את, אני והנסיעה הבאה

האם לנסוע ל״אתרי חובה״ או להתרחק מהם? לתכנן מראש או להשאיר מקום לספונטניות? רכבות או מכונית פרטית?

Chatting
ילדים חוזרים מבית ספר באי שבו התפרצות הר געש היא סכנה יומיומית

אני מנצל את הפגרה כדי לברוח קצת מארץ הקודש אל מחוזות אחרים, לא בהרכח קרירים יותר, בארץ השמש העולה.

תכנון המסע, או נכון יותר אי-תכנון המסע (פרטים בהמשך), כולל בין היתר שיטוט באתר japan-guide.com, בפורומים של trip advisor, בוקינג.קום, airbnb, slow travel, וחיפושים אקראיים. בנוסף, בפייסבוק ישנה קבוצה של מטיילים ביפן, שחבריה מייעצים זה לזה על מסלולים. הקבוצה כוללת מייעצים מאד מיומנים ומיודעים, חלקם חיו ביפן זמן רב, הדריכו בה טיולים או התחתנו עם בניה/בנותיה – אבל מה שבולט לי זה המסלולים חסרי ההשראה שהמטיילים המיועדים גוזרים על עצמם, בזה אחר זה.

פוסט לדוגמה:


הי, אנחנו כבר לא יכולים לחכות לטיול שלנו ותודה לקבוצה המהממת, אנחנו נותנים עכשיו פוש אחרון כדי ללטש את המסלול לפני שאנחנו סוגרים הכל סופית. אז מה דעתכם?

טוקיו (4 לילות) > האקונה (1) > מטסטמוטו (1) > קאמיקוצ׳י > טאקיימה (2) > שירקאווה > הירושימה (2) > קיוטו (4) > נארה > טוקיו

חשבנו אם כדאי לנו לוותר על לילה אחד בטאקיימה לטובת עוד אחד בקיוטו.

בעצם, יש המון הגיון במסלול הזה. אם לתרגם אותו לארצנו, הוא יהיה משול למשהו כמו:

תל-אביב (4 לילות) > נצרת > צפת > כנרת > ירושלים (2) > מצדה > תל אביב

תכל׳ס, תפרנו פה את ישראל בלי בעיות וראינו את כל המקומות הקדושים, החשובים וה-best of.

אבללללללל… יש כאן כמה גורמים שצריך לקחת בחשבון לפני שמזמינים את המלונות. קודם כל, אם נסתכל רגע על המקומות האלה ומתי אני עצמי הייתי בהם – אז רובם לא אטרקטיביים עבורי כלל, או שהם ליד מקומות שאליהם הייתי מטייל בשמחה. בוודאי שאם לא הייתי מבקר בהם לא הייתי יודע שהם לא אטרקטיביים עבורי – אבל כך או כך, הם מבחינות רבות לא יותר מערמות של קלישאות שמסודרות בצורה כלשהי על המפה. בכל יום בשנה אני אעדיף, סתם לדוגמה, את עכו או נהריה על פני צפת.

בכלל, אם נסתכל לרגע על המקומות שהם אטרקטיביים לתיירות פנים מול אלה שמכוונים לתיירות זרה – נגלה שהחפיפה היא חלקית בלבד. נכון שלתל-אביב אין תחליף, וגם לירושלים אין עדיין – אבל הישראלים בחופשותיהם (ובהכללה) רצים אחר:

– כל קילוח דקיק של מים, טבעיים או מאיזה צינור שמחקה מעיין שהיה במקום לפני שנגזל

– כל מקום שבו יוכלו להירגע לבד ו/או בזמן שהילדים משתוללים/ בבריכה / במסכים

– כל חור שניתן לנגב בו חומוס ״אותנטי״, לאכול פיתה דרוזית אורגינלית או לקטוף דובדבנים ישר מהשדה

מתוך המסלול שהצגתי למעלה, בעצם רק הכנרת (וסביבותיה) עונה על 3 הדרישות. תל אביב היתה יכולה להיות אחלה מקום הירגעות, אם כל צעד לא היה מלווה בהתרוששות הדרגתית אך בטוחה של חשבון הבנק של המטייל בה.

אז לאן הישראלים יכולים לטייל ולקיים את שלושת התנאים? לקמפינג בצפון, למצפה רמון, לרמת הגולן, למדבר יהודה*.

(*החומוס יצטרך להיות מלווה בכניסה מתואמת עם כוחות הבטחון ליריחו).

אז אם נחזור לטיול שלנו ביפן, נראה שיש לנו סיבות טובות לחפש ריגושים על שביל החומוס:

  1. לא נלך לאיבוד
  2. לא נבזבז זמן (על מקומות בינוניים)
  3. לא ניתקע בלי מלון ללילה
  4. יש הרבה מידע זמין
  5. אנשים יבינו איפה היינו
  6. לא נרגיש שהפסדנו משהו חשוב
  7. נוכל לסמן ״וי״ על יפן ולהמשיך ליעד הבא

ומצד שני, הסיבות להימנע מהמסלול החבוט:

  1. יהיה פחות צפוף
    מחוץ לאתרי החובה, יש מעט מאד תורים, מעט קהל שמתקבץ סביב משהו ומצלם אותו בטירוף כאילו זה חללית של חייזרים שהרגע נחתה, וכאילו לא ראו את אותו דבר בדיוק בגלויה ובאינטרנט.
  2. נפגוש יותר יפנים ופחות אמריקנים
    בטיול הקודם, אחרי יותר משבועיים ביפן הגעתי לקיוטו. להיתקל בגסות האמריקאית היה פתאום שוק רציני. גם בעלת הבית בפונדק בקיוטו, שהיה יפה מאד כשלעצמו, היתה גועלית ודיברה במבטא אמריקני. אחרי הנימוס, הכנסת האורחים והנדיבות האדירה שנתקלנו בה בצפון טוהוקו, קיוטו נראתה פתאום כמו מקום סתמי וחסר אופי.
  3. יהיו יותר הפתעות
    במקומות נידחים יותר ניתן לראות תופעות פחות ממופות ומתועדות, לפגוש אנשים מיוחדים או רגילים שחיים את החיים שלהם, לתפוס טרמפים, להגיע למקום שלא שמעתם עליו ולחפש בו מקום לישון, להחליט שמקום מסוים פשוט לא מתאים כרגע ולעוף ממנו בלי להיות חייבים לראות איזה לנדמארק.
  4. נוכל לספר שהיינו במקום ״שלא היו בו בכלל ישראלים״
    מסביר את עצמו
  5. יכול להיות יותר זול
    יכול להיות שלראות את פריחת הדובדבן ביום מסוים מנקודה מסויימת שצופה על הר ספציפי זה מראה מדהים, אבל אם כמה מיליוני אנשים גם הם חושבים ככה – יש סיכוי סביר שהמלון הסמוך יעלה הרבה $$$.
  6. תחושת העצמה והתעלות כשמצליחים להסתדר
    אין כמו הרגע הזה שדברים מתחברים פתאום, והרגשת אושר מתפשטת בלב, עד שלעיתים אף מתבטאת בחיוך מטופש.

עד כאן, 7-6 בלי שובר שיוויון לטובת השביל החבוט.

כל מי שקרא כאן כמה מילים שכתבתי על גבי אתר זה, כבר בוודאי יודע באיזו אופציה אני עומד לבחור. למעשה, אין לי התנגדות כלשהי למקומות פופולריים ולאתרים מרכזיים. הנקודה היא שלרוב, אני באמת לא מוצא איזשהי עליונות שלהם על פני מאות המקומות המפורסמים פחות. אם כבר, אני יכול להגיד, לדוגמה, שהמונה ליזה היא ציור מרשים הרבה פחות מהרבה יצירות שנמצאות בסמוך אליה.

2 girls
עם אשת הדייג

בעצם, הסיבה לפופולריות של מקומות או אתרים שהם ״must see״ היא לרוב שרירותית ביותר. כלומר, אם היינו זורקים את קוביות השש בש של ההיסטוריה עוד 1000 פעם, אולי בעוד אחת מהן המונה ליזה היתה נחשבת לציור החשוב בעולם. יש דברים שהם פחות שרירותיים, כי הם נשענים על איזה פרמטר אובייקטיבי שבו הם הכי חזקים – האוורסט הוא ההר הכי גבוה, האייפל הוא מגדל גבוה ובעל צורה לא שגרתית. סיבה אובייקטיבית נוספת לפופולריות של מקומות היא הקירבה שלהם לעיר גדולה – כך לדוגמה קוריוזאווה היא עיירה יקרה עם קניונים יוקרתיים, בשמן שעיירות דומות לה הופכות בהדרגה לכפרי רפאים. אבל המון מהמקומות ש״אנחנו חייבים להיות בהם״ הם תוצאה של מישהו ספציפי שביקר בהם ברגע מסוים, וכתב על זה לאיזה ז׳ורנל / הקים שם ארמון / כתב על זה ספר / שורה בשיר הייקו / צילם סצנה בסרט וכו. והיפנים מהבחינה הזו הם עדריים לא פחות ואף יותר משאר העולם.

אבל הנקודה היא, שכאן נכנסת עוד דילמות למערכת:

האם נשכור רכב או ניסע ברכבת? האם נתכנן מראש ונזמין את כל המלונות קדימה או שנשאיר אופציות פתוחות?

כחובב של slow travel, תחבורה ציבורית היא בדרך כלל האופציה המועדפת. ויש את ה-jr pass המפורסם, כרטיס הרכבות הפתוח שניתן לנסוע איתו במשך 7,14 או 21 ימים לכל פינה באיים. בטיול הקודם, שארך 21 ימים, חרשנו את יפן לאורכה ולרוחבה ברכבות עד שבשלב מסוים שר התחבורה היפני איים לעשות חרקירי אם לא נפסיק.

אבל – באופן פרדוקסלי, הרכבות הנפלאות של יפן מחברות מצוין את הערים הגדולות, הבינוניות והקטנות. הכפרים הקטנים, והאזורים הנידחים מחוברים הרבה פחות טוב. לכן, אף שכבר הזמנתי לי ולמשפחתי pass ל-21 יום בסכום משמעותי, התגנבה למוחי מחשבת הכפירה לנטוש את הרכבות כדרך הטיול המרכזית ודווקא הפעם לנסות ולנהוג בקאנטרי היפני. את הפאס ניקח איתנו, ולמקרה שנחליט להפעיל אותו, שוב יפרשו בפנינו השינקנסנים המהירים. מזג האוויר הולך להיות מזעזע, אז גם ככה חלק ניכר מהזמן כנראה נבלה ברכבת, באוטו, או מתחת למטריות בחום של 30 מעלות ולחות של 100 אחוז.

אז אחלו לי בהצלחה, אני אשתדל לעדכן בפוסט אחד כל שבוע עם כמה תמונות מה״הפתעות״ שבהן אתקל, הו כל כך במקרה. מקווה לזכור לנסוע בצד הנכון של הכביש.

Shadows & Silouhettes
ליד מצושימה, אחד המקומות היפים שהייתי בהם, אבל אני מפחד לחזור לשם כי הצונאמי פגע באיזור מאד קשה

 

 

Share on FacebookTweet about this on Twitter

75 תגובות ל “את, אני והנסיעה הבאה”

  1. אייב (פורסם: 28-6-2017 בשעה 18:57)

    בדיוק מה שחשבתי לקראת הטיול הקיצי לאיטליה.
    מה מקור החיבור ליפן? פעמיים 21 יום לאותה מדינה לא באים משום מקום.

    להגיב
    • גור אילני (פורסם: 28-6-2017 בשעה 19:17)

      פעם שלישית, בפעם הראשונה הייתי רק בטוקיו 7 ימים לבד. היה כיף, אבל כשנסעתי ברכבת לנריטה לטיסה משם, ראיתי את הנוף בחוץ, עצים מכושפים, אגם, יער (וזה רק היה בדרך לשדה התעופה, כן?) וקלטתי שאני חייב לחזור לשם. פעם שניה היה עם בת זוג + בת בבטן שלה, והפעם, 10 שנים אחרי, 24 יום ושלושתנו יחד.
      החיבור – לתרבות, אנימציה, טבע, נופים, משחקי וידאו (קארטקה עם הר פוג׳י ברקע), אוכל, מטרופולינים עצומים, הרי געש, מעיינות חמים, אנשים קצת משיגנע.

      להגיב
      • אייב (פורסם: 28-6-2017 בשעה 19:34)

        יפה מאוד. יפן בהחלט אחת המדינות המעניינות ביותר בעולם, ואחת שהייתי שמח לבקר בה.
        ה-jr pass כולל סירות למעבר בין האיים?

        להגיב
        • גור אילני (פורסם: 28-6-2017 בשעה 20:24)

          למיטב ידיעתי, רק חלק קטן. המעבורת ל-Miyajima כלולה לדוגמה. אבל בלי להיות שם, יש לי הרגשה שזו גם מלכודת תיירים.

          להגיב
        • גור אילני (פורסם: 28-6-2017 בשעה 22:46)

          אייב, עוד דבר לגבי התגובה הראשונה- יש דמיון מסוים בין יפן ואיטליה. פנינסולה מאורכת, צפופה, עם המון ערים גדולות יחסית ועוד אינספור כפרים, אתרי מורשת, אוכל טוב, פאשיזם במלחמת העולם השניה…

          להגיב
          • אייב (פורסם: 29-6-2017 בשעה 07:50)

            וגם מיליון המלצות ב trip advisor, ערים צפופות מתיירים שלא שומעים בהן את השפה המקומית, ומקומיים שלא יודעים אנגלית (בעיקר מחוץ לצפון).
            הבעיה באיטליה היא שלעומת התיאור שלך ליפן, מערכת התחבורה הציבורית לא משהו. קשה מאוד, ויקר לא פחות, להגיע למקומות שאינם הערים הגדולות. אפילו לעיירות מתויירות כמו סן ג'ימיניאנו ו-וולטרה אין תחבורה נורמלית. גם שכשיש רכבות הן נוטות לאחר, מה שאני מניח לעולם לא קורה ביפן.

            להגיב
            • גור אילני (פורסם: 29-6-2017 בשעה 09:10)

              כן, אחד ההבדלים העיקריים בין העמים הוא שבהכללה היפנים חרוצים והאיטלקים עצלנים וזה מתבטא בהרבה שוני.

            • אביאל (פורסם: 29-6-2017 בשעה 18:19)

              אם אתה רוצה לטייל מחוץ לרומא ומילאנו (מהניסיון שלי) זה דיי כמו בארץ, רק עם רכב צמוד.

            • אייב (פורסם: 29-6-2017 בשעה 19:12)

              אכן. רק שלא כמו בארץ, שם יש מערכת שלמה שנועדה לנצל את תמימות התיירים ולדפוק להם דוחות מופקעים (1000 ש"ח על 10 ק"מ מעל המותר).

            • שמעון (פורסם: 30-6-2017 בשעה 10:02)

              איטליה רק רכב. התחבורה הציבורית גרועה כמו בארץ בעיקר למקומות שהם רחוקים נידחים ויפים. טוסקנה למשל רק עם רכב.
              גם עם רכב יש להם מלא כבישי אגרה כמו שנאמר פה על מנת לדפוק את התיירים.

            • yaron (פורסם: 30-6-2017 בשעה 11:02)

              שמעון, אני חייב למחות :-)
              במילאנו אחלה סאבווי, רכבות קלות ואוטובוסים. אם יש מה בעיה זה להתמצא בכל המבחר.
              ממילאנו לפירנצה וחזרה נסענו ברכבת שנוסעת ב- 300 קמ"ש, מגיע למרכז פירנצה וחוסכת חצי יום לפחות לעומת האופציה של רכב. עשינו את זה עם שני ילדים וכל המזוודות. הטענה היחידה שלי היתה המחיר – 250 יורו לארבעה הלוך וחזור.

            • אייב (פורסם: 30-6-2017 בשעה 12:35)

              מתי הזמנת את כרטיסי הרכבת? המחירים עולים ככל שהנסיעה קרבה. כשהזמנתי 3 חודשים מראש, כיוון אחד מונציה למילאנו עלה לי בערך 50 יורו לזוג במחלקה הראשונה (כ-10 יורו יותר מכרטיס במחלקה הרגילה).

  2. ניינר / ווריור (פורסם: 28-6-2017 בשעה 19:31)

    נהדר! תעשו חיים

    להגיב
  3. D! פה ועכשיו (פורסם: 28-6-2017 בשעה 19:37)

    אני הכי מלא קנאה בעולם!!!!

    תהנו הרבה, תתן לנו את הרשמים הנהדרים שלך
    (ותוריד את 72 seasons, כדי להתחבר)

    להגיב
  4. אמיתי (פורסם: 28-6-2017 בשעה 19:38)

    איך אריק אמר- ״סע לאט״.. הכי טוב.
    מחסום השפה לא קצת פוגם בחוויה?

    להגיב
    • D! פה ועכשיו (פורסם: 28-6-2017 בשעה 19:43)

      הוא לא אמור לשפר אותה?

      להגיב
      • אמיתי (פורסם: 28-6-2017 בשעה 19:48)

        לי תמיד זה עזר עם מקומיים ( ומקומיות..) בייחוד כשאתה ניתקע במקום אחד

        להגיב
        • D! פה ועכשיו (פורסם: 28-6-2017 בשעה 20:15)

          כנראה עניין של העדפה. אני תמיד העדפתי ללמוד קצת מילים ולנסות לגשר על הפערים גם כשאין שפה משותפת

          להגיב
        • גור אילני (פורסם: 28-6-2017 בשעה 20:29)

          אני די גרוע בשפות, אבל הכיף של לדבר כמה מילים ולנסות להסביר דברים פשוטים בתנועות גוף, ידיים ושירבוטים על מפיות (ושום מילה על דדש) הוא גדול.

          להגיב
          • אמיתי (פורסם: 28-6-2017 בשעה 20:41)

            כייפ אין ספק. כבר דיברתי עיברית עם הודים וכאלה רק שברגע שיש שפה משותפת גם אם היא מקרטעת משהו באנשים נפתח. מגיעים למקומות אחרים שאחרת לא היית מגלה. אבל בסוף זה רק עניין של טעם..

            להגיב
            • D! פה ועכשיו (פורסם: 28-6-2017 בשעה 21:27)

              למה לדבר עם הודים עברית ולא הינדי? זו הנקודה.

            • אמיתי (פורסם: 28-6-2017 בשעה 21:37)

              יש (הרבה) מקומות שגם הינדי לא מדברים. יש מקומות בגווטמלה שגם ספרדית לא. לא חסר..

      • סימנטוב (פורסם: 28-6-2017 בשעה 21:41)

        מחסום השפה מאתגר אך לא פחות מהשוני המנטלי היפנים לא מודים שהם לא מבינים. בתקשורת איתם השאלה צריכה להיות מדויקת מאחר והם עונים בחיוב או מתפתלים בכאב

        להגיב
  5. 7even (פורסם: 28-6-2017 בשעה 19:46)

    אפרופו מקומות מיותרים – המרפסת של רומיאו ויוליה בוורונה.
    הליכה של שעה ברחובות כדי לראות משהו (ואני עוד עדין פה) שנראה כמו המרפסות בדרום ת"א בשכונות שכבר לא בידינו.
    למעשה אני מרגיש שאני מקפח את השכונות ותושביהן

    להגיב
    • ניינר / ווריור (פורסם: 28-6-2017 בשעה 20:20)

      חחחח נכון. כמו המדרגות הספרדיות ברומא

      להגיב
      • Amir A (פורסם: 28-6-2017 בשעה 20:46)

        למזלי הן היו סגורות לשיפוצים שנה שעברה כשביקרנו ברומא אז נחסך לי.

        להגיב
        • matipool (פורסם: 29-6-2017 בשעה 11:07)

          בשני המקרים הנ"ל (בעיקר המדרגות הספרדיות), המקומות הם חלק מהביקור באזור ואתה לא מגיע אליהם במיוחד.
          הייתי באיטליה פעם ראשונה לפני שנה עם כל המשפחה של אשתי בחופשה קצרה באזור גארדה וביום שלא היינו סגורים עליו, החלטנו לנסוע לורונה. היה מזג אוויר מעולה ולטייל בעיר העתיקה, לשבת במסעדה מקומית ולהגיע על הדרך למרפסת היה כיף.
          למדרגות הספרדיות ברומא אתה מגיע בכל מקרה כשאתה מסתובב בעיר. מה רע להסתכל מלמעלה על העיר, גם ביום וגם בלילה?

          להגיב
    • Guss (פורסם: 29-6-2017 בשעה 15:40)

      מסכים לגבי המפרסת של רומיאו ויוליה (למרות שורונה עצמה די נחמדה). מצד שני, פסל דוד בפירנצה והקאפלה הסיסטינית בותיקן לחלוטין שווים את ההמתנה בתור. אני לא מומחה אמנות גדול, אבל הם ממש מרהיבים.
      ובאותו הז'אנר – פסל הילד המשתין בבריסל, גם הוא לא מרשים בכלל

      להגיב
      • אריאל גרייזס (פורסם: 30-6-2017 בשעה 11:28)

        וואו, שני המקומות האלו פשוט מדהימים. ורונה באמת נחמדה, ונציה איכזבה אותי קצת. בפירנצה הייתי יכול לטייל שבועות. וזה בלי לדבר על האוכל.
        המונה ליזה בפרט והלובר בכלל (מוזיאון דה-אורסי הרבה יותר כיפי) מאכזבים מאוד

        להגיב
        • Amir A (פורסם: 30-6-2017 בשעה 13:39)

          נסכים שלא להסכים לגבי הלובר.

          להגיב
  6. אריאל גרייזס (פורסם: 28-6-2017 בשעה 20:23)

    מת מקנאה

    להגיב
    • גור אילני (פורסם: 28-6-2017 בשעה 20:26)

      אמר האיש שהוציא לנו את העיניים מהחורים עם כפיות כשהיה באירלנד

      להגיב
      • אריאל גרייזס (פורסם: 29-6-2017 בשעה 07:56)

        אירלנד זה פה קפיצה קטנה לחול. יפן זה חלום וזה שאתה עושה את זה עם ילדים אז בכלל.

        להגיב
  7. אריק (פורסם: 28-6-2017 בשעה 21:35)

    הטיולים הכי טובים שזכורים לי היו ללא המאסט.
    אגב מדריכים לגארדיאן תמיד יש המלצות טובות שהן לא המייןצסטרים.

    להגיב
  8. אסף the kop (פורסם: 28-6-2017 בשעה 21:41)

    ספונטניות יכולה מאוד לבלבל יפנים

    להגיב
  9. פה איתמר (פורסם: 28-6-2017 בשעה 22:00)

    כדי להיכנס לאווירה – lost in translation המעולה

    להגיב
  10. yaron (פורסם: 28-6-2017 בשעה 23:04)

    בדיוק חזרתי משמונה ימים באיטליה (מילאנו, פירנצה, טוסקנה) עם אשתי והילדים (טיילים אדירים!) ואם לסכם בשתי מילים את הגישה שלנו זה יהיה "דרך האמצע".
    יש מקומות שהזמנתי מראש, ויש מקומות שוויתרתי עליהם מראש. ל"סעודה האחרונה" הזמנתי כרטיסים חודשיים מראש, גם לקתדרלה במילאנו ובייחוד לגג. זה אומר יום אחד "נעול" במילאנו אבל ליום הנוסף לא תכננו כלום.
    לקתדרלה בפירנצה בכלל לא נכנסתי… לא היה לי כוח לעמוד בתור… גרנו שלושה ימים 50 מטר מהדומו… אבל כל בוקר וכל ערב הייתי מקיף אותה ושותה קפה לונגו :-)
    לפירנצה נסענו ברכבת (300 קמ"ש) כי מה ההגיון בלהגיע אליה עם רכב? לשלושה ימים בטוסקנה שכרנו רכב.
    תככנו כך שאת פיזה למשל נוכל לראות באחד מתוך שלושה ימים אבל לא ידענו באיזה ממש עד יום לפני.
    היו כמה ימים וחצאי ימים נעולים והיו כמה בלי שום תכנית.
    לי זה עובד. את המקומות שהייתי "חייב" לראות ראיתי אבל היה מלא זמן של סתם להסתובב בפירנצה בלי ללכת לאנשהו, או לנהוג בעמק קיאנטי בלי שמשנה לאן בדיוק נוסעים וליפול לגמרי במקרה על הגלידה ה כ י – ט ו ב ה בעולם :-)

    להגיב
    • שי (פורסם: 28-6-2017 בשעה 23:29)

      אם ראית קתדרלה כלשהי בעבר ראית את רובן ואתה יכול לדעת מה עמדתך בנושא. היוצאת דופן היא לה סגרדה פמיליה, שאמרו לי לא לפספס – אז הזמנתי כרטיס יום מראש ו-ואו!
      לפעמים אתרי החובה הם כאלה כי הם באמת אתרים יוצאי דופן.

      להגיב
      • Amir A (פורסם: 28-6-2017 בשעה 23:44)

        כשראיתי בפעם הראשונה את הדומו בפירנצה נעתקה נשימתי. אני לא יודע עד כמה אתם מכירים את הסיפור שלה ושל ברונולסקי (הגאון שהצליח לשים עליה את הכיפה), אבל מדובר באמת באחד מפלאי עולם. בואו נסתפק בזה שהמכונית שלכם נוסעת ברוורס בזכותו ובזכות הקתדרלה הזו (-:.

        להגיב
        • שי (פורסם: 29-6-2017 בשעה 00:10)

          כן, צריך לחדד שהתכוונתי מפנים. מבחוץ הדואומו בפירנצה באמת משהו משהו…

          להגיב
        • תום (פורסם: 29-6-2017 בשעה 06:53)

          הדלקת…
          שתף אותנו בסיפור, עם פירוט והסברים טכניים.

          להגיב
          • Amir A (פורסם: 29-6-2017 בשעה 12:37)

            בהנחה שאתה לא סרקסטי :-) אז הנה:
            את הקתדרלה בנו שם ללא בעיה אבל הקושי היתה הכיפה. הגודל שלה היה כזה שבזמנו לא היה אחד שיכל לבנות אותה. ואז בתחרות שהעיר פתחה למתכננים שונים ברונולסקי הגיע עם רעיון איך לעשות את זה (וסירב להציג אותו לועדה מתוך פרנויה כלשהי) ובסופו של הליך פוליטי ראוי לימי הרנסס זכה בעבודה. אחת הבעיות היתה כיצד להעלות את הלבנים למרומי הקתדרלה. ידעו אז איך להשתמש במנוף ושוורים כדי למשוך סלים מעלה, אבל כדי להוריד אותם חזרה היו צריכים לשחרר את השוורים ולרתום אותם מחדש לכיוון ההפוך. זה לקח זמן והיה מאריך בהרבה את הבניה של הכיפה (שגם כך לקחה 13 שנים). הפתרון של ברונולסקי היה בעצם גיר אחורי כפי שניתן לראות בשרטוט בקישור כאן. זה הגיר הראשון שהומצא ובעצם הגיר האחורי בכלי רכב מבוסס על אותו רעיון.

            https://makearchitecture.files.wordpress.com/2010/04/brunelleschi-image001.jpg

            להגיב
            • אמיתי (פורסם: 29-6-2017 בשעה 12:56)

              מעניין מאד!!
              הבנתי שההמצאה המהפכנית הייתה בכיפה עצמה ואיך שהיא נבנתה ללא תמיכה ומבפנים החוצה

          • Amir A (פורסם: 29-6-2017 בשעה 13:06)

            כן. סידור הלבנים היה הסיפור הגדול שם. בכלל הוא היה מהפכן, למשל הדגש שהוא שם על בטיחות בעבודה. לעבוד בגובה כזה עם חוסר היחס לחיי אדם בזמנו היה מקצוע מאוד מסוכן. לברונולסקי הבטיחות היתה מאוד חשובה ואחד הצעדים שהוא נקט היה מהילת היין שניתן לעובדים במים על מנת להפחית את הסיכון שהם יאבדו שיווי משקל בזמן עבודה בגבהים. בזמן סידור הלבנים היה קטע מסויים שנראה להדיוטות כאילו הכיפה לא תחזיק וברונולסקי עצמו הלך על הפיגומים התלויים כדי להניח עוד לבנים ולהראות שהכיפה תחזיק.

            להגיב
            • yaron (פורסם: 30-6-2017 בשעה 00:37)

              תודה אמיר.
              לא הכרתי את הסיפור ולא יצא לי להיכנס פנימה אבל ברגע שהגענו לדומו נשימתי נעתקה.
              גרנו שלושה ימים בסטודיו יפייפה חמישים מטר גג מהדומו. בחדר המדרגות היו חלונות ענקיים דרכם רואים את הכיפה והמגדל.
              בכל בוקר היינו שומעים את הפעמונים בחדר :-)
              ובכל בוקר (לפני שמגיעות שיירות התיירים שעוקבות אחרי מדריך עם דגל) וכל ערב או לילה הייתי יוצא לבד לעשות סיבוב ולשתות קפה.
              חוויה אדירה
              לארבעתינו היה קשה להיפרד מפירנצה.

      • מיכאל (פורסם: 29-6-2017 בשעה 08:14)

        פינת המתקטנן –
        ה-Sagrada Familia היא כנסייה ולא קתדרלה…

        להגיב
        • בת חן (פורסם: 29-6-2017 בשעה 08:49)

          מה ההבדל? אותו הדבר, לא?

          להגיב
          • מיכאל (פורסם: 29-6-2017 בשעה 09:37)

            קתדרלה יש רק אחת בעיר, ובברצלונה כבר יש אחת במרכז העיר על שם סנטה אולליה (אולליה הקדושה). בגדול, בכל עיר שיש בישוף, אז יש קתדרלה כמקום מושבו. כמה שהסגרדה פמיליה יפה ומרשימה, היא עוד כנסיה.

            להגיב
            • 7even (פורסם: 29-6-2017 בשעה 10:01)

              והבניה שלה לא תסתיים לעולם כי היא הגדרה 'בבניה' מכניסה לכנסיה עוד ועוד כסף.
              או בקיצור – שחיתות

            • שי (פורסם: 29-6-2017 בשעה 14:17)

              אם כבר, אז הסגרדה פמיליה היא בזיליקה. זוכר שהם ממש עפו על המעמד שלה :)

    • אייב (פורסם: 29-6-2017 בשעה 09:58)

      מצאת מקומות מעניינים ומפתיעים באיזור פירנצה בפרט וטוסקנה בכלל?

      להגיב
      • מיכאל (פורסם: 29-6-2017 בשעה 10:24)

        הבנייה שלה אמורה להסתיים ב2026, מאה שנה למותו של גאודי. נכון שמהרגע שהיא תסתיים לא יוכלו לגבות כניסה כיוון שלא גובים כניסה למקום תפילה, בשעות התפילה, ושכרגע גובים דמי כניסה גבוהים, וזו סיבה טובה להתקדם בעצלתיים, אך הבנייה מתקדמת.

        להגיב
      • yaron (פורסם: 30-6-2017 בשעה 00:53)

        פירנצה מדהימה בלי קשר ללאן תלך. העיר עצמה היא מוזיאון ענק ואתה רק מחליט לאיזה תערוכות להיכנס.
        אפשר להגיד את אותו דבר על טוסקנה כי זה מרגיש כמו לנסוע כל הזמן בתוך גלויה.
        דווקא חוויות ספונטניות ולא מתוכננות הן שעשו את ההבדל.
        בגמר ליגת האלופות נסענו באילתור לקרטלדו לארוחת ערב ויצא שאכלנו מאחורה עם המשפחה והצוות וראינו איתם כדורגל :-)
        בקסטלינה אין קיאנטי נכנסנו לגלידריה כי הבת שלי היתה צריכה פיפי ונפלנו על הגלידה הכי טובה בעולם (עפ"י המדד המשפחתי) – Gelateria Castellina
        ההמלצה היחידה שאני יכול לתת זה לצאת לכל מיני מקומות דווקא בערב.

        להגיב
  11. NoOne (פורסם: 29-6-2017 בשעה 04:22)

    אני לא חובב טיולים ארוכים.
    4-5 ימים זה מספיק בשבילי כאשר שבוע איז פושינג איט.
    יש לי חוק שאני לא עובר אותו וזה תקף בעיקר בטיולים , אני לא עומד בתור יותר מ 7 דקות.

    להגיב
    • אייב (פורסם: 29-6-2017 בשעה 07:53)

      איך הוצאת דרכון?

      להגיב
      • NoOne (פורסם: 29-6-2017 בשעה 08:04)

        בדואר.
        5 דקות המתנה

        להגיב
  12. צור שפי (פורסם: 29-6-2017 בשעה 07:09)

    יופי של פוסט. תבלו.

    להגיב
  13. יואב דובינסקי (פורסם: 29-6-2017 בשעה 07:54)

    איזה כיף, תעשו חיים.

    להגיב
  14. יניר (פורסם: 29-6-2017 בשעה 07:59)

    כמה הערות מנסיון של טיול ליפן בסוכות האחרון

    1. הקטן את כמות הנסיעות ברכבת. אתה נוסע המון ולמרות הרכבות המעולות זה מתיש.
    2. ניתן לוותר על הרושימה ומיאג'ימה. בהירושימה אין כלום למעט המוזיאון שהוא צפוץ , מיושן מאד ולא מרשים. מיאג'ימה היא יפה אך עמוסת תיירים ולעיתים קרובות גשומה וערפילית.
    3. אם ברצונך לשכור רכב הצטייד מראש ברשיון נהיגה בינלאומי( הפנקס עם התמונה מממסי). בלי זה לא יתנו לך רכב, מנסיון…
    4. תכנן את הטיול באופן מדוקדק כולל זמני הנסיעה וביקורים באתרים. ביפן אין כמעט מקום לספונטניות
    5. אנחנו תכננו את הטיול בעזרת בחורה בשם עירית דבי שיש לה עמוד פייסבוק ואתר בשם יפנית
    6. גם אנחנו חזרנו ליפן אחרי כמעט 30 שנה. חוויה דומה ושונה בעת ובעונה אחת. טיול מופלא
    7. אנחנו , כמוך נחתנו והמראנו מטוקיו. יותר יעיל לנחות באוסקה ולהמריא מטוקיו

    להגיב
    • גור אילני (פורסם: 29-6-2017 בשעה 09:07)

      נכון לגבי טוקיו-אוסקה, לצערי חברת הטיסה הפולנית לא איפשרה את זה

      להגיב
    • אדם (פורסם: 29-6-2017 בשעה 10:41)

      אין מקום לספונטניות ביפן? זו ממש הגזמה. הדבר היחידי שצריך לדעת הוא להזמין מקום לישון לפני שאתה מגיע כי הם לא ממש אוהבים שצצים בלי הזמנה מראש.
      אני הייתי שלושה שבועות בלי לתכנן שום דבר והיה נפלא – כי – מה כבר יש לתכנן כל כך הרבה במדינה שאיפה שלא תדרוך יהיה משהו מיוחד ויוצא דופן ושרוב האנשים בה מתים (או מחויבים לזה) על זרים?

      להגיב
  15. רק משהו קטן (פורסם: 29-6-2017 בשעה 08:09)

    ממליץ בחום על יציאה משביל החומוס ביפן אני מאוד נהנתי מלצאת החוצה עם כל הקושי שבדבר . יפנים לא ערוכים להפתעות ואי תיכנון , כמובן שהאנגלית במחוזות אלו לא כך כך מדהימה . המלצה קטנה נוספת , בשבילי אוסקה הייתה המקום בטיול מטרופולין גדול צעיר ותוסס שלא הורגש כמחולל על ידי רבבות תיירים . ( עדיין יש אבל יותר צעירים ופחות שביל חומוס ) . אשמח לפוסט סיכום החוויה

    להגיב
    • גור אילני (פורסם: 29-6-2017 בשעה 09:06)

      העברנו לפני 10 שנים 21 יום בספונטניות, בלי להזמין מקום אפילו ללילה הבא. היתרון של פאס הרכבות שאפשר לנטוש מקום בהחלטה של דקות ולהגיע לעיר אחרת לגמרי.
      אבל כמעט לא היה בזה צורך – רוב הזמן מצאנו מקומות קטנים, שאלנו איפה יש מקום לישון, אפילו אירחו אותנו ללילה אחד אצל משפחה ולמחרת לקחו אותנו לכפר אחר במכונית.
      בנוסף גילינו את ה-Minshuku – זה סוג מלון יותר פשוט מ-ryokan, כמו פונדק משפחתי ויותר זול. המקומות האלה לפעמים לא נמצאים בכלל באינטרנט.

      להגיב
  16. ק. (פורסם: 29-6-2017 בשעה 08:33)

    מבחינתי זה נו בריינר אופציה ב.
    ברב המקרים, אולי לא כולם, המקומות המתויירים מאוד איבדו מהאותנטיות ומהנשמה והפכו למסחרה לצורך הדפסת כסף.
    זה בנוסף לזה שאני, נראה לי שבדומה אליך, מעדיף מקומות קטנים כפריים ושקטים, על המולה אורבנית (מלבד הופעות מוזיקה ואיצטדיוני כדורגל).
    תהנו!

    להגיב
  17. תומרג (פורסם: 29-6-2017 בשעה 08:34)

    ביליתי ביפן די מזמן ארבעה חודשים, כמעט כולם בין טוקיו לקיוטו ולמעט שבועיים מחלה לא הפסקנו לטייל. כמעט הכל ברכב חבוט, הרבה בקאנטרי, כפרים ועיירות, מעט טבע, מעט היסטוריה. את השאר השלמתי בהזדמנויות מאוחרות יותר.
    ובכלל, אני מהזן המטייל לאט, לאט מאוד אפילו.

    בשנים האחרונות הגעתי ליפן מספר פעמים במסגרת העבודה והוספתי כמה ימים פה ושם, רובם באיזור טוקיו (העיר המדהימה ביותר בעולם) ויוקוהאמה.
    קצת למדתי לקרוא יפנית, טיפה גם לקשקש בשפה, למדתי לחבב את היפנים מאוד וגם קצת להיזהר מהם.

    משזה נאמר אני חושב שרוב אתרי ה must see הם באמת יפים יותר ומיוחדים יותר מהאחרים. לבטל אותם אפריורית יהיה סוג של עיוורון.
    יכול להיות שלך נראה נחמד יותר לבקר בנהריה (סרייסלי? נהריה??) מאשר בצפת אבל לרוב התיירים הלא-ישראליים, צפת תעניק חווייה הרבה יותר זכורה ומיוחדת ובתור מי שגר לא רחוק מצפת, תאמין לי שיש לי מספיק זכרונות רעים מהמקום.

    ספציפית במקומך, אני הייתי מתמקד באיזור אחד (בעונה הזו הייתי בוחר בהוקאיידו מן הסתם) ומתבל בכל מיני must see פרטיים, מניח שבעיקר טוקיו, אודוורה או ניקו (אהבתי את המוזיאון של טוקוגאווה). אבל זה רק אני, אני לא מתחיל אפילו לחשוב לייעץ לך. רק אל תשכח להעלות פוסט סיכום :)

    להגיב
    • תומרג (פורסם: 29-6-2017 בשעה 08:55)

      טוב, בקריאה שנייה יצאתי מתיימר מעט אז מתקן
      "קצת למדתי לקרוא יפנית" = יודע לקרוא שלטים, מספרים ושמות נפוצים
      "טיפה גם לקשקש בשפה" = טיפה קטנה במיוחד, יכול להסתדר, לשאול איך מגיעים לתחנת רכבת ואיפה יש מסעדה, לא באמת יותר מזה

      להגיב
      • גור אילני (פורסם: 29-6-2017 בשעה 09:01)

        זה אחלה, אני למדתי רק להבין בתפריט כמה בערך המנה עולה לפני מספר האפסים…

        להגיב
    • גור אילני (פורסם: 29-6-2017 בשעה 08:59)

      ההגיון אכן אומר הוקאידו, הבעיה היא שאני על-פי התמונות לפחות פחות מתלהב מהנוף שם (פתוח יותר). ובנוסף אני חולה על ריוקנים וארכיטקטורה יפנית ישנה והוקאידו יושב על-ידי יפן רק ב-200 שנה האחרונות, ככה שרוב המבנים נראים מערביים יותר. אם יימאס לנו ממזג האוויר בקאנטו – נעלה צפונה כנראה.

      בנהריה נחמד לשבת על ה״נחל״ ולשתות קפה באחד המקומות הותיקים. חופים מהטובים בארץ. זהו בערך, אבל עדיף על האווירה העכורה של צפת.

      להגיב
      • תומרג (פורסם: 29-6-2017 בשעה 09:19)

        צפון הונשו הוא אחלה (מוריוקה מצאה חן בעיני במיוחד)

        באמת? בשביל חוויה מקבילה ללשבת על קפה בגעתון תשקיע חצי יום בחו"ל? מילא, תייר שמגיע ממדינה קרה יכול למצוא עניין בלשבת על החוף, אבל בגעתון?

        להגיב
        • גור אילני (פורסם: 29-6-2017 בשעה 09:46)

          אין לי בעיה האמת להשקיע חצי יום בדבר כזה, מה גם שביפן זה יהיה נחל מקסים והאנשים יהיו שונים ממה שאני מכיר ככה שאוכל לשבת ולצפות בהולכים והשבים. גם בנהריה דרך אגב ה-peoplewatching די מעניין.

          להגיב
          • אמיתי (פורסם: 29-6-2017 בשעה 18:42)

            המשפט האחרון גורם לי לפקפק בך. מאד.
            לא סתם אתה סופר..

            להגיב
  18. אביאל (פורסם: 29-6-2017 בשעה 18:23)

    אחרוג מכל הדברים שאתה כותב, אבל אם יש לך (אפילו מעט) אהבה לאומנות אתם חייבים לבקר בnaoshima, אי שכולו רק אומנות וארכיטקטורה מהמרשימים שבמרשימים בכדור הארץ :) תהנה !

    להגיב
    • גור אילני (פורסם: 29-6-2017 בשעה 19:03)

      שמעתי על האי, נשמע באמת מעניין, תודה!

      להגיב
  19. גל (פורסם: 1-7-2017 בשעה 10:13)

    הייתי באפריל האחרון עם המשפחה המצומצמת, אחרי אינספור טיולים כילד אמרתי להוריי שהפעם אני רוצה לתכנן את הטיול ולא להסתמך על המלצות חבריהם ששלחו אותנו בשביל החומוס שוב ושוב.
    נסענו לשבועיים, מפה לשם האחריות שלי הייתה לארגן את קיוטו והירושימה, של אחי את טוקיו ולהורים השארנו את הבין לבין. קיוטו היה תענוג לחקור באינטרנט ולהתעניין בכל מיני מקומות(בין היתר קבוצת הפייסבוק שהזכרת) – ובסוף מה שעשיתי הוא ליצור מפה בMyMaps עם המון המון המון נקודות עניין בקיוטו – החל ממקדשים, גנים וטבע עד לסושיות וראמנים ומקום שיש בו תחרות סומו וכל מה שרק יכולתי לחשוב עליו. כשהגענו לשם הטקטיקה הייתה כל ערב להסתכל במפה, להחליט איזה איזור של העיר אנחנו רוצים לחקור הפעם ולמצוא לנו נקודות עניין ששואפים להגיע אליהן ופשוט לזרום באותו איזור.

    יצא מדהים, גם בעינינו הצעירים וגם בעיניהם של ההורים – ביפן באופן כללי אתה מסתובב וקצת יש הרגשה שבלתי אפשרי ליפול רע – נדיר שיש מסעדות עם אוכל שלא מעיף לך את הראש, במקדשים אני אישית התבאסתי קצת על הגדולים וההמוניים יותר והרבה יותר נהניתי מהקטנים הריקים והשקטים, אבל אחי העדיף את הגרנדיוזיות למרות העומס – ככה שזה מאוד אישי אבל אני באמת מתקשה לדמיין סיטואציה שבה מתבאסים על משהו בארץ הכל כך מיוחדת הזאת.

    להגיב
    • גל (פורסם: 1-7-2017 בשעה 10:14)

      וכמובן, תהנה המון. מבטיח לך שלא תתחרט על ההחלטה לבחור ביפן, אני מאז אפריל רק באובססיה של לחסוך כסף של לנסוע לשם שוב פעם, הפעם לבד

      להגיב

מה דעתך?