בזמן שעיניי פראיירי אוהדי הכדורגל בעולם היו נשואות לבזיון בברנבאו, משחק אחר התנהל באופן שונה לגמרי באצטדיון כוח המלך שבלסטר.

אמנם כמו שדורפן חזה בפייסבוק, התוצאה נגמרה 1:1 מצוין מבחינת אתלטי, אבל המשחק שהתפתח בפועל היה מרתק, ומלבד היותו רבע גמר אירופי הוא גם היה הזדמנות לחלום על כדורגל אירופי אחר.

אם יש דבר אחד שאתלטי טובה בו, זה לבחור שחקנים שמריחים דם ונושכים מיד, בלי לשאול שאלות. כך במשחק הראשון אנטואן גריזמן קלט שיש לו שבריר של חלון הזדמנות, ומיד דהר על קו שמאל, במהירות כזו שהממה את הגנת לסטר והביאה בסופו של דבר לעברה ולפנדל.

כל מי שראה פעם קבוצה לא מנוסה באירופה, ידע שלסטר תאכל כל פתיון שיוגש לה, ועדיין השועלים נלחמו מרגע נפילת השער המכריע ועד לשניית הסיום. זה היה כשלון צפוי, אבל עדיין יש קבוצות שמפסיקות לנסות סביב הדקה ה-70, או ה-80, או ה-90. לסטר המשיכה עד השריקה האחרונה בסיום הדקה ה-94.

שמייכל, שאולי יכל לעצור את הנגיחה של סאול, התעשת ודירבן את חבריו. הוא עלה מאד קדימה כבר מדקה מוקדמת ושימש כבלם אחורי כשלא היו מספיק שחקנים מאחור. כל מצב נייח היה איתות להרבה כחולים לעלות קדימה, והפציעה של מורגן (איזה שריר ארבע ראשי מטורף יש לו) היתה הזדמנות לשייקספיר לדקלם את ״טו בי אור נוט טו בי״ ולזרוק למערכה עוד שחקן התקפי. ספציפית הבחירה באמרטי היתה קצת מוזרה כשסלימאני על הספסל.

השער של וארדי היה חלק מתוכנית לחץ לא רעה בכלל, שניצלה את יתרון הגובה והמאסה של האנגלים, והביאה מלבד השיוויון לעוד 2-3 הזדמנויות לשער. אבל כדי לשחק כך מול אתלטיקו לא מספיק להיות עם יתרון גובה – צריך גם קשרים שיודעים מה לעשות עם הכדור, ומגנים שיכולים להחזיק אותו תחת הלחץ האפקטיבי של גאבי וקוקה ובסופו של דבר להגביה אותו.

כאן הרשים בן צ׳ילוול, שלא היה חלק מעונת האליפות ההסטורית (הושאל להאדרספילד ושיחק בלסטר בגביע), אבל אתמול היתל בספרדים והביא למספר מצבים מסוכנים שהגיעו מהצד שלו. ווליפרד נ׳דידי, שהוכתר כבר בתור המציאה הבאה וגם נתן 2 גולים בטילים מבחוץ לאחרונה, אמנם עדיין לא הוכיח שיש לו את הפוקוס הדרוש לרמות הגבוהות, אבל הצליח להתמודד עם הפיזיות של המשחק.

ריאז מהרז, למרות הבלחות נפלאות, עדיין לא הצליח להוכיח באופן סופי את מקומו בטופ, ואם הייתי דירקטור אוף פוטבול של אחד המועדונים הגדולים אני חושב שלפי העונה האחרונה במחיר הגם ככה גבוה שלו הוא השקעה מסוכנת.

אחרי שער החוץ, מעטים האמינו שמשהו אכן יקרה. אבל הילד אוהד לסטר הקטן שהופיע על המסך מדי כמה דקות הראה שמי יודע, אולי השועלים עוד יחזרו. וגם אם לא הכל אפשרי – שווה לנסות.

כדי להיות גדול באמת צריך להיות גם מפסידן ענק
הנצחון על טוטנהאם הוטספר