(צילום: Jack Finnigan on Unsplash)

על המסך הופיעה הודעה שהבהבה באור כחלחל שלוש פעמים, ושון ידע שלמרות הדחף להמשיך לבהות בתמונות של פלורן סימרי וחברתו אוליביה מתנשקים על חוף הים התיכון, הוא מוכרח להניח למכשיר שלו ולעלות למעלה. שון טבל את מקל הבצק המלוח שבידו במטבל חסר הצבע שמילא את אחת המחיצות במגשית שעל השולחן, לעס עוד כמה לעיסות, בלע חלק מהעיסה ואז קם וירק את השארית בפח שבכניסה לחדר האוכל.

על הפלטפורמה חיכה לו בפנים אדישות פיטר סידל, איש גבוה וגמלוני, שנהג להקפיד להיראות לבוש בדרגה אחת מתחת לקוד הלבוש בכל אירוע שבו נכח. שון היה רגיל למבט הזה, שכן פניו של פיטר הקרינו אדישות ברגעים רבים בעבר, גם בעת שחיכו בתור לעלייה לטיסה לפורטוגל, בעוד אחד מאותם מאות רגעים מתים בקריירה של עובד מועדון כדורגל, שהדבר היחיד שהבדיל בינו לבין רגעים מתים אחרים היה העובדה שבו קיבל פיטר מסרון על הולדת בנו הבכור.

״אני משער שכבר שכחת את השיעור על החשיבות התרבותית וההיגיינית בשימוש במפית,״ פיטר אמר והושיט לשון ממחטת נייר. שון לקח את הממחטה, ובתמורה הושיט אליו את תיק הספורט שלו, אותו כינה בינו לבין עצמו גם הצ׳ימידן. פיטר לקח את התיק, הציץ בו לרגע קצר, ואז הניח אותו על הרצפה.

שון חשב על כך שבכדי להניח את התיק על הרצפה הוא לא זקוק לרכז מקצועי אישי, ובכלל, העובדה שהמועדון החזיר את פיטר סידל, כך באופן פתאומי, לעבוד איתו, לא סימנה בעיניו מפנה חיובי בקריירה, בוודאי לא מבחינה מקצועית, אבל מחשבות הסרק האלה נקטעו כי פיטר הניח את ידו הימנית על העורף של שון, והוביל אותו לחדר הווידאו.

*

על המסך הראשי הופיעו 11 כתמי צבע, ועליהם בכתב סאן-סריף נקי שמות השחקנים שאמורים לפתוח בהרכב קבוצת המילואים בשישי. שון משך בכתפו. גם הפעם, כצפוי, השם שלו לא הופיע על המסך.

״עד מתי אתה חושב שאתה פצוע?״ פיטר צעד קדימה וחסם בגופו את המסך באופן שהסתיר את כל האגף הימני, כולל את הפנים המחייכות של גארי סמית׳, פנים שחייכו תמידית, גם ממקומו בהרכב קבוצת המילואים ובלי קשר למצב היחסים המתוחים בינו לבין המאמן, מצב שבעטיו יימצא את עצמו משחק בשישי בצהרים בקרוידון במקום בחמישי בלילה בפראג.

״לא יודע,״ שון מלמל. ״שבוע?״

״המערכת קובעת שיש 42% שאתה מוכן לשחק בשבת, ואני לא יודע מה זה פאקינג אומר.״

״זה אומר שאם מכאן יתפצלו 100 קווי זמן מקבילים, שיימשכו עד שישי בצהריים, ב-58 מתוכם אני איחשב בגדר פצוע,״ שון אמר.

״ומה בדיוק אדריאן אמור לעשות עם המידע הזה?״ פיטר שאל. שון הצליח לדמיין את מאמן המילואים יושב בטיסה בחזרה מצ׳כיה ובוהה בטאבלט שלו, אבל מבין שלושת אלפי הדברים שבוודאי מטרידים אותו, היה לו מאד קשה לדמיין את אדריאן לופז חושב דווקא על מה לעשות עם ארבעים ושניים אחוזי הכשירות של הישראלי הצעיר.

״אתה יכול לשחק קיצוני שמאלי?״ פיטר עצר אותו.

״לא,״ שון ענה, ״למה זה קשור בכלל?״

פיטר הצביע על הכיסא שלידם. ״שב,״ הוא הוסיף פקודה, באדישות.

״זה עכשיו הרגע שבו אתה מסביר לי איך אני נכנס קיצוני שמאלי ואז זוכה בגביע העולם?״ שון התבדח, אבל פיטר רק לחץ על כפתור במכשיר שלו, והמסכים שהקיפו אותם בחצי גורן השחירו.

פיטר לחץ עוד מספר פעמים, ועל המסך הופיע וידאו של בחורה משחקת בכדור עם תינוק על חוף הים. ״פאק,״ הוא קילל.

״הבחורה הזאת דווקא נראתה טוב בביקיני,״ שון אמר.

פיטר המשיך לגדף בזמן שהוא נאבק באפליקציה שעל הטלפון שלו. ״הבחורה הזאת היתה קים, אשתי.״

הטלפון של פיטר צלצל, והוא הפסיק את הלחיצות הפראיות שלו על כל מיני כפתורים במסך וענה לשיחה.

״הוא פה איתי,״ הוא אמר. ״אני לא מצליח פאקינג לחבר אותך לשיחת וועידה.״

שון ישב והביט בפיטר מקשיב לטלפון. הוא לחץ על עוד כפתור, הניח את הטלפון על השולחן, במקום שבו השחקנים בדרך-כלל מניחים את הטאבלטים שלהם כשהם מתכוננים לתדרוך הטקטי.

״טוב, אין לי זמן לחרא הזה. תן לי לדבר עם הישראלי המזורגג. הוא יכול לשמוע אותי עכשיו?״ נשמע קול גבוה, כמעט נשי, מהמכשיר.

״הישראלי המזורגג שומע,״ שון דיבר אל המכשיר. ״זה שון מדבר.״

״או, טוב מאד,״ הקול הגבוה המשיך. שון ניסה לשייך את המבטא הכבד לאחד מחבלי הארץ שחולקים יחד את המונח האיים הבריטיים, למרות שההבדלים ביניהם, ככל שיכל להעיד בעצמו, היו עלומים. ״אתה יודע מי מדבר אליך?״

״אני לא יודע,״ שון ענה, ״אולי תגידו לי?״

״טוב, קוראים לי מלקולם, ואני מייצג קבוצה של משקיעים בינלאומיים, שאין ביניהם שום דבר משותף חוץ מהעובדה שהם רוצים לעשות איקס 10 על הכסף שלהם. אתה יודע מה זה אומר?״

״אני חושב, הם רוצים-״ שון התחיל לענות, אבל הקול הגבוה קטע אותו, והמשיך לדבר.

*

שון נשען לאחור על הכיסא, סחוט. הוא ייחל כבר לרגע שבו יחזור לדירה שלו באפסום, ויוכל לדבר קצת עברית עם יונתן. קצת עברית. הראש שלו כאב.

״אז מה אתה אומר?״ פיטר שאל אותו, ״אתה רוצה שנצא לריצה קצרה בפארק ותוכל לעבד את המחשבות בקול רם בזמן שהמערכת מעבדת את הספיקה האירובית שלך?״

״אני חושב שלפני שאני יכול לעבד איזשהן מחשבות, כדאי שאני אדבר עם אבא שלי,״ שון ענה. הוא ידע שמאחורי המונח ׳ריצה קצרה׳ שפיטר הזכיר מתחבאים עשרה קילומטרים של מסלול שעובר בין עצים עירומים מעלים, שאותם שון יגמע בזה אחר זה בזמן שפיטר יישב במכונית, יעקוב אחר הגרף ויצפה בפורנו. 

״הנקודה היא,״ פיטר החזיר את השקופית של תמונת ההרכב לשבת ואז כיבה את המסך, ״שאתה לא יכול לדבר על זה עם אבא שלך. גם לא עם השותף שלך, ג׳ונתן. שיתוף הפעולה עם קבוצת D.A.A לחלוטין מותנה בכך שההתקשרות תהיה דיסקרטית לחלוטין.״

*

כששון נכנס לדירה, יונתן כבר ישב על הספה וכרסם את ארוחת הערב.

״הקופסה שלך נמצאת של השיש,״ יונתן אמר, ״אני לא בטוח שתאהב מה שהם שמו לך שם.״

שתי קופסאות קרטון עם סמל מועדון הכדורגל בכחול על גבי לבן עמדו על המשטח במטבח הקטן, שנראה שקברניטי המועדון בחרו בדירה שהכילה מטבח כזה כי היה בו בדיוק המקום הדרוש לקופסאות המשלוח, אך לא מילימטר אחד יותר. העובדה שיונתן קרא למשטח דמוי העץ בשם ״שיש״ שעשעה את שון, אולם לא במידה מספקת שתוציא אותו מהדכדוך שאפף אותו באותו ערב.

״אורז עם חזה עוף יבש וטחינה. מה אתה קיבלת?״ שון שאל, ובדק שיונתן לא החליף את הקופסאות מבלי לגלות לו. לצערו, על הקופסה שלו היה מודפס בגופן נקי, נטול סריף, לצד הססמה ׳מזון מדויק משפר את היכולת׳ טבלאות עלומות שפירטו את הערכים התזונתיים של המזון שבפנים, וגם השם ׳שון ארוסי׳.

יונתן החזיק במכשיר הטלפון שלו במצב מאוזן, באופן שהסגיר את העובדה שהיה במצב של צריכת תוכן. ״אני קיבלתי מעדן ארנבת ברוטב בצל וריבת דבון,״ הוא הושיט יד אל מגשית האלומיניום שלידו ומשך ממנה משהו בעזרת המזלג. ״וזה מגיע עם תפוחי אדמה קריספי.״

״טעים?״ שון שאל, והכניס את המגשית שלו לתנור, ולחץ על כפתור ה׳חימום טורבו׳.

״אמרתי לך כבר מזמן שאתה צריך להודיע להם שישכחו מהקטע של האוכל הכשר, אתה אוכל זבל של מאה שערים ובינתיים מפסיד פה מטעמים של שפים שחבל לך על הזמן.״

״מה זה על המסך שלך? תנינים?״ שון שינה נושא. על המסך של יונתן התרוצצו ארבע חיות ירקרקות ומאורכות. יונתן הביט בהן בריכוז, ומדי פעם נגע באחת מהן בקצה האצבע שלו, גרר אותה לאורך המסך והניח אותה בתוך מלבן חום.

״זה המשחק של הריכוז,״ יונתן ענה, ״אני חייב להגיע לרמה 35 לפני מחר בבוקר ובגלל השטויות שלך עם הפיפ״א לא שיחקתי שלושה ימים.״

״ואם לא תגיע עד מחר בבוקר לרמה 35? מה יעשו? יחזירו אותך לקובהאם?״

״אתה צוחק? אתמול קווין התקשר ואמר לי שעכשיו אני צריך להראות מחויבות, במיוחד אחרי ההפסד לשרוסברי, שרידינג מתחילה להתקרב לסכנת ירידה וברגעים כאלה כל המושאלים צריכים להוכיח נאמנות עיוורת.״

״אז עכשיו אתה מראה נאמנות עיוורת בזה שאתה משחק בתנינים המטופשים האלה?״ שון רצה להמשיך להתגרות ביונתן, אבל התנור צפצף והוא הלך את ארבעת הצעדים המפרידים בין הסלון למטבח, ושלף את המגשית שלו.

״קודם תגיע להרכב, איזשהו הרכב,״ יונתן עצר את המשחק ובלע עוד פיסה ממעדן הארנבת שלו, ״ואז נדבר.״

״אוקיי צודק,״ שון נשם עמוק, הסיר את המכסה מהמנה שלו, והתיישב ליד יונתן. המראה של המגשית גרם לו להיזכר באחותו ירדן, וכדי להפיג את גל הגעגוע שעבר בו, חשב על כך שאולי למרות שאחד מהם נמצא בדירה קטנה בפרברי לונדון והשניה בגבול הצפון, שניהם אוכלים כרגע אוכל יבש במידה דומה.

 

שותים אספרסו וצוחקים על הכל
100 מראות של מאונט וומבלי