(איור: לודזיק דרך אינסטגרם)

צ׳לסי משחקת היום, אבל יצא לי לעקוב אחרי כמה משחקים בסיבוב הנוכחי של הגביע האנגלי. אין ספק, המאה ה-21 ועידן הכסף הגדול לא עשו לו טוב. אם פעם גמר הגביע היה רגע שבו העולם עוצר את נשימתו כדי לראות כדורגל ממש טוב בשידור חי, היום זה המפעל השלישי בחשיבותו והידרדר עד כדי כך שניתן כבר לבלבל בינו לבין גביע הליגה, בתוך סבך המשחקים של העונה הארוכה. הגביע הוא אמנם הבעיטה האחרונה בעונה, אבל גביע הליגה הוא התואר הראשון שמחולק בה, כך שיש קיזוז מסוים.

מה שבאמת ריגש אותי הפעם, וזה כן תופעה שמתגברת – זו האפשרות לראות מגרשים קטנים, עם אנשים רגילים בקהל, על הספסל ואפילו על הדשא, שהוא לפעמים דשא (גם על מגרש שהוסב מראגבי), ולפעמים בעיקר בוץ.

אולי זה החורף הקשה שעובר על אנגליה, אבל המגרש של יאווויל נראה בשישי בערב כמו מדמנה של חזירים, התאורה היתה ברובה מול המצלמות כך שראינו צלליות של שחקנים רצים בבוץ וסופגים קצת אווירה וגם כניסות קשוחות על הדרך. אתמול ניופורט הציגה את המגרש עם הסימנים הוולשים המוזרים שהוזכרו מעל, אולי כדי לסמן לריאן גיגס שצפה מהקהל איפה נמצאים השחקנים שכדאי לו להזמין לנבחרת. ליברפול אמנם שיחקה מול יריבה מהפרמייר ליג, אבל המשחק שהציגה התאים גם לליגות נמוכות הרבה יותר.

ככל שקבוצות הפרמייר ליג יזלזלו יותר במפעל – הטופ 6 כי הן מתעניינות בטופ 4, וקבוצות התחתית כי הן עסוקות בלא לרדת – כך נראה יותר ויותר הפתעות, מועדוני נון-ליג, תלבושות לא מוכרות, שוערי משנה שאוכלים פאי במחצית ושמיים בצבע ורוד.

ועוד מעט צ׳לסי – מול ניוקאסל, הקבוצה שלימדה פעם, ב-2005, את ז׳וזה מוריניו למה לא כדאי לו להיות נפוליאון. גם זה היה בגביע, משחק חוץ, סנט ג׳יימס מושלג. מוריניו הושיב את הכוכבים על הספסל והכניס אותם (למפארד, גודיונסן ודמיאן דאף אם אינני טועה) בפיגור 1:0 במחצית משער של קלוייברט (כן, כן, זה היה בתקופה שניוקאסל היו רוכשים רק חלוצים יקרים בזמן שמאחורי הקו שלהם הכל היה רקוב עד היסוד). שתי דקות אחר-כך התחיל הבלאגן. פציעה קשה לווין ברידג׳ שממנה הוא למעשה לא התאושש יותר, ומאוחר יותר הרחקה לקונדצ׳יני. צ׳לסי נותרה ב-9 שחקנים עד לסיום ונמנעה ממנה אפשרות לדאבל בעונה שבה היו לה את כל הכלים לזכות בו.

נתראה אחרי כדי לסכם הכל.

 

משבר ראשון
צ׳לסי - בארסה, יומן הדחה