ג׳ון טרי הודיע יחד עם הקבוצה שהוא נפרד. אמנם כבר העליתי פוסט סיכום לג׳ון טרי בעונה שעברה, וכבר אז אביאל לימד אותי שלא מעלים סיכום לפני סוף העונה. אז הנה עוד אחד.
אם מצמצמים את הקבוצה של צ׳לסי במאה הזו ל-5, אחרי שנופלים באלאק, אסיין, ג׳ו קול ועוד – מקבלים את טרי, למפארד, דרוגבה, צ׳ך ואשלי קול.
הבא שנופל הוא אשלי, אחריו צ׳ך, נשארים עם 3 הגדולים. דרוגבה, למפארד, טרי.
דרוגבה הבא שנופל. נשארים טרי ולמפארד.
שני ווינרים אדירים. למפארד ווינר עד הסוף. אין הרבה מה להגיד נגדו. שחקן ואדם פנומנאלי.
אבל ג׳ון טרי. צחצח את הנעליים של הגדולים, גדל במועדון דווקא בתקופה שהמועדון התחיל לפזול לאירופה, ונגד כל הסיכויים הגיע להרכב. התמנה לקפטן בגיל צעיר ואחר-כך קפטן אנגליה.
לג׳ון טרי מעולם לא היתה הפריווילגיה להיות שחקן ואדם מושלם. הוא לא הגיע מהרקע הנכון בשביל שיגידו שיש לך 150 איי קיו. הגרדיאן זלזל בו, יחד עם כל אניני הטעם הבריטים. בחדר ההלבשה הוא היה מקלל את כולם בשטף בלתי פוסק של דיבור מלוכלך, אבל החברים ידעו שזה הבנאדם, והוא המנהיג. טמנו לו מלכודות, ריכלו עליו, תפסו אותו עושה קומבינות בשביל כמה מאות פאונד. היו לו שערוריות מין, הוא נפל באמירות גזעניות וזכה לקלוז-אפים על לחיצת או אי-לחיצת היד שלו מספר פעמים.
טרי קיבל כרטיסים אדומים ברגעים קריטיים (חצי גמר מול ברצלונה לדוגמה), הוא נכנס לריבים עם שחקנים ועשה גליצ׳ים מסוכנים. הוא בעט את הכדור על שחקני היריבה, קילל ודחף. הוא בחש בחדר ההלבשה מול מאמנים שלא כיבד.
הוא לא היה בריון במובן הקלאסי, אבל הכתפיים החסונות שלו והילוכו הזקוף היוו תמיד דוגמה לשחקני המועדון הצעירים. הוא שיחק עם בוהן מרוסקת חצי עונה וחיכה לניתוח בקיץ, וחזר המון פעמים מוקדם ככל שיכל מפציעות קשות.
…והוא החמיץ פנדל שיכול היה להביא גביע אלופות ראשון למועדון, רק לשים אותו בפנים והגביע שלנו מול כריסטיאנו רונאלדו ויונייטד האגדית. לא סתם החמיץ, הוא החליק ובעט החוצה, ובכה אחר-כך. גם אנלקה החמיץ, אבל הוא התרסק. רק קפטן גדול כל-כך יכול להתרסק בצורה כזו. והוא כתב מכתב התנצלות לאוהדים, והבטיח לעשות הכל כדי לזכות.
כשכן זכינו בגביע, הוא החמיץ את הגמר (עקב האדום ההוא) ועלה להניף את הגביע בתלבושת מלאה, לקול בוז התקשורת ואוהדי הכדורגל.
והוא כבש שערים, הרבה שערים. המון שערים. יותר מכל מגן אי פעם בליגה. הוא כבש בוולה, ובבעיטה שטוחה, ומהריבאונד, ובדחיקה פנימה, אבל יותר מהכל הוא כבש בראש, וגם אם הכדור לא טס בגובה הראש הוא ידע לזנק אל הכדור ולנגוח אותו מגובה נמוך יותר. והיה לו ראש מדוייק כל כך שהכדור היה טס בין שחקני היריבה וידי השוער, הרבה פעמים ממש אל הפינה או החיבורים.
לאט לאט ירד מנכסיו. הוא הודח סופית מהנבחרת האנגלית, הוסט לספסל מספר רב של פעמים רק כדי לחזור שוב. אפילו את העונה הזו הוא התחיל בתור המגן הטוב בסגל, וכשנפצע רבים אמרו שעד שיחזור ההגנה תקרטע.
הוא נחשב איטי יחסית לבלמים המהירים בליגה, ולחלוצים הסילוניים. למרות זאת המשיך לשחק, להציל שערים בטוחים, לגלוש ברגע האחרון ולנהל את משחק ההגנה.
קרב ההתשה עם המועדון בכל עונה לגבי הארכת החוזה נתן את אותותיו. הפנים שלו הפכו עייפות יותר, חרושות קמטים שנראים כמו קמטי צער או דאגה.
למטה: ראיון שנעשה העונה (לפני המשחק בין הקבוצות) – ג׳רארד מראיין את טרי, שני הלוזרים הגדולים והנהדרים בקטע מרגש.
82 Comments
אשלי קול באמת נשאר אחרי אסיין?
אפשר להתווכח על זה. אבל תכל׳ס אני לא שייך לעדת המעריצות של אסיין.
חד משמעית כן, אסיין נתן 3-4 עונות אדירות וזהו, בשאר הזמן הוא היה פצוע.
אחלה פרידה..
טרי הוא שחקן ואדם לא מושלם. וככה זה גם הכי אמיתי. באמת נלחם בשביל
החולצה והקריב חלקים בגוף בשביל המשחק. למי שלא אוהד צלסי היה קשה
לאהוב אותו. לאוהדי צלסי זה קל מאד. יחסר ולא יחסר לי
את למפארד היה קל לאהוב מכול הבחינות
את טרי היה קל לשנוא מכול הבחינות
אבל מבחינתי טרי זה צלסי יותר מכל אחד אחר ( אינני אוהד צלסי )
שחקן ענק על המגרש שמקרין על כל הקבוצה .
אגדה .
יש לי חולשה לא פתורה לצלסי ההיא ובעיקר ללאפרד וטרי ממש שמחתי מההצחון על ברסה ובגמר, לא מצליח לפתור את זה עם עצמי.
חשבתי פעם שהם היו היריבים עם הכי הרבה רספקט. בלי דם רע. פשוט יריבות ספורטיבית בריאה אבל אני בטוח.
תודה שרצית לעורר דיון מרובה תגובות על הקשר בין הרקע שטרי גדל בו לאדם שהוא היום…;)
ואחלה פוסט, אני תמיד בעד כבוד לשחקנים ההגנה,, אבל בשבילי דרוגבה הוא האיש הגדול של צ'לסי (אחרי זולה, אבל הוא מעידן אחר). אני חושב למשל על חוסר ההצלחה של חלוצים גדולים שהביאו עליו לקחת לו את המקום (שבצ'נקו, טורס) כדי להבין כמה הוא היה גדול.
גם כשאני רוצה לעורר דיון, בדרך כלל אני גרוע בלחזות מה יהיה הטריגר היעיל… בחרתי את האיי קיו לכותרת משנה כי זה משהו שבולט בעונה שבה גם למפארד פורש.
גם אני עם דרוגבה במקרה הזה.
כאוהד יונייטד הסיוט הכי גדול שלי זה כדורים ארוכים לדרוגבה כשהוא עם הגב לשער. אתה פשוט יודע שזה יידבק לו לרגל איכשהו ואח"כ תבוא הדהירה.
הייתי בברידג' במשחק החזרה שלו לצ'לסי במדי גלאטסראי בשמינית הצ'מפיונס. כמה אהבה שהוא קיבל (יחסית, עדיין זה הברידג'…)
באמת? דרוגבה בד"כ לא היה טוב נגד יונייטד. יש לו איזה שניים או שלושה שערים כולה אם אני זוכר נכון. אחד מהם הביא גביע, אין ספק. עוד אחד הבטיח אליפות, אבל היה מנבדל ברור, כלומר היה צריך להיפסל.
סה"כ זה לא בדיוק מאזן מחמיא במיוחד.
טרי היה שחקן ענק.
היה לו אפקט הרתעה משמעותי מעבר לשערים, זה כן. וזכור לי שכבש כמה שערים ב-1:1-ים הקבועים בין מוריניו לפרגוסון
לענין פסקת הסיום: על כל עונה בה סטיבי ג׳י החליק איבד אליפות אנגליה, יש עונה בה במו רגליו הניף גביע צמפיונס במהפך גמר מדהים, שלא לדבר על אלף שערים במאני טיים. אין אוהד ליברפול שמרגיש אליו רגש אחר מאהבה, הערצה והוקרה.
תם סופית העידן של צ׳לסי שכל אירופה רעדה ממנה, הרבה מזה שייך לטרי וכמובן לכל השמות למעלה, הכי גדול מאז בובי מור, מנהיג אמיתי, כזה עם הרבה מגרעות אישיות כמובן אבל בתור אוהד אין סיכוי שאתה לא אוהב אותו.
האמת, חבל לי שהוא לא נשאר, אני מקנא ביונייטד שבחרו לתת לסקולס וגיגס להחליט על הפרישה ואני חושב שזו המדיניות המכונה, אני בטוח שהוא היה גם שמח להישאר, לשחק פה ושם ובעיקר להיות סמל ומנהיג על הספסל, עכשיו יותר מתמיד אסור לפספס את האליפות (ואולי גם גביע).
לפי הראיון איתו, הוא בחר לעזוב בגלל הרצון לשחק. כנראה שכן הציעו לו חוזה אבל קונטה הבהיר לו שהוא יכול לחלום על מגרש. עלול לשחק נגדנו בפרמייר ליג בעונה הבאה…
הלוואי ויישאר באנגליה במקום ללכת לעשות כסף במקומות שאין שם יותר מדי כדורגל, נוכל להמשיך לראות אותו משחק ברמות הגבוהות.
ואביאל אני לא מסכים איתך, שחקן רוצה לשחק ופחות להיות סמל על הספסל, ולכן טרי עשה בחכמה.
ספורט(אי) זה יותר מכמה שערים ואליפויות לקחת. מנהיג הוא ממש לא, כן בלם נהדר, והכי – אדם קטן שבגד באשתו, שכב עם האישה של חברו לקבוצה והיה כנראה די גזען.. ברוך שפטרנו ומקווה שלא נשמע עליו יותר. עדיף רק על ראיין גיגס וזה לא הרבה
בטח לא הבנאדם שהייתי רוצה שהילד שלי יעריץ..
השחקן הגדול בהיסטוריה של צ'לסי.
אני באופן אישי, יותר אהבתי למפארד ודרוגבה.
אחד השנואים. הרגע בו הוא מחליק בפנדל הוא טופ 10 של כל הזמנים
צחקתי. טופ 10.
תביא את כל הרשימה.
זה טופ 10 רק כי זה הציל אותנו מגניבת דעת היסטורית של מי שענד אז על הקווים
הוא גם ענד. אבל במשחק אחר
:)… נכון
+1
עמד
זכורה לי הצלה מרשימה שלו מהקו, באותו הגמר מול היונייטד לפני תשע שנים. אחת מני רבות שלו, כמו שכתבת.
אחד מהסמלים של צ'לסי ההיא, שאביאל כתב במדויק – הקבוצה שהילכה אימים על מועדונים רבים ביבשת.
+1
Chelsea, Chelsea, wherever you may be",
Don't leave your wife with John Terry.
His dad deals coke,
His mum steals tea
He cried when he missed a penalty..
(-:
לחן עממי?
אני בז למי שחומד את אשת רעהו ועוד יותר בז למי שמגדיר את טרי כלוזר. אדם שלא הייתי רוצה בקבוצה שלי, עם תכונות מנהיגות שהייתי רוצה שיהיו גם לקפטן של קבוצתי.
בליברפול בטוח שאף אחד לא חומד את אשת רעהו. כולם נופת צופים
גם לא מחליקים שם
אתה יודע, מגיבים כמוך ממש מעשירים אותנו, תן לנו עוד מזה בבקשה
אפשר לקחת את זה באיזי..
אפשר גם להתבגר
עובד על זה. אעדכן
יש לך מידע עדכני כלשהו בנידון, או שאתה פשוט לא רוצה להשאר עם מנצ'סטר בלבד?
זה בדיוק העניין – אין לי מידע, ולא מעניין אותי, אבל זה מצחיק בעיניי לקטול שחקן שיש עליו מעקב תקשורתי צמוד ועוין בגלל שהוא נתפס לכאורה במשהו שמחקרים מראים שלפחות אחד מכל 3 אנשים (באנגליה, אבל בתכלס בכל מקום) עושה, במיוחד כשזה לא פלילי.
אני מסכים, אבל ההצהרה שלך נראת כאילו זה קרה בודאות, כאשר זה רק סטטיסטית כנראה קרה. לכן, לא במקום באופן שהוצג. לעצם העיניין, אתה צודק. קרטריון צהוב זה משנה בודאות לסביבה הקרובה של המעורבים בעיניין (אצלם זה לא צהוב, כי אם אישי). לגבי השאר, זה לא מין העיניין.
מין זה ה-עניין
מה הבעיה בלחוש בוז לאדם שחומד את אשת רעהו? איפה זה לא מסתדר עם עולם הערכים שלך?
אני חושב שזה לא עניין של ערכים. אנשים מעריכים סופרים, מוזיקאים, שחקני קולנוע ואחרים שהיו חרה של אנשים ויוצרים מעולים. אותו דבר יכול להיות עם ספורטאים. אפשר להעריץ את היכולות האתלטיות, יכולת משחק, מנהיגות, ולא להזדהות עם התנהגותו.
בני, אני מסכים איתך והכל נכון (כאוהד ליברפול), אבל מה עם בוז לאשה שבגדה, מה היא עציץ?
גור,
אני לא יודע לגבי ליברפול, אני יודע לגבי טרי. גם אתה יודע.
אני בז לאלו ולאלו. אבל גם לא ממש מבין את מי שממש מתעניינים עם מי כדורגלנים מזדיינים.
גם אני.
למזלי, הכדורגלנים שאני אוהב לא מזיינים אלא עושים אהבה.
:-)
לחמוד את אשת רעך זה בסדר. לאנשים אין באמת שליטה על המחשבות שלהם. לזיין את אשתו של חברך לקבוצה זה גועל נפש. קל וחומר כשמדברים על מנהיגות.
+1 באבא. הוצאת לי את המילים מהמקלדת.
אתה מתכוון כאשר החבר לקבוצה לא מסכים (המקרה המדובר), אחרת, זו לא הבעיה שלנו אם כולם מבסוטים מהעניין.
היה ברור שהדיון יגרר לשטות הזאת ושיגיעו הצדקנים להטיף מוסר לאדם שהם בכלל לא מכירים, אבל אתה יודע שהיא לא רשומה עליו בטאבו והייתה לה גם בחירה מושכלת ובוגרת וזה לא פאקינג ענייננו!
מה קשור הטפת מוסר? זה שמישהו טוען שהמעשה לא עומד בסט הערכים שלו זו לא הטפה אלא הבעת דיעה.
והטענה שכם לא יש דיעה לא רלוונטית כשמדברים על מוסר (אלא אם כן היא שמה לו כדור במשקה).
בקשר לזה שזה לא עניינו, זה נכון. זה גם לא מעניין באמת.
שאלת הבחירה החופשית שלה איננה רלוונטית. זה שהיא החליטה לבגוד בבעלה לא אומר שטרי חייב לשתף פעולה עם זה. אתה מתייחס אליו כאדם נטול בחירה חופשית. הוא גם אמור לדעת את ההשלכות על הקבוצה שהוא עומד בראשה. זה גם העניין בעיני. לא אכפת לי שגיגס עושה את זה עם אשתו של אחיו. זה עניין פרטי. זה שהוא עושה את זה עם בת הזוג של חברו לקבוצה זה כבר לא עניין פרטי. זו בעיה של הקבוצה או למצער משהו שיכול היה להפוך לבעיה של הקבוצה. קפטן שטובת הקבוצה לנגד עיניו לא צריך לעשות את זה.
אולי הוא חשב שזו טובת הקבוצה, ואז במקסימום אפשר להאשים אותו בשיקול דעת מוטעה.
תתבגר
למה?
חוץ מזה, זו הבעיה שלך, ואתה צריך לטפל בה. אל תשליך זאת על אחרים.
אני באמת חושב שהוא האמין שזה תורם לקבוצה. הוא היה בורג מרכזי, מצב הרוח שלו השתפר, כנראה זה השפיע לטובה גם על היכולת על המגרש.
צודק
האמת איציק, הערך העיקרי של התגובה שלך היא בכך שהיא מעשירה את השפה שלנו. מעתה לא נאמר עוד ״חשב עם הזין״ נאמר במקום ״האמין עם הזין״.
איש באמונתו יחיה.
יש לי קטע מוזר כזה – אני יכול לשנוא קבוצות (נניח ברצלונה או סיטי) אבל לא יכול לשנוא שחקנים מהקבוצות השנואות עלי. זאת אומרת, אני יכול לשנוא שחקנים, אבל זה בגלל משהו בהם, לא רק בגלל שהם מהסיטי או מצ'לסי. ואת ג'ון טרי הייתי אמור לשנוא, הוא היה הקפטן והסמל של היריבה העיקרית שלנו למשך כמה שנים שיונייטד והכחולים התחרו ראש בראש כמעט כל שנה על האליפות (והצ'מפיונס). אבל אף פעם לא הצלחתי לשנוא אותו, הוא היה שחקן טוב מדי לעזאזל. אולי בגלל שהוא היה שחקן "פרגוסוני" שהצליח בצורה עצומה גם בלי להיות תחת פרגוסון. ואולי כי הוא היה מעין נבל לאוהדי היונייטד, מסוג הנבלים שאוהבים לשנוא (אבל קצת אוהבים).
יצא לי במקרה לטוס ללונדון ב-18 באפריל 2012 מטעם העבודה, כשבעצם הפגישות שלי התחילו רק למחרת. הלכתי לברדיג' באותו הלילה וקיוויתי להשיג כרטיס מאיזה ספסר, רק שהשתפנתי כשראיתי את כל השוטרים מפקחים מסביב ומונעים מכירות לא חוקיות (או כך נראה לי מתוך לחץ). אז את המשחק ראיתי באחד הפאבים ליד האיצטדיון (טוב, חצי פאב וחצי פיצריה…) עם מאות אוהדי צ'לסי שיכורים. מלבד החיבוקים המאושרים שקיבלתי מאוהד נרגש ומיוזע (כמובן בלי חולצה, כמובן מזיע ושמן, כמובן שיכור מהתחת) בגול של דרוגבה, זה היה משחק הגנתי מפואר של צ'לסי, אחד מהטובים שראיתי, בניצוחו של טרי. לא יכולתי שלא לשמוח בשמחת האוהדים בסוף המשחק, וכמובן שמחתי מאוד בעצמי כי בארסה הפסידה.
אז נאני אתגעגע אל טרי, הלקס לות'ור שלנו, ואחד מהשחקנים האדירים של 20 השנה האחרונות
אולי אני פשוט לא מספיק אוהד, אבל אף פעם לא הצלחתי לשנוא קבוצה או שחקן. כולל המלוכלכים ביותר וכולל אלו שניצחו את הקבוצות "שלי". ספציפית לגבי טרי- בלם אדיר, חש רק הערכה מקצועית כלפיו
מילא שחקנים אבל מה הבעיה לשנוא קבוצות ?
יונייטד, צ'לסי , סיטי …
גם אני לא מצליח לשנוא שחקנים יריבים.
גם לא את סטיבי ?
לא. גם לא אוייבים מרים ממנו בליגה המקומית. שנאה ספורטיבית למועדונים קיימת, לא לבודדים.
ישנם שניים מהליגה שלנו, והם יוצאים מהכלל.
אצלי השנאה לרוב נובעת מדברים שלא קשורים ליכולת. לדוגמה בוסקטס – מלך הפלופים בכדורגל העולמי.
כנראה שאני בעיקר שונא את מי שאני תופס כרמאי (שלא משחק בקבוצה שלי)
ג'ון טרי הוא הפנים של צ'לסי , עוד מהעידן הקודם , של מאת'יו הארדינג וקן בייטס , דמות ואגדה , לפני שחקן ענק , בשל העובדה הפשוטה שהוא אחד הבודדים שגרם לך לחשוב ולהאמין , שלא משנה מה , נגד מי וכמה זמן נשאר על השעון , כלום לא אבוד והכל אפשרי .
יש שחקנים שאין לך ברירה אלא לשנוא ולייחל למפלתם אלא אם הם מהקבוצה שלך. רוי קין, בוסקטס, טוני אדאמס לדוגמא וכמובן שני יהלומי השנאה – טרי ודייגו קוסטה.
כמובן שגם שני המגעילים האלה מתגמדים בהשוואה לריי לואיס ימ"ש.
ליגת העל: גיגס, סקולס, ג'רארד, למפרד וטרי.
בכל שנות הצפייה שלי בליגה האנגלית מעולם לא שנאתי שחקן של יריבה, עד לשנתיים האחרונות – דייגו קוסטה!!
גיל כל מילה
קוסטה מוציא ממני ממש שינאה .
לא זוכר שחקן שגרם לי לשנוא אותו לאורך זמן
כל הזמן
אזכור תמיד את הפעם הראשונה שראיתי אותו במדי צ'לסי – בבלומפילד מול הפועל ת"א בגביע אופ"א, גורם לפנדל אחרי נגיעת יד ברחבה. רגע קסום.
אוף טופיק ואולי עם קשר:
אורי ידליק משואה. זה כל כך מרגש אותי. מהמוצדקים. איזה יופי.
הכי מוצדק! מרגש
ניינר, איזה יופי זה אה?
בחירה יפה – מצליחה לקלוע לטעם של כולם
היה צריך לתת לו להדליק יחד עם דני נוימן, אחרת זה מרגיש כמו טריניטי בלי סמבינו; קיד בלי קסדי; ביבי בלי שרה.
איציק, אתהטועה. נויימן אפילו לא היה סייד קיק בדיעבד. שלא לדבר על על כישרון אמיתי.
אבל בזמן אמת, כן.
עם הקשרים של נוימן במרכז הליכוד קטן עליו לסדר לעצמו הדלקת משואה.
אחת התגובות שלו ששמעתי הייתה פשוט אדירה, משהו בסגנון הזה:
"כן, מתרגש מאוד, כבוד גדול, אם לא הייתי בבית"ר אין סיכוי שהייתי מגיע למעמד הזה, וזהו, עכשיו רק מחכה ליום להדלקה"
כאילו זה עוד מחזור ליגה
גאון!
נפלא.
איך בשנים האחרונות נפרדנו מכל הענקים של אז.
בלם אגדי, שריד לתקופה אחרת, שיחק עוד עם זולה ושות'.
אחד שתמיד הייתי סומך עליו שייתן את הכל עבור הקבוצה, ש"יתאבד על המגרש" כדי למזער סיכוי שהקבוצה תחטוף שער. תמיד הוא ופויול היו קופצים לי לראש כארכיטיפים של הבלמים מהסוג הזה.
נתגעגע.
אגדה
3>
בלם מעולה, היתה תקופה שכל מצב נייח היה סכנה ממשית לגול. ידעת שזה יהיה הוא ולא יכלת למנוע.