10 עמודים ראשונים

את מי היינו מפספסים אם היינו שופטים רק לפיהם?

proust

אם אתם מתכוונים לשלוח את כתב היד שלכם למוציא לאור אמריקאי, סביר להניח שההנחיות יהיו פשוטות: תצטרכו לשלוח רק את 10 העמודים הראשונים של הספר.

כמובן שבעולם הספרות יש ויכוח לגבי הדרישה הזו. ב-10 העמודים הראשונים ניתן לחוות את השפה של הטקסט, את הסגנון, בד״כ את האירוע שפותח את העלילה ואת קווי העלילה הראשונים. סביר להניח שאם מדובר בבזבוז זמן משווע, עשרת העמודים הראשונים יבליטו את זה עבור הלקטור המכהן. ועם שאת, פרוזה איכותית לא אמורה להוכיח את עצמה בהכרח ב-5% הראשונים.

אם לדוגמה אתם כותבים ספר שמתחיל בסגנון אחד ועובד לאחר – לא תהיה דרך לדעת זאת ב-10 עמודים. כך יוליסס לדוגמה היה מוצא את עצמו נזרק לערמת כתבי היד הלא מספיק מגובשים. למעשה השיטה הזו היא אנטי כמעט כל חדשנות ספרותית או אקספרימנטליות. אבל מצד שני, כדי להוציא לאור ספר ניסיוני רוב הסיכויים שמראש יש לשלוח אותו להוצאה אלטרנטיבית או שמחפשת טקסטים כאלה.

***

במעבר חד לעולם הכדורגל – דמיינו מה היה קורה אם היינו שופטים שחקנים רק על פי עשרת העמודים הראשונים של הקריירה שלהם, כלומר ה-5% המוקדמים. מי שלא היה צולח את השלב הזה – היה נזרק לערמת הריג׳קטים.

5% מהקריירה זה בעצם הרבה פחות משנה, אבל אנחנו נהיה פה נדיבים ונעגל לשנה. ונשאיר כרגע את התפקוד בנוער בצד. כדי להתמקד עוד יותר, נבחן רק טורניר בינלאומי גדול או את השנה הראשונה במועדון ליגה בכירה בבוגרים באירופה. אני מתעקש על אירופה כי ברזילאי כמו רוביניו לדוגמה, שהיה הבטחה אבל לא הציג אותה בשום 10 עמודים ראשונים באירופה – לא נחשב הבטחה שהכזיבה. מה היה קורה אם היינו שופטים את הפוטנציאל של שחקנים לפי הקריטריון הזה בלבד?

יש לא מעט שחקנים שעוברים בקלות את מבחן 10 העמודים. אדן הזאר, אנתוני מרסיאל ומרכוס ראשפורד מהתקופה האחרונה. אני לוקח את שלושת אלה בתור דוגמה, כי כולם היו מאד טובים בהתחלה, וסבלו מירידה מאוחר יותר (כל אחד באופן שונה). אדן הזאר לדוגמה היה אדיר בליל, אחר-כך היה אחראי ל-6 מתוך 8 השערים הראשונים של צ׳לסי בעונתו הראשונה, אבל אז פתאום קרה משהו. למדו אותו, או שהבינו שצריך לשמור עליו, וכן, גם כיסחו אותו, ומכאן הגיעה תקופה לא קצרה של הסתגלות עד לעונת האליפות, ולאחריה עוד שפל חדש בעונה הקודמת.

שחקנים שכיכבו בטורניר גדול אבל היו חיוורים מאד אחר-כך: אל חאג׳י דיוף, דנילסון. העברות כושלות אחרי עונה אחת: סטיוארט דאונינג, שהתחיל כמו ספר של מרק טווין ונגמר כמו רומן משרתות.

הספר של ג׳ונתן וודגייט מתחיל כמו ספר פעולה מרתק אבל דווקא בנקודת השיא עובר תפנית חדה וממשיך כאפוס על בתי חולים ובעיקר הרבה פיזיותרפיה.

וויין רוני, מייקל אואן רונאלדיניו ורונאלדו נכנסים לרשימה של שחקנים וורלד קלאס, שהתחילו את הקריירה במפץ אדיר שריגש והלהיב המונים משלב מאד מוקדם. מצד שני, מה שמעניין לגבי ארבעתם שכולם הזקנו מהר מאד. כלומר, בהשוואה לעולם הספרים – או שהספר שיצא מהם היה מאד מרגש אבל קצר (רונאלדיניו), או ספר שנמרח ונמתח לקראת הסוף (רוני).

אבל את מי היינו מפספסים?

מרקו מטראצי – כמו ״הלב״ של אדמונדו דה אמיציס. אם היינו נשברים בשלב של גנואה היינו מפסידים מסע שהגיע עד גמר המונדיאל.

איאן רייט – נצפה איפשהו בסאנדיי ליג עמוק לתוך שנות ה-20 שלו. רק בגיל 28 הגיע לארסנל ועדיין היה הכובש המצטיין שלה בכל הזמנים לפני שאנרי לקח ממנו את הכתר. דמיינו ספר שמתחיל ברמה של אמא בלוגרית חובבת שהולכת לחוג כתיבה, ומתפתח להיות רומן נועז, סוער ואיכותי.

מירוסלב קלוזה – לייט בלומר קלאסי, התחיל את הקריירה המקצוענית בגיל 21 אבל המשיך לכבוש במונדיאלים הרבה אחרי כולם. הספר שיצא לא יהיה נוצץ, אבל אפוס רחב יריעה על פני כמה דורות ועלילתו מתרחשת בעיירה בפולין, בגרמניה ומגיעה עד ברזיל.

דידייה דרוגבה – 3 שערים בעונה שלמה בליגה הצרפתית במדי גווינגאן. ספר של מרסל פרוסט.

ג׳יימי וארדי – מהליגות הנמוכות לעונת אליפות מפתיעה והיסטורית. ספר שמתחיל כמו רומן טראש זול ונגמר סטפן קינג.

ויש עוד.

***

ובנימה ספרותית, אני מזמין אתכם קוראי דה באזר היקרים להשקת ספר הילדים השלישי שלי – ״מונו הוא לא יצירת אמנות״ – שאותו כתבתי במיוחד כדי שייתן בראש כבר מהעמוד הראשון. מחר (שישי) בצהריים בחנות הספרים ״סיפור פשוט״ בנווה צדק. יהיה יין אדום ובייגלה. דף האירוע בפייסבוק: https://www.facebook.com/events/1012833682151325/

אשמח לראות אתכם!

כדורסל, אתוס, סודות ומוות
אמאל'ה המחשבים הולכים להעלים את כולנו (פחחחח)

105 Comments

D! פה ועכשיו 27 באפריל 2017

כבר שראיתי את הכותרת חשבתי על יוליסס.
דרך אגב – אני בדיוק מציע את העותק שלי למסירה. ספר שנמצא בתהליך של קריאה מעונת 95/96 וטרם הצלחתי לגמור 11 פרקים – זמנו להשתחרר. אם מישהו רוצה…..

ובגדול – אני חושב שרובנו לא נמשיך עם ספר שעשרת העמודים הראשונים שלו לא יקנו אותנו (שלא לומר העמוד הראשון בחנות עצמה), אלא אם יש לנו סיבות אחרות כמו הכרות עם הסופרת או המלצה ממישהי מוערכת.

שחקנים – אני מנסה להחליט מה יותר גרוע. להמשיך ולצפות משחקן שפתח בסערה עד שהוא דועך לחלוטין – אם הוא שחקן בית בקבוצה שלך יש סיכוי שעד לפרישתו בגיל 28 מתחתית הליגה הרביעית אתה תצפה שהנה הפריצה מיוחלת תתרחש – זה כמו להתקע על ספר ממש ממש גרוע שאתה רק מת לדלג לסוף

או לשנוא/לא להעריך שחקן עד שהוא עובר לקבוצה שאתה אוהב רק כדי לגלות כמה הוא מדהים ולא להבין מה עשית ב-200 עמודים הראשונים של הספר.

D! פה ועכשיו 27 באפריל 2017

ולצערי למרות תכנון מקדים ומדויק אני נאלץ לבטל את ההגעה שלי מחר להשקה.

תהנו הרבה

גל ד 27 באפריל 2017

אין הרבה ספרים שהפסקתי לקרוא אחרי כמה עמודים. האמת שיש כמה ספרים שסיימתי לקרוא למרות שהם היו די גרועים לכל אורכם. לא יודע אם הגישה הזו נפוצה או שזה סוג של OCD. בכל מקרה, Sword of Honor של אוולין וו זה ספר שכנראה לא הייתי מסיים אם הייתי שופט אותו לפי עשרת העמודים הראשונים ואני ממש שמח שקראתי את הטרילוגיה עד הסוף.

D! פה ועכשיו 27 באפריל 2017

האמת שגם אני ממעט להפסיק לקרוא ספרים. מודה שבשנים האחרונות אני משתפר. אולי כי הקצבת הזמן שלי התקצרה.

אני חושב שהסקואטינג שלנו לספרים עולה, לרוב על זה של שחקנים

משה 27 באפריל 2017

לוקאס זה ספר שהמשכנו לקרוא אחרי 10 עמודים גרועים, הבעיה שיש בסיפור שלו יותר ספרי המשך מאשר אצל גלילה רון פדר וזה לא משתפר בכל שלב.

צביקה 27 באפריל 2017

יש כאלו שאין להם תקציב לספרי איכות, ומסתפקים בלוקאס.

גור אילני 27 באפריל 2017

מה שמעניין בספרים, זה שספרים טובים וגרועים עולים אותו דבר.
ולוקאס הוא כמו ספר ישן שלא נעים לך לזרוק

איאן ראש 28 באפריל 2017

"ולוקאס הוא כמו ספר ישן שלא נעים לך לזרוק" , תן לי ת'ספר הזה ותוך שניה מעיף אותו לקיב@*%/;

D! פה ועכשיו 27 באפריל 2017

מעולה משה.
אם כי אני מוצא אצלנו יותר ויותר אנשים שמתחילים להעריך את הספר המוכר הזה על המדף, אף כי היו מעדיפים לא לקרוא בו יותר

משה 27 באפריל 2017

חנוך לוין כתב על זה שהיאוש נעשה יותר נוח…

Matipool 28 באפריל 2017

בלונדון, לא בליברפול ..

matipool 27 באפריל 2017

מעולה, גור.
יופי של הקבלות. בהצלחה עם הספר החדש. לאיזה גיל הוא מיועד ?

matipool 27 באפריל 2017

דרך אגב – קראתי ששלשום נפטר רוברט פירסיג שכתב את זן ואמנות אחזקת האופנוע.
הוא נדחה ע"י 121 מוציאים לאור עד שמצא מו"ל שיפרסם את הספר. לא התייאש.
מיותר לציין שהספר הפך לרב מכר עולמי וספר נחשב ביותר ע"י מבקרי הספרות.
ניסיתי לקרוא את הספר בגיל 16-17 והתייאשתי די מהר. מאז לא חזרתי אליו.

גל ד 27 באפריל 2017

זה ספר בול לגיל 16-17. אם התייאשת כבר אז לדעתי אין למה לחזור.

אריק 27 באפריל 2017

זה ספר שעד גיל 21 אתה חושב שהוא נורא עמוק כמו קונדרה למשל והתפסן… אחר כך זה לא עובד יותר וזה בסדר גמור.

גור אילני 27 באפריל 2017

נכון, ספרים שמתאימים בול לתקופה של חיפושים, כשהנפש מתלהבת מכל התקרבות לאמת… לפני שיודעים שהיא כנראה לעולם לא תגיע

matipool 27 באפריל 2017

כל כך נכון לגבי התפסן.
איזה הבדל בין לקרוא אותו בגיל 17 לעומת גיל 40.

אריק 27 באפריל 2017

השאלה רק אם החיפושים מפסיקים או שאתה פשוט מבין שהאמת קרובה יותר לאתר הפסולת הלא חוקי בסנטה טרסה מאשר לכנסיית השכל?

גור אילני 27 באפריל 2017

נראה לי שעם הזמן אנשים שואלים הרבה פחות שאלות מהותיות כמו "באיזו דרך עליי לבחור, התעמקות או אקפלוריישן" ויותר שאלות כמו "איפה יותר זול רמי לוי או אושר עד"

גל ד 27 באפריל 2017

עם הזמן אנשים מבינים שבשאלה "איפה יותר זול" יש יותר מהות מאשר "באיזו דרך עליי לבחור."

רומן 27 באפריל 2017

:-)

באבא ימים 27 באפריל 2017

או כמו שאמר דאגלאס אדאמס- בשלב הראשון שואל האדם את עצמו ״איך אשיג אוכל״ בשלב השני ״למה אני אוכל״ ובשלב השלישי "איפה נאכל צהריים".

נ.ב מאוד אהבתי את זן ואומנות אחזקת האופנוע.

handsome dick manitoba 27 באפריל 2017

תמיד מרשימים אותי האנשים שמקטלגים את "זן ואומנות אחזקת האופנוע" לגיל 17. קראתי אותו לפחות עשר פעמים לפני שחשבתי שאני אולי בערך מבין אותו, וזה היה בגיל מאוחר יותר. ועכשיו עם ההספדים על הכותב אני קולט שפספסתי כמה רעיונות בסיסיים. כל הכבוד לכם שתפסתם את המסר בקריאה אחת בגיל 17.

D! פה ועכשיו 27 באפריל 2017

גם אני לא התחברתי אליו אף פעם מתי

גור אילני 27 באפריל 2017

הספר החדש לגילאי ראשית קריאה – 6-10 בערך

צביקה 27 באפריל 2017

בדיוק הגיל הממוצע של אוהדי צ'לסי. :-)
ואני סומך עליך שיש מסרים סמויים לאלו שלא.

אריק 27 באפריל 2017

אגב גור איך מגדירים טווח גילאים לקריאה?
שואל ברצינות, כל הזמן שואל את עצמי מה מתאים לקחת בספריה או לקנות לילדים.
הגיל שציינת הוא בין קפטן תחתונים לסיום קריאת כל כרכי הארי פוטר 6 ו-10 זה גלקסיות שונות.

גור אילני 27 באפריל 2017

בעולם אידאלי לא מגדירים, כי זה מגביל מאד. יש ילדים בכתה של בתי (ג׳) שקראו את כל סדרת הארי פוטר ואפילו כמה פעמים, ויש כאלה שלא קוראים, ואת אלה שקוראים ספרים קצרים של עד 100 עמודים עם איורים בפונט גדול.

לפי ״מצעד הספרים״ של משרד החינוך שהספר הראשון שלי נכנס אליו – הוא שייך לגילאי א׳-ג׳. אני במקור כתבתי אותו לבתי שהיתה בת 4.5, אבל העורכת שאהבה את כתב היד הודיעה לי מיד שאצטרך להתאים אותו לגיל היותר מדויק שלו – ולכן הייתי צריך להקפיץ את הגיבורה מהגן לבית ספר, מה שהצריך כמה שינויים טכניים ועלילתיים.

לילדים יש גם את הצורך ״להרגיש גדול״, אז אם הם קוראים משהו ואומרים להם שזה לקטנים, הם לעיתים משנים את ההעדפות לפי הצו החברתי.

D! פה ועכשיו 29 באפריל 2017

מעניין, תודה

צביקה 27 באפריל 2017

מאוד לא הוגן לבחון ספר לפי 10 העמודים הראשונים.
הארי פוטר למשל כנראה לא היה יוצא לאור בארה"ב, פשוט 10 העמ' הראשונים מתארים את השנים שעברו עליו.
אפשר להתווכח אם הארי פוטר סדרת ספרים טובה או לא, אבל ברור שהיא סדרה מאוד מצליחה.

צביקה 27 באפריל 2017

ובהצלחה עם הספר החדש.

גילעד 27 באפריל 2017

הקריטריון שלי לספר טוב הוא די פשוט, וזה ספר שאתה פשוט לא יכול להניח מהיד. לפי הקריטריון הזה, הארי פוטר סדרה טובה מאוד. לא צריך לצפות ממנה למה שהיא לא יכולה לתת, אבל היא כן משאירה את הקורא איתה לכל אורך הדרך.

matipool 27 באפריל 2017

צביקה צודק לגבי ההתחלות בספרי הארי פוטר.
לא היו עוברים את המבחן של המו"ל האמריקאי.
הם צוברים תאוצה במהלך הקריאה והתפתחות העלילה.

איציק 27 באפריל 2017

בהצלחה עם הספר…
האמת, גם בענפים אחרים זה ככה. היכן היה סטף קרי לפי העונה הראשונה?

גל ד 27 באפריל 2017

הוא היה אחלה שחקן בעונת הרוקי. לא ציפו אולי שיהיה MVP, אבל היה ברור שמדובר בשחקן ששווה יותר מכמה מהשחקנים שנבחרו לפניו.

איציק 27 באפריל 2017

ציפו שיהיה במקסימום שחקן לגיטימי, לא יותר. זה הניבוי של עשרת העמודים הראשונים. נכון, אנחנו קוראים גם ספרים שהם רק בסדר, אבל ללא נשימה עצורה.

גל ד 27 באפריל 2017

לא מסכים. הוא נראה לפני הפציעה ככינור שני לכל הפחות. זה הרבה יותר מ"שחקן לגיטימי."

איציק 27 באפריל 2017

"שחקן לגיטימי ביותר"?

גל ד 27 באפריל 2017

"שחקן שחקן."

איציק 27 באפריל 2017

אם לפי שנה ראשונה "שחקן שחקן" אז הוא כמעט ולא התקדם בהמשך הספר. שמר על רמה.

גל ד 27 באפריל 2017

אתה לא איש של ניואנסים, אה? הוא היום שחקן היסטורי. מטוב מאוד הוא עבר דרך מצויין והמשיך לכזה שגם המצויינים מסתכלים עליו מלמטה. פיגורטיבית, כמובן.

איציק 27 באפריל 2017

אתה תותח ;)

איציק 27 באפריל 2017

מה שכן, כמו רוני (ולרוני קורות הברקות) גם בספרים יש כאלו שמתחילים לקרוא בשקיקה, אך הסופר לא יודע איך לגמור, ומותח סיום משעמם של 200 עמודים. זה מקרה הרבה יותר מאכזב.

Guss 27 באפריל 2017

רוני הוא יותר סדרת איכות טלוויזיונית שרצה ברמה הגבוהה ביותר כמה עונות, ואז 2 עונות אחרונות בינוניות. אבל גם בהן, פה ושם, יש רגעים שמזכירים את התקופה הנהדרת. נניח הבית הלבן או הסופרנוס

no propaganda 27 באפריל 2017

לוקיאנינקו הוא דוגמא מעולה לסופר עם בעיה של סיום ספרים בצורה נורמלית

yaron 27 באפריל 2017

תודה ובהצלחה מחר!
אני עם הילדים בתל אביב אז יש מצב שנהיה ספונטניים אחרי המספרה :-)

לגבי הפוסט,
לא מצליח להפסיק לחשוב על כמה ספרי מופת הפסדנו לאורך השנים…

יואב 27 באפריל 2017

ערן זהבי. לייט בלומר קלאסי.
מהארן ראדי. כנל.

איציק 27 באפריל 2017

אתה טוען שזהבי הוא light bloomer וראדי late bloomer?

משה 27 באפריל 2017

קאנטה כדוגמא למישהו שהגיע אחרי העמודים הראשונים.
פאברגאס לאור הפתיחה היה צריך להיות להיט היסטרי, לטעמי היה צריך להישאר על ריצפת העריכה.

Amir A 27 באפריל 2017

רוז'ה מילה. עשרת העמודים הראשונים שלו יהיו כמו הספרים האלו שמוכרים בסופרמרקט ליד הקופות בנוסח "מה שגברים יודעים על נשים" וכשאתה פותח אותם יש לך רק דפים ריקים.

אריק 27 באפריל 2017

חייב לומר שיש משהו בשיטה האמריקאית. זה כמעט תמיד נכון.
וזה לא אומר סצנת סקס ורצח עד עמוד 10, אבל השפה, אופן הכתיבה והניסוח – 10 עמודים זה כמעט תמיד מספיק, לא משנה עם כולם נועדו לתאר למשל איש שמתעורר משנתו כמו בחיי נישואין. בודאי שיש חריגים.

אולה גונאר סולשיאר התחיל כסיפור משעמם על דייג בפיורדים…
(וכמובן שביום כזה אי אפשר שלא להזכיר את דמבה בה, שה27.4 קרוי על שמו, שהוא לא כל כך ראוי להספר פה, אבל א.הוא לייט בלומר וב.קשה לי להתאפק ולא להזכיר להם את היום הזה, כי זה כיף)

רומן 27 באפריל 2017

מעניין כמה קלאסיקות רוסיות/בריטיות היו עוברות את המבחן הזה

Amir A 27 באפריל 2017

אם זה היה הורג את התסריט של הפצוע האנגלי, דיינו.

no propaganda 27 באפריל 2017

1+

אריק 27 באפריל 2017

כולן כמעט.

no propaganda 27 באפריל 2017

דמבה בה הוא לייט בלומר? היה מוצלח די מהר. כבר מעונתו הראשונה בהופנהיים

shohat 27 באפריל 2017

סנדי קופאקס
קורט וורנר
הסמויה (לוקח 3-4 פרקים עד שמבינים מה קורה שם בכלל, ומשם – תענוג).
מו פארה

הדוגמה ההפוכה והעצובה: דווייט "דוק" גודן

חיים הצהוב 27 באפריל 2017

אני לא הצלחתי לעבור את מחסום ה4 פרקים בסמויה

dk 27 באפריל 2017

לי לקח עונה עד עונה וחצי בסמויה כדי להבין מה קורה שם :/

אדם 27 באפריל 2017

אני התאהבתי בה מהסצינה הראשונה

בלייק 27 באפריל 2017

גם אתה הגעת מקורר עם נזלת לבי"ס וקיבלת כינוי לכל החיים?

אדם 27 באפריל 2017

למזלי לא :)

אמיתי 28 באפריל 2017

הסצינה הראשונה בסמויה היא אולי אחת הכי גדולות שיש.
סימן לבאות..

shohat 28 באפריל 2017

סצינה מעולה, אבל אתה מבין אותה ואת התכלית שלה רק בדיעבד.
אחד המבקרים, אלן ספינוול המצוין, כתב שזו סדרה "שמלמדת אותך איך לצפות בה".

אמיתי 28 באפריל 2017

נכון. השאלה אם מחשב יכול ללמוד לראות אותה (-:

איציק 28 באפריל 2017

לראות ודאי, להבין…

סימנטוב 27 באפריל 2017

רק בניסיון השלישי הצלחתי וכמובן שלא הצלחתי לעצור. הסדרה!

LEONIDAS 27 באפריל 2017

גור – למה לשים דווקא תמונה של מרסל פרוסט ,מחבר היצירה אולי הטובה מכולם ?

גור אילני 27 באפריל 2017

סתם חיפשתי משהו ויזואלי שקשור לדידייה דרוגבה…
במקרה של פרוסט "בעקבות הזמן" מרתק כבר מהעמוד הראשון, ולמרות זאת הוא לא היה עובר מבחן של שום הוצאה אמריקאית.

LEONIDAS 27 באפריל 2017

בהצלחה עם הספר החדש.

חיים הצהוב 27 באפריל 2017

אחד השחקנים האהובים עליי אוליבר בירהוף שנכנס לתודעה רק בגיל 28 עם שער הניצחון ביורו.
אצלנו אפשר להזכיר את שרן ייני שה50 "עמודים" הראשונים בקריירה שלו נראו זוועה.
ברוך דגו עם קריירה קצרה
וראובן עובד שלפי הכריכה והעמודים הראשונים היה צריך להיות משהו מיוחד

גור אילני 27 באפריל 2017

הספר של ראובן עובד- וירטואוזי אבל גורר אותך מהר מאד לרמה של שכונה.
גם מריו באלוטלי…

D! פה ועכשיו 27 באפריל 2017

בלוטלי זה ספר מד"ב עם רעיון מעולה ביצוע ממש גרוע ויחסי ציבור רועשים ופרובוקטיווים

ניק 28 באפריל 2017

רעובן עובד צריך להיות ספר לפעוטות… הצבעים הראשונים שלי או משהוא כזה…
כל דבר מעבר לזה לא יעמוד במבחן האינטלגנציה של האיש

MOBY 27 באפריל 2017

לצערי אהיה עסוק בהנחלת ערכי עידוד לילדי בירוק, בהצלחה עם הספר.

אלי 27 באפריל 2017

בגדול יש שני סוגים של חלוצים בכדורגל, המהירים (לדוגמא: אואן) והחזקים (לדוגמא: דרוגבה).
ראיתי בעבר סטטיסטיקה שהחלוצים המהירים מגיעים לשיא שלהם בגיל הרבה יותר מוקדם מאשר החלוצים החזקים.

אדם 27 באפריל 2017

יש כאלו שהם גם וגם, רונאלדו כדוגמה

רומן 27 באפריל 2017

קלוזה מהסוג המהיר, אינזאגי, רומאריו, וארדי, איאן רייט…
סטטיסטיקה לא משהו יש לך :-)

אלי 27 באפריל 2017

אני לא מבין איך רשימת החלוצים שנתת מוכיחה שהסטטיסטיקה לא נכונה.
הסטטיסטיקה היא של ממוצע של כל החלוצים, ולא שכל חלוץ בודד (או 4 במקרה שלך).

רומן 27 באפריל 2017

באופן כללי קשה להוכיח משהו שקשור לסטטיסטיקה..

רומן 27 באפריל 2017

מה עם שי בירוק? עדיין במעצר?

בלייק 27 באפריל 2017

הוא יותר כמו סופר שקיבל מקדמה וברח עם הכסף

שי אורן 27 באפריל 2017

לא שהפתיחות גרועות חלילה, אבל הזכיר לי שני ספרים מעולים שהפרק הראשון שונה לגמרי מההמשך.
"אשה בורחת מבשורה" של גרוסמן ו"אהבה בימי כולרה" של מארקס

ניינר / ווריור 27 באפריל 2017

אף מו"ל לא היה מוציא את זכרון דברים של שבתאי על סמך עשרת העמודים הראשונים. ספר מונומנטאלי שהולך וגדל מדף לדף

גור אילני 27 באפריל 2017

קראתי לאחרונה. לא מתחרה עם רם אורן אבל גם מחזיק מעבר לטיסה

Havlicek stole the ball 28 באפריל 2017

Wtf?
אתה רציני?
זכרון דברים הוא ספר נדיר ברמה עולמית, עם סגנון כתיבה מבריק (אין כמעט נקודות)..
רם אורן הוא נושא לבדיחה של טייכר וזרחוביץ׳.

גור אילני 28 באפריל 2017

זו היתה הלצה גרועה. לא יודע מי זה טייכר וזרחוביץ', את זכרון דברים מאד אהבתי.

סימנטוב 27 באפריל 2017

בהצלחה!

חצי גולדסטאר 27 באפריל 2017

פוסט נהדר. חשבתי על ״האמן ומרגריטה״ של בולגקוב: ספר אדיר אם צולחים את 200 העמודים הראשונים.

זה תופס גם למאמנים: הרומן של פרגי היה מתחיל בסערה באברדין, מדשדש בשנים הראשונות היונייטד (המו״ל כיום היה מעיף אותו) ואז נוסק לפסגה.

אריק 27 באפריל 2017

בעמוד 200 הם קמים מהספסל סופסוף…

איציק 27 באפריל 2017

ממש לא מסכים. "אמן ומרגריטה" זה ספר שתופס אותך מהעמוד הראשון.
הספר היחיד שקראתי אותו כבר 5 או 7 פעמים (וידי עוד נטויה) ואני נהנה כל פעם מחדש, ורואה כל פעם דברים חדשים. זה בעצם לא חכמה גדולה כי אני לא זוכר טוב ספרים/סרטים/מקומות/משחקים בהרבה מקרים, אז כל פעם חלקים רבים מהספר הם חדשים בשבילי :-)

רומן 27 באפריל 2017

אני מקווה בשבילך שקראת בשפת המקור

איציק 27 באפריל 2017

פעם בשפת המקור והשאר לא, יותר מדי קשה לי לקרוא ברוסית. מה שכן, התרגום של פטר קריקסונוב פשוט מבריק (וזה לא הספר היחיד שהוא תרגם נהדר). הספר "השטן ממוסקבה" לא נחשב לתרגום אלה לתועבה.

רומן 29 באפריל 2017

אה באמת, יש עוד תרגום שהוא לא השטן ממוסקווה?

איציק 29 באפריל 2017

נכון, "האמן ומרגריטה" של פטר קריקסונוב, תרגום ניפלא. זה מה שכתבתי.
במגביל אני מזהיר את קוראי דה-באזר לא להתקרב ל"השטן ממוסקבה" כי זה לא תרגום, זה פשע.

בר 28 באפריל 2017

ספר אדיר מהעמוד הראשון

אדרבא 27 באפריל 2017

הנסיכה הקסומה
מאיר אריאל
אלברט איינשטיין
אברהם אבינו

no propaganda 27 באפריל 2017

גראפיטה הוא לייט בלומר מעניין. בגיל 24 עוד מכר נעליים ובגיל 30 זכה באליפות ובמלכות השערים בבונדסליגה ועוד הבקיע שער מטורף נגד באיירן.

איציק 27 באפריל 2017

שאראפובה, 10 עמודים ראשונים אתה חושב שהספר הוא פורנו רך, גניחות, ועוד גניחות, רק בהמשך אתה מבין שיש שם עוד משהו מעבר, וזה יכול להיות רומן לא רע בכלל.

אורן השני 27 באפריל 2017

איך אתה מדבר על גיבורת המולדת האהובה. אותך לסיביר.

איציק 27 באפריל 2017

כבר יוצא לשם ;)

רומן 29 באפריל 2017

אבל היא לקחה סלאם כבר בגיל מאוד צעיר..

איציק 29 באפריל 2017

אבל גנחה לפני שלקחה סלאם, סלאם זה עמוד 12.

ניק 28 באפריל 2017

גורם לי לחשוב על משהוא שונה בקונספט דומה – כמה סדרות היו נחשבות באמת מעולות אם רק היו נגמרות אחרי 10 עמודים (כלומר אחרי 1-3 עונות)?
נמלטים הייתה לאחת הסדרות הכי גדולות אי פעם אם רק הייתה נגמרת אחרי עונה אחת.
דקסטר הייתה נחשבת הרבה יותר ממה שיזכרו אותה אם הייתה נגמרת אחרי 3-4 עונות.
הרומן, שעוד לא נגמרה, אבל אחרי עונה ראשונה מאלפת מתחילה לאבד את זה עם עונה שלישית משעממממת ובלי שום דבר לחכות לו בעונה 4.
ובטח לא חסרות עוד דוגמאות.

שוקי 29 באפריל 2017

לוויין רוני יש קריירה כמקצוען כבר 15 שנה ,התחיל מגיל 16 כדורגל מקצועני באברטון ,כך שלהגיד שהקריירה שלו הסתיימה מהר יהיה לא נכון לומר

Comments closed