הגלות הספורטיבית שעברה עליי באוסטרליה היתה יכולה להיות קשה במיוחד, אם לא איש אחד, לס מארי, שכמעט לבדו שידר, הגיש, הנגיש וארז את הספורט הפופולרי והמובן מאליו עבורנו – לאוסטרלים.

האוסטרלים כידוע אוהבים מאד ספורט, אבל הם מתפרשים על פני כמה ענפים שיש ביניהם חפיפה וגם התנגשות מסויימת – אוזי רולס פוטבול כמובן, ראגבי ליג, ראגבי יוניון, קריקט, טניס, שחיה, גלישה ועוד. כידוע מנסיוננו המר מארה״ב, בכל מדינה שבה למילה פוטבול כבר ישנה משמעות אחרת מכדורגל אנגלי – המשימה היא קשה. אבל לס לא התייאש ופחות או יותר הקדיש לכך את חייו.

הוא נולד בסוף המלחמה בהונגריה בשם לאסלו אורגה. כשהסובייטים פלשו לארצו ב-1956, המשפחה עזבה לאוסטרליה, והתיישבה בוולונגונג, עיר דרומית לסידני הידועה בעיקר כמוקד לגולשים.

בשנת 1977, עם ייסוד הליגה האוסטרלית, הוא התחיל לשדר משחקים בערוץ 10, אבל עד מהרה מצא יחד עם המשחק שאהב את הבית המתאים עבורו – רשת SBS הנפלאה – דוגמא ומופת לתחנת טלויזיה ממלכתית, שמנסה להיות איכותית ופלורליסטית מבלי להתחנף למיינסטרים ולהתנצל על הנטייה ההומניסטית-שמאלנית שלה.

שם טבע את המונח – The World Game, שהיה נראה תלוש במקום כל-כך מרוחק על הכדור, אבל גם לאט לאט סחף אחריו מעריצים, בתחילה מהגרים, אחר-כך בני מהגרים שהתאהבו במשחק, ומאוחר יותר גם אוסטרלים ״צברים״ שחיפשו את התבלין האנטי-פרובינציאלי.

ההתפתחות של שידורי הספורט מטורנירים גדולים הביאו לכך שמצד אחד כל המשחקים שודרו בחינם בכל היבשת החמישית, אבל גם בשעות הזויות, המוכרות אולי לחובבי הפוטבול וה-NBA בארץ.

פעם נקלעתי לדוגמה ל״הוטל״ (שם לפאב או קזינו) בקרלטון, פרבר פנימי של מלבורן המוכר בשל הקהילה האיטלקית הגדולה שהתבססה סביבו. השעה היתה אחרי 2:00 והמקום היה ריק. אט אט החלו להיאסף בו כל מיני טיפוסים: איטלקי קשיש בחליפה, חבורת נערים טורקים בטרנינג אדידס, זוג שנראה שהגיעו במקרה (הבחורה קרואטית, הבחור אפריקני), שתי נערות ממלטה (באמת לא ברור מה יש למלטזים לחפש אבל מצד שני גם לנו אין בדיוק הרבה במה לנפנף). תוך כשעה המקום התמלא עד אפס מקום. כולם כבר היו די שיכורים, כי בהפסקה בין המשחק הראשון לשני הם שתו pots של בירה מהחבית ושוחחו ביניהם בקול רם. בתנאים האלו, רמת הדיון היתה מאד כללית – איטלקי אחד זכר במעורפל את פאולו רוסי, אבל לא ידע על קיומו של באג׳יו. אבל הרצון לחוות עוד מהמשחק היה מנת חלקם של כולם. ועבור הכמיהה הזו – כיסופים לתהילה עולמית וימים אחרים, שעבור רוב האוסטרלים כבר לא יחזרו, לס היה המורה הרוחני. שלהם ושלי.

בסופו של דבר הופיעה על המסך דמותו של המושיע – לס מארי, שאירח את אלפן השידורים מאוסטרליה. הוא תמיד היה חינני, חייכן, מנומס וממלכתי. סוג של נסים קיוויתי אבל עם קול ערב יותר. ההמונים הריעו. אהבו אותו, כי הוא תמיד היה שם – לפני משחק פרמייר ליג השבועי שנבחר כמשחק לשידור בחינם בשעה 6:30, אחרי סיכום המחזור, במונדיאלים וביורו. וכמובן גם בהרפתקאות נבחרת אוסטרליה באוקיאניה, באורוגוואי (טראומה שמזכירה את הטראומה שחווינו מול קולומביה) ובאיראן. הוא ייצג משהו שאוסטרליה כמהה אליו במובן מסוים – זהות, תרבות, היסטוריה.

הבוקר, אולי מרוב שיעמום מכך שאין הקיץ טורניר ראוי, ואולי מהכיוון אליו הולך המשחק, ואחרי מחלה קשה שאילצה אותו לפרוש מהרשת בשנת 2014, הוא הלך לעולמו.

לס מארי וקרייג פוסטר שפירשן בהמון משחקים

לס מארי וקרייג פוסטר שפירשן בהמון משחקים

והנה וידאו ש-SBS הכינה אחרי פרישתו:

אחרי סיבוב הקיץ ביפן (חלק 1)
לשמור על הזארד ועוד משימות