follet

מתוך ״the pillars of the earth״ הסדרה עפ״י קן פולט

אני מקדים פה את המאוחר. חלון ההעברות טרם נפתח רשמית, העונה האירופית עדיין לא נגמרה רשמית, העולה האחרונה מהצ׳מפיונשיפ התבררה רק השבוע (אבל באופן סמלי משהו זוהי דווקא האדרספילד ההיסטורית) ודונאלד טראמפ עדיין לא החליט אם יתקוף את אירופה בטילים או במתקפה קרקעית-ימית.

אבל – אנחנו כבר שומעים כל מיני דברים לגבי מה שיקרה הקיץ כשאתם תהיו בים או תצפו בווימבלדון ואז לא יהיה עם מי לדבר, וכמו שתיווכחו להערכתי כבר בימים הקרובים יתבררו כמה העברות חשובות שרק יחכו להודעה רשמית בזמן ובמקום שיבחרו לשם כך קציני התקשורת של המועדונים. בעוד ארסנל צפויה לאבד את האס שלה לבאיירן מינכן, צריך לזכור ששק החבטות האנגלי של ליגת האלופות שלב הנוק אאוט לא תהיה שם בעונה הבאה, ובמקומה – כמה קבוצות שדווקא כן מתכוונות ללכת רחוק, לתת פייט בכל משחק ולא להתבזות.

העונה היתה עונת ההרצה של מוריניו, גווארדיולה וקונטה. האיטלקי הפך אותה לעונה היסטורית, הפורטוגלי אכל מרורים אבל סיים עם תארים, ופפ למד בדרך הקשה שהוא צריך שוער והגנה כדי לא לספוג חמישיות מול מונאקו. קלופ כבר נחשב ותיק בליגה אבל עדיין נהנה מאיזו טריות מסויימת ואור הזרקורים אמור להוסיף לו זוהר סופרסטארי שכבר החל להתעמעם.

העונה הבאה תיפתח שוב בצל ההון העצום שזורם לליגה. אני לא מעריך שהמצב הקיצוני הזה ימשיך לעד, אבל ההכנסות הגבוהות של המועדונים יביאו לכך שבטווח הקצר גם אם זה ילך קשה ויהיה יקר, הם יצליחו להתחזק בזרים איכותיים. ואם להיות טיפה אופטימי, אולי הפעם השמות הגדולים האלה יתבררו גם כבעלי תרומה משמעותית להתקדמות מקצועית.

כמה גורמים ייצרו עניין נוסף בתחרות על חתימתם של הכוכבים – הליגה הסינית מנסה לקרר את ההתחממות הגלובלית שהיא יוצרת בעזרת סכומים הזויים אתלטיקו לא תוכל להחתים שחקנים חדשים, פאריס סן ז׳רמן תנסה להיבנות מחדש כדי להשכיח את הרמונטדה, ברצלונה מצידה החתימה מאמן חדש באזור ועוברת התפכחות מהטריפ של msn, והסרייה א׳ מתקדמת בצעדים איטיים אך בטוחים למצב שבו ניתן יהיה לספור בה מישהו מלבד יובה.

אבל עזבו את כל זה ודמיינו את ימי שלישי ורביעי שלכם: יונייטד מאז ומעולם היתה שעממון בשלבים המוקדמים בצ׳מפיונס, אבל תתרגם את ההצלחה בליגה האירופית כדי ללכת רחוק. צ׳לסי של העונה כבר היתה יכולה על הנייר לעשות צרות לכל קבוצה בכל מגרש, וקונטה ינסה להתאים אותה ללוח משחקים מאתגר יותר, למרות סימני השאלה על היכולות שלו במפעל. סיטי היא עדיין אניגמה אבל פפ לא שכח לאמן, ועם עוד 3-4 הקשרים ההתקפיים שהוא מתכוון לצרף ל-6 שגם ככה יש לו ועם ברנרדו סילבה במקום יאיא המזדקן עלולה לתת בראש ואף להיות יציבה יותר. ליברפול היא שם, מותג, התרגשות בטוחה עם ההמנון הנדוש הוא ובפריים טיים אמורה לתת רגעים מרתקים, ובמסורת גניבת החלוצים הדחויים והנשכחים של צ׳לסי החתימה כבר את דומיניק סולאנקה. וטוטנהאם היא אולי הקבוצה הטובה ביותר מביניהן, אם כי עדיין לחלוטין לא מוכחת ברחבי היבשת.

חג המולד הוא זמן מנוחה לגוף ולנפש עבור גארת׳ בייל ועמיתיו במדריד, בברצלונה, בטורינו ובמינכן, אבל אם ישכילו המאמנים להגיע אליו עם סגל רחב ועם רוטציה שהתחילה עוד קודם לכן, ולא רק מכורח ובעקבות פציעות (דבר שקונטה ומוריניו לא מאד מצטיינים בו) – הם יכולים לגלות שהעומס הזה יכול להשאיר את הסגל בכושר, ואפילו לעזור בשלבים המאוחרים. ואולי אם יתמזל מזלנו ומשהו באמת מרחיק לכת יקרה – הם גם יבינו את התובנה העמוקה שגביע הליגה זה המפעל הנכון לעלות עם 11 מחליפים ולא עם הקבועים מחוזקים בשוויני ואיזה זאטוט בן 16.

הליינאפ הזה מבטיח שלא יהיה לנו רע יותר אף פעם. נוכל להימנע כמעט לחלוטין מהבארסה נגד אסטאנהאים, מדורטמונד נגד יובנטוסים ובטח ובטח שמאתלטיקו נגד הפועל באר-שבעים (הלוואי). כמובן עד לשלב הנוק אאוט, שבו כבר עלולות להיות פחות אנגליות.

אבל אולי אלו שישארו יחזירו את הכבוד האבוד.

 

 

האכזבה בגמר הגביע
לשמור על הזארד ועוד משימות