בסך-הכל משחק רגיל של צ׳לסי העונה, קבוצתיות טובה, מעט יצירתיות, לא הרבה מחץ, מעט מדי שחקנים שיודעים לשים את הכדור ברשת.

אחד מאלה שכן יודעים הוא אלבארו מוראטה, אני לא חושב שהיה בצ׳לסי שחקן עם משחק ראש כזה – מבחינת היכולת שלו להכין את הגוף ולהיות שם כשההגבהה סוף סוף מגיעה. ברגעים רבים הוא מחפש את עצמו על המגרש, אבל כשהכדור של אזפי משייט במהירות של 89 קמ״ש ובטמפרטורה של 19 מעלות – מוראטה הוא פתאום כריסטיאנו רונאלדו.

השני שיודע לשים כדורים ברשת ולא סתם להסתובב במגרש ולמסור אחורה הוא אלונסו, הוא היה מעורב בכמה מצבים מאד קרובים לשער כולל עוד בעיטה חופשית מאד יפה, ובסוף גם כבש אבל דווקא עם נגיחה מקרן בקורה הקרובה.

הזאר היה קרוב לשער אבל לכל מי שאי פעם קרא לו מסי הבלגי, יש עוד הרבה עבודה וכפי הנראה זה כבר לא יקרה. שלא תבינו אותי לא נכון, אני מת על עדן, ומקווה שיישאר כמה שיותר, אבל אין לו את הכח להפוך לבד משחקים.

כיאל היה סביר פלוס במחצית הראשונה, חמד לא קיבל הזדמנויות, וכשנוקארט היה על המגרש כדי לתת איזה כדור לראש, חמד כבר היה על הספסל.

כשהתוצאות מאולד טראפורד מגיעות – הבוקסינג דיי הזה הפך באמת מתוק, ורק חבל שליונייטד יש שחקנים מחוייבים כמו לינגארד, כי עם שכירי החרב העצלים אין לי ממש בעיה ומצדי שיגיעו גם ב-500 מיליון לחתיכה.

המשך שבוע נעים.

10 נקודות לסיכום חצי העונה
למה זידאן צחק