אכן מחזור משעמם עד כה.

ביג סאם הספיק עוד לאבד שתי נקודות באחת המזוודות שהביא ממשרדי ההתאחדות.

כמו שכתב אריק, יונייטד מצאה את המוג׳ו – באדיבות האדישות של זלאטן.

תכנית ב׳ של וונגר עבדה עם שער של ג׳ירו(ד).

סיטי חיכו 73 דקות בטרם פרצו את הקרום הדק מדי של האל סיטי העצובה.

וכמו שכתבו כחול וצביקה, קורטואה דאג שהפרש השערים של צ׳לסי יישאר מגוחך.

מה צופן לנו ההמשך? ליברפול וסטוק ייאבקו בלילה קר של אמצע שבוע בסטוק באנפילד. ספרס יחכו עד מחר לעצור את ההתאוששות של סאות׳המפטון.

ומילה על בטשואיי – שקיבל בין 2 ל-16 שניות אמש (יש ויכוחים על המספר המדוייק של השניות בפורומים). הצבעת אי-אמון מסויימת של קונטה, שהעדיף לשנות את השיטה רק כדי לא להשתמש ברכש הבלגי הנוצץ. הוא כן השיג מזה משהו – 3 שערים מהשלישייה הקדמית, למעשה שיחקנו עם 4 שחקנים בעלי אוריינטציה דומה וללא חלוץ טבעי. אם המסקנה של קונטה שזה עובד (התוצאה מראה שכן, אבל המהלכים במגרש לא היו חד משמעיים) אז יופי, יש לו עוד פתרון, כמו שהוא אוהב להגיד.

דרך אחרת להסתכל על זה היא שקונטה בחר את ה-11 הטובים ביותר, ומישי פשוט לא היה אחד מהם.

 

לכאורה מחזור משעמם. חג המולד בפני עצמו הוא אטרקציה גדולה מספיק, לא צריך הרבה יותר, ולכן הליגה משתדלת (בניגוד לאנ בי איי שם יש משחק מטורף כל כריסמס סטייל לייקרס-סלטיקס או מה שזה לא נחשב היום משחק גדול) לשבץ משחקים שבכל זמן אחר היו נחשבים משעממים. כשפולהאם היתה בליגה הבכירה, לדוגמה, נהגו לשבץ אותנו נגדם בבוקסינג דיי – מין מיני דרבי כזה, מקומי וקופסתי, במיוחד אם הוא בקרייבן קוטג׳.

ההתפחויות האחרונות בליגה יצרו מצב שבו גם לא מצופה הרבה מחג המולד מבחינת מהפכים בפסגה. בשביל זה נצטרך לחכות עד למשחק המסקרן של צ׳לסי בוויט-הארט-ליין, שם חניכיו של פוצ׳טינו ינסו להראות שהתפתחויות הקרב בגשר קולקציית סתיו-חורף 2016 היו מקריות.

בכלל, יש כך מסתמן הרבה מדי מקריות שהתייצבה מאחורי הבחורים בכחול: לוח המשחקים הנוח בכריסמס, שגרר גל של השוואות, מחאות וקריאות חוסר צדק. המיעוט בפציעות, שעל-פי יורגן קלופ הינו מזל ותו לו, בעוד הנתונים מראים בבירור שצ׳לסי נפצעת פחות מיריבותיה (במיוחד ארסנל, ליברפול ויונייטד) כבר מספר די רב של עונות (הנה, ניחסתי, בקרוב מישהו קורע את ה-ACL).

היחיד שלא כרך את היתרון של צ׳לסי במזל הוא דווקא ז׳וזה מוריניו – אלא דווקא הוא האשים את צ׳לסי במשחק הגנתי (ד״ש מצ׳רלס אוקלי), בסגירת המשחק על-ידי הכנסת שחקנים דפנסיביים (ד״ש לפלאיני), ובכך שלצ׳לסי לא אכפת מה חושבים עליה ועל סגנון המשחק הלא מלבב שלה (ד״ש ממינכן).

אז מה יהיה לנו היום? אחרי שקריסטל פאלאס תחזור למסלול הניצחונות בעקבות כניסתו לתפקיד של אליהו עופר הבריטי (שהחליף סוג של יעקב גרונדמן הבריטי), יגיעו עוד כמה משחקים שבן-דודי המתחכם היה מכנה אותם ״לא בלתי מעניינים״.

ווסט ברום תנסה לשים מקל בגלגלים של קבוצת טופ 4 נוספת, ומנגד אוזיל ישתדל להראות שהוא רודף אחרי השחקן שלו ולא מחפש רק להרשים במאסטר שף. אלכסיס סאנצ׳ס יצטרך להוכיח שמגיע לו תואר השחקן הטוב ביותר בפרמייר ליג כפי שעלה מהדירוג השנתי של הגרדיאן.

ברנלי ומידלסברו ישחקו אבל זה לא יעניין אף אחד מעבר למהמרים ומי יודע, אולי ידליקו שם חנוכייה כדי שיהיה מה לכתוב.

לסטר ואברטון ינסו לדחוק אחת את השנייה לכיוון זכיה בתואר הקבוצה הכי חלשה עם הסגל הכי טוב.

יונייטד וסנדרלנד ייאבקו כל אחד בסרט שלה: מויס ינסה להראות שהוא לא חמור לוזר, בין היתר על גבם של אדנן ינוזאי, ג׳ון אושה, ווס בראון פאדי מקנייר ועוד. מוריניו ישתדל לשמור על המומנטום החיובי, ומי יודע, אולי גם סוף סוף לרתום את פוגבה למכונה שהוא בונה במקום לאפשר לו לבנות מכונה אלטרנטיבית בתוך מכונה.

בליברטי סטאדיום סוואנזי וווסטהאם ינסו למצוא יציבות בעונה לא כיפית ולא קלילה של שתיהן. אנדי קארול חוזר להרכב ויוביל את החוד.

והאל-סיטי אמור להיות המשחק המגעיל של היום – או שסיטי ידרסו, או שזה יהיה עוד אחד מאותם משחקים מתסכלים שבהם פפ לא מבין למה.

ומה יהיה על צ׳לסי?

משחק בית. בורנמות׳ – קבוצה שבלי המנג׳ר שלה היתה כרגע במקרה הטוב בצ׳מפיונשיפ. ההזדמנות של קונטה לתת לבטשואיי לשחק, ואם הוא יבחר בכל קומבינציה אחרת זו תהיה הצבעת אי-אמון די ברורה בחלוץ המוכשר אלוף האינסטגרם וחובב בוב-ספוג. פברגאס יצטרך להכנס לנעליים הבלתי אפשריות של קאנטה (שיישב ביציע ויפסיד דקות ראשונות העונה) וליצור כנראה את השילוב הלא כל-כך מוצלח של מאטיץ׳-פאב, שלא עבד בכלל בעונה שעברה.

בקיצור, מתכון בטוח לפנצ׳ר ראשון אחרי 11 נצחונות.

maxresdefault

תה עם אנטוניו קונטה
Boring, boring Chelsea