תכנית המשחק כפי שתאר אותה לחניכיו היתה כזו:

״צ׳לסי על הקרשים. אנחנו יוצאים מוקדם עם האוטובוס, יורדים בפולהאם ברודווי, מסתובבים ב-SW6, לוחצים את הקופאים בהארודס. פיל, אני אסביר לך מה זה הארודס.״

״באמת רציתי לשאול את זה, מנג׳ר.״

״אוקיי, פיל. עכשיו תקשיב. שמים 0:1, ואם לא, לא נורא, אנחנו מרדימים את המשחק. רומלו, תתעורר! להרדים, לא להרדם. ואז אללה, ג׳יזוס והשם כבר יודעים לאן זה יילך.״

״לא הבנתי, קואץ׳.״

״לא נורא. זה לא כזה מעניין, פיל. ואז אני מעלה מכל מקרה את פלאיני. או כדי להשוות, או כדי לנעול את המשחק.״

*

האמת שצ׳לסי שיחקה היום בסדר גמור. ומוריניו הפסיד את המשחק כי לא המשיך לתקוף אחרי הדקה ה-15.

האס היה בקאיוקו, שבמקום להתיש אותו בהגנה על ההגנה, קונטה נתן לו להיות בתפקיד רמירז עם שרירים ולאפשר לו להגיע ממש קדימה. זה עבד לא רע בכלל ואם כחול השיער היה קצת יותר מרוכז הוא היה גומר את המשחק מוקדם יחסית.

הסיכון עם לואיז השתלם, כריסטיאנסן לא שם העונה כמעט אף רגל במקום לא נכון והוא נראה כמו הסולידיות שאנחנו נבנה עליה לשנים. זה טוב כי היו הרבה שאלות לגבי ההזדמנויות שיקבל העונה עם 3 בלמים מוכחים לפניו בסדר ובנוסף רודיגר.

אני רוצה לקוות שקונטה דווקא יילך על המערך הזה באופן יותר קונסיסטנטי מעכשיו. נכון שזה לא עבד מול רומא ב-3:3 אבל עם קאנטה על המגרש הכל יותר קל. אבל על קאנטה עוד מעט.

מוראטה והזאר בחוד נתנו בדיוק מה שהיו אמורים – מול הגנה מעובה הם שמרו על אחוז סביר מהכדורים, סחטו אחוז סביר מהעבירות אם כי לא הבריקו ממש והיו יכולים שניהם לכבוש עוד.

מה שמוזר – העונה לצ׳לסי יש יותר מצבים קורצים ופחות שערים, בעונה שעברה אחוז הקונברשן שלנו היה גבוה מאד. אחד הגורמים למצבים הקורצים הללו הוא ססק פברגאס שמשחק הרבה הרבה יותר דקות, ובאמת היום הוא היה מצוין.

אבל כאמור, מעל הכל נסוכה דמותו המתוקה והחמדמדה של נ׳גולו קאנטה. היום ברור יותר מתמיד שהוא הביא בעצם את האליפות, או יותר נכון הוא על הדשא וקונטה על הקווים, ובלעדיהם אנחנו קבוצה בינונית.

—–

וזה נכתב לפני:

מה שבאמת מטופש במועדון הכדורגל צ׳לסי, זה שהצורה בה מצב הרוח נע באופן קיצוני בין זחיחות לבין אווירת משבר עמוק. למעשה, התנועה הזו מוכתבת כבר מלמעלה, כשהמרחק בין מאמן מכהן למאמן לשעבר הוא כמה תוצאות גרועות. אפשר להתלונן שהמדיה מנפחת את המשבר, אבל התקשורת מריחה דם, אז היא תוקפת. מופרכות השמועות ככל שיהיה, המרחק בינן לבין אמת מוחלטת הוא שפיץ של נעל.

פעם קראתי על וטרינרית שעבדה באיזו סיטואציה עם טיגריסים. היה לה טיגריס שהיא חיבבה מאד והוא חיבב אותה בחזרה. עד שיום אחד התחיל להיות תוקפני, וכמעט אכל לה את הראש. בערב, היא התקשרה לאיזה מומחה, כדי להתייעץ. הוא נאנח ושאל שאלות כדי לשלול אפשרויות שונות, ואז העיר משהו על כאב שיניים. ״כאב שיניים, באמת יש לי כאב שיניים,״ הוטרינרית אמרה. המומחה הציע שתלך לרופא שיניים ורק אחר-כך תחזור לעבוד עם הטיגריס. לפי ההשערה, הטיגריס הריח את הדלקת וכחיה טורפת – עבורו זהו סימן חולשה.

אז לפי הסיפור הזה ניתן אולי להסיק שגם רומן אברמוביץ׳ הוא טיגריס. גם אם הוא מאד רוצה, הוא לא מסוגל להריח את הדלקת מבלי להתנפל ולקרוע את האיש שסביבה לגזרים. אצלו בארגון אין דבר כזה ״יבריא״. אולי ככה הוא השתלט על משאבי הטבע של ברה״מ לשעבר.

*

כל התחזיות לקושי של צ׳לסי להתמודד בארבע חזיתות, מהן שתיים גדולות ומעייפות – התגשמו. אלא שזה לא קרה בדיוק באופן שבו חזינו את הקושי. בפועל היו פה כמה שלבים שסיבכו את העניינים:

  1. ריצה לאליפות ללא אירופה ועם סגל צר
  2. קיץ שבו במקום לצבור שחקנים ולהגדיל את הסגל – מצבת השחקנים הבכירים נותרה דומה: חלוץ חדש מהניילון וחלוץ מחליף שאינו מתאים להוביל את הקו אלא רק כאימפקט סאב. קשר אחורי עזב ליריבה מרה, קשר אחורי הגיע מהטרנד החם של 2017. אין שחקן כנף שמאלי לתת לאלונסו מנוחה. בלמים מצויינים אבל ללא היררכיה ברורה ביניהם. טרי עזב לצ׳מפיונשיפ. קייהיל לכאורה הקפטן אבל בנסיגה ביכולת
  3. פציעות משמעותיות בתחילת העונה. הבעיה היא שכרגע חלק מהחוזרים מפציעה משחקים עם חשש לפציעה חוזרת (הזאר) או שטרם חזרו. הפציעות האלה גרמו לרוטציה כפויה
    • הזאר – הוכיח שבלעדיו אין התקפה
    • מוראטה – הוכיח שמישי לא יכול להחזיק את הקו הקדמי
    • קאנטה – הוכיח שכל השאר זה דיבורים – הוא היחיד שתכל׳ס עושה משהו
    • מוזס – הוכיח שבלעדיו השיטה של ה-3-4-3 לא עובדת
    • דרינקווטר נפצע בטרם הספיק לתת את העומק שהיא אמור לתת
  4. חוסר יצירתיות של קונטה בקביעת ה-11. שגיאה דומה לזו של ז׳וזה בעונה האיומה ההיא. ההנחה שאפשר לרוץ על אותו הרכב, היריבות לא יעשו את ההתאמות, ושחקני הספסל ישארו מאושרים ובכושר מצוין ממשחקים בליגת ה-u23. שחקנים שהצטיינו כאימפקט סאבס בעונת האליפות (פאברגאס, מישי) הם כשלון כשחקני הרכב.
  5. העייפות ואי ההתאמה של שחקנים לתפקיד הכפוי שלהם גורמות לאובדן השליטה על הדשא. גם בעונה שעברה נתנו לשחק נגדנו, אבל בפועל נעלנו את הדרך לשער בצורה אפקטיבית שאיפשרה גם לצאת קדימה ולכבוש בצרורות. העונה, היריבות די מתעללות בנו במרכז השדה, באגפים ואפילו בתוך הרחבה. צ׳לסי לא מצליחה להניע כדור מאזור השער, לא מצליחה לחבר שתי מסירות, מעיפה כדורים קדימה.
  6. קונטה הראה יצירתיות בניהול משחק, אבל גם הוא הודה שאלה הימורים שלפעמים מצליחים ועם זאת לעיתים קרובות נוחלים כשלון. עוד אספקט שמזכיר את עונת 2014/15 – גם אז מוריניו שינה מערכים באופן היסטרי.
  7. כל הגורמים אלה יצרו מצב שבו שום תוצאה לא תפתיע אותי בשום משחק. שער נקי כן יפתיע קצת האמת.

*

עכשיו לקצת כדורגל. קאנטה יחזור, דרינקווטר כנראה יצטרף בקישור מעובה עם בקאיוקו או בלעדיו. אל תצפו להרבה החלטות פזיזות או הרפתקניות מצד קונטה. יש לו את דויד לואיז עם המעלות האלה גם ככה. למוראטה תהיה הזדמנות להוכיח שהוא בסך-הכל לא הכי שמח בכלוב הזהב שלו במערב לונדון אבל שעדיין לא שכח לשאוג. אם לא שאגה אחרי גול אז אולי לפחות אחרי ששחקן יריב מכניס לו איזה דרדל׳ה. אם ישנה דרך שבה צ׳לסי יכולה לתפוס את יונייטד פחות מוכנה זה בעשרת ההגבהות האלה שהיא לא מפסיקה איתן. להערכתי אם נצליח לשים גול זה יהיה מהרמה של זאפקוסטה או פדרו מצד ימין. לא מאמין שיונייטד יפלו לכדורים הארוכים מעל ההגנה, בטח אחרי הגול ההוא של פדרו בדקה הראשונה לפני שנה.

*

המשחק הזה חשוב למוריניו. אני מעריך שהוא רוצה להשפיל בחזרה את קונטה אחרי ה-0:4 ההוא והחגיגות מול הקהל, ואם תהיה לו הזדמנות לעשות את זה – הוא ילחץ על הדוושה ולא ירפה.

התבוסה ברומא
משחקים שפעם היו נגמרים ב-1:0