אחי הסקאוזר אמר לי לפני המשחק שהתוצאה להרגשתו תהיה נצחון משכנע לאחד הצדדים. אני דווקא דמיינתי איזה 3:2 לאחד הצדדים. בכל אופן, מה שרבים צפו הוא משחק יחסית רב שערים ולא מבוקר.

אבל לא קלופ ולא קונטה רצו דבר כזה. קונטה חווה נחיתה לא נעימה של המטוס בחזרה מאזרבייג׳אן, הוא אמר שזה לא ביג דיל אבל אני משער שבלבו מלמל שהטייס צריך to pay great attention וגם שדרושה עוד הרבה work work work.

והמשחק היה זהיר. קרב של נחישות אבל מאד הוגן, ללא כרטיסים צהובים כלל וללא מחלוקות גדולות. ללא phantom goals גם. למרות שלא ברור לגמרי איך הזה של וויליאן נכנס.

קלופ לא רצה עוד איבוד יתרון מ-0:3, לכן העדיף להכניס את ווינאלדום ולאבד את היתרון כבר מ-0:1. קונטה לא רצה לחלק עוד מתנות מההגנה, ולמרות זאת בסופו של דבר חילק אותן מהקישור. וזה אולי הסיפור של שני המועדונים האלה העונה – הם מצליחים לעשות את מה שהם מתכננים – את plan A שלהם – אבל כל השאר מסביב קצת falling apart.

אני אומר קצת, כי גם צ׳לסי וגם ליברפול נותנות עונה סבירה ביותר. התכנית הראשית של קונטה עובדת, מוראטה כובש, יש זרימה טובה בין שחקני הקישור וההתקפה וגם יציאה מהירה להתקפה. אבל מסביב לשלד הזה יש פציעות, שמועות, כרטיסים אדומים לא מחוייבים, נפילות (כמה משחקני צ׳לסי הם divers אם להיות כן), היררכיה לא ברורה מעבר ל-11. ובמקביל בליברפול התכנית ההתקפית הראשית גם עובדת נהדר, אבל הרבה פרטים קטנים לא. והפרטים הקטנים, תשאלו את פפ, הם מה שמביא תארים גדולים.

וכרגע צ׳לסי וליברפול לא בדיוק יודעות לאן הן הולכות העונה, וזה אולי מתכון לפחות מתח בצמרת אבל הרבה רגעי כדורגל מרגשים.

 

משחקים שפעם היו נגמרים ב-1:0
בשבחי החלוץ השני ועוד מסקנות