לס מארי ו״המשחק העולמי״

מת שגריר הכדורגל בארץ הקנגרו

הגלות הספורטיבית שעברה עליי באוסטרליה היתה יכולה להיות קשה במיוחד, אם לא איש אחד, לס מארי, שכמעט לבדו שידר, הגיש, הנגיש וארז את הספורט הפופולרי והמובן מאליו עבורנו – לאוסטרלים.

האוסטרלים כידוע אוהבים מאד ספורט, אבל הם מתפרשים על פני כמה ענפים שיש ביניהם חפיפה וגם התנגשות מסויימת – אוזי רולס פוטבול כמובן, ראגבי ליג, ראגבי יוניון, קריקט, טניס, שחיה, גלישה ועוד. כידוע מנסיוננו המר מארה״ב, בכל מדינה שבה למילה פוטבול כבר ישנה משמעות אחרת מכדורגל אנגלי – המשימה היא קשה. אבל לס לא התייאש ופחות או יותר הקדיש לכך את חייו.

הוא נולד בסוף המלחמה בהונגריה בשם לאסלו אורגה. כשהסובייטים פלשו לארצו ב-1956, המשפחה עזבה לאוסטרליה, והתיישבה בוולונגונג, עיר דרומית לסידני הידועה בעיקר כמוקד לגולשים.

בשנת 1977, עם ייסוד הליגה האוסטרלית, הוא התחיל לשדר משחקים בערוץ 10, אבל עד מהרה מצא יחד עם המשחק שאהב את הבית המתאים עבורו – רשת SBS הנפלאה – דוגמא ומופת לתחנת טלויזיה ממלכתית, שמנסה להיות איכותית ופלורליסטית מבלי להתחנף למיינסטרים ולהתנצל על הנטייה ההומניסטית-שמאלנית שלה.

שם טבע את המונח – The World Game, שהיה נראה תלוש במקום כל-כך מרוחק על הכדור, אבל גם לאט לאט סחף אחריו מעריצים, בתחילה מהגרים, אחר-כך בני מהגרים שהתאהבו במשחק, ומאוחר יותר גם אוסטרלים ״צברים״ שחיפשו את התבלין האנטי-פרובינציאלי.

ההתפתחות של שידורי הספורט מטורנירים גדולים הביאו לכך שמצד אחד כל המשחקים שודרו בחינם בכל היבשת החמישית, אבל גם בשעות הזויות, המוכרות אולי לחובבי הפוטבול וה-NBA בארץ.

פעם נקלעתי לדוגמה ל״הוטל״ (שם לפאב או קזינו) בקרלטון, פרבר פנימי של מלבורן המוכר בשל הקהילה האיטלקית הגדולה שהתבססה סביבו. השעה היתה אחרי 2:00 והמקום היה ריק. אט אט החלו להיאסף בו כל מיני טיפוסים: איטלקי קשיש בחליפה, חבורת נערים טורקים בטרנינג אדידס, זוג שנראה שהגיעו במקרה (הבחורה קרואטית, הבחור אפריקני), שתי נערות ממלטה (באמת לא ברור מה יש למלטזים לחפש אבל מצד שני גם לנו אין בדיוק הרבה במה לנפנף). תוך כשעה המקום התמלא עד אפס מקום. כולם כבר היו די שיכורים, כי בהפסקה בין המשחק הראשון לשני הם שתו pots של בירה מהחבית ושוחחו ביניהם בקול רם. בתנאים האלו, רמת הדיון היתה מאד כללית – איטלקי אחד זכר במעורפל את פאולו רוסי, אבל לא ידע על קיומו של באג׳יו. אבל הרצון לחוות עוד מהמשחק היה מנת חלקם של כולם. ועבור הכמיהה הזו – כיסופים לתהילה עולמית וימים אחרים, שעבור רוב האוסטרלים כבר לא יחזרו, לס היה המורה הרוחני. שלהם ושלי.

בסופו של דבר הופיעה על המסך דמותו של המושיע – לס מארי, שאירח את אלפן השידורים מאוסטרליה. הוא תמיד היה חינני, חייכן, מנומס וממלכתי. סוג של נסים קיוויתי אבל עם קול ערב יותר. ההמונים הריעו. אהבו אותו, כי הוא תמיד היה שם – לפני משחק פרמייר ליג השבועי שנבחר כמשחק לשידור בחינם בשעה 6:30, אחרי סיכום המחזור, במונדיאלים וביורו. וכמובן גם בהרפתקאות נבחרת אוסטרליה באוקיאניה, באורוגוואי (טראומה שמזכירה את הטראומה שחווינו מול קולומביה) ובאיראן. הוא ייצג משהו שאוסטרליה כמהה אליו במובן מסוים – זהות, תרבות, היסטוריה.

הבוקר, אולי מרוב שיעמום מכך שאין הקיץ טורניר ראוי, ואולי מהכיוון אליו הולך המשחק, ואחרי מחלה קשה שאילצה אותו לפרוש מהרשת בשנת 2014, הוא הלך לעולמו.

לס מארי וקרייג פוסטר שפירשן בהמון משחקים
לס מארי וקרייג פוסטר שפירשן בהמון משחקים

והנה וידאו ש-SBS הכינה אחרי פרישתו:

Share on FacebookTweet about this on Twitter

24 תגובות ל “לס מארי ו״המשחק העולמי״”

  1. צור שפי (פורסם: 31-7-2017 בשעה 16:26)

    תודה על ה-obituary הזה. לא שמעתי על מארי בעבר. אסוציאטיבית הפוסט העלה אצלי את השאלה האם אוסטרליה לא שוקלת/שקלה בעבר לארח את המונדיאל. מבחינת תשתיות זה לא נראה לי מאוד גדול על המדינה/יבשת הזו או שאולי אני טועה.

    להגיב
    • גור אילני (פורסם: 31-7-2017 בשעה 16:33)

      אולי אם הם היו טיפונת יותר מושחתים…

      להגיב
    • miranda vera cruz de la hoya cardenal (פורסם: 1-8-2017 בשעה 11:31)

      גם שוקלת וגם שקלה. אפילו הציעה מועמדות ל2022. הצעה שנראה חובבנית משהו.
      לא מדינה מתאימה לארוח טורניר כזה. כולה איזה 25 מיליון, לא ממש מתעניינים בכדורגל, ממוצע קהל של 12-13 אלף. בסוף העולם.
      אולימפיאדה הם יכולים לארח, גביע עולמי לא.

      להגיב
  2. S&M (פורסם: 31-7-2017 בשעה 17:30)

    מעולם לא שמעתי עליו. תודה על הספד מעורר השראה.

    להגיב
  3. צור שפי (פורסם: 31-7-2017 בשעה 17:55)

    הווידאו (פספסתי בצפיה ראשונה? הוספת אחר כך?) נפלא ונוגע ללב. מעביר את הישירות, החום האנושי והאהבה למשחק. והשיר שג'וני קש שר קרוב למותו, כאילו נבואי.

    להגיב
    • גור אילני (פורסם: 31-7-2017 בשעה 18:17)

      הוספתי אח״כ כדי לתת קונטקסט.

      להגיב
  4. אלכס דוקורסקי (פורסם: 31-7-2017 בשעה 20:02)

    לא שמעתי עליו מעולם. בזכות דבריך המרגשים הרגשתי עצב על מותו.

    להגיב
  5. גור אילני (פורסם: 31-7-2017 בשעה 21:17)

    תודה ששיתפת, רובוט יקר.

    להגיב
  6. שמעון כסאח (פורסם: 31-7-2017 בשעה 22:18)

    !Bring on Israel again

    http://www.israellycool.com/2017/07/31/the-late-les-murray-bring-on-israel-again/

    להגיב
    • miranda vera cruz de la hoya cardenal (פורסם: 1-8-2017 בשעה 11:34)

      גדול.
      כשחושבים על זה, ישראל-אוסטרליה זה היריבות הכי גדולה ברמת הנבחרות הלאומיות של נבחרת ישראל. האוסטרלים שכחו מאיתנו מזמן,אבל טוב לראות שגורו הכדורגל שלהם ידע את האמת גם הוא.

      להגיב
      • אסף the kop (פורסם: 1-8-2017 בשעה 13:00)

        המשחקים הגד אוסטרליה תמיד היו מרגשים.

        להגיב
        • צור שפי (פורסם: 1-8-2017 בשעה 13:02)

          +1

          להגיב
  7. אסף the kop (פורסם: 1-8-2017 בשעה 12:57)

     דוגמא ומופת לתחנת טלויזיה ממלכתית, שמנסה להיות איכותית ופלורליסטית מבלי להתחנף למיינסטרים ולהתנצל על הנטייה ההומניסטית-שמאלנית שלה….
    נו באמת… האם לא ברור לך שהבעיה היא לא הנטייה ההומוניסטית-שמאלנית של תחנה זאת או אחרת (כן,ממש… עשרה קבין של הומניות ירדו לעולם… תשעה קח השמאל ואחד היקום כולו), אלא תחנה ציבורית לא יכולה להיות בעלת אג'נדה פוליטית אחת בלבד ?

    מדוע בשמאל כל כך מתקשים להבין שמהות הדמוקרטיה היא לתת פתחון פה במסגרת השידור הציבורי גם לאלו המחזיקים בדעות הפוכות להם ? (ודוגמא עכשווית לסותמי פיות שמאלנים עלק-מוסריים אצלנו אלו הם זהבי וגזית הדורשים לנתק לשפטל את המיקרופון. איפה שקית ההקאה ? אלו הם הכי טוב שהשמאל יכול לייצר ?).

    להגיב
    • צור שפי (פורסם: 1-8-2017 בשעה 13:14)

      לדעתי כמו שמרבית האנשים פורשים לגמלאות בגיל 67 כך צריך להיות גם בתקשורת ונדמה לי שאם יופעל הכלל הזה ניפטר בבת אחת (ואם לא אז בהקדם) מעונשם של שלושת הדינוזאורים האלו. אגב, כמי שבא מצד שמאל הבעיה שלי עם שפטל (ואני כותב זאת כמאזין מאוד אקראי – אינני יכול לתת דוגמאות כרגע) איננה בעיקר עם דעותיו, שכמובן אינן דעותי, אלא שלתחושתי הוא לעתים קרובות חוצה קווים אדומים מסוגים שונים: חוקיים או כאלה שנקבעו על ידי הרגולטור. כמובן שהפתרון במקרה כזה איננו בהכרח ניתוק המקרופון. מכל מקום אני חייב לומר שהמקרה היחיד שכרגע זכור לי שבו שדר שילם במשרתו על דבריו, לפחות בזמן האחרון, היה של השדרנית (הדר אלמליח שמה נדמה לי) בגל"צ בגלל התבטאות שמאלנית.

      להגיב
      • אסף the kop (פורסם: 1-8-2017 בשעה 13:45)

        תמיכה בדריסת שוטר זה לא סטאטוס שמאלני אלא התנהגות בהמתית והסתה לאלימות. שהיא מופנית כלפי כוחות הביטחון, מצד מי שעובדת בתחנה של כוחות הביטחון, זה בעצם לירוק בפרצוף של הקהל שלך.
        הקיצר, הגבול הוא לא בדעות, אלא בהסתה.

        להגיב
        • צור שפי (פורסם: 1-8-2017 בשעה 15:42)

          שוב, מצטער שאין לי דוגמאות אבל אופתע אם שפטל לא חצה את הגבול הזה. אכן מסכים שהעניין איננו הדעות אלא המותר והאסור על פי החוק והרגולציה.

          להגיב
          • אסף the kop (פורסם: 1-8-2017 בשעה 16:01)

            אין מצב שיצא לו מהפה יותר ביוב מאשר לטיפוסים שתוקפים אותו. נם אותו הסוג.

            להגיב
            • צור שפי (פורסם: 1-8-2017 בשעה 16:06)

              לא נתווכח על קוטר הצינור…

            • צור שפי (פורסם: 1-8-2017 בשעה 16:12)

              אגב, ולגמרי בלי קשר, עם כל סלידתי משפטל ומדעותיו הוא עשה שירות אדיר לערכים שבהם אני מאמין כאשר הצליח להוציא את דמניוק זכאי. פעם אחת כי הוא הראה למי שהיה צריך ראיה שיש כאן מערכת משפט אמיתית ועצמאית ופעם שניה כי ככל הנראה הוא מנע ביצוע של עונש מוות שאני מתנגד לו עקרונית.
              ובחזרה להקשר – הטיעון שלו בהגנה על אזריה על אכיפה בררנית (כלומר, שהיו עוד הרבה מקרים כאלה שלא נשפטו ואזריה הופלה לרעה רק כי צולם/נתפס) הוא טיעון "שמאלני" למהדרין. למרות שהוא נדחה על ידי בית המשפט אינני בטוח שאין לו בסיס במציאות.

            • אסף the kop (פורסם: 1-8-2017 בשעה 20:17)

              לגבי אזריה יש לי רק דבר אחד להגיד. שיישב בכלא ותודה על שחיסל את החלאה.

    • גור אילני (פורסם: 1-8-2017 בשעה 17:25)

      אסף, לא השוויתי למשהו בארץ ולא רמזתי ספציפית למקרה מסוים. בגדול אני מסכים איתך ותומך בריבוי קולות בתקשורת, גם במחיר של מצבים חריגים פה ושם שבהם נציג תקשורת ממלכתית כביכול עובר את הקו ומביע דעה.

      להגיב
  8. חובבן (פורסם: 1-8-2017 בשעה 16:23)

    צור, ברור שיש לו ביסוס במציאות, הרי שרים בממשלה המליצו על דרך פעולה כזאת בדיוק. אלה מה, שהודאה של המערכת בכך תצדיק (בצדק או לא) שליחה של השרים ומפקדי הצבא להאג. הם לא מוכנים להסתכן בכך, ולכן חייבים לשמור על מראית עין.

    להגיב
    • צור שפי (פורסם: 1-8-2017 בשעה 16:51)

      חובבן, מה שאמור לקבוע עבור החיילים איך להתנהג זה פקודות הצבא ולא יציאה של פוליטיקאי כזה או אחר.

      להגיב
      • חובבן (פורסם: 1-8-2017 בשעה 20:01)

        גם בצבא יש פקודה ויש פקודה.
        לצערי אני חושש ששפטאל צודק, והסיבה העיקר למשפט היא שהמקרה צולם.

        להגיב

מה דעתך?