דה שבוע הספר

איום נוסף ולא צפוי על הדוכנים

השנה, משום מה, יש תחושה ששבוע הספר חזר לאופנה. אולי זה פתאום נראה לאנשים יותר סקסי לקרוא אחרי שהתרגלנו שהמסכים עוקרים לנו את העיניים, אולי בעידוד ביטול חוק הספרים וחזרתם של מבצעי הכסאח.

לאחרונה קראתי בגרדיאן טור שטען שבעידן הסטרימינג המוסיקה איבדה את הקסם שלה, שאין יותר צורך להתחייב, וכך חובבי מוסיקה נותנים הזדמנות קצרה מדי לאלבומים ושירים פחות קליטים. הכותב נזכר איך קנה איזה אלבום שהיה בהאזנה ראשןנה פלופ, אבל התאהב בו אחרי שהכריח את עצמו כי לא רצה להרגיש שקנה חתול בשק.

בספרים המצב דומה – אני מרגיש שאצלי דפוסי הקריאה מאפשרים לי לנסות יותר יצירות ספרותיות, אם כי לגמור רק חלק מהן. הקריאה הדיגיטלית היא אליה וקוץ בה. מצד אחד הזמינות של הספרים שלי היא מוחלטת – אני מוצא את הקריאה בטלפון מאד נוחה, ומצד שני פרקי הזמן הדרושים לכל סשן קריאה הם ארוכים מאלה שהתרגלנו אליהם עם הסמארטפון.

היתרון עבורי הוא שבשנה האחרונה הספקתי לדגום לא מעט קלאסיקות שהיו חסרות לי, חלקן הגדול בשפת המקור. קראתי קצת גאטסבי הגדול, אוסקר ווילד, קצת רומאנים אמריקאיים טראשיים, קצת ספרי נוער ופנטזייה יאנג אדולטס, קצת ספרות לטינו אמריקנית ששם להגיע לסוף הספר זה כבר באמת הישג. עדיין סטטיסטית נראה שיותר קל לי לסיים ספרים מודפסים על נייר. יש משהו בתחושת ההתקדמות שהוא יותר מוחשי, וגם כמובן המשמעות של הספר כאובייקט.

ואין כמו שבוע הספר לחגוג את הספר כאובייקט, כמוצר. השערים נפתחים בככר רבין בשעה שש, ואנשים אשכרה שועטים לעבר הדוכנים, מציפים אותם, לוקחים ספרים, מעיינים בהם, משוחחים עם המוכרים ואפילו רוכשים. ואני נזכר בעצמי בתור ילד בערבה, בין הדוכנים, מעלעל בקומיקס של דודו גבע, בספר השיאים של גינס שאבא שלי שנא, ובספרי הדרכה למין.

אז חזרתי לדוכן של ידיעות ספרים כדי לקדם קצת את הספרים שלי. מכירות זה עולם ומלואו. לפעמים נראה שלא תצליח למכור אפילו אם זה יוגש לך כמו כדור על נקודת ה-11, ולפעמים אתה נכנס לזון, ואז אפשר להקפיץ כדור אלכסונית ל-16 ולשים אותו בחיבורים. לפעמים נראה שלמרות הבלאגן פשוט אין לקוחות פוטנציאליים (אני חושב שכל מוכר צריך להכיר את הלקוח שלו, ולהתמקד בו כשהוא נתקל בו) וברגעים אחרים הדוכנים פתאום מתמלאים בילדים וילדות בכתות א׳-ג׳ שרק רוצים לשמוע על הספר.

בדרך כלל כשילד (במיוחד ילדה) שומעת את הספיל שלי על קוקית והחבר שלה מונו שהגיע מארץ מסתורית בשם ארנוביה, ועל המשימה של קוקית להחזיר את החבר שלה לשם, הם ירצו לקנות את הספר. ובדרך כלל כשילדים רוצים ספר מסוים אז ההורים שלהם יסכימו. כי ספרים זו השקעה טובה. ולא חוסמים שור בדישו. וזה יפה לראות שרוב ההורים מבינים את זה.

ואז יש את הילדה שעושה עם הכתפיים והספר לא מעניין אותה בכלל, ולא משנה כמה אני אנסה לפאר ולהאדיר אותו, לא יעזור שום דבר, היא מחפשת בכלל משהו אחר.

ואת המשפחה עם הילד שלבוש כמו רונאלדו, ונראה שהוא מחפש את הספר של רונאלדו, ואבא שלו מסתכל בספרים של פיקסאר בדוכן ליד, וכשהמוכרת שואלת אותו אם הם קראו את הספר של הקול בראש, הוא עונה שלא צריך כי הם כבר ראו את כל הסרטים. אלה האנשים שאני לא מנסה אפילו להכיר להם את הספר, כי הספר שלי מיועד לילדות שנראות כמו פיות אירופיות וילדים רגישים עם משקפיים ובוודאי לא כאלה אבא קולני בעל חזות מזרחית, שילכו לבית-ספר מקצועי.

ואז האבא הקולני עם החזות המזרחית מסתכל עליי, ועל הספר, ואומר לבן שלו, ״תראה יהלי, זה מעניין אותך?״ ונותן לבן שלו צ׳אפחה, ויהלי מסתכל רגע במבט מבויש ואומר, ״נגיד ש״, ואבא שלו אומר לו שהסופר כאן והוא יכול לחתום לו על הספר, ולוקח את הספר הראשון והשני ונותן לי אותם כדי שאכתוב הקדשה. והלב שלי נמס, ופתאום אני מאוהב בכל הילדים והילדות שנראים כמו רונאלדו, ואפילו ברונאלדו עצמו, וכבר לא בא לי על מסי ועל ארגנטינה שלו שאני שוב מחכה לשברון הלב שיגיע ממנה, בטח בגמר, ולא מתחשק לי בכלל לספר על הספר לילדות בעלות מראה חולני של האסופית, אלא רק לילדים עם תסרוקת וג׳ל.

ופתאום כשאנשים רואים את האובייקט בידיהם של אחרים, הוא הופך לנחשק יותר, ואני מוצא את עצמי חותם ומקדיש ומצייר ציור קטן ועוד אחד עד שהגיע זמן ללכת לכדורגל השכונתי השבועי בעירוני ד׳. ובדרך אני חושב על כל הילדים שקיבלו במתנה את הספר ושאולי יקראו אותו לפני שהוא יירד לרחוב, ושזה אולי לא המון, אבל אחד ועוד אחד ועוד קורא ש״נחשף״ לכתיבה שלי. למרות שכשהבת שלי אומרת בכתה שאבא שלה סופר שואלים אותה אם זה אלדד אילני. ובאווירת האופוריה הזאת אני מגיע לשחק ומסריח את המגרש, כשהקש ששובר את גב הגמל הוא איבוד כדור קריטי בהגנה שבעקבותיו רן השכן שלי שאני הבאתי לקבוצה שועט לעבר השער ומשפיץ פנימה.

והיום מגיע איום נוסף ולא צפוי על הדוכנים – אחרי שטראמפ ביטל את הסכסוך הישראלי פלסטיני, הביא שלום לקוריאות הוא גם הצליח לתקן את מזג האוויר עם הגישה הלא מתפשרת שלו – והיום יורד גשם (!) על הספרים המודפסים. למרבה המזל ובזכות המטאורולוגיה, רוב ההוצאות נערכו מבעוד מועד וניילנו את ערמו הספרים, והיום מצפה לנו עוד ערב ואפילו עם בריזה בככר.

אז בואו לככר, אני אהיה שם משש וחצי ועד אחרוני הילדים עם תסרוקות רונאלדו.

ותגידו שבאתם מדה-באזר אם בא לכם שנכיר.

 

איך מתים אנשים במדבר?

תגובות

  • Amir A

    הילדה שלך אומרת בבית הספר שאבא שלה סופר? ענק. אני מקנא בך על זה. רק חסר שתכין לה עוגה שנראית כמו צמיג של משאית ואתה את שלך עשית... בעולם האינסטנט של היום, שהאידיאל של מרבית האנושות הוא התחת של קים קרדשיאן (צודק אסף דה קופ שכתב את זה בתגובות אצל דובינסקי), לדעת שהבת שלך מרגישה גאווה לומר שאבא שלה סופר..... כנראה עשית משהו נכון.

    הגב
    • יוני (המקורי, מפעם)

      ענק אמיר.

      הגב
    • matipool

      מצטרף. העוגה שנראית כמו צמיג של משאית זה מ"אבא עושה בושות", לא?

      הגב
    • אילני

      אני לא בטוח שעשיתי משהו נכון אמיר, זה פשוט מה שהיא מכירה. וגם ילדים מסתכלים על פרמטרים שונים ממבוגרים כשהם מעריכים מקצועות, עם דגש מופחת על תלוש המשכורת.

      הגב
      • Amir A

        נותנים לך מחמאה, לא תיקח?

        הגב
  • יוגב

    גור,
    נפגשנו ביום חמישי, קניתי את שני הספרים עם הבת שלי ודיברנו בעיקר על דה באזר.
    הבטחתי לך שאכתוב אם הילדה אהבה את הספרים אבל עד עכשיו היא מסרבת שנקרא לה אותם כי היא החליטה שהציורים מספיקים לה כדי להבין מה כתוב לבד. היא מסתובבת עם הספרים כל הזמן ומספרת לנו את הסיפור בגירסא שלה...
    אני יכול להעיד שהציורים בהחלט כבשו אותה אז שאפו גדול למאייר שבך ואני מקווה שבשלב מסויים אצליח לשכנע אותה לשמוע גם את גירסת הסופר.

    הגב
    • אילני

      זכור לי היטב המפגש, איזה כיף שבתך אהבה את האיורים. אני אספר להדר ראובן המאיירת, זה בטוח ישמח אותה כשותפה ביצירה.

      הגב
  • D! פה ועכשיו

    נהדר גור.
    אני מעדיף את הספרים שלי מודפסים על נייר. זה קצת נורא בימינו, בעיקר עם ספרים שלעולם לא נקרא פעם שניה, בניגוד למשל לספרות מקצועית, אבל יש את הספרים הללו שתפסו את הלב נורא חזק, אני אוהב שהם על המדף שלי. גם אם אף אחד לעולם לא ידע ואם אני לעולם לא אפתח אותם שוב. ושנית - בגלל זה הכי כיף בחנות יד שנייה.

    איפה עוד אפשר למצוא את הספרים, למי שלא מגיע עד לתלאביבה

    הגב
    • אילני

      תודה! בגדול שני הספרים אמורים להיות ברוב החנויות של הרשתות, כי שניהם נכנסו למצעד הספרים (רשימת קריאה לבית-ספר) כל אחד בשנה שבה יצא. אם הם לא, אפשר לבקש שיזמינו או להזמין באתר של ידיעות ספרים.

      הגב
      • D! פה ועכשיו

        לרשתות אני לא אכנס, אל אחפש ברשת :)

        הגב
        • גור אילני

          אז יש בקרון הספרים בטבעון לדעתי אם זה קרוב לך

          הגב
  • איציק

    אין על הספר ביד עם הריח של הספר והתחושה של להפוך דף... עם כל הכבוד אבל דה-באזר זה בדיגיטל... ספר, לא ממש.

    הגב
  • אלעד כץ

    יפה גור.
    אם אני זוכר נכון, דברים דומים כתבת גם שנה שעברה (ילד עם חולצת רונאלדו עולה לי לראש).
    הזמנתי את שלושת הספרים שלך לפני שנה כי אני מאוד אוהב את הניסוחים והדימויים שאתה משתמש בהם בכתיבה פה והסתקרנתי. אז ככה, גורה נמרה הפך ללהיט אצל בתי בת השנתיים דאז, ועד היום יש לה פינה חמה בלב אליו, אם כי היום היא פחות מבקשת שנקרא לה אותו.
    ספרי קוקית בינתיים נחלו כשלון חרוץ אצל שני בני (5.5 ו-6.5) ולא הצלחנו להעפיל אל מעבר לפרק הראשון בספר הראשון, ומאז למרות השתדלויות ושידולים גדולים מצידי הם לא מוכנים לתת לספר צ׳אנס נוסף. עוד לא אמרתי נואש ואני מחכה שהם יגדלו עוד קצת, או שהוא יאלץ להמתין לבנותי שתגענה לגיל.
    בהצלחה רבה.

    הגב
    • גור אילני

      תודה אלעד שהזמנתם את הספרים ועל העדכון. אכן, ספרי ״מונו״ כמו כל דבר הם לא לכל אחד, אולי בשלב אחר הם כן ירצו לקרוא בהם. קשה להכריח ילדים לקרוא ספרים מסויימים, לדוגמה זוגתי מנסה לדחוף לבתי קלאסיקות כמו נשים קטנות ופנג הלבן אבל הילדה בכלל כרגע ב״ריק הספרותי״ שאחרי הארי פוטר.

      הגב
  • יואב

    אני מוצא את הפורמט הדיגיטלי אידיאלי לכל כך הרבה רגעים מתים. נוסע באוטובוס ופשוט קורא. זה מעיף לי את היום. לא מוותר על קניית ספרים כמובן. רק סלקטיבי יותר.
    בהצלחה גור בשבוע הספר...

    הגב
  • Gil - Zimbabwe

    גור, כבוד!
    אפשר להתפרנס מלהיות סופר? או שצריך ליד עוד משהו?
    אני אישית לא מסוגל לקרוא "ספר דיגיטלי" אם כי זה ניראה לי יופי של דבר.

    הגב
    • אילני

      אפשר להתפרנס מזה אם ענית ב״כן״ על אחד מהתנאים:
      א. קוראים לך עמוס עוז או דוד גרוסמן
      ב. אתה יכול לחיות מ-500 שקל לחודש
      ג. אתה חזק בקידום עצמי, אוהב להפגש עם קהל ומסוגל לעשות את זה פעמיים-שלוש בשבוע

      הגב
  • צור שפי

    פוסט מרנין. לא יכול להגיע השנה לכיכר אבל בשנה הבאה, אינשאללה. גם הנכדות יהיו כבר יותר קרובות לגיל המתאים ואז אבוא להציק לך. שיהיה בהצלחה.

    הגב
  • אמיתי

    נראה שהספרים והספרות הולכים בדרכם של המוזיקה הקלאסית והג׳ז. אולי גם של הסרטים. שמורות שמעטים מבקרים בהן

    הגב
  • ניינר/ווריור

    סבא שלי ז"ל היה מו"ל ובעל בית מסחר (כך קראו לזה אז) לספרים בירושלים. אולי בגלל זה אני לא מסוגל לקרוא ספר בקינדל או בפורמט דיגיטלי וחייב להחזיק ספר ביד.עד היום אני מכור לריח של ספרים שיצאו מהכריכייה.שנים רבות הייתי מחזיק א דוכן ההוצאה בשבוע הספר ואכן לראות אנשים שקונים ומעריכים את פרי עמלו של סבא היה הרגשה נפלאה
    טור נהדר גור, בהצלחה בשבוע הספר

    הגב
    • matipool

      איזה כיף. גם אני מעולם לא קראתי ספר בפורמט דיגיטלי. לא מתחבר לזה.
      בפעם הראשונה בחיי שטסתי לחו"ל (שנת 90'), נכנסתי עם אשתי הטרייה דאז לחנות גדולה של "בארנס אנד נובל" במנהטן שהיה בה גם בית קפה קטן. כשהיינו שם אמרתי לעצמי שזה מה שאני רוצה לעשות ואיך אין דברים כאלה בארץ. כמו עוד הרבה חלומות שלי, גם את זה לא הגשמתי.

      הגב
    • גור אילני

      תודה!
      חשבתי על זה אתמול, למכור בשבוע הספר זה קצת כמו ללכת לדוג דגים בים. גלים בלתי נגמרים של אנשים, חלקם הגדול לא קשור בכלל אליך, אבל אף פעם אי אפשר לדעת מה יקרה עוד דקה. מין כאוס ממכר.

      הגב
  • ארם אבירם

    ממש עושה חשק לבוא לדוכן שלך בכיכר אבל אני ממש ממש נמנע מלהיכנס לתל אביב אם אני יכול.

    הגב
    • גור אילני

      "ממש ממש" מנצח "ממש" אחד.
      יש שני סוגים של אנשים, אלה שיעשו הכל לא לכנס לתל אביב ואלה שיעשו הכל לא לצאת ממנה.

      הגב
  • 7even

    אחלה פוסט גור.
    מאחל לך בהצלחה.

    אפשר את שמות הספרים ואם בא לך איזה איזה לינק אפילייט? ;)

    הגב
  • ערן (המקורי)

    אחלה פוסט! אשתדל לעבור מחר בכיכר ולהגיד שלום + לקנות ספר שלך אם הילד יסכים :)

    הגב
    • גור אילני

      מנסיוני, בדרך כלל ככל שההורה רוצה יותר ספר מסוים, ככה הילד רוצה אותו פחות.

      הגב
  • ברקוביץ

    יפה מאד גור. קראתי את הטור של אחיך על ספרים. פסימי משהו....

    הגב
  • יאיר אלון

    לא לכתוב על צ'לסי מוציא ממך את המיטב :-)

    כמובן שאני צוחק ושיהיה בהצלחה עם הספרים איש

    הגב
  • המושך בחוטים

    אשתי קוראת כל יום לילדים פרק מספר לפני השינה , הם ממש מחוברים לקטע של הקריאה וזה כייף לראות אותם לוקחים ספרים מתיישבים על הספה בערב (לדוגמא שניהם קראו את סידרת הארי פוטר פעמים מספר), ואני בטוח שהרגל זה ישרת אותם בעתיד בעיצוב אישיותם הבוגרת.

    הכי חשוב, לטעמי, זה להראות דוגמא הורית של קריאה.

    מבחינתי ספר הוא כמו חבר טוב שצמוד אליך ללא תנאים - ההנאה בכך שהוא זורק אותך לעולמות אחרים לעיתים נפשיים ולעיתים פיזיים לא משתווה לשום חוויה אחרת.

    כעת אני קורא את הספר - "סוחר השטיחים מטבריז" על גולה אירני בניו יורק שמנסה להשתלב בחיים המערביים ובמקביל מתגעגע לאישתו שנשארה באירן, ספר פשוט נפלא.

    גם אני מתחבר לספר הרגיל יותר מכל תחליפי המסכים.

    אה כן וזה משרת אותי נהדר בתור כדור שינה שמחשבותי סוערות.

    הגב
  • miranda veracruz de la hoya cardinal

    "אלה האנשים שאני לא מנסה אפילו להכיר להם את הספר, כי הספר שלי מיועד לילדות שנראות כמו פיות אירופיות וילדים רגישים עם משקפיים ובוודאי לא כאלה אבא קולני בעל חזות מזרחית, שילכו לבית-ספר מקצועי."

    הסבר, נמק.

    הגב
    • אילני

      הכוונה היתה להעביר באמצעים לא קורקטיים את הנטייה הבזויה של המוכר (שלי במקרה הזה) לקטלג את הבאים לדוכן ולפסול מראש אנשים בעלי חזות שלא נופלת לפרופיל המדומיין של הקונים. אם זה יצא פוגעני לדעתך או לא ברור, אז הכוונה היתה הפוכה ואני מתנצל.

      הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *