אחרי סיבוב הקיץ ביפן (חלק 1)

יומן המסע שלא היה

הבטחתי להשתדל לכתוב פוסט כל שבוע, היתה לי טיוטה אחת פתוחה אבל לא הצלחתי לעבור את הפיסקה הראשונה, ככה עברו 24 ימים, והנה נגמר לו המסע ואני חייב לכם.

השאלות המרכזיות שעמדו בלתי פתורות לפני המסע היו:

– האם הקיץ היפני אכן נורא ויגרום לנו להתגעגע לתל-אביב?

– האם נצליח להסתדר ללא הזמנת מקומות מראש?

– איך זה לטייל ביפן עם ילדה בת כמעט 10?

– מה השתנה ב-10 השנים שעברו מאז הטיול הקודם?

אז בואו ניגש ישר לעניינים!

הזמנו מבעוד מועד 3 ימים ראשונים במלון ריוקן יפני מסורתי בעיירת אונסן (מרחצאות) מצפון מערב לטוקיו. הזמנו רכב ל-7 הימים הראשונים, ונסענו ישר כשהגענו לעיר בינונית בשם טקאסאקי. מתחנת הרכבת יצאתי כשאני נוהג בהונדה n-box, קופסתון יפני חמוד למראה וקטנטן מבחוץ, אך עם מרחב פנימי די מדהים. הדרך היתה גשומה, ועברנו דרך אזור תעשייה פרברי שהכיל הרבה סוכניות רכב, מסעדות דרכים ובתי כלבו גדולים. הנסיעה היא במהירות מותרת של 40 או 50 קמ״ש, תלוי בכביש, מה שהקל עליי את ההתרגלות לנסיעה בצד שמאל ובכבישי יפן.

עד מהרה ההאנגרים התחלפו בבתי כפריים יפייפיים, והתחלנו לעבור בעיירות קטנות. ילדים חזרו מבית הספר עם תרמיליהם המיושנים וקשישים חביבים עצרו את התנועה ועזרו להם לחצות את הכביש. מכיוון שביקשנו מסוכנת השכרת הרכב לא לנסוע בכבישי אגרה (כדי לראות את הקאנטרי ולהימנע מחיובים בלתי צפויים), היא סימנה במערכת הניווט ״minimum highway״, ועברנו בכבישים צרים שגרמו לי להעריך את רוחבו הצנוע של הקופסתון. נפח המנוע (600 סמ״ק) הבטיח נסיעה בתחושה שמזכירה מכוניות מתנגשות, אבל השתדלתי לנסוע אחרי המכונית שלפני ולפנות ימינה בזהירות כדי לא להפוך את הנסיעה להתנגשות ממשית.

הגשם הלך והתגבר. העונה הגשומה, דאם איט. גם קיץ וגם גשום. זה מה שמחכה לנו שלושה וחצי שבועות? התחלנו להתקרב ליעד. ההרים הגבוהים שסבובנו התכסו בערפל שהקנה להם מראה ציורי. הדרך התפתלה ונכנסנו לעיירת האונסן. היה קשה למצוא את הבית המדוייק שהיה המלון, כי הוא היה קטן, עמד בצדי בסמטה צרה שטיפסה על צלע ההר, כי לא היה לו שלט באנגלית, וכי השמיים המטירו עלינו גשם זלעפות. לבסוף, בעלת הבית יצאה אלינו עם מטריות, עזרה לנו לרדת, ולקחה ממני את מושכות המכונית כדי להחנות אותה בחנייה הציבורית.

בחדר חיכה לנו הדבר הזה:

20170705_053037

 

היופי אצל היפנים זה שהם ברגע אחד הופכים את הגשם והרטיבות והעייפות על פניה, ונותנים לאורח להרגיש רצוי, נעים, חמים ובטוח. כמה התגעגענו לרצפת הטאטאמי ולריח שלה, למזרני הפוטון שכבר היו פרושים על מרבית החדר הצנוע, למרפסות הצרות שמהן ניתן להשקיף על גגות, הר, יער, גינה או תחנת רכבת עמוסה, תלוי בנסיבות ובמיקום. מלבד החדרים המעימים והמוארים (חלונות גדולים ורחבים לרוב), הריוקנים מתגאים יותר מכל באונסן שלהם – חדרי הרחצה. לכל ריוקן יש לפחות שניים – ציבורי לנשים וציבורי לגברים. בנוסף, הרבה פעמים גם רוטנבורו – בריכת מעיין חם באוויר הפתוח, וגם אונסן פרטי – אליו אפשר ללכת בזוג או כל המשפחה.

בעלת הבית החייכנית הרגישה אי נעימות בגלל מזג האוויר שחיכה לנו, ורשמה לנו בפתק שהיא מקווה שלמחרת תהיה שמש. וכך אכן קרה. קמנו לבוקר קריר ונפלא, וקרני השמש החדות שנכנסו מבעד לענפי העצים האירו על קורי עכביש, זחלים שהילכו בצד הדרך, פרחים מכוסים אגלי טל וגם בשבילים מרוחקים יותר ביער – עלוקות שנתפסות על הרגליים והנעליים וזוחלות כלפי מעלה.

P1240925

המלון שנמצא במרכז העיירה הוא ריוקן יפני עתיק יומין, שמספרים שהייאו מיאזאקי ביסס עליו את המבנה המשוגע שבו מתרחשת רוב עלילת הסרט ״המסע המופלא״ (spirited away). מאוחר יותר בטיול למדנו שיש עוד לא מעט ריוקנים שבטוחים שדווקא הם היו ההשראה. אבל אל דאגה – כולם יפים בדרכם.

בימים טיילנו ושכשכנו בנחלים, בערבים יצאנו לאכול באחת מהמסעדות, (כך התיידדנו עם יומי, שמכין אוכל פשוט ומצוין כמו מרקים וגיוזה, ואחר-כך פגשנו אותו שוב כסועד בסושייה המקומית והוא הזמין אותנו לסאקה וגם קיבל על חשבוננו סיבוב) ובלילות שתינו בירה על המרפסת והתחלנו לתכנן את היעד הבא. שלושה ימים בגן עדן עוברים די מהר, כך שעד מהרה מצאנו את עצמנו נלחצים מעט בין אזהרות אתר booking.com (״99.9% מחדי המלון בגונמה כבר תפוסים בתאריכים שביקשת, כדאי שתמהר להזמין״) ובין סוף השבוע המתקרב, שבמהלכו המונים עושים את דרכם מהערים הגדולות אל האזורים התיירותיים. ההונדה היה תמיד במרחק הליכה קצרה כדי לקחת אותנו לאן שרק נרצה, ועד מהרה גילינו גם שהוא עושה את כל זה בלי לרצות בכלל דלק. אחרי 7 ימים של טיול, שבמהלכם נסענו לא הרבה ולא מעט, מילאנו את המיכל בחזרה למצב מלא ב-2000 ין יפני (65 שקלים).

P1250072

זוגתי מצאה והזמינה חדר בריוקן שנראה מבטיח ובמחיר זול במקום מסוים, אבל רק לעוד שני לילות, וכך נשארו בתווך שני לילות שבהם לא היינו בטוחים מה לעשות ולאן לנסוע.

תחת הלחץ המתון הזה, שהתגבר בלילה שלפני הצ׳ק אאוט, הצלחתי להזמין מקום לסוף השבוע במלון בסגנון קצת אחר – שנמצא על שפת אגם שבתוך לוע של הר געש.

אחרי דרך יפה מאד, שכללה עצירה מפתיעה בחוות אוכמניות ותות שדה אורגניים שמנוהלת על-ידי זוג קשישים –

P1250065

הגענו ליעד הבא. המלון עצמו נראה כמו מלון בצפת – גדול יותר, מיושן ואישי פחות, אבל לחדר היה נוף אל האגם, ובקומה שלנו היו מכונות משקאות עם פאנטה, תה ירוק והכי חשוב – שלושה סוגי בירה.

P1250083

 

אחד הסיכונים של טיול ללא תכנון הוא האפשרות שתגיע למקום הבא ותצטער שלא נשארת עוד בקודם, אבל אלה החוקים, זה המסע ולכל מקום יש את הקסם שלו.

עכשיו אני חייב להשלים game of thrones שלא ראיתי כל הטיול, אז אני אסיים כאן, ורק אציין שבפוסט הבא, שבמרכזו החלק האמצעי של הטיול – יהיה גם ספורט.

מאטאנה (נתראה ביפנית. מתברר שלהגיד סאיונארה זה קצת לא מנומס כי המשמעות היא שאתם לא מתכוונים להיפגש שוב).

Share on FacebookTweet about this on Twitter

36 תגובות ל “אחרי סיבוב הקיץ ביפן (חלק 1)”

  1. ארז (פורסם: 30-7-2017 בשעה 11:25)

    מקסים גור. תודה

    להגיב
  2. אמיתי (פורסם: 30-7-2017 בשעה 12:18)

    נישמע מעולה.
    נ. ב. תודה שחסכת מאיתנו צ׳לסקי הקיץ גם ככה חם

    להגיב
    • גור אילני (פורסם: 30-7-2017 בשעה 13:20)

      ואף מילה על רומלו לוקאקו

      להגיב
      • אמיתי (פורסם: 30-7-2017 בשעה 14:14)

        לא שחקן ממדינה לא קיימת (עפי מקורות זרים מבודפשט)

        להגיב
      • כחול (פורסם: 30-7-2017 בשעה 14:24)

        למה אף מילה? נשמח לכמה מילים על הקיץ המשונה הזה. והעונה גם מתחילה עוד שבוע מול ארסנל, יש הרבה מאד קווי דימיון לעונה שאחרי האליפות עם מוריניו… יש על מה לדבר ;)

        להגיב
        • גור אילני (פורסם: 30-7-2017 בשעה 14:55)

          יאללה, אז נעשה פאנל?

          להגיב
          • אמיתי (פורסם: 30-7-2017 בשעה 15:21)

            מעדיפים לשמוע קצת יותר לעומק על סושי והאם הוואסבי ביפן אכן יותר ירוק

            להגיב
            • גור אילני (פורסם: 30-7-2017 בשעה 15:48)

              נקודה טובה – מתברר שמוכרים לנו המערביים בכלל סוג של חזרת צבועה בירוק.

            • אמיתי (פורסם: 30-7-2017 בשעה 16:08)

              האמת ידוע..וואסבי אמיתי מיפן יקר

          • כחול (פורסם: 30-7-2017 בשעה 16:27)

            אני בפנים.

            ושלא ישתמע שהפוסטים על יפן לא נהדרים – פשוט העונה שבפתח כבר בוערת..

            להגיב
  3. ק. (פורסם: 30-7-2017 בשעה 12:32)

    יפה מאד. מעולם לא
    הייתי ביפן אבל מוצא את עצמי מתחבר לסגנון טיול שלכם.
    בדיוק קראתי לילדה אתמול את "גורה נמרה" (שהמלצת פה בעבר, האיורים לבדם מוסיפים עוד סיפור) וחשבתי על זה שהרבה זמן לא היית פה ובטח תכננת לחזור עד מחזור 1 של צ'לסי…

    להגיב
  4. תומרג (פורסם: 30-7-2017 בשעה 12:39)

    נשמע כיף גדול!
    עושה ממש חשק.

    להגיב
  5. אריאל גרייזס (פורסם: 30-7-2017 בשעה 13:54)

    נהדר, גור. הפוסטים שלך בפייסבוק היו עושים לי את היום

    להגיב
  6. ניינר / ווריור (פורסם: 30-7-2017 בשעה 14:37)

    נהדר גור! מחכה להמשך

    להגיב
  7. אביאל (פורסם: 30-7-2017 בשעה 17:29)

    מצוין גור ! אהבתי גם לעקוב בפייסבוק, עכשיו דיי עם היפנים וכו׳ וקדימה להתחיל לרדת על זה שלא מספיק שאנחנו לא מרחיבים את הסגל אלא גם שוב מוכרים שחקני מפתח ליריבות ישירות.

    להגיב
  8. קירקגור (פורסם: 30-7-2017 בשעה 20:09)

    תודה גור. מתכננים לטוס ליפן לשבועיים בסוף ספטמבר (אני וזוגתי) ותהיתי אם יש לך ספרים שאתה ממליץ לקרוא לפני אחרי שיהיו חלק מרוח הטיול (ספרות או היסטוריה).

    כמו כן שאלת תכנון מסע – עד כמה שווה להרחיק עד הירושימה? ואם כן, האם זה משהו שצריך להקדיש כמה ימים?

    להגיב
    • גור אילני (פורסם: 30-7-2017 בשעה 20:36)

      בטיול הקודם קראנו יחד את "אחי היאקוזה" שהיה מעניין. "רקמת סתיו" מרגש. סרט נחמד לראות – טמפופו במיוחד אם אתם אוהבים ראמן. ויש כמובן סרטים קלאסיים של קוראסווה.
      לא הייתי בהירושימה, אבל כן בנגסאקי שעוד יותר רחוקה. אם יש לכם את הפאס רכבות אז שווה לנסוע לאחת מהן לדעתי.
      יהיה לכם מדהים!

      להגיב
      • קירקגור (פורסם: 31-7-2017 בשעה 01:43)

        תודה! רשמתי לעצמי.
        כן, מצפים לכך בקוצר רוח…
        קנינו את הפאס רכבות. יש לנו ביקור מתוכנן בנאושימה, שזה על הדרך מקיוטו להירושימה, רק תהיתי עד כמה שווה להרחיק עד לשם.

        להגיב
    • Taninanak (פורסם: 31-7-2017 בשעה 08:09)

      עניין של סגנון אישי, אבל ״לילות טוקיו״ שלקחתי (הפתעה) לטיסה האחרונה לטוקיו היה לא רע בכלל (אם כח קצת קודר)

      להגיב
  9. צור שפי (פורסם: 30-7-2017 בשעה 22:35)

    אהבתי את הפוסט למרות שאם לא יקרה משהו לא צפוי יפן כבר תיאלץ להשלים עם העובדה שאף פעם לא ביקרתי/אבקר בה. שום דבר דרמטי. יש דברים שפשוט לא נועדו לקרות.

    להגיב
  10. Zak (פורסם: 31-7-2017 בשעה 03:47)

    נראה נהדר, תהנו! אני זוכר מביקורים ביפן לאורך השנים שרואים פחות ופחות ילדים עם תרמילי בית ספר ויותר קשישים חביבים, ובמיוחד בעיירות השדה. נראה שהמדינה מזדקנת מהר… האם זאת גם ההתרשמות שלך במהלך הטיול?

    להגיב
    • גור אילני (פורסם: 31-7-2017 בשעה 09:35)

      לגמרי מזדקנת, יש לפי הנתונים איזה מיליון וחצי בתים ריקים ביפן. מצדנשני, לכל המשפחות שפגשנו היו 3 ילדים…

      להגיב
  11. Amir A (פורסם: 31-7-2017 בשעה 12:09)

    טוב, אם יפן אז הגיע הזמן לדון בשאלה החשובה "מה הסיפור עם מרקי הראמן?".

    להגיב
    • גור אילני (פורסם: 31-7-2017 בשעה 15:24)

      כוונתך שהראמן אוברייטד?

      להגיב
      • Amir A (פורסם: 31-7-2017 בשעה 15:36)

        כן, משהו בסגנון. לא אכלתי ראמן ביפן כמובן וגם כאן לא מי יודע מה. אבל אני יודע שיש שתי מסעדות ראמן ביפן עם כוכבי מישלן וזה נראה לי קצת מוגזם. בסופו של דבר מדובר על מרק די פשוט, לא?

        להגיב
        • אביאל (פורסם: 31-7-2017 בשעה 16:01)

          אמיר – פעם הבאה שאתה במנהטן תלך לIvan Ramen, אומרים שזה הרמאן הכי טוב מחוץ ליפאן, אני נהנתי שם ואני לא מת על ראמן יותר מדי. יש עליו גם פרק בסדרה של נטפליקס, Chef's Table (בעונה השלישית) ורואים שתרבות הראמן ביפן (בערך כמו כל דבר יפני אם חושבים על זה) היא מפותחת ביותר.

          להגיב
          • Amir A (פורסם: 31-7-2017 בשעה 16:05)

            תודה אביאל. ננסה את זה. יש את הסצינה של הראמן בסרט טמפופו. נראה לי קצת מופרז.

            להגיב
            • Amir A (פורסם: 31-7-2017 בשעה 16:07)

              הנה
              https://m.youtube.com/watch?v=L9m6FoSw4jE

            • גור אילני (פורסם: 31-7-2017 בשעה 16:16)

              מה שלמדתי על ראמן – והפעם אכלנו דווקא המון ראמן – היה קודם כל, שזה לא נתפס אצל היפנים כאוכל יפני בכלל, אלא סיני.
              ככה שכשביקשתי שישלחו אותי למסעדה יפנית בכפר כלשהו (כי לא רציתי שישלחו אותי לאכול המבורגר או אוכל מערבי) – הם לא לקחו ראמן בחשבון וכך קרה שאמרו בצער שהכל סגור או שצריך לנסוע רחוק.

              מלבד זאת – ראמן זה כמו חומוס או פלאפל. עבור רבים זה פשוט מאכל זול ויומיומי, ועבור אנשים מסויימים זהו אתגר – למצוא את הראמן הטוב ביותר, להכיר את הסוגים השונים (סאפורו, קיושו וכו), לאכול מהר ולהמשיך הלאה, או לשבת ולהתענג.

            • Zak (פורסם: 31-7-2017 בשעה 17:17)

              האטריות הן סיניות (בניגוד לסובה ואודון שנחשבות יפניות פרופר), בסין הן נקראות לה-מיאן ופופולריות במיוחד במטבח המוסלמי. כמובן שהיפנים אימצו את המנה והפכו אותה לשלהם, במיוחד ציר המרק והתוספות – בטן חזיר (הכי רחוק מהמטבח המוסלמי), נצרי במבוק, ביצה קשה וכו'.

            • Amir A (פורסם: 31-7-2017 בשעה 17:32)

              יש הבדל בין אטריות ראמן יבשות וטריות? בפסטה ההבדל הוא יום וליל ובגלל זה הפסקתי לקנות פסטה יבשה ועברתי לטריה. מה לגבי הראמן?

            • Zak (פורסם: 1-8-2017 בשעה 04:13)

              שאלה מעניינת… בסין בהרבה מסעדות מוסלמיות, אפילו הקטנות והפשוטות ביותר, הטבח מכין את האטריות לנגד עיניך. מעניין באמת איך זה ביפן.

  12. תומר חרוב (פורסם: 31-7-2017 בשעה 14:43)

    נהנתי לקרוא וגם לעקוב בפייס. נראה מהמם.

    להגיב
  13. עומר ב. (פורסם: 31-7-2017 בשעה 18:53)

    אמיר, ראמן זה עולם שלם ועשיר לא פחות מפסטה .
    המקור באמת סיני אבל היפנים לקחו את העניין לספרות אחרות כמו שהם יודעים לעשות כמעט עם הכל.
    האכויות והמורכבויות שיש במקומות הטובים במרק ובאיטריות הן לא נתפסות , דרך אגב יש עשרות סוגים של ראמנים שונים ביפן(בכל אזור התפתח ראמן שונה)
    מה שנקרא בארץ ראמן( וגם סושי..) לא קשור לכלום … כמו הפער בין כדורגל ישראלי לכדורגל ארופי או ספרדי

    להגיב
  14. פרילי (פורסם: 31-7-2017 בשעה 20:47)

    יפן אחת המדינות האהובות עליי, תודה.

    להגיב
  15. D! כאן ועכשיו (פורסם: 10-8-2017 בשעה 10:59)

    נהדר גור. השלמה מעולה ודרושה לקצב הפוסטים בפייסבוק.

    תוכל לומר כמה בערך עולה טיול כזה?

    להגיב

מה דעתך?