בתחילת העונה היו את ה-0:4אים של יונייטד, ואז התחילו הששיות של סיטי, טוטנהאם גם נכנסה לזה ובתווך צ׳לסי הביסה את סטוק 0:4 והיום עוד 0:4 בחוץ מול קבוצה קשה.

קרה משהו. רוב המשחקים שאני מדבר עליהם בהכללה שלמעלה, מלבד אולי אלה של סיטי, הוכרעו על ידי משחק חצי מבוקר, לא התקפי מדי, הכולל יעילות ושבירה של היריב שהביאה לבסוף לתוצאה קצת מטעה.

אז מה קרה?

נכון, הטופ 6 התרחק מהליגה. אבל בעונה הקודמת צ׳לסי זכתה בלי התוצאות האלה, עם מאבקים מאד צמודים במשחקים הקשוחים מול מרכז טבלה בחוץ. לכאורה ניתן להגיד שמירוץ החימוש הוביל את הבכירות למצב שבו הן פשוט נאלצות להיות חזקות מאד.

אבל התחושה שלי היא שיש בזה גם גורם טקטי. אולי המעבר של הטופ מ-4-2-3-1 לשלושה בלמים.

קונטה מאמין שכדי לנצח לאורך זמן הוא צריך יותר גולים. אבל יותר גולים לא מגיעים דווקא עם יותר קשרים התקפיים – לתפיסה הזו הגענו ב-2012 תחת וילאש בואש ולקח כמה עונות להבין שזה לא ממש עובד. זו שיטה שגורמת לקבוצות מצוינות להיראות כמו אוסף של עכברים מורעלים שמתרוצצים בפאניקה כי להשיג גול.

מה שיותר יעיל זה –

  1. עוד כאוס סביב הרחבה וברחבה של היריב. בשביל עוד כאוס צריך יותר שחקנים שמצטרפים (אין כבר דבר כזה ש-4 התוקפים עושים לבד את ההתקפה והשאר מסתכלים מאחור כמו אצל מוריניו)
  2. משחק אגפים דינאמי והרבה יותר הגבהות (כן, כן)
  3. המרכז נשאר יותר חשוף כדי למשוך את היריב פנימה. זו בעצם הדרך הטובה ביותר להימנע ממשחק שבו מניעים כדור לרוחב כדי לפרוץ בונקרים של 10 מאחורי הכדור.
  4. כך ההתקפה מצד אחד לא צריכה להגיע לאיכות ורמות הדיוק של פפ, אבל היא גם לא נשענת על גאונות של אינדיווידואלים, אלא על ניצול מצבים טובים ויוזמה בתוך כאוס מבוקר. דוגמה לשחקן שפורח בסיטואציות כאלה זה אלונסו.

במקביל, היריבות העיקשות ממרכז הטבלה עברו איזה תהליך של ריקבון. לא בהכרח בסגל, אלא ריקבון מחשבתי שכנראה נגזר מתוך המציאות המרירה והפושרת במרכז הטבלה. כשלא זזים לשום מקום במשך כמה עונות נוצרת דלקת. כשמסתכלים על זה מהזווית הזו אפשר להבין דווקא למה חלק מבעלי המועדונים מעיף מאמנים שנתפסים כמצליחים (מצארי, פואל, ביליץ׳ ועכשיו אולי גם פוליס) – הם לא רוצים סטגנציה שתוביל לכך שיתעוררו יום אחד בצ׳מפיונשיפ.

ועוד דבר: הזה מוביל בין היתר למצב ש-3 מושאלים של צ׳לסי משחקים בתפקידים מרכזיים בליגה: זומה במרכז ההגנה בסטוק, לופטוס צ׳יק במרכז הקישור של פאלאס וטאמי אברהם במרכז ההתקפה של סוואנזי. מהזווית של צ׳לסי זה נהדר, אבל מבחינה אסטרטגית זה כשלון של המועדונים האלה. אין שום סיבה טובה לאייש עמדות כל-כך חשובות במושאלים שבעונה הבאה לא יהיו בקבוצה.

נפלאות הן דרכי הנ׳גולו
התיקו המתורבת באנפילד