stars

המשחק שבו משחקים רבים מהפרשנים ואוהדי הכדורגל בשבועות האחרונים הוא מין טבלת אקסל שבה מודדים את איכות המועדונים לפי ביצועי העונה שעברה, רכש, עזיבות, האצטדיון הקבוע/הזמני, איזו עונה זו של המאמן, וכמה משחקים מחכים לקבוצה באירופה.

מבחינת הטבלה הזו, צ׳לסי מדורגת במקום לא משכנע. בעוד יונייטד וסיטי אך ורק התחזקו (לא ירדו באף אחד מהפרמטרים הנ״ל), צ׳לסי התחזקה אך גם נחלשה, מגיעה שבעה, ותצטרך לנהל יותר חזיתות.

אני נוטה להסכים עם כל ההנחות האלה. אבל מה שקצת יותר קשה להעריך זה הקונטה אפקט. כרגע גם הוא נראה שלילי עם הבכיינות וסוג של לוזריות שהוא משדר. אבל להזכירנו, גם לפני העונה הקודמת הוא בא בגישה של הנמכת ציפיות.

עוד דבר שקשה קצת להעריך – זה איכות סגל שמורכבת מחלקים קטנים. באותו אופן שבני אדם נוטים להיות גרועים בלהעריך סכום של הרבה גורמים קטנים (איך ירד מהויזה החודש 9,000 ש״ח לעזאזל, כשהקניה הכי גדולה מלבד החשבון לחברת חשמל היתה 250 ש״ח?), כך גם אנו נוטים להעניק משקל לא מאוזן לכוכבים ממותגים. אנחנו בטוחים שרכש נוצץ יביא את התואר למנצ׳סטר, למרות שבפועל הזוכות האחרונות היו יונייטד, סיטי, צ׳לסי, לסטר וצ׳לסי, רובן עשו זאת ללא רכש מאסיבי של כוכבים לפני עונת הזכיה. קוסטה ופאברגס היו רכש מאד מדוייק שהביא את אליפות 2014/15, אבל לא רכש נוצץ פר-סה.

עוד דבר שמתברר זה שקונטה הוא אסטרטג לא דגול. הוא הביא את הצבא הכחול שלו להישגים מדהימים בעונה אחת, אבל ההצלחה שלו משולה להשגיו של פיראט שלקח את הנתינים שלו למסע ביזה וכיבוש לאורך חופי האי הבריטי. הוא בחר מנקה סיפון חרוץ ומצוין, הכין את הקבוצה באימונים קשים, אסף עוד שתי דמויות מפוקפקות, אחד מהם ברנש מתולתל שמעטים האמינו בו.

אבל למרות האליפות המופלאה, קונטה מעד בלא מעט מהמכשולים שהשנה הראשונה בלונדון הציבה עבורו.

הוא שילב צעירים בהרכב, אבל כל אותם צעירים נמכרו או הושאלו הקיץ, עובדה שמחקה למעשה את הדקות הספורות שקיבלו.

הוא נפטר משחקנים ותיקים, אבל אולי יותר מדי בבת אחת, ופתאום יש מי שמתגעגע לג׳ון אובי מיקל שישב על הספסל ויהיה מוכן למלא כל מקום על המגרש בלי בעיה.

הוא נתן לשחרר את מי שרצה ללכת, אבל לפתע מאטיץ׳ נראה באדום-לבן כמו שחקן וורלד קלאס שאחראי על 2 אליפויות ב-3 עונות.

אבל המהלכים שהראו כפי הנראה את החולשות העיקריות שלו היו מול דייגו קוסטה. עוד בינואר, קונטה התפתל כשנאלץ להשיב על שאלות בקשר לדייגו. ובקיץ הוא שלח את אחד הסמסים היקרים בתולדות המועדון.

בסך הכל, הצטברו בסגל כמה דמויות די חביבות, בניגוד לפעם: דוד לואיז הוא אחד ה- אם לא ה-, קאנטה מקסים, אדן הזאר חמוד, ויקטור מוזס עבר הרבה ונשאר כדי לספר, וויליאן והקשר שלו עם אמו ז״ל, אזפי מתוק, פדרו סבבה, מרכוס אלונסו מהמם, מישי ילדותי ותמים. ומוראטה גם נראה בחור טוב.

אבל –

אוסף החן הזה לא משפר בהכרח את הכדורגל, ויש להודות שבעוד לפרקים ההתקפה והקישור עושים קסמים, צ׳לסי צפויה להמשיך להציג משחק חסר השראה במשך חלקים גדולים של העונה. אצל קונטה, אם אתה לא בטוח – תעיף את זה לכיוון האגפים, אולי יקרה משהו, ואם אתה ממש יודע למסור טוב (לואיז, פאב) נסה למצוא בכדור גבוה את החלוץ המרכזי או את פדרו שנדחף. אף אחד (אולי חוץ מהאיטלקי) לא בדיוק יודע איך, אבל זה הספיק ללא מעט נצחונות, שבעונה אחרת אולי היו נגמרים בתיקו.

טל חברי בקורס סמלים תהה פעם – איך זה שקל מאד להיות בחוסר שעות שינה, אבל אי אפשר לצבור שעות שינה? וההקבלה לעניין המאמנים היא כזו – מאמן לא יכול לצבור קרדיט לאורך זמן, אבל כל הטעויות שלו נערמות מהר מאד. יש כאלה שנראים מאד אמיצים, אבל מצליחים איכשהו לברוח רגע לפני שערימת הטעויות מתרסקת להם על הפרצוף – ועל המחדלים שלהם משלם כבר המאמן הבא.

כך, בזכות התנהלות אמיצה ובלתי מתפשרת, נשארנו ללא דה בריינה ולוקאקו, שכרגע מסתערים על האליפות שלנו, כל אחד מצד אחר של העיר מנצ׳סטר. ואם היינו רוכשים את לוקאקו בסכום מגוחך כמו שיונייטד שילמה, הטיפשות של המהלך בכללותו היתה עוד חמורה יותר. למזלנו נותרו לנו שני בלגים לא רעים משלנו.

בסך הכל נראה שהתאוששנו מסאגת לוקאקו. כל ההפסד כזה מקדם אותנו להבין את המעמד של צ׳לסי כמועדון לקראת סוף העשור השני של האלף. בפורומים של אוהדי צ׳לסי היו בטוחים שפוגבה ילבש כחול מלכותי. ואחר-כך שלוקאקו. יותר מזה – היינו בטוחים ששניהם אוהדים את צ׳לסי. פוגבה צולם משחק בפוטבול מנג׳ר עם צ׳לסי, ולוקאקו סיפר פעם שאהד את צ׳לסי בילדותו, ושיחק במגרש מוקף פרסומות של צ׳לסי בארה״ב בקיץ הנוכחי!

כמה תמימות. אבל ההתרסקויות האלה עוזרות לנו להתמקד במה שהביא אותנו לאן שאנחנו – עוד יותר מרכש נוצץ. היכולת למצוא שחקנים כמו סזאר אזפיליקווטה בשוק איכרים של אזור כפרי בספרד, לקחת את הזבל של ברצלונה ולעשות איתו משהו טוב (פדרו, פאב), ולהחזיר הביתה איש שהיינו מאוהבים בו ושעבר בדרך כמה טראומות ועולם סבר שאינו יודע להגן (דוד לואיז).

כך גם לקחנו מתחת לרדאר את קאנטה בקיץ שעבר, זכינו במרקוס אלונסו (אחד האנדררייטד של האליפות), נהננו שנים ארוכות מאיבנוביץ׳ ואמרנו יפה שלום, גידלנו את קייהיל מבלם של יורדת למנהיג של אלופת אירופה.

וזה אותי יותר מרגש מאשר war chests של 200 מיליון פאונד. ולכן גם המהלכים האחרונים שההנהלה וקונטה יעשו לקראת סגירת החלון יהיו משמעותיים – שכן הם יקבעו האם אנחנו עדיין בפאזה של דג׳ילבוג׳י (היוש, סנדרלנד) ומייקל הקטור, או שלמדנו את הלקחים.

אין בושה בלסגור את הרכש קרוב לסיום החלון. זה יכול להעיד על פאניקה, אבל רכש טוב בסוף אוגוסט דומה לסיבוב בליץ בשוק הכרמל ביום שישי בשעה חמש. יכול להיות שאתה חוזר הביתה עם תפוחים רקובים, אבל אם עמדת בלחץ ובדקת את הסחורה – יש סיכוי למציאות.

במצבים כאלה צריך להכיר את הבאסטות והסוחרים – יש את החרא שינסה לדחוף לך ברגע האחרון ליצ׳י רקוב, אבל עם קצת שכל תמיד אפשר למצוא עם מי לעשות עסקים.

אז העונה הזו בהחלט יכולה ללכת לכל כיוון, ואם המנצ׳סטריות פחות או יותר קנו כרטיסים למתחם ה-VIP למקומות 1-4, הרי שעבור השאר יש לא מעט שאלות פתוחות ואף מיקום בין 7 הראשונים לא יפתיע מדי. מהבחינה הזו קונטה, פוצ׳טינו וקלופ בונים משהו, אבל לא בטוח שזה לא מתפורר להם תוך כדי בניה.

dlgc

 

שיטפון. יומן יפן (חלק 2)
He scored on his debut