מטוסים נופלים מדי פעם, אבל כשמטוס נופל עם מועדון כדורגל שלם בתוכו זה מטריד באופן אחר. כשנעלם המטוס המלזי וראו את הקרובים מחכים לו בשדה התעופה ניתן היה לראות את האימה על פניהם, להבין שחייהם ישתנו ללא הכר. אבל עדיין, זוהי טרגדיה אישית כפול מספר הנוסעים על הטיסה כפול בני המשפחה שלהם.
פה יש משהו שונה בתחושה – הדבר אולי הכי בולט בספורט הוא ההמשכיות, מועדון ספורט מתקיים, פעם בכמה זמן מועדונים מגיעים לפשיטת רגל ויורדים כמה ליגות, אבל עדיין יש משחק מתישהו. ויש בזה משהו מנחם – כי גם אחרי שנמות אנחנו, הספורט ימשיך, יהיה עוד משחק גביע הטוטו. הרי גם אם זכיתם לכבוד שיענדו לכבוד מותכם סרט שחור – בסופו של דבר המשחק הבא יתחיל, בלעדיכם.
אבל כשנמחק מועדון שלם ככה בלילה אחד, זה מפחיד, כי זה מזכיר לנו שגם ההמשכיות נמצאת בסימן שאלה. פתאום לא ברור מתי המשחק הבא, מה יקרה עם המועדון, מה זה בכלל מועדון אם כל הסגל שלו כמעט נמחק. לא בכדי המועדונים האחרים הציעו להשאיל שחקנים לשאפוקואנסה בעונה הבאה. להעניק להם את הגביע ההוא שהיו אמורים לשחק בגמר שלו עוד כמה שעות, הכל. רק המחשבה על הריק שיהיה במקומם בטבלה, בלוח המשחקים, בליגה, עבור האוהדים, עבור היריבים, עבור ההימורים החוקיים והלא חוקיים… גורמת לתחושה נוראית.
וכמובן אפשר לדמיין איך הרגיש אסון מינכן, כשקרה. והיו עוד…
חוץ מזה שלעלות לטיסת לילה באזור הררי אי-שם בדרום אמריקה נשמע לי תמיד קצת מפחיד.
27 Comments
ישר הזכיר לי את הסיפור של נבחרת הרוגבי (אני חושב) שהתרסקה באנדים והתדרדרה עד קניבליזם כדי לשרוד.
כמו שאמר אחד השורדים בזמנו, זה לא היה למעשה קניבליזם…כי הם לא ממש צדו את האנשים.
ממש עצוב לי מהרגע ששמעתי את הסיפור אתמול. כ"כ מזעזע…יהי זכרם ברוך.
גור,
סחתיין על השיר. מתוך אלבום מאד אנדרייטד(ואהוב עלי) של ניל.
תודה! אלבום אנדרייטד, אבל תמיד מזכיר לי את ההופעה המדהימה ההיא בקיסריה. ויש בו שירים יפים עם סאונד גיטרות ניינטיז בספקטרום מלא… והאמת, יש גם בסאונד הזה (למרות שזו לא גיטרה אקוסטית או פסנתר) משהו עצוב.
ולי את ברכת הסולטאן אחרי עוד פיגוע גדול. אבל למה אנדררייטד. עוד אחד גדול
נכון גור.
ויש בו לא מעט שירים מעולים.
גם לי יש את ברכת הסולטאן. זה היה קונצ'רטו לגיטרות.
התקליט הכי אהוב עלי של יאנג. סימפוניה לגיטרות. בטור הזה עם פרל ג'אם היו משהו כמו חמש עשרה הופעות בסך הכל, מתוכן שתיים בישראל.
גם אני הייתי שם, בבריכת הסולטן, עם ניל יאנג, ענק (פיזית), נטוע באמצע הבמה, מתחרע על הגיטרות (מישהו זוכר כמה מיתרים הוא החליף בהופעה?) ושני הילדים מפרל ג'אם מקפצצים סביבו. למה הוא לא הגיע מאז? :(
הרבה..אחת ההופעות הטובות שראיתי. חבר שלי תפס
את המקלות תופים של המתופף מפרל גאם ואני מפרט..
בריכת הסולטן מקום מצויין להופעות באופן כללי
היה אמור להופיע בבלומפילד. ההופעה בוטלה בזמנו בגלל צוק איתן.
יפה
באמת תהיתי בנושא, למה ההשתייכות של הנוסעים לקבוצה מחברת אלינו את הסיפור. יפה מאוד….
הדבר הממש נורא זה המעטים במועדון הזה שלא היו חלק מהטיסה. המקום הריק הזה בטבלה, בלוח המשחקים, בליגה, עבור האוהדים, עבור היריבים, עבור ההימורים החוקיים והלא חוקיים, הוא החיים שלהם.
הם בסיטואציה מטורפת, הם הדבר הקיים מתוך משהו שנמחק לגמרי. אפשר להשוות את החיים שלהם כרגע בדיוק לשאריות האלה שנשארות על דף אחרי שמוחקים משהו – שחורים, מטושטשים ומקומטים.
לא יודע איך אפשר לחיות ככה, זה אסון איום.
ראית את הסדרה הנותרים? (the leftovers)
לא קלה לעיכול אבל בעיניי שווה לחלוטין את ההשקעה. נוגעת הרבה במקומות האלה.
לא קיבלה בעיניי את ההכרה והכבוד הראויים.
אחת הסדרות האהובות עליי בשנים האחרונות! גרמה לי לחשוב הרבה על הטריוויאליות של האין.
אני יכול להבין למה יש מי שלא מתחבר אליה, בגלל המוטיבים העל טבעיים לכאורה והלא ברורים בעלילה שמתנגשים עם המציאות אני משער. היופי של הסדרה שהיא מראה שגם אירוע חד פעמי, קיצוני אמנם אבל משמיד ״רק״ 2% מהאנושות אם אני לא טועה, מוציא את כולם מאיזון ולו רק בגלל הצורך להבין ולתת הסבר לדברים – מה שמביא די מהר בעיקר לתוצאה ההפוכה.
לדעתי האירוע העל טבעי הוא רק טריגר ולא מיועד להוות פקטור.
הרעיון בעיניי הוא התמודדות של האנושות עם פוסט טראומה קולקטיבית.
לאן קבוצות ויחידים לוקחים את זה.
היו שם חלקים שפיזית הפכו לי את הבטן, שלחצו במקומות הכי פגיעים. אבל ההרגשה שלי הייתה שלמרות הקושי אני לגמרי רוצה לעבור דרך זה.
גם הרעיונות, גם התסריט, גם המשחק… אדיר.
סוף סוף התייחסו כאן לאסון המחריד הזה. באתר שבו סטיבן ג'רארד נחשב לשחקן הטוב בעולם בזמנו, טוב לדעת שיש קצת שפיות.
אישית אני עצוב, באופן יומיומי, מאז האסון. זה נוגע לדעתי בכמעט כל אוהד כדורגל.
קח בחשבון שכמה מהאנשים שכותבים פה כבר התייחסו לכך במשרת הקלארק קנט שלהם.
נודניק, מה הקשר לג'רארד ?
אם אתה לא יודע מה הוא הקשר, כנראה שהקשר הוא אתה.
לעניין נודניק.
לך טפל בתסביך ליברפול שלך.
אין כמו העצב הזה עם הקפה של הבוקר .
מניח שיעבור עד הסופה הבאה, למרות שרובנו נעלה בוודאי את הנושא לשיחה של הצהריים בעבודה, והמהדרין ימתחו את זה לשיחות החולין של שבת ,מסביב לפחמים כמובן, בתקווה שהסופה כבר תחלוף ונוכל לשטוף את הדמעות באיזה שיפוד עסיסי .
כך מסביב לשולחן עמוס כל טוב נוכל להזיל דמעה על אנשים שלא באמת אכפת לנו מהם, הרי חשוב לא רק מה אחרים חושבים עלינו, אלא מה אנחנו חושבים על עצמנו ומוות כזה ,טרגדיה אמיתית, סיפור מושלם לסרט הוליוודי עם בראד,אנג'לינה ומריון בקרוב בקולנוע הקרוב אליכם משרת מצויין את המטרה .
טוב, אין הרבה מה לעשות… בסופו של דבר אנחנו יצור שמעביר אינפורמציה הלאה ובאותה נשימה מדחיק אותה אינפורמציה בדיוק.
מה אתה אומר, נארגן משלחת סיוע הומניטרי של כותבי וקוראי דה באזר?
וגור, אתה כותב מצויין. אני כנראה עדיין מגיב ל"הנפילה" של קאמי שסיימתי זה מכבר לקרוא (מומלץ) .
המחשבה חוזרת ליונייטד של 58'
פחות קיצוני, רוב הקבוצה נותרה בחיים, ועדיין זעזע את אנגליה כהוגן
זו נקודת הזמן שאצלנו במשפחה התחילו לאהוד את יונייטד
יאללה, מתחילים בלוג שאפה?