ישחק איתו לפעמים וגם הוא חלוץ 9.

אני כן חושב שאפשר להגיד די בביטחון שהחלוץ 9 הגדול, זה שמשחק עם הגב לשער ועיקר איכויותיו בסיומת של מצבים קרוב לשער, כבר לא ממש רלוונטי בכדורגל של היום. שתי הדוגמאות הגדולות האחרונות של שחקן כזה, זלטאן ודרוגבה, היו כל כך הרבה יותר מזה שזה קצת פשע לקרוא להם חלוצי 9. מלבדם, החלוצים הגדולים של ימינו הם בהחלט 9 מבחינת השליטה שלהם ברחבת היריב, אבל הם 9 שמשחק עם הפנים לשער, לוחץ ומציג ארסנל שונה לגמרי של איכויות- ואלו סוארס, לבנדובסקי, קון, קבאני, באקה, דיבאלה ועוד ועוד.

אריאל גרייזס 30 באוקטובר 2016

מקבל לגבי טוטנהאם, לא יצא לי לראות אותם כל כך הרבה בחודש שאני פה.
לגבינו – אני לא בטוח שאוריגי מתוכנן להיות תשע, כשהוא נכנס למשחק הרבה פעמים הוא מתופקד באגף. אצל קלופ, כל אחד בהתקפה עושה את הכל. גם סווארז, דרך אגב, הוא בעיניי לא חלוץ תשע קלאסי אלא כזה שיכול לתפקד בכל מקום במגרש והוא פשוט טוב בזה. תזכור בליברפול כשהוא וסטארידג' שיחקו ביחד, הוא היה יותר מאחור וגם משם הוא הבקיע בצרורות. הוא פשוט שחקן אדיר. נראה לי פשוט שהדרישות משחקני ההתקפה היום שונות ממה שהיה פעם. סקורר סטייל אגווארו או סווארז תמיד ימצא מקום אבל אם הוא לא – המאמן יעדיף שחקן עם יכולת גם לרוץ הרבה, ללחוץ, לשחק גם באגף וכו'

Amir A 30 באוקטובר 2016

בתור ניצול מורינו, אתה יכול בבקשה להסביר לנו את ההגיון בסדרה שהוא מעביר את רועה החזירים אצל היונייטד? מילא להדיח אותו מההרכב ולהבהיר שאתה לא סופר אותו. אבל למה לא לתת לו אפילו לשחק עם המילואים? מה הקטע?

גור אילני 30 באוקטובר 2016

האמת שאני לא עוקב אחרי המיקום המדוייק של שוייני, אבל מעריך שזה לא קשור רק במוריניו. האם ידוע אם הוא רוצה לשחק עם המילואים? בעקרון מוריניו לא מתאכזר באופן אישי לשחקנים בדרך-כלל, אלא מעשדיף להרחיק גורמים שליליים מאזורי ההשפעה. אולי זה הסיפור.

Amir A 30 באוקטובר 2016

הבנתי שהוא ביקש לשחק עם המילואים ושמאמן המילואים ביקש שהוא ישחק איתם.

אמיתי 30 באוקטובר 2016

אין לי מושג מה קורה שם אבל זה בזיון של המועדון
ושל מוריניו (לכאורה לפחות). צריך היה להפטר מזמן כל הסאגה הזאת

קירקגור 30 באוקטובר 2016

מסכים לחלוטין. כשדרוגבה (או כל חלוץ בודד לצורך הדיון) נמצאים בכושר מצוין, אז זה עוד יעיל, בהנתן קשר שיכול לתת את המסירה הזאת, אבל עדיין מתסכל לצפות. וברגע שמשהו לא עובד העסק מרגיש תקועעעע. אולי מוריניו יקרא את הפוסט הזה ויזכר בימי אנלקה (את הפוסטים של דורפן הוא מחרים בינתיים).

אופיר 30 באוקטובר 2016

מדהים איך השחרור מהמאוס הקים לתחייה את שחקני המפתח שלכם.

גור אילני 30 באוקטובר 2016

אם להיות הוגנים, צריך לזכור שגם עם חוס הידינק לא הכל ממש תקתק. היינו גבוצה של תיקו.
מוריניו עדיין מכין את הקבוצה טוב יותר למשחק ספציפי לדעתי. הבעיה אצלו זה שאם אתה ״מוכן״ אתה מוכן, ואם לא – לך לספסל, תשקיע בעצמך ומי יודע אולי תקבל הזדמנות. הוא לא זה שידחוף שחקנים שנמצאים בפריפריה. מוריניו בונה את הקטר שלו על ידי ביטול החסרונות שנחשפו, אחד אחרי השני. כך הוא מוריד למינימום את מספר הטעויות. ואז, דורס איתו 0:2 את כל הליגה, גם אם הוא בנחיתות של הערך הכולל של הסגל. כרגע מוריניו צריך זמן לברר מה החסרונות, מה גורם לספיגת שערים בעיקר, ומה יביא ליתרון בעמדות התקפיות. לא יודע אם הוא יקבל.

להערכתי קונטה פשוט עובד יותר קשה ולרוחב, על כל האספקטים, מכושר דרך טכניקה, טקטיקה ועד תרגילים שנשלפים בכל מיני סיטואציות. רואים את זה לדוגמה בקרנות, שנעשו הרבה פחות דוגמטיות.

אביאל 30 באוקטובר 2016

בלי מוריניו היינו סוג של טוטנהאם\ארסנל.

צביקה 30 באוקטובר 2016

+1.

אופיר 30 באוקטובר 2016

אביאל, עם הכסף של השייחים גם מנצ'יני לקח אליפות. בתקופה ההיא כסף קנה תארים באנגליה.

אביאל 31 באוקטובר 2016

ומה עם לפני שתי עונות ? מתי אתה זוכר אליפות כל כך קלה באנגליה כמו האחרונה של צ׳לסי ?

אופיר 31 באוקטובר 2016

ללא ספק. חלקתי רק על הקביעה לפיה ללא מוריניו צ'לסי לא היתה זוכה באליפויות והופכת לכוח משמעותי.

אמיתי 30 באוקטובר 2016

אכן סיכום יפה. יש קליק בצלסי..בקרוב אצלנו?

אביאל 30 באוקטובר 2016

משחק מצוין ויעיל, קצת לא אהבתי שסאותמפטון השתלטו לחלוטין על הנעת הכדור אחרי השער של האזרד, אבל אם לוקחים בחשבון שאנחנו היחידים שניצחנו אותם (פעמיים) בשנת 2016 בבית אפשר פשוט להיות מרוצים. אני חושב שמה שיש בקבוצה עכשיו זה בטחון שמביא לחדות, שבאה לידי ביטוי בשני השערים.

נובמבר הולך להיות רצחני, אברטון, טוטנהאם וסיטי, נקווה לטוב !

גור אילני 30 באוקטובר 2016

ונובמבר ידוע כמקולל עבורנו גם בלי לוח המשחקים הזה

גיא זהר 31 באוקטובר 2016

למה ככה? גם באר שבע תנצח אותם

אביאל 31 באוקטובר 2016

הלוואי :)

בוריטו 30 באוקטובר 2016

כל הקונספט של החלוצים הכבדים גמור. לוקאקו היחיד שנשאר. סגנון מקדש הגבהות סתמיות. נוראי צפייה.

פראליה 31 באוקטובר 2016

ניתוח מצוין .
גארי נוויל אמר בשעתו שדוד לואיז אסון כי הוא זז כמו שחקן פלייסטיישן שמפעיל ילד בן 4 .. אבל , כמו שציינת , זה כל הקסם שלו , שהוא בלם שלמרות שיש לו שגעת של שוערים , פשוט יודע לעשות הכל , ויש לו בטחון לעשות הכל , הכי לא בלם של קונטה .
חכמת המשחק של מאטיץ' וקאנטה , גורמת להם להראות כמו צמד שמשחק שנים יחד , התנועה שלהם לבד , וביחס לתנועה של הפארטנר , פשוט מרתקת .

גור אילני 31 באוקטובר 2016

נכון, צריך לקחת בחשבון שקאנטה הגיע מאוחר אחרי היורו ככה שלמרות שהיה טוב אינדיווידואלית ורץ הרבה מהיום הראשון, התיאום עם מאטיץ׳ (וכמובן ההיכרות של קונטה עם הכישורים שלו) דרשו זמן.

Comments closed