IMG-20170521-WA0000

קונטה, שהצליח לתזמן 3 חילופים בכל משחק העונה, כולל כמה של פחות מ-10 שניות, הצליח לתזמן את המהלך החשוב ביותר של המשחק: ג׳ון טרי שפתח הוחלף בדקה ה-26 בדיוק. כלומר, בדקה ה-27 ושכתוב 26 על השעון.

מלבד זאת:

  • דייגו קוסטה הוחלף והיה נראה שנפרד מהקהל גם הוא
  • הזאר עם עוד גול, קאנטה עם חטיפות נהדרות, והקפצה אחת מרהיבה לקראת הסיום
  • בטשואיי ילדותי אבל מראה שהוא גולר. נראה לי שקונטה רוצה אותו לעונה הבאה
  • פדרו תותח
  • דוד לואיז כבר לא יכל לחכות בסוף אז הוא החליט להתמסר עם קורטואה עד שהשופט ישרוק
  • מישי עדיין הצליח לשים עוד גול אחרי זה
  • זה הזמן לזחיחות
  • בשבת גמר גביע
  • בקרוב חוזרים לשוק ההעברות המתיש
  • זה כיף לכתוב ב-bulletים
  • תודה לקוראים שהיו והגיבו כל העונה!

 

נכתב לפני המשחק:

מבין הטופ 6, חמישה מאמנים זרמו על מה שמוכר להם וידוע להם:

  • מוריניו הלך על רכש ״מדויק״ וחזק, מערך מוכר, משחק מבוקר
  • פפ העתיק את המשחק הזורם, לעיתים מרומם, לפרקים מנמנם
  • וונגר קצת פלגמט, כבר עשור על אוטומט, וגם הטופ 4 אולי הלך פקקט (למרות ששינה מערך ותפיסה בשני שליש העונה בערך, אבל כרגיל מאוחר מדי)
  • קלופ זה רק ללחוץ והופ, סופגים ממתפרצת ושלום, אפשר לחזור לחלום
  • פוצ׳טינו בונה ובונה, אבל כמו הקומוניזם יכול להיות ששום דבר לא ישתנה

קונטה בא, ובדיוק כמו מורו ורבו גיא לוזון, הוא כרע ברך על הקווים והתבונן במציאות כפי שהיא נשקפה לנגד עיניו ברגע שבו הוא היה. הוא שכח מיובה, מסיינה ומבארי. הוא לא הזדקק לדרגות ולגביעים שהביאו אותו עד הלום, מלבד אולי עצם העובדה שהיה שחקן פעיל לצד שחקנים טובים – דבר שהוא הזכיר בראיונות כהסבר להבנה שלו את השחקנים והתפקידים שלהם.

הוא ראה, ושמע, וזה נכנס לתוך הראש ומשם קיבל עיבוד כלשהו, שבעקבותיו היה פלט, והפלט הזה היה בקשות רכש והוראות טקטיות ומערך שנראה מטופש אבל הביא במיידי ל-13 נצחונות רצופים.

*

כשצ׳לסי החלה להיבנות מחדש לפני פחות משנה, עם בחירתו של קונטה לתפקיד, רבים חשבו שהתהליך יכלול דה-קונסטרוקציה (שלא לומר מכירת חיסול) של כל הסגל הקיים, שנכשל כל-כך בעונת 2015/16, והרכבה מחדש עם התבססות על רכז, צעירים ואולי גם עוד קצת רכש. השחקנים מההרכב שסומנו כעוזבים בטוחים היו: קוסטה, מאטיץ׳, איבנוביץ׳, טרי, פברגאס, קאהיל, קורטואה, פדרו, ואף הזאר, שאם לא היתה לו עונה כה איומה היה בוודאי כבר עוזב לאהובתו המחכה לו בקוצר רוח ריאל מדריד.

אלא שקונטה נכנס לתפקיד מאוחר, ולא הספיק להותיר חותם בשוק ההעברות טרם פתיחת העונה. המאמצים הלא מפוקסים של מייקל אמנלו ומרינה גרנובסקיה להביא את מוראטה, לוקאקו או שחקן חם אחר עלו בתוהו. סטונס עבר לסיטי, נאיינגולן נשאר ברומא, וכמעט שכחנו שאחרי החופשה של סוף היורו יצטרף אלינו אחד קטן, נ׳גולו קאנטה. הרכש הכי משמעותי של הקיץ שאף אחד לא זכר.

את העונה התחלנו מצוין. שלושה נצחונות במערך שמרני. ארבעה מגינים, איבנוביץ׳ עדיין אוכל לוקשים באגף, מוזס מחמם את הספסל, וויליאן מעכב את ההתקפות. ואז טרי נפצע, ליברפול בבית וארסנל על האפס.

*

לעשות שינויים זה דבר שצריך לדעת לעשות. כי אם מתחילים להשתולל – הורסים גם את מה שכן עובד. ואם טועים – מתחיל להיות יותר ויותר קשה לתקן. וילאש בואש, לדוגמה, הגיע מאד לוחמני, ומאוחר יותר התחיל לנסות לסגת מחלק מהעקרונות שלו, מה שהיה מעט מדי ומאוחר מדי למעי הרגיז של רומן.

פרגוסון שינה. לא היתה לו בעיה לזרוק את כמעט כל מה שעבד לו ולבנות שיטה חדשה, כך למשל ב-2013.

האם היה לקונטה מזל? יכול להיות.

אבל אני חושב, שבסטגנציה המחשבתית של הטופ 6, הוא היה יכול לפגוע כמעט עם כל שינוי אחר, בתנאי שהיה שינוי משמעותי שמצריך את היריבות לחשוב גם כן, דבר שלוקח לרוב המנג׳רים בין חצי עונה לאף-פעם.

אחרי פיסטונס - וושינגטון (צ׳לסי - ווטפורד)
האכזבה בגמר הגביע