אז זהו, ספגנו שני שערים במשחק לראשונה מאז ארסנל, קיבלנו משחק מותח שגרם לכפות הרגליים שלי להזיע בגרבי הצמר שאמא שלי סרגה.

משחק טוב של הקישור של סטוק בראשות ג׳ו אלן וצ׳רלי אדם הביא את סטוק לסף הפתעה. הסטטיסטיקה הרשמית מראה בסופו של דבר על 7-2 לצ׳לסי בבעיטות לשער, אבל במחצית הראשונה סטוק היו לא פחות טובים. בשניה, אחרי השיוויון הראשון, הבחורים בכחול הבינו שכדי לנצח היום צריך לתקוף, וזה היה יכול להיגמר בתוצאה גבוהה יותר.

פדרו המושעה פינה את המקום לוויליאן, שזרח דווקא כשהתחיל לנוע יותר למרכז ולעזור לאדן בבלאגן ששרר שם. רוב חילופי המסירות על שטח קטן הסתיימו באיבודי כדור או בהרחקות של סטוק, אבל אחרי 2-3 שערים בשני הצדדים המשחק נפתח מעט והדרך לשער נהייתה פחות סבוכה.

ישנן כמה שאלות שעולות לקראת ההמשך – מה יהיה אם שניים מבין פדרו/הזארד/וויליאן יחסרו, כשאוסקר כבר בסין. אני מאמין שנראה רכש בקישור ההתקפי, כי כרגע העמדות האלה דלילות. בנוסף, כשאלונסו נפצע בשער הראשון, התעורר החשש שלא יהיה מי שיחליף אותו מצד שמאל. אולה איינה, כנראה.

2016 מאחורינו, תודה לאל. אם יש עוד איזה ידוען שמתכונן להתפגר, הוסיפו עוד שניה לשנה כך שיש עוד תוספת זמן.

ובשנה הבאה – ספרס, בחוץ, במשחק שבו הארי קיין ינסה להרוס לנו את השוואת שיא הנצחונות, ולמעשה יצירת שיא חדש בנצחונות בעונה אחת. אחרי שוידאנו שלא יקחו אליפות בעונה שעברה, נראה לי שזו תהיה נקמה ראויה.

 

כי חייבים גם סיכום
חצי עונה: גליון ציונים