בסופו של דבר המשחק התפתח ככה שצ׳לסי תקפה לכיוון השער של ווסט האם, שמצידה ניסתה להתקדם לעבר השער של צ׳לסי. ההימור על פאברגאס לא הה הפעם מוצלח במיוחד, פאב לא הצליח במסירות הארוכות, ספג כרטיס צהוב מוקדם יחסית וגם היה אחראי לטעות שהובילה לשער המצמק.
לעומת זאת, פדרו הוכיח שהוא מומחה בלפתוח משחקים קשים וסגורים. המסירה שלו להזארד היתה בדיוק מה שהבלגי היה צריך כדי להפוך את הריצה שלו לשוקולד.
דייגו במשחק לא מבריק סיים עם שער חלש מבחינת ההגנה של היריבה, אבל כל עוד הוא עושה דברים כאלה קשה להתלונן. ניכר שמאד קשה לו לקבל שריקה לעבירה, גם כשבסוף כן עושים עליו אחת.
איש המשחק שלי הוא ויקטור מוזס – משחק הגנתי מושלם, נגיחה בכדור שהיה בדרך לראש של אנדי קארול, שגבוה ממנו בראש ולכן אולי ספג ממנו פיצוץ לפרצוף. אחר-כך עוד כמה התערבויות הגנתיות מצוינות ולקינוח הצלה כשקורטואה כבר נכנע לבעיטה של פאגולי מתוך הרחבה. מוזס קצת איבד את האדג׳ בהתקפה, הוא צריך לעבוד על ההגבהות ועל רעיונות חדשים למה לעשות עם הכדור כשאתה לבד קרוב לקו הרוחב.
נצחון חוץ בדרבי. 10 נקודות יתרון! הכל דבש בינתיים.
—
וזה נכתב לפני המשחק:
אחרי פתיחת עונה לא טובה ואובדן הקשר המחונן פאייט, ווסט האם התייצבה בדיוק בזמן כדי לנסות להתרחק כמה שאפשר מקרבות התחתית. הבעיה ביריבה הזו שכשהיא מתחממת ומתלהבת קשה מאד לעצור את השטף.
אחד מהצירים המרכזיים בתהליך יצירת התלהבות, אנטוניו, מושעה, אבל גם בלעדיו צפויה התרוצצות בלתי נגמרת של המזרח לונדונים על פני 90 דקות.
האצטדיון האולימפי נראה ומרגיש מוזר למשחקי פרמייר ליג. ולמרות זאת, כשהוא גדוש צופים מעודדים, הוא מייצר תחושה מציקה ומעיקה המשיקה לשעטנז פוסט מודרני בין פארק דה פראנס וקרייבן קוטג׳.
אחרי ינואר, שני האגפים של ווסט האם נראים שונים בתכלית: אגף שמאל הוא בריטי לחלוטין, באדיבות האל (סנודגראס האסופי), קרסוול ונובל האינסופי. אגף ימין הוא בינלאומי בניחוח רברס-קולוניאליזם אפריקני, עם קויאטה, פגולי ואוביאנג (ואנטוניו בימים יפים יותר).
המאצ׳אפ הוא לאו דווקא לטובתנו, שכן פדרו יתקשה מול הנוקשות הבלתי מתפשרת שמולו ואלונסו מול האתלטיות הבלתי נגמרת שסביבו.
המפתח לנצחון או תוצאה טובה כלשהי הוא היצמדות קונטאנית לתכנית המשחק (והידבקות קאנטיאנית למנואל לאנזיני) גם במקרה של שער מוקדם של קארול, ואי-היגררות לפרובוקציות ולאלימות. בסך הכל, אין סיבה אמיתית למשחק לוהט מדי, מלבד אולי 100 שנות יריבות מרה.
18 Comments
11.44
פגולי אמנם השנה בווסטהאם,אבל המדים של ולנסיה מה קשורים?
זה מה שמצאתי בתמונות שניתן לעשות בהן שימוש
משחק טוב והאמת שהתוצאה בסיום קצת משקרת, זה לא הרגיש צמוד מהדקה ה20…
מוזס באמת היה נהדר הגנתית, אבל שמתי לב למשהו מעניין – כמה שדויד לואיז קריטי לצורת המשחק. קונטה כל הזמן רוצה שיניעו כדור מההגנה, ובלי הטכניקה והמסירות של לואיז זה לא היה אפשרי. לאט לאט אני מתחיל להבין את ההייפ שיש סביבו- הוא לא רק בלם טוב, הוא מאפשר הנעת כדור בראש שקט מההגנה (כשהוא לא עושה שטויות כמובן).
הגול הראשון פשוט מתפרצת מושלמת. צ׳לסי משייטים בקלות מדי. לא אוהב את זה
וקונטה אמר שהוא לא מתאמן על מתפרצות…
טוב מקווה שעד העונה הבאה טרמפ יוציא חוק נגד השילוב של ברזילאיים ואיטלקים בקבוצה אנגלית של אוליגרך רוסי. ככה זה לא יכול להימשך. כמו חמאה חתכתם תליגה
ולחשוב שכל שינוי המערך שגרם להם לברוח לליגה נבע מפציעות ואילוצים ..
כאוהד נייטראלי הרגע של המשחק היה בדקה ה-68, מסירונת אומן בתוך הרחבה על מטר של האזארד לקוסטה שהסתובב נהדר על המקום ועל השומר שלו ובעט לפינה כשרנדולף מתעופף והודף בקושי לקרן. רגע מושלם של כדורגל. והתוצאה באמת משקרת, צ'לסי גדולה לא רק על ווסטהאם אלא גם על כל האחרות.
באמת היה יפהפה. מזווית הצילום לא ניתן היה לראות בזמן אמת את המסירה של הזארד, הכדור כאילו נעלם והופיע פתאום ברגל של קוסטה. הופ, סיבוב והצלה משוגעת.
ואגב רנדולף…הוא שוער די טוב.
האליפות של צ'לסי, רשומה בטאבו ומגובה בקושאן.
מדובר בגארבג'-טיים הארוך בהיסטוריה.
הגארבג' טיים הארוך בהיסטוריה של הליגה התחרותית והמרתקת בעולם.
הליגה האנגלית בשנים האחרונות (והיו כמה כאלה גם בשנות פרגי ) מזכירה לי את הליגה הישראלית של ה14 שנים האחרונות (מלבד 2-3 שנים יוצאות דופן ) – במובן הזהקבוצה אחת טיפה עקבית ומתמידה בשני שליש הראשונים של העונה וכל השאר פשוט מתבטלות ולא מאמינות ביכולת לייצר מאבק אפשרי על האליפות
אולי צריך לעשות חוק כמו בטניס שולחן: אם יש במחצית העונה מובילה ביותר מ-7 נקודות, היא זוכה אוטומטית באליפות, והחצי השני של העונה הוא עבור עוד תואר (אליפות האביב לדוגמה).
כתבתי אצלך כבר לפני חודשיים- צלסי מעולה אבל יותר מזה, ערוכה לכל סוג של משחק ותמיד באה עם תשובות. היא תדע להתגונן, היא תדע לייצר לחץ מתמשך, היא יודעת להתפרץ בצורה מושלמת, יש בה איזון נהדר של קשיחות וברק.
תמיד אהבתי את קונטה כשחקן. נחמד לגלות שהוא גם מאמן חכם שבעונתו הראשונה- גורם לכולם לחשוב.
זוכר יואב, רק לציין שתוך כדי משחק כאוהד זה לא תמיד נראה שכל התשובות האלה קיימות ומוכנות, ולא ברור שנעלה ליתרון או שנצליח להימנע מספיגת שער שיוויון. אתמול באופן ספציפי ווסט האם הציגו משחק די נרפה, כמעט לא תקפו גם בפיגור. כנראה שמבחינתם העונה כבר נגמרה, אין אירופה, אין ירידה והכל בסדר במרכז הטבלה הרדיקלי.
מסכים איתך.
חוויתי את זה עם יונייטד. הלחץ והפרפרים והסנריו הכי נורא תמיד עובר בראש למרות שמסביב, לכל האובייקטיבים זה נראה קל.
זה אף פעם לא קל.
גם לי נראה שהאליפות של צ'לסי, אבל צריך לזכור שדברים יכולים לקרות ככה פתאום. על בשרי חוויתי איבוד אליפות לאחר 8 נקודות הפרש שישה מחזורים לסיום …