הבעיטות עפו החוצה. הטעויות היו חמורות וקשות. הקסמים לא עזרו. ההימורים נכשלו.

להפסיד ככה. באסה.

 

וזה נכתב לפני:

אנטוניו קונטה מאד התרשם מהתוצאות של נבחרת צ׳לסי אנגליה בגביע העולם עד גיל 17, כל כך עד שהוא התראיין בנושא. קונטה מאוהב באנגליה. שלא יהיו לכם ספקות (טוב, בעצם, מה אני יודע?). הוא רוצה להמשיך באנגליה ולפתח את הליגה מבחינה אבולוציונית – לאחר שגילה למנג׳רים שקיימים עוד מערכים חוץ מ-4-2-3-1 הוא נחוש להראות שהליגה האנגלית יכולה לחזור למרכז הזירה גם מבחינת תוצאות ביבשת.

גם מוריניו וגם קונטה הם אנשים פרגמטיים. מוריניו כמובן שובר שיאים בתכליתיות, אבל גם לקונטה אין במה להתבייש. זה לא מפריע לאף אחד מהם להצהיר מדי פעם על ההתקדמות שהם חוזים לשחקן צעיר כזה או אחר – רק כדי להשאיל אותם בחלון הבא. אף אחד מהם זה לא לשכת סעד. מי שרוצה סעד – שיילך לקלופ או לפוצ׳ ויעזוב אותם בשקט.

המצב הזה אולי נפלא מבחינת קצב צבירת התארים של 3 הגדולות כרגע (פפ, אני מדבר גם אליך) אבל פחות נפלא מבחינת העתיד של הצעירים שכיכבו מול ספרד בגמר וחזרו מפיגור לניצחון יפה. זה משאיר להם אפשרויות בתחתית ומרכז הטבלה, אבל בצורה שבה הליגה עובדת היום, עם הלחץ הכלכלי להישאר בליגה הבכירה – ההזדמנויות בתחתית לא רבות.

זה משאיר אותנו עם סטוק, סאותהמפטון, סוואנזי ועוד אולי 2-3. אלה שאין עליהן לחץ משום כיוון. וכך חזינו לדוגמה בטאמי אברהם מקבל את חולצת החלוץ המרכזי היחיד למרות שהוא שחקן מושאל. גם קריסטל פאלאס היתה אמורה להיות בטוחה מספיק במרכז הטבלה ולתת ללופטוס צ׳יק לשחק, אבל כרגע למרות שהוא מהטובים בקבוצה מבחינת יכולת, המעמד שלו כמושאל בסיכון כשינואר יתקרב.

ועכשיו קונטה מחוייב לקדם צעירים. כל-כך מחוייב, שאנחנו נראה את קייל סקוט במבחן גדול מאד הלילה: האם הוא יהיה על הספסל ויישאר שם – או שיחטט באף ביציע?

זה היה אמור להיגמר אחרת
נפלאות הן דרכי הנ׳גולו