10 נקודות לסיכום חצי העונה

כמעט כריסמס

1. כנראה שהקודם היה צריך לעזוב את מועדון חייו ולעבור לוילה, אבל אחרי כמעט עשרים שנה בלי שחקן בית בהרכב, יש לנו העונה סוף סוף אחד. אנדראס כריסטנסן עדיין לא עשה טעות כבר עשה כמה טעויות אבל גורם לדויד לואיז לא לרצות לחזור מהפציעה שלו. כריסטנסן הגיע למועדון בגיל 15, ובניגוד לקורטואה נניח, הוא לגמרי תוצר של מחלקת הנוער.

2. קונטה הצליח להשלים בהצלחה את המיגרציה ל-3-5-2. המערך הזה, שדובר עליו רבות לפני בואו של האיטלקי, הוא אמנם לא מבריק ומדליק כמו שהוא נראה על הנייר, אבל הוא כרגע יעיל בלא מעט סוגי משחקים. החוזקות שלו: 3 בלמים מצויינים מתוך מבחר רחב. פברגאס יכול לשחק בתור קשר מבלי לסכן את ההגנה. הזארד בועט יותר לשער. למוראטה יש עם מי לשחק בחוד. החולשות: לא כובשים הרבה שערים. בקאיוקו, קאנטה ופאב עדיין לא יוצרים דומיננטיות מול קבוצות עלית, בקושי מול קבוצות מרכז טבלה. פדרו וויליאן לא מקבלים הרבה דקות, שלא לדבר על צ׳רלי מסונדה וכו. חלקים גדולים של המשחק עדיין מכוערים להפליא.

3. מייקל אמנלו עזב והשאיר אחריו חור. אני חושב שאם יש דרך אחת לתאר את פילוסופיית ההחתמות של אמנלו – הרי שהיא מורכבת קודם כל מאיתור אינדיבידואלים עם ראסטות ו/או רעמת שיער. דוד לואיז, וויליאן, אקה, לוקאקו, רמי ולצערי ניתן לשער שאית׳ן אמפאדו שנתן משחק לפנתיאון אמש יהיה האחרון בסדרה הנפלאה הזו.

4. אמנם מוריניו הצהיר בקדנציה השניה שהוא ״לא עושה תיקואים״, אבל קונטה הוא הראשון שבאמת הנהיג בצ׳לסי מדיניות אדמה חרוכה שבה פשוט אין משחקים שמסתיימים בשוויון. כתבתי כאן בעבר על הכאוס המתוכנן שקונטה יוצר על המגרש, אחת התוצאות שלו היא הרבה גולים ספק אקראיים לשני הכיוונים בתחילת המחציות ולקראת סיומן. אין מה להגיד, גם אם כלפי חוץ לאוהדים נייטרליים המשחק שלנו נראה חסר השארה, עבורנו המסע עם קונטה הוא בהחלט מרתק.

5. עוד נושא שכתבתי עליו אבל שווה לציין אותו בסיום סמסטר הוא הנטייה הנפסדת של שחקני צ׳לסי ליפול, לעוף, לצרוח מכאבים, לצלול, לעשות סימולציות של נפילות ברחבה, להעדיף עבירה על להמשיך אל השער, להתגלגל ולאחוז בקרסול כאילו חדר לתוכו קליע, ליפול על הכדור ולתפוס אותו ביד, לעצור ולהסתכל על השופט בציפייה לעבירה עוד לפני השריקה (כן וויליאן, אני מדבר אליך), בקיצור – להיות מניאקים אבל לא בקטע קשוח. וזה בניגוד לעבר המפואר של שחקנים מניאקים אבל כן בקטע קשוח (טרי, איבנוביץ׳, דייגו קוסטה וכמובן דרוגבה).

6. אם יש שחקן אחד שמסמל את צ׳לסי של קונטה זהו לא אחר מאשר מרכוס אלונסו. קל לסמן את אזפיליקווטה או את הזאר, אבל אלה שחקנים שיצליחו תחת כל מאמן נורמלי. אלונסו הוא שחקן שמקבל לא רק יותר דקות כמעט מכל אחד אחר, אלא גם תפקיד יותר חשוב, עם ריצה מטורפת מהגנה להתקפה, ממש מקו השער ועד קו השער הנגדי, אחד על אחד מול שחקני כנף, הוא זה שאמור לקבל את הכדורים הארוכים של קורטואה לאגף, להוציא את הבלמים מתקיעות מול לחץ של היריבה, לחתוך למרכז, לעלות לכדורי גובה, להיות כתובת לכדורים אלכסוניים, להסתדר עם הזאר באותו אגף התקפי ולחכות לכדורים החכמים שלו שאולי יגיעו ואולי לא, להיות האיש הנוסף בהתקפה ולתקוף את הקורה הנגדית. ויקטור מוזס למשל, עושה רק חלק מהדברים האלה ולמרות שהוא עושה אותם ביעילות הם מתבצעים באופן חסר חן ומאוד literal. אה כן, וכמעט שכחתי שאלונסו גם משחיל פנימה כדורים חופשיים נפלאים.

7. רק לפני 3 וחצי עונות, היו לנו 6 קשרים התקפיים ברמה עולמית: הזאר, אוסקר, מאטה, שורלה, דה בריינה וויליאן. מתוכם נשארו רק הזאר (נכס בלתי מעורער) ו-וויליאן. פדרו הצטרף. בשלב זה נראה שהתקופה של וויליאן ופדרו גם הולכת ונגמרת, ונשאלת השאלה מי הקשרים ההתקפיים שיתמכו בהזאר (אם יישאר) ומוראטה בהמשך.

8. נ׳גולו קאנטה הוא השחקן הכי חשוב שלנו מאז למפארד. כשהוא משחק פתאום כל החבר׳ה סביבו נהיים יותר טובים. אפילו בקאיוקו. כשהוא לא משחק (ראו המשחק אמש או הפציעה לפני חודשיים) אנחנו די זוועה.

9. כרגע האתגרים העיקריים לקראת החלק השני של העונה הם: להימנע ממאבקים מטופשים סטייל קונטה-דייגו קוסטה וקונטה-דויד לואיז. למצוא מנהל ספורטיבי. לעבור את ברצלונה במפגש הכפול. להחתים את הזאר וקורטואה. להמשיך לשלב צעירים ולהתברג בטופ פור. את השאר ננסה להשלים כבר אחרי המונדיאל.

10. ז׳וזה מוריניו. שכחנו ממנו. מים מתחת לגשר. מאמן מיושן. החיים נראים שמחים יותר בלעדיו. וראינו שאפשר גם לקחת תארים. האובססיה בקשר אליו היא נחלת העבר. בקיצור, המשכנו הלאה… כל כך המשכנו הלאה שהוא עדיין חותם את הרשימה הזו.

 

כיתת האמן של דיוויד מויס
הנצחון על חמד וכיאל

תגובות

  • ישרון

    אתה כותב מעולה אחלה פוסט ונקודה 10 פרייסלס ;)

    הגב
  • ניינר/ווריור

    אוסקר, שורלה ומאטה הם בלופים ברמה עולמית. לא יכול להיות שהם חסרים לך. מה שכן, על דה בריינה אתם צריכים להתאבל כל יום

    הגב
    • איאן ראש

      צודק, ודה בריינה בתקופתם עדיין לא היה ברמה של היום (או שמוריניו לא נתן לו להראות זאת).

      הגב
      • Matipool

        יאפ לשניכם עם הערת שוליים לגבי מאטה שבכל זאת הייתה לו תקופה טובה מאד שהיה ברמה גבוהה אבל בטח לא ברמה עולמית.

        הגב
        • אביאל

          מאטה חתום עם דרוגבה ולאמפרד על ליגת האלופות של צ׳לסי.

          הגב
    • גור אילני

      אין לי בעיה שתגדיר אותם כבלופים, אבל כולם (למעט אולי מאטה) נחשבו ברמה עולמית בשעתם.

      הגב
  • איאן ראש

    בקשר לסעיף 9, אני רואה שהמכנה המשותף הוא קונטה. איך אתה ממליץ לטפל בנושא?

    הגב
    • גור אילני

      קונטה הוא המכנה המשותף של הריבים המיותרים (תת סעיף ראשון). אני מקווה שהוא למד מהם משהו.
      אבל ההשערה שלי היא שדווקא האופי החזק של קונטה והכבוד שרוכשים לו (דמות אב) גורמים לכך ששחקנים לוקחים יותר קשה את הביקורת שלו מאשר נניח ביקורת של פוצ׳טינו.

      הגב
  • כחול

    אחלה סיכום, כל מילה.
    1. למרות שכבר יצא לנו לצקצק על יכולות ההבקעה שלו, מדובר ממש בנס פח השמן. מי היה מאמין שנראה דבר כזה, שחקן נוער שנכנס seamlessly למרכז ההגנה, מחלץ כדורים מעולה, קור רוח של דניאל לוי במו"מ, ושליטה בכדור ברמה שאחרי הצמד מול בארסה יעופו הרבה שמועות באוויר.
    2. משהו ששכחת לציין בקשר למערך זה שהוא מעניק לנו שליטה במרכז (לא שיוצא מזה משהו בד"כ אבל לפחות לא שוטפים אותנו), וגמישות. למה גמישות? כי פתאום כל שחקן שלנו יכול להופיע ברחבת היריב במצב כיבוש. עד כה הניסיונות של באקא/דני/קאנטה ברחבות היריב היה דיי משעשע, אבל זה ללא ספק מפתיע, גם אותי. אבל המערך הזה בעיקר ממקסם את הזארד ומוראטה.
    7. זו שאלה אחת, אבל אני לא חושב שנקבל עליה תשובה בקרוב. עם התרומה של פדרו העונה יכולנו בכיף להשקיע את זמן המשחק שלו בקידום צעירים (ובאמת מסכן מסונדה, הלוואי שישחק במקום פדרו/וויליאן יותר). וויליאן הוא חידה בעיני - שחקן סופר-מוכשר אבל לא יציב בשיט. לא חושב שהשיטה הנוכחית או ה3-4-3 משחקות לטובתו. השאלה מה יהיה אם הזארד (טפו טפו טפו) יפצע. וויליאן יכול דווקא לפרוח בתפקיד הזה אבל כרגע הוא לא בא לידי ביטוי בסגל.

    שאלה אחרת היא מי יגיע להיות המחליף של אלונסו. אני לא פוסל את קנדי על הסף, אבל קונטה כנראה כן. מקווה להחתמה מפתיעה של אירופאי סטייל אזפי/זאפה/אלונסו.
    שאלת הרכש תשפיע מאד על הזמן של קונטה, הזארד וקורטואה במועדון. אם נהיה כנים, הם לא בצ'לסי בגלל שהם גדלו אוהדים כחולים (בניגוד לבאקאיוקו, באופן מפתיע) הם פה בגלל שהם רוצים לזכות בתארים. השנה מדיניות הרכש לא הייתה מספיק טובה. אם המודעון רוצה לשמור את אנשי המפתח שלו הוא חייב להראות מומנטום גם בחלון, כי לכל החברה האלה אופציות לוקרטיביות אחרות אם ירצו.

    הגב
    • גור אילני

      אני גם מתחיל לחשוב לאחרונה שוויליאן יכול להיות חלוץ שני לא רע בכלל

      הגב
    • אביאל

      אני חושב שאסור לוותר על וויליאן, יש לו יכולות גבוהות, במיוחד בכל הקשור לפיזיות, במיוחד הריצות האלה אחרי שחקנים או שהוא מוצא את החורים ורץ קדימה. גם פדרו עושה את שלו סך הכל, הוא טוב בלשים גול מכלום שזו תכונה סופר חשובה בקבוצת צמרת, סף הכל אני חושב שיש רוטציה בריאה.

      בקשר להעברות, יש שמועות רציניות על מחראז בחלון, יכול להיות מעניין במיוחד עם נשארים ב3-5-2

      הגב
  • שאול

    כל יום אני נושא תפילה שנחתים את סאנצ׳ז בינואר. לצערי, אני לא שומע על זה הרבה דיבורים בינתיים. זה כל כך ישדרג אותנו וזה במחיר מציאה. אפשר לפתות אותו בהזדמנות שנוצרה גם ביחס לסיטי.

    זאת בדיוק העמדה שחסרה לנו בשביל לאתגר את הטופ האמיתי באירופה. רק לחשוב על הזארד, מוראטה וסאנצ׳ז ביחד.

    בכל אופן, כתיבה מעולה כרגיל גור. אני כל כך שמח בשביל כריס. נותן עונה לא פחות מדהימה עד עכשיו.

    הייתי מבקש מקונטה גם לתת פחות קרדיט לקייהיל כי רודיגר משמעותית עדיף עליו כרגע. משום מה כולם רואים את זה חוץ מקונטה (מניח שהוא רואה פשוט נותן לו הנחות בגלל הדרכון והיותו קפטן).

    נקודה אחרונה - לדעתי מוזס לא מקבל מספיק קרדיט. החסרון שלו גם הורגש לא מעט למרות שהצלחנו לנצח. הוא מאוד מהיר ובעיקר טכני - מה שאלונסו פחות טוב. האמת שגם הגנתית הוא יותר טוב מאלונסו שלפעמים עוברים אותו בקלות. עם כל הפרגון לאלונסו עד עכשיו ולגולים הנהדרים שלו אני חושב שזו עמדה שגם אפשר להשתדרג בה.

    נ.ב לא יודע איך לסווג את בקאיוקו. יש לו משחקים מעולים ונפילות קשות. מקווה שיתחיל להתבסס

    הגב
  • no propaganda

    לדעתי המרחק לכם מהסיטי העיקר נובע מחסרונו של דייגו קוסטה. מוראטה מצויין אבל הוא לא שחקן של להבקיע משום מקום

    הגב
    • גור אילני

      להערכתי שניהם די דומים - מביאים די הרבה נקודות. מוראטה באמת זורם יותר נכון עם המאמץ הקבוצתי הטקטי, בעוד דייגו היה עם הרעיונות שלו לגבי מה צריך לקרות ולאן לנוע. במשחקים גדולים דייגו היה הרבה פעמים חלש ונטה לפרובוקציות ומאבקים מיותרים.

      הגב
    • אמיתי

      וואלה לא מסכים..ולא בפעם הראשונה..(-:
      צלסי כמו שגור היטיב לתאר משחקת הרבה פחות מאורגן (כאוס) ומגיעה להרבה פחות שליטה בכדור (ובמשחק) ופחות מצבים.
      מוראטה דווקא מצליח לא רע בהתחשב שהוא די בודד למעלה וצריך לנצל חצאי הזדמנויות.
      שיטי מאורגנת ויעילה בהרבה (העונה) ובוודאי מאפשרת לחלוציה הרבה יותר הזדמנויות וליריבות הרבה פחות מצבים.
      כרגע היא רמה מעל צלסי של שנה שעברה בקלות וצלסי פחות יציבה מעונת האליפות (כולל בהגנה).

      הגב
    • כחול

      המרחק מהסיטי נובע מחסרונו של אחד, דה ברויינה.
      כוס אמא של מורניו. חשבו שהשחקנים עשו לו סבוטאג׳, אבל אם מישהו עשה סבוטאג׳ למשהו - זה הוא למועדון.

      הגב
      • יואב

        המרחק של סיטי מצלסי (וכל השאר) הוא לצערי... פפ.
        שום קניה נקודתית לא תשנה את זה. לכן זה מעציב.

        הגב
  • פראליה

    1. מדהים שאחד הבלמים הכי טובים בעולם הולך עזוב אחרי קדנציה שניה טובה, המועדון מתעקש לעשות פעמיים אותה טעות אחרי שקנה אותו פעמיים בהרבה כסף.
    2. הזאר הולך לעזוב וזה הולך לשנות את המערך כי הוא האקס פקטור במערך הזה, סוג של שחקן חפשי.
    3. אמנאלו משאיר חור - סיכום הקריירה שלו.
    4. הייתי מת שישאר כמה שהוא רוצה, מאמן בלי תחליף.
    5. ככה מתכוננים למפגש על המניאקים הכי גדולים בעולם, לא?
    6. כל מילה.
    7. וזה שאין חלוץ ברמה ליד מוראטה שמשחק לראשונה כחלוץ מוביל? כל החלק הקדמי יראה אחר לגמרי תוך שנתיים.
    8. מאז מקאללה.
    9. לסיים מקום שני בעונה כזו, הישג עצום, בפעם הראשונה אחרי הרבה זמן יש 5 קבוצות ברמה דומה.
    10. אתה לא באמת מאמין בזה.

    הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *