משחק שבאמת היה יכול ללכת לכל כיוון, אבל אותו דבר קרה גם בשבוע שעבר נגד טוטנהאם. מה שאומר אחד משניים:
או שאנחנו נהנים ממזל מיוחד
או שאנחנו יודעים להוציא תוצאה ולא משנה באיזה סוג של משחק
העובדות היבשות יכולות כרגע לתמוך בשני ההסברים, אבל המשך העונה יוכל לצבוע אחד מהם בכחול זוהר ועל השני לעשות קרוס בעט אדום.
אם להתייחס לעצות שנתתי ברוב טובי לפפ לפני המשחק, אני חושב שהדבר שבו סיטי טעו היה ההליכה קדימה על כל הקופה בשלב של 1:1. זה הביא לשני שערים במתפרצות, כשכל מה שדרוש לדעתי בשלב הזה היה להמשיך להכתיב את קצב המשחק מבלי להגיע לכאוס מוחלט. מתוך הכאוס הזה וויליאן והזאר, לבד מול בראבו, לא נכשלו.
מה שמרשים מעבר לתוצאות, זו הקבוצתיות. השחקנים יודעים את התפקיד שלהם מחד, אבל יעשו את האקסטרה שמחוץ לתפקיד שלהם מאידך. גם המחליפים מרגישים שיש להם סיבה לקיום גם אם זה רק עבור 8 דקות אחרונות, שבהן הכל יכול להשתנות. כך ראינו את פדרו רץ לכיוון הרחבה שלנו לחלץ כדור, את מוזס מכדרר באגף לא שלו…
…ואת פברגאס שנופל לו בפעם הראשונה האסימון לגבי איך צריך לשחק קשר מרכזי בכדורגל המודרני. נכון שזה עלה לו בהרבה מאמץ, וגרם לו לשחק פחות קדימה ולהיות קצת חששן, אבל בכל זאת נגמר בבישול לדייגו קוסטה שזה בדיוק מה שהיה צריך לתת במשחק הזה כדי להכנס לנעליים של מאטיץ׳.
מבחינה מנטלית נראה שהימים שבהם היינו המתקוטטים הראשיים חלפו – הבחורים בכחול משאירים את המכות לאגוארו וחבריו, והולכים לחדר ההלבשה רגועים. מעניין מה צריך לקרות כדי שהמעטה הזה יתפורר.
בצד הפחות חיובי, והיה כזה, האגפים נפלו פעם אחר פעם בפני המהירות של דה בריינהו נאבאס, מה שהביא לקרנות מסוכנות וקרוסים קטלניים שרק במזל לא נגמרו בשערים של סיטי… קאהיל כן הצליח להפוך אחד לשער אבל בסופו של דבר אין טענות.
—
וזה נכתב לפני:
לפני 7 מחזורים קונטה הגיש לרומן אברמוביץ׳ תוכנית למחיקת הסגל ובנייתו מחדש, והיה גם בדרך החוצה בעצמו.הדרך לטופ 4 נראתה כמו פרוייקט של כמה שנים טובות במדבר. מאטיץ׳ היה שבר כלי, קאנטה רץ לשומקום, הזאר שוב איכזב, וויליאן תיסכל, קורטואה חלם על מדריד ותוכניות טלוויזיה בספרדית בעוד האוהדים חלמו להחליף אותו בחזרה בפטר צ׳ך. ייחלנו לחזרתו מפציעה של לא אחר מאשר ג׳ון טרי כדי לייצב את ההגנה המקרטעת.
אבל מתברר שיש דברים שניתן לפתור ללא מהפכות. כל מה שצריך זה קצת טאץ׳ וטיפה תעוזה. וגם שאמא של שחקן העונה שעברה תגסוס ואז תמות.
7 מחזורים אחרי – דויד לואיז מנצח על הגנת ברזל הכוללת את אזפיליקווטה שהומצא מחדש בתוך בלם אחורי ששומר אישית ורודף אחרי שחקני התקפה ואת קאהיל שפתאום שכח את המנהג של להתמהמה עם הכדור. מאחריהם כמעט נרדם תיבו המושמץ קורטואה, אך גם הוא צריך להישאר ערני לכדור התועה שישוגר בכיוונו מ-20 עד 30 מטר מהשער בנסיון לרשום בעיטה למסגרת.
מימין ומשמאל חורכים את האגף שני הכוכבים העולים בקבוצה – ויקטור מוזס ומרכוס אלונסו. כמה כיף לראות פנים חדשות ומרעננות, וכמה נורא להבין שמערכת ההשאלות לעיתים פשוט הורסת קריירות של שחקנים מעולים. במקרה של מוזס כמעט הורסת כי בזכות קונטה שהאמין בו הוא ניצל.
לפני העונה שעברה רשמתי כאן שמוזס מרשים שוב בפרה סיזן, שאולי יהיה הקלף הסודי. שחקן home grown, משקיע, מהיר, סיכון קטן יחסית. למרות זאת מוריניו שלח אותו אחר כבוד לווסטהאם. יכול להיות שמוזס היה בדיוק השחקן שחסר לו כדי להוציא את הקבוצה מהבוץ בזמן שהוא נאבק עם הבטחון המנותץ של פברגאס ומאטיץ׳. מי יודע.
במרכז המגרש יש צוות שהוא בפירוש לא מספיק יצירתי – מאטיץ׳ וקאנטה. אלא שהתפקיד שהם מקבלים הוא פשוט יחסית: הגנתית, לתת את כל התמיכה הדרושה לשלושת הבלמים, לעצור את ההתקפות בעודן באיבן, לעכב את היציאות המהירות להתקפה. התקפית: להעביר את הכדור להזאר, פדרו וקוסטה. או תכנית ב׳- לאחד הווינגבקים. מתוך הדרישות הפשוטות האלה בינתיים קאנטה כבד כבש ובועט לא מעט לשער, ומאטיץ׳ עם 5 בישולים. כלומר קונטה בעצם מצליח להסתדר בלי הברק של פברגאס או אוסקר ולהפיק כרגע, בדגש על כרגע, מספיק מצבים שמסכנים את השער.
בהתקפה קיבלנו תחייה מחודשת של פדרו – שמתברר שהוא כן שחקן טוב, עם תנועה נהדרת מאחורי קווי האויב, פתיחת ערוצי התקדמות להזאר ואפשרויות מסירה לקוסטה. אדן הזאר חוגג בתפקידו החדש, מתחיל באגף שמאל ומשם מסתובב בכל החלק הקדמי, סוחט עברות, מכדרר, מושך אליו שחקנים וגם כובש, בעיקר באחד מבין ה-signature moves שלו כרגע. אם יהיה עוד יותר מגוון במהלכים שלו יוכל לאיים באמת על הטופ 5 או ווטאבר.
דייגו קוסטה הוא רמה בפני עצמו – השחקן הטוב ביותר העונה בצ׳לסי – 10 שערים, מעורבות במהלכים, רגוע ומרוכז מאד במשחק. אפילו קונטה משפשף עיניים. הוא היה משוכנע שיצטרך להביא את לוקאקו כדי למלא את החסר כשקוסטה בהשעייה או בפציעה, אבל כגרע זה נראה כמו מזל גדול שלא שילמנו עליו 70 מיליון פאונד כדי שיתבדח עם מישי בטשואיי על הספסל.
—
ועכשיו אנחנו נוסעים למנצ׳סטר הקרה והאפורה כדי לבדוק עד כמה בדיוק התקדמנו. מבחינות רבות המשחק הזה יכל להיות דווקא יותר קל אם היינו עם מוריניו בקדמת האוטובוס. הוא היה מתסכל את החברה בתכלת, שולח את הזאר לאחד על אחד עם אוטמנדי ומנסה לברוח מהעיר המתועשת עם נקודה מכובדת או אם הדברים באמת יתפתחו יפה שלוש נקודות גנובות.
אבל במקום, אנחנו נוסעים מלאי בטחון, עם רקורד שאסור להרוס, עם אור הזרקורים שזורח עלינו כבר שבועיים. פתאום נראה הגיוני להיות כמו ארסנל, להשתפר בשקט בשקט מהמקום השני או השלישי עד ההסתערות על התואר בחלק השני של העונה.
אבל עונות זה לא משהו שמתזמרים כמו משחק כדורגל. צריך לצבור נקודות, המוראל גבוה וכולם משוכנעים שסיטי, שלא משכנעת באמת כבר כמה זמן, יכולה למעוד בבית.
אז הנה הדברים שפפ צריך לעשות:
- ב-5 הדקות הראשונות נהיה בהלם. סיטי צריכה ללחוץ קדימה בעזרת דה בריינה ודויד סילבה ולנסות לכבוש מוקדם עוד לפני שההלם מתפוגג.
- מרכוס אלונסו עדיין נתקע בעמדות קדמיות ומגן פחות טוב על הקרקע. וקאהיל עולה הכי גבוה מבין הבלמים כדי לתמוך בהתקפות משמאל. תקפו אותם באגף.
- ויקטור מוזס נמצא בעננים עם בחירתו לשחקן החודש. בעצמו אמר השבוע שאינו יודע עדיין להגן. גם הוא יכול להיחשף הגנתית.
- אחרי הראשון, מיד נסו לכבוש שער נוסף כי צ׳לסי יודעת לחזור ממצבי ביש גם בניגוד למהלכי המשחק.
- שאדן הזאר לא יקבל אף כדור. ואם הוא מקבל כדור, חייבים לחסום את התנועה שלו, במיוחד למרכז. גם במחיר של הקרבת שני שחקנים. ובלי פאולים אם אפשר.
- מאטיץ׳ וקאנטה טובים ומהירים אבל כשיש מאחריהם חלל אין הרבה מי שיחסום אותו. לכן תנו להם להתקדם לעמדות התקפיות ודהרו קדימה עם יאיא טורה. את אגוארו אנחנו עדיין לא מסוגלים לעצור.
- בקיצור, המפתח לניצחון פה הוא לא פוזשן – יותר קילר אינסטינקט. אין צורך בבליצקריג. תראו שאתם לא ממהרים, שלא לחוץ לכם להראות שאתם הקבוצה הטובה יותר, אבל כשיש הזדמנות תעקצו במהירות ובהחלטיות.
- (טיפ בונוס) צ׳לסי לא רוצה תיקו כי התרגלה לנצח. שחקו על הצורך הפסיכולוגי הזה. אתם מצידכם לא מרשימים ולא יציבים לכאורה, אבל עדיין רק נקודה מאחור. תראו שבעצם קל לכם. זה הכי מתסכל בעולם.
ולמרות זאת, בהצלחה לטובים!
47 Comments
פאברגס פותח במקום מאטיץ׳ שנראה שהוא פצוע (קונטה רמז על זה במסיבת העיתונאים אתמול), זה משנה לגמרי את תמונת המשחק מהסיבה שתיהיה חסרה לנו ניידות במרכז השדה מול הקשרים המעולים של הסיטי, נקווה שזה יפצה עם מסירות מדויקות. אין לי הרגשה טובה לגבי היום ובאמת צריך להיזהר מבליץ של הסיטי בפתיחה, נקווה לטוב !
ססק חלש עד עכשיו באמת, מקווה שישתפר במחצית השניה
פפ שואל אם להבא אתה יכול לפרסם יום לפני המשחק כדי שיוכל לתרגל באימון המסכם.
השורה שרשמת על ארסנל, מתי הסתערו בחלק האחרון על האליפות?
גם אם יגיע משהוא מהעתיד ויגיד לפפ שאם תעשה ככה וככה תנצח את המשחק הוא לא יקשיב לו.. הוא צריך להמציא את הכדורגל מחדש הרי
בהצלחה. לא נראה לי שמוזס גדל אצלכם. למעשה חוץ מהבעלות עליו וסיורי פרה סיזן, לא נראה לי שהיה לו קשר לקבוצה כמעט שזה באמת די הזוי.
קהייל, כרגיל העונה.
בנתיים ניצלתם משני פנדלים ברורים והרחקה (שלדעתי זה צהוב). יצאתם בזול מהמחצית
המון עבירות עצירות משחק וחוסר דיוק במסירות
ותיקולים. לא הבנתי אם השופט אוהד יונייטד או ליברפול
ברור שאוהד יונייטד. אבל צ'לסי הקבוצה השנייה שלו
אלוהים איזה שיפוט. משחק שהיה צריך להיגמר בניצחון מוחץ לסיטי וצ׳לסי בעשרה שחקנים.
ובלי קשר סיטי לבורת רכיכות. הקלות שקוסטה מנער מעליו את אטומנדי בגול הראשון ואת אחד משחקני הקישור (מי ?) בגול השני מביכה.
חבורת רכיכות
בגול השני זה גם היה אוטומנדי שניסה לחטוף לקוסטה. אם היה משהה אותו כמה שניות לא היה כלום בהתקפה של 2 על 5
היה שיפוט נהדר
גם זאביק זלצר חושב ככה. איי רסט מי קייס.
וואו. קונטה הופך לגיבור תרבות ממש.
ברכות חמות מהצד האדום של העיר.
פעם ראשונה שראיתי משחק מלא של ה"-4-3" – עם השוויון ועד לסיום זה היה 5-4-1 לכל דבר והסיטי לא ידעו להתמודד עם קו 5 השחקנים האחרון והצפוף.
לפני זה אולי בגלל שמאטיץ' לא שיחק, לא היה לכם קישור. ההתקפה שלכם נראה שבנויה רק על כדורים ארוכים אבל עושה את זה מצוין.
עד השוויון באמת לא ברור איך סיטי לא שחטו אתכם, גם בלי היאלמות המשרוקית (3 פנדלים בסך הכל, אולי צ'לסי סגרו מעגל ים פפ מ2009, להבדיל).
צלסי מצליחים לחזור ממצבים לא פשוטים העונה. כל הכבוד.
קבוצה בצלם של המאמן שלה טאקטית וקשוחה. עדיין לא מאמין
שהם ילכו עד הסוף אבל כרגע הם בהחלט מועמדים.
לדעתי מעבר להחמצות ולפנדלים שהגיעו לשיטי ההפסד ברובו הוא
על פפ. עלה בלי הגנה ואיפשר לצלסי הרבה מצבים. חסרה מנהיגות שם.
נ.ב.
כבר אין בליגה מנגרים שלא משתוללים על הקווים ועושים חיקויים של גיא
לוזון? היום גוארדיולה ירד על הברכיים אחרי ההחמצה של דה ברואינה
כאילו בישרו לו שאיזי מינה אותו למאמן ק"ש. מוגזם ומיותר. שיתנו לשחק
חחחחחחחיח,
הרגתה אותי
לזכותו יאמר שהוא כנראה הבין למה ההחמצה הזו עלולה להוביל…
לי זה היה נראה כמו משהו שאוהד יעשה לא מאמן. לא ככ מקרין
ביטחון כשהמנגר שלך מאבד את זה דקה 50 ביתרון..וגם לי התסריט
שבסוף קרה עבר בראש
מי אנחנו כי נלין על מנג׳ר שמאבד את זה…
(ומצד שני, מעדיף את האובר תיאטרליות על הפנקס של וואן חאל. בכל מקרה, יום אחד גיגס יחזור והסטייל יחזור איתו)
קלאסה כמו ב"הנה אשתו של אחי, אולי אני א… אותה ?".
סטייל, לא קלאסה.
ב דוגי ?
במקרה הזה לא סטייל ולא קלאסה.
אמיתי – מי נראה לך כרגע מועמדים יותר רציניים מצ'לסי ?
יש להם מזל של אלופים , הם כמעט לא סופגים , הם ברצף ניצחונות , ביטחון עצמי בשמיים . מתכון לאלופה ( גם לא מזיק שהשיפוט נוטה לטובתך ) .
רק פציעה רצינית של קוסטה / הזארד יכולה לעצור אותם .
כואב לי בזימים להגיד את זה אבל מבחינתי השיטי ואז אתם בעלי סיכויים גבוהים יותר. ימים יגידו
איזה משחק!
דיגו קוסטה פשוט פנטסטי
בכדורגל לפעמים הקבוצה הפחות טובה נהנית ממזל ומנצחת וזה מה שהיה היום. כל מיני הסברים טקטיים על הגדולה של קונטה מול הכישלון של פפ פשוט לא מחזיקים מים.
לגמרי
או כמו שאמר בערך כל מאמן לבערך כל ילד בבערך כל מקום בעולם.
"מי שלא מבקיע חוטף".
פחד אלוהים מה שקונטה עשה מהקבוצה הזו
דה ברויני רוזנטל.
אכן עקיצה ענקית ומשקרת (הגולים הובקעו ממתפרצות קטלניות נגד כיוון המשחק) , אבל –
כשפרינס הארי עושה החמצה שמתחרה רק בזו של טורס נגד יונייטד (זה שמאזכרים את רוקט רוני זה רק כי אנחנו פרובנציאלים) ,
כששני אדומים עפו באויר (וזה כשדייגו קוסטה על הספסל) , על אלימות , והמשחק מגיע לדקה 100,
כשהמשחק יכול להגמר בכל תוצאה ,
כשאתה רועד רבע שעה אחרי שהסתיים המשחק ,
אתה מבין ,
שזה היה המשחק הכי טוב בפרמייר-ליג העונה , והלוואי יהיו עוד כמה כאלה העונה .
בדיוק
אם ב home grown אתה מתכוון "שיחק אצלנו עונה אחת והיה 3 שנים במשפחות אומנה" אז כן, home grown.
home grown הוא מונח טכני שקובע כמה שחקנים ניתן לשתף מכל קטגוריה. מוזס גדל באקדמיה אנגלית ולכן נחשב home grown. גם פוגבה, דרך אגב.
עושה רושם שסיטי לא ממש השתדרגו בעמדת השוער
עוד קשקוש מבית היוצר של מחלקת יחסי הציבור שנקראית פפ גוארדיולה. בראבו לא עולה על הארט בשום פרמטר, כמו שפיליפ לאהם הוא לא קשר אחורי, מריטנז הוא לא בלם וכדומה.
חבר כתב לי היום שאני אתן לו שנה ואז אשפוט אותו. אם הוא היה מחכה לפני ששינה דברים שעבדו יחסית הייתי מקבל את הטענה אבל הוא לא.
מרטינז משחק בלם גם אצל אנצ'לוטי.
בראבו שוער מביך.
אין מקום לגמד הזה באי פי אל.
ויש את כל האלה שמקשקשים שהוא שוער קרקע מעולה, אז זה בולשיט כי אני מכיר כמה חבר'ה שאני משחק איתם בשכונה שהיו עוצרים את הגול של וויליאן עם הרגל.
רק ליצן חוטף גול מזוית כזאת
בדיוק מה שחשבתי, שום שוער ברמה הזאת לא אמור לחטוף את הבעיטה של ווילאן, זה היה נראה בעיטה מול שער ריק.
לגמרי לגבי השער של וויליאן .
פפ כל כך חסר קלאסה וזה מקומם כל פעם מחדש לראות את זה.
אחרי נצחונות של הקבוצות שלו הוא יודע להיות כאילו ג'נטלמן ולברך את הקבוצה היריבה, אחרי הפסדים הוא מאבד את זה כל פעם מחדש, בין אם בלבקש מאיש התחזוקה לפתח את הממטרות על הקבוצה היריבה החוגגת, או במקרה של היום – להתעלם מלחיצות הידיים בסוף המשחק (שהושטו לעברו מהרבה שחקנים, ועוד אחד מהם שחקן עבר שלו, פברגאס). שילמד מאנצ'לוטי מה זה קלאסה.
נכון מאד, הוא עדיין לא מבין שהגיע לאנגליה והקודים פה אחרים, הבעיה איתו שהוא כ"כ שחצן וחסר כבוד, שלא בטוח שיפנים גם אחרי שיבין
זה לא מצטלם יפה במיוחד, אבל אני מעדיף מנג'רים פגועים ועצבניים בסוף ההפסד מאשר שישדרו שזה רק משחק ואין מה לעשות.
כל השבוע דוחפים לי ראיונות עם שחקנים שבעצם המשחקים הקובעים יהיו מול יתר הליגה וכל משחק בפריימרליג קשה לכשעצמו ושם יוכרע המירוץ ולא לשכוח לראות את כל העונה ולא רק את ההתמודדות הענקית הזו.
ואיך לא, גם כותרות על האל סיטי שהם מרוכזים כל כולם בליגה ( שבמקרה הטוב משחקים על הישרדות ) אפילו יותר מהגביע ושזו המסגרת הבאמת קריטית ולא החלומות על וומבלי ( התואר היחיד שיש להם סיכוי אי פעם להיאבק עליו ).
זה כבר יצא מכל החורים הקלישאות.
אז שיבוא מנג'ר שיש לו דרך ושיטה, גם אם היא לא מצליחה תמיד ויראה שהוא מאוכזב מההופעה ( בכמה אספקטים, לא כולם ) והתוצאה.
תן לנו קצת דוגרי, קצת אנושיות.
ושידליקו את הממטרות… אם הם רוצים לחגוג על הדשא שלו יכולים לעשות זאת גם רטובים.
פאק איזה משחק משוגע.
זה באמת יכול היה ללכת לכל כיוון (דה בריינה לא שכח מאיפה הגיע הא? שומר אמונים זה), ועם זאת, יש רק משחק אחד כזה בשנה והעיקר שיצאנו עם 3 נקודות. זה שסיטי קבוצה טובה יותר זה לא משנה אם ננצח אותם במפגשים הישירים ונדע להופיע גם מול ווסט ברום וסנדרלנד. וזה לא שמשהו קרוב להיסגר – סך הכל 4 נקודות משאר המועמדות לתואר(ויסלחו לי אוהדי ארסנל), זה כלום.
הרצף הזה עוד ייגמר מתי שהוא, ויש לי הרגשה שזה יהיה בשבוע הבא בגלל ירידת מתח. אבל טוב מאד שהוא לא נגמר עכשיו. גם מנטלית וגם פרקטית.
ובנוגע למשחק – למרות שהיה הרבה מזל, היה גם טונה של אופי. וקילר אינסטינקט. ואחד דייגו קוסטה. איך שרים החברה בגשר?
דייגו! דייגו! דייגו! דייגו! דייגו! דייגו! דייגו! דייגו! דייגו! דייגו! דייגו! דייגו!