סיכום המחזור הראשון

מצבים נייחים ואצטדיונים בצורת ואגינה

אז הנה הגענו לסיום הסיבוב הראשון, ולמרות שמאד רציתי לכתוב קודם וכמו תלמיד בכתה שלא עומד בקצב, רעיונות שהיו לי נשטפו בקצב האירועים המהיר מבלי שזכו לראות אור פיקסלים.

הכדורגל הרוסי ראה ימים יפים של קומוניזם – נבחרת שעובדת כולה למען כולה ושהשחקן הטוב ביותר שלה הוא השוער, בין אם זה יאשין או דסאייב. המעבר לקפיטליזם ואולגרכיזם הביא לכך ששנות התשעים המאוחרות אופיינו בדיוק בהפך הגמור – שחקנים מבריקים שהעבירו את כל המגרש בדריבל אך לא התלכדו לכדי משהו ראוי. כשהתרגלו קצת למצב הדברים נראים כמו שילוב של התקופות, וכך גם מאוזנים יותר, והאיזון הזה בא בדיוק בזמן לנאום של פוטין ולאירוח הממלכה הסעודית כיד המלך.

מצרים למדה משכתנה לאזור הגאוגרפי שצריך להיזהר בגביע העולם, במיוחד אחרי 32 שנה (אולי הגיע הזמן לספר להם שזה ממש מעט ביחס אלינו), מלך הפרעונים הרי לא אמור להסתער בראש המרכבות, ולכן הושיבה את תכשיטה הממורפק על הספסל. הבעיה במונדיאל היא שבניגוד לליגה האנגלית יש רק 3 משחקים לעשות משהו, ומול אורוגוואי (סיסמה: מתסכלים את העולם מאז 1930) זה ממש לא עבד.

מרוקו ואיראן עשו פרסומת מצויינת (אם כי ארוכה) ללמה 48 נבחרות בגביע העולם של 2026 זה רעיון חרא. בכלל, הכובש המצטיין בטורניר הזה, ש. עצמי, מקדים רק במעט את ש. אומלל שעדיין לא ויתר על הכתר ודורש למעשה את כל השערים של ש. עצמי לזכותו. ואם בודקים כמה נקודות הביא כל שער, הרי שש. אומלל וש. עצמי הביאו בטורניר הזה כמות פסיכית של נקודות.

פורטוגל – ספרד היה עצוב, במיוחד בתור משחק שקבר סופית את פתרון שתי המדינות בחצי האי האיברי. כיום כבר ברור שההתנחלויות של פורטוגלים במדריד יוצרות מצב בלתי הפיך דה פאקטו.

אחר-כך ראינו את אוסטרליה, שאני נתין שלה, שעוברת תהליך מעניין בעצמו. באוסטרליה הקבוצות האתניות שמרכיבות את עולם הכדורגל הן: יוצאי האיים הבריטיים (בדגש אירלנד וסקוטלנד ושאר מקומות של אקס-פושעים), מהגרים איטלקים ומהגרים ממזרח אירופה (בעיקר יוגוסלביה לשעבר). נותני הטון בשנות התשעים והאלפיים היו האנגלוסקסים והמזרח-אירופים כשהאיטלקים כיכבו בליגות המקומיות אבל לא זכו לייצוג הולם. ב-2014, דווקא כשהמפתחות ניתנו לברשיאני במרכז השדה ראינו נסיגה מסויימת במקום פריחה (דמיינו את ערן לוי מקבל את המפתחות). כעת, כמו רוסיה, אוסטרליה זוכה סוף סוף לאיזון מסוים כשרק ניתן לבכות את הזדקנותו של טים קאהיל שהיה יכול לתרום המון לנבחרת.

צרפת לעומתה לא שכנעה – פ.פ.פ זה לא קיצור של ההתאחדות הצרפתית אלא של פול פוגבה פתית השלג שנזקק לטכנולוגיות מתקדמות כדי לכבוש שער שג׳ורג׳י בסט שם בלי בעיה לפני 52 שנה.

על ארגנטינה כבר הכל נכתב, רק חבל שיש מומחים שסבורים שהלוזר הגדול ביותר אולי בתולדות האלביסלסטה, חואן ורון, יכול היה לתרום משהו. ורון הוא בעיניי הסמל של כל מה שרע בכדורגל הארגנטיני (מבחינה מקצועית כמובן, מבחינה ארגונית יש הרבה יותר גרוע) – חוסר תכליתיות וחוסר יכולת לקחת את הקבוצה עליו ברגעים הקשים. וליאונל מסי – הוא אולי גיבור העל הכי גרוע בהסטוריה. כשהוא קיבל את התחפושת שלו מעלי אקספרס, הבחור כנראה לא קרא את המדריך למשתמש ופשוט לא מפסיק לאכזב מיליוני ילדים ברחבי העולם. חוץ מזה, כל השאר צפוי לגמרי, כולל לעשות תיקו עם מדינה שאחד על כל 30,000 מתושביה שיחק נגד מסי.

על פרו ודנמרק אין מה לדבר, חוץ מזה שכריסטנסן שוב נפצע.

קרואטיה וניגריה נפרדו בתיקו 0:2, ופינו את המקום להצגה הגדולה באמת: קוסטה ריקה נגד סרביה.

גרמניה העניקה למכסיקו את ההזדמנות לנקום בהדחה הכואבת מ-1986, כשלותאר מתיאוס בעט עונשין וגמר לסומבררוס את החלום. זה היה חבל, כי הגרמנים הם חארות אבל גם כי עד אותו משחק בכל פעם שמכסיקו שמו גול הרעש וההמולה גרמו ללווין להתבלבל ולגרום בטלוויזיה למין אפקט פיקסלים של עידן הדיגיטל המוקדם. אפילו הגול של מארדונה בסלאלום ההוא לא גרם שוב לבאג המופלא הזה.

ואז הגיעה ברזיל, והם דווקא שיחקו קצת מול שוויץ המלוכדת, אבל מלבד ניימאר שהוא באמת אניגמה, כל השאר הבינו שאין טעם לעשות יותר מדי, כי גם ככה בתקציר של דורפן יש מקום רק לאנקדוטה אחת או שתיים. בסוף כשהכל התפייד נשאר רק הג׳וניור עם התרגיל ״אני פצוע״ אני לא פצוע״ הקבוע, שישאיר אותנו במתח עד ההדחה, בין אם תהיה בהשפלה או לאו.

שוודיה ודרום קוריאה חשובות מאד לטורנירים כאלה, אחרת לא יהיו משחקים שאפשר לשבץ לשעות שאני בשנ״ץ. התצוגה הפטריוטית של הקוריאנים בהמנון עשתה לי עור ברווז, ואחר כך לקח לי כמה דקות לאתר את שמם של סון וקי בין ה-11, אבל בלי הביתיות זה נגמר רע כצפוי עבור אוכלי הכרוב.

בלגיה הראתה בדיוק איך נלחצים מול נבחרת חלשה במשך 70 דקות באופן מושלם. בדיוק כשהתחלתי לחשוב שזה מונדיאל שחלוצים (שלא קוראים להם דייגו קוסטה) לא כובשים בו שערים הגיע הגארבג׳ טיים עם צמד של לוקאקו, מלך זמן הזבל מול הפנמות של העולם.

אנגליה שינתה עוד יותר את התמונה כשהקפטן שלה כבש פעמיים גם הוא, וממש לא בגארבג׳ טיים. למרות זאת, שלושת האריות כמעט עשו תיקו עם טוניס ועכשיו אם תפתחו במקרה ביביסי תראו שהם עפים על עצמם, ממש כמו פעם.

הבת שלי אוהדת את יפן, לכן כשבישרתי לה שהיא תובס כפי הנראה 4:1 על ידי קולומביה היא התאכזבה, אלא שהמשחק התפתח אחרת, והיפנים די קרקסו 10 שחקנים צהובים. חאמס היה צל אומלל של אותו סופרסטאר מ-2014, אבל זה לא הפריע לקהל להתרגש מאד כשהוא עלה כמחליף.

אתמול כשדיברנו על המחסור בנבחרות שמחות וצבעוניות במונדיאל שכחתי את פולין, שניסתה לרקוד ״הוצ׳י-הוצ׳י״ מול סנגל האפרורית אבל נכשלה באופן טיפוסי דווקא בדברים הפשוטים כמו להחזיר כדור לשוער 70 מטר מהשער.

וזהו, הגיע סוף הסיבוב! ראיתי את כל המשחקים, כלומר לפחות כמה דקות מכל אחד מהם, ויש סיכוי שאני אתבע החזר כספי על חלק ניכר מהזמן הזה. עוד מעט נגמר, ואז כבר מתחילים לספור עוד ארבע שנים עד לסיוט הזה.

 

 

 

 

 

 

 

אלכסנדרה
מונדיאל, מחזור שני: סיכום

תגובות

  • miranda veracruz de la hoya cardinal

    הסיוט בינתיים הוא חלום מתוק.
    יופי של סיבוב ראשון.

    הגב
    • אלכס דוקורסקי

      1+
      מונדיאל מעולה.

      הגב
  • ניק

    יופי של פוסט! תסכם ככה כל שלב

    הגב
  • funfun

    משעשע ביותר!!! :-)

    הגב
  • Kirma der faux

    סיכום מצוין!
    ממליץ גם על הסיכום קומיקס של דייויד סקווירס בגרדיאן.
    בעקבות נמנומים ברוב המשחקים שיצא לי לראות הרושם שנוצר הוא שמדובר כמעט תמיד באותו משחק מתמשך בו הנבחרת הדומיננטית מנסה במסירות רוחב בין הבלמים לשבור את הבונקר של הנבחרת החלשה שמסדרת עשרה שחקנים בשתי שורות באיזור הרחבה.

    הגב
  • יואב

    ג'ורג'י בסט= ג'ף הירסט.

    הגב
    • אילני

      אופס, עכשיו הבנתי שאצלי בראש שניהם תמיד היו בעצם מעורבבים לכדי אותו שחקן.

      הגב
  • איש

    אני נהנה מאוד מהמונדיאל הזה, לא מבין את הביקורת שלך.

    הגב
    • כח הגברה

      בינתיים זה מונדיאל באמצע - מעט משחקי נפל, מעט משחקים גדולים. הסיפור המרכזי בינתיים הוא שיפוט הוידאו. בסופו של דבר, נזכור את המונדיאל הזה לפי מה שיקרה בשלבי ההכרעה.

      הגב
    • אילני

      איפה קראת שאני לא נהנה? חוץ מזה חמוצים כמוני לא נהנים מכלום. חוץ אולי מסקס.
      מסכים לגבי שלבי ההכרעה, אבל הלחם והחמאה של המונדיאלים זה שלב הבתים.

      הגב
  • איציק

    יאשן ודסייב הם נציגי הכדורגל הסוביטי ולא הרוסי. יש הבדל גדול. ההשפעה של שחקנים שבאו מהרפובליקות האחרות מאוד גדולה.

    הגב
    • אילני

      יאשין היה רוסי ונולד במוסקווה, לא?
      נניח שברה״מ היתה מבוססת על רוסיה בלבד, האם היתה לנבחרת של שנות ה-80 תדמית שונה?
      נבחרת שפירקה את הונגריה 0:6 עם 6 כובשי שערים שונים.

      הגב
      • איציק

        יאשין היה רוסי, אבל הנבחרת סוביטית. היו בה שחקנים גם מרפובליקות אחרות.
        נבחרת רוסייה הייתה בוודאות חלשה בהרבה מנבחרת ברה"מ שהייתה מבוססת בשנים רבות על שחקני דינמו קייב, שחקנים מגרוזיה ועוד.
        כמו שנבחרת ברה"מ בכדורסל אומנם הייתה מבוססת צסק"א מוסקבה, אבל לצסק"א מוסקבה הביאו את השחקנים הכי טובים מכל ברה"מ, כלומר מכל הרפבוליקות. ובשנים מסוימות מבוססת גם על שחקני זאלגיריס.

        הגב
      • ויכסלפיש

        בוא נעשה סדר: הנבחרת של שנות ה-60, זוכת ופינאליסטית יורו, הייתה מבוססת על רוסים, רובם המכריע מקבוצות מוסקבה כולל יאשין כמובן, שנות ה-80 המאוחרות זו למעשה דינמו קייב+דסאייב מספרטק+ שחקן או שניים. תחילת ה-80 היו כמה גרוזינים מדינמו טביליסי האלופה.

        הגב
  • אליובל

    300,000, לא 30,000

    הגב
    • matipool

      גור צודק. קרא שוב.
      על כל 30,000 תושבים באיסלנד, יש אחד ששיחק מול מסי בהרכב.

      הגב
    • אילני

      זה בדוק מתמטית

      הגב
    • Fluttershy

      אם כבר, אז 28 שנה ולא 32 אצל מצרים.

      הגב
      • אילני

        אצל מצרים זה שחקן אחד לכל 9 מיליון אזרחים ששיחק מול סוארז, אז הוספתי להם 4 שנים.

        הגב
  • ויכסלפיש

    אני חושב שנבחרות אסיה ואפריקה נמדדות יותר בטורנירים היבשתיים שלהם ולא במונדיאל, כי שם יש להן סיכוי לזכות.

    הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *