עלינו. גול של פדרו. מנגיחה…

וזה נכתב לפני:

לא משחק חשוב מדי בגלל שהסיכוי שננצח את יונייטד ו/או טוטנהאם בחצי/גמר נמוך להערכתי.

לכן אדון בנושא המכונית השיתופית.

כמה חדשות מהשבוע האחרון: קודם כתבה בדה-מרקר שמבקרת את ההשקעות מכספי הציבור בתשתיות ושירותי רכב שיתופי. הטענה העיקרית היא נגד שימוש במשאבי ציבור – חניות וכסף מהעיריות, וכן חשד שהמניע הוא פופוליסטי ולא מתוך כוונה להיטיב באמת את חיי התושבים.

הבוקר, עוד כתבה בדה-מרקר שטוענת בשם שי אגסי וחבריו שאם יאשימו את בטר פלייס על התנהלות רשלנית, זה יפגע בענף ההייטק.

למזלנו, יש לנו כאן בדה-באזר את גיל שלי, מנפץ הספינים הסדרתי, והוא כבר לימד את קוראיו הנאמנים לנסות לקרוא מבעד לספינים. אז בתגובה לכתבה הזו – פחחחחחח.

באופן מקרי, שמעתי ממכר שעבד עם בטר פלייס פרטים מבפנים על הסיפור. הוא מספר על תרבות מושחתת ובזבזנית, על ניפוח הוצאות ועל זלזול במשאבי החברה מצד גורמים רבים. הוא סיפר לי על כך עוד הרבה לפני שהנושא עלה בתקשורת.

*

אז יש לנו את אותוטל וקאר-טו-גו שמעצבנות חלק מהתושבים אבל מצד שני מאפשרות לאנשים כמוני לחיות ללא מכונית (כבר כמעט שנה). למי שמשתמש ברכב פרטי פחות מ3-4 פעמים בשבוע, זה פתרון הרבה יותר זול מלהחזיק אוטו. יש בארנקי כרטיסים מגנטיים של שני השירותים (שמופעלים בתכלס על-ידי מפעיל אחד), ואני משתמש בהם לסירוגין בהתאם לגודל וכובד המשימה שעומדת על הפרק. לדוגמה, אם ברצוננו לבקר את אביה בן ה-92 של בתזוגי בשבת בצהריים, דבר המצריך נסיעה לרמת אביב, מוטב לנו לנסות ללכוד אוטותל.

במקרה שאנחנו צריכים את המכונית ליותר זמן או קילומטרים, מוטב להשתמש בקאר-טו-גו. לרוע המזל, שני השירותים מתומחרים יקר מכדי שיקרצו לאלה הצריכים מכונית בכל יום בשבוע. בכלל, המודל לפי דקה של אוטותל הוא בעיני מתמרץ נסיעה מהירה וחוסר סבלנות בכביש, דבר שנוג את המטרה הראשונית.

אבל עבורנו, מאז שמכרנו את המכונית במאי בשנה שעברה, ירדו ההוצאות על רכב באופן משמעותי, וזה כולל השכרות רכב מחברות השכרה לסופי שבוע מלאים והרבה נסיעות באוטובוסים.

אגב, אחרי שמתרגלים לשכור רכב בעזרת נפנוף כרטיס מגנטי מול חלון המכונית, קשה מאד להתרגל לעמוד בתור אצל חברות ההשכרה, לשמוע מהם שוב את הנאום על הביטוחים ועל איסור העישון באוטו. לדעתי יש כאן פוטנציאל אדיר למי שייזום דרך לעשות את זה כמו קאר-טו-גו, הטכנולוגיה כבר מוכנה.

*

מצד שני יש את הלא מרוצים. ויש הרבה כאלה. קודם כל אנשי השוק החופשי שמאמינים שבכספי המסים שלהם אסור לגעת מלבד כמובן מימון ישיבות נוספות בשטחים. אליהם תוסיפו את כל אלה שמוכרחים לקחת את האוטו להרצליה פיתוח בבוקר כי לא נאה להם לנסוע בקו 90, וכי על הדרך הם מוכרחים ליצור פקקון קטן מול גן הילדים. ואת אלה שמרגישים לוזרים אם אין להם הלוואה של 2000 ש״ח בחודש על מכונית.

ויש גם טענות לחלוטין סבירות והגיוניות. שניתן היה לפתור את זה באופן אלגנטי יותר. שעיריית תל-אביב לא היתה צריכה לשלם מכספה על פיתוח האפליקציה של חברת קאר-טו-גו, ועוד.

הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לטכנולוגיה או אידיאולוגיה זה שהיישום המשמעותי הראשון שלה נעשה באופן גרוע. זה מה שקרה לקומוניזם, וזה מה שעלול לקרות למכונית החשמלית. שי אגסי כבר כמעט הרג אותה, בטח בשבילנו, ולמרבה המזל יש מי שעדיין מעזים לנסות שוב. יש מי שיגידו שהעתיד תמיד בסקטור הפרטי, ושהמכונית החשמלית תצליח רק כשאנשים יבינו שהם צריכים לקחת את העניינים לידיים ולטעון את הרכב בעצמם בטעינה ביתית. יכול להיות.

 

בראש מורם, אבל מבולבל
שותים אספרסו וצוחקים על הכל