למרות התוצאה, המשחק אמש לא היה שונה בשום פרמטר מרכזי ממשחקי התבוסה האחרונים לבורנמות׳ וווטפורד.

שוב קונטה בחר להמשיך בשלו, שזה אומר 3-4-3 משובץ בשחקנים העומדים לרשותו.

מרכז ההגנה עדיין ארוז בבקבוק לחיץ, שכל יריב נמרץ יכול להוציא ממנו קטשופ. בקישור – קאנטה רץ ומתקן את הטעויות של הקשר השני, בעוד הקשר השני מנסה למצוא את מקומו על המגרש ועושה את הטעויות הדרושות כדי שלקאנטה לא ישעמם. אם הקשר השני מאבד פחות כדורים – נ׳גולו קאנטה מאבד אותם בעצמו רק כדי לנסות לחלץ אותם בהמשך.

שחקני הכנף תוקעים את ההתקפות בכנף ומחזירים את הכדור למרכז. פדרו מסיר חלודה על ידי כדרור לכל מיני כיוונים, בעיקר אחורה ולצדדים. הזארד עושה מה שהוא יכול מול 3 מגינים שנדבקים אליו לכל צעד. ובאופן כללי יש הרבה עקבים. המון עקבים. כשאנחנו בלי מוראטה, 62% מהגולים שלנו הם בעקבות התמסרויות בעקבים, כשהיתר מבעיטות עונשין של אלונסו.

שוב, נראינו במשך דקות ארוכות כמו הקבוצה הנחותה, בבית. שוב, לא הצלחנו לבנות מאחור בלי להישבר באמצע ולהעיף קדימה. שוב, היה ברור שרק שער מקרי יוציא אותנו מהבוץ, ובהחלט ייתכן שלפני שהוא יגיע דווקא נספוג.

אז מה כן היה שונה? כריסטנסן חזר להרכב מהפציעה, וייצב את מרכז ההגנה בשקט הנפלא שלו. אוליבייה ג׳ירו עלה לשחק בסטייט אוף מיינד של גלדיאטור, אבל המגע הרך ביותר שלו הכריע את ההתמודדות בהכנה המצויינת להזאר.

אבל שלא תטעו, בדיוק באותה מידה זה היה יכול להיות 0:2 לווסט ברום במחצית.

ברוכים הבאים לרולטה של קונטה. הימור שנגמר ב-4 או 3 אפס לטובתנו, או אותה תוצאה לצד השני.

מצד אחד – כשרואים את המשחק שלנו לא ברור מה רוצים מהאיטלקי, כי שחקנים שלא מצליחים לדייק במסירות פשוטות בחלק המגרש שלנו הם כנראה באמת לא טובים מספיק למאבק על האליפות.

אבל מצד שני, שחקנים שלא מפנים שטחים, לא משחררים לחץ, לא ממוקמים לא נכון ונמצאים בנחיתות מספרית בכל אזור במגרש, כולל בהגנה – זה עליו. במשחקים של צ׳לסי נראה שלקבוצה השניה יש 14 שחקנים ולנו 9 – וזה עוד לפני האדומים המטופשים של בקאיוקו ושות.

לכאורה הפתרון הוא במרכז המגרש – עיבוי שלו וציוות נכון יותר של שחקנים אמור לתת משחק מאורגן יותר ופחות כאוטי. אבל כשקונטה ניסה את ה-3-5-2 הוא קיבל בחזרה שלושה 0:0 רצופים, שגם אם היו חבלי לידה – הוציאו את החשק לשחק ככה אי פעם בעתיד. גם ההיצע בקישור (פאב, בקאיוקו, קאנטה, דרינקווטר) לא בדיוק מעלה ריר כשחושבים על 3 מהם בחוליה אחת.

*

התקופה האחרונה היתה עמוסה, ולמרות שהיו לי בערך 12 טקסטים שונים בתוך הראש, לא הספקתי לכתוב אף אחד מהם.

לכן החלטתי לפצות אתכם ולקראת העימות המסקרן עם בארסה – להתחיל סדרה ולהעלות פוסט כל 48 שעות לפחות.

בהצלחה לנו, וסליחה מראש עם מי שיהיה לו יותר מדי כחול בעין.

לראות בוץ
חומוס בשישי בערב