שלב השמינית: סיכום וגם בקשה

אחרוני האורות כבר כבו באצטדיון ספרטק. חדר ההלבשה הקולומביאני אמנם לא הושאר כפי הנראה נקי ומצוחצח כמו זה היפני, וגם […]

אחרוני האורות כבר כבו באצטדיון ספרטק. חדר ההלבשה הקולומביאני אמנם לא הושאר כפי הנראה נקי ומצוחצח כמו זה היפני, וגם במקום ׳ספסיבה׳ בוודאי נכתב על הרצפה בשתן ׳פיזדייץ׳, אבל כך או כך כרטיסי הטיסה כבר הוזמנו במהלך הלילה, המקומות של קווינטרו במרכז ושל קוודראדו ליד החלון נשמרו, ואנחנו נשארנו עם 8 נבחרות, לייק איט אור נוט.

בסך הכל שלב השמינית לא קטל הרבה מדי ענקיות – מלבד ספרד וארגנטינה שכבר חורקות לא מעט זמן, יש להודות. אבל חבל לדון במטא כשיש לנו תוכן כל כך מרתק:

ארגנטינה וצרפת סיפקו לנו את המשחק האולטימטיבי – קלאסיקה אינסטנט, שזה כמו לזניה אינסטנט רק שהשכבה העליונה במקום להיות פרמזן היתה בצבע כחול. בכלל, המונדיאל הזה, ואתם תשמעו על כך עוד בהמשך הפוסט, הוא מונדיאל הסנופלייקס, הם הם פתותי השלג המושמצים מדור ה-z. כל מיני ילדים שגדלו במה שהיה פעם גטו, אבל היום הוא מין גירסה של פרבר שעבר ג׳נטריפיקציה. קיליאן אמבפה, לדוגמה. פעם מה שגרם לילדים לרוץ יותר מהר עם הכדור היה רעב בבטן, ולראיה מלמיליאן גם בשנות ההצלחה שמר על בטן ריקה לפני משחקים. היום, המוטיבציה היא תמונת האינסטגרם שתשחרר אחרי המשחק. וכשגזר של לייקים ושיתופים מונח לפניו, הוא רוץ ירוץ – עד שאחד משחקניה הברוטליים של היריבה (במקרה הזה ארחנטינה) יפרק לו את הרגליים. רצה הגורל ולבייבי קיליאן יש רגליים שקשה לפרק.

אורוגוואי הבטיחה לא לספוג עד שתחזור להניף את הגביע הצהוב, אבל היא הפרה את ההבטחה דווקא במשחק מכריע מול פורטוגל. למזלה, יש לה שחקן שמסוגל להרים לעצמו כדור ולרוץ לנגוח אותו, כשבדרך הכדור עובר לרגע קט אצל יקיר המונדיאלים ל. סוארס, שכל שהיה מוטל עליו זה להבין את חלקו הקטן אך משמעותי בפאזל. קבאני, שתמיד נראה לי קצת אאוט-דייטד עם התסרוקת המיושנת, קצת רזה מדי ועם נטיה מוגזמת לבעוט בדלי ברגעי האמת, הוכיח שיש גם יתרונות במנוחה כל העונה בליגה הצרפתית. תלוי על איזה גביע מדובר.

ספרד עינתה את הצופים במשך 90 דקות מול רוסיה, ואחרי שלא שבעה, הוסיפה עוד 30 דקות של זה. אין לי באמת טענות לרוסיה המסכנה, שהשפעת החומרים שעליהם לכאורה בנתה את הסיבוב הראשון כבר פגה, וששחקניה מצאו את עצמם מותשים אחרי 60 דקות של לרדוף אחרי דוד סילבה עם ובלי הכדור. בסופו של דבר קרחת יצא וקרחת נכנס, אבל גם אינייסטה הגאון לא באמת הביא שינוי מהותי במשחק פתוח. מה שהיה מעניין הוא בחירת הבועטים בספרד – פיקה וראמוס הבלמים דווקא סיפקו את הסחורה עם בעיטות טובות, גם אינייסטה תרם, והאכזבות הגיעו מהכוכבים הלא מוכחים – קוקה ואספאס. אלה שלא הביאו גביעים כשלו ברגע ה״אמת״.

דנמרק נאנקה מול קרואטיה, ואפילו היתה יותר מסוכנת לפרקים, עד לקרב הסופי בין השוערים, שהזכיר לי במעט את ההתמודדות בין ההר סר גרגור קלגיין לבין אוברין מרטל ממשחקי הכס (פיטר שמייכל בתפקיד המאהבת). כמו בסדרה, גם זה נגמר במוח שנשפך החוצה דרך ארובות העין. אבל תישארו איתי, כי בניגוד לסדרה שתגיע לסיום רק ב-2019, כאן אנחנו מתחילים להתקרב לסוף.

ברזיל ומכסיקו הבטיחו הרבה. מכסיקו הצליחה להדיח אלופת עולם ולהידרדר בהמשך, ברזיל בנתה את עצמה לבנה אחר לבנה. מכסיקו נופלת תמיד בשמינית, ברזיל לא עפה בשמינית מאז מראדונה וקאניג׳ה הדיחו אותה בבושת פנים ב-1990. צ׳יצ׳ריטו צבע את הראש בבלונד. וזוכרים את האינסטוש מקודם? אין לי ספק שוויליאן, לדוגמה, זכה בגביע האנגלי רק כי דמיין את הנקמה שתבוא בדמות אותה תמונה אומללה שבה כיסה את מאמנו קונטה באמוג׳י גביעים. יצירתיות אמיתית על המגרש לא ממש ראינו ממנו העונה, והקטע הזה של לחתוך פתאום שמאלה ולתת בעיטה שהגיעה בטעות לניימאר הוא טריק חדש מהשרוול, או יותר נכון מה שקורה כשלכוכב מספר אחת שלך יש בעיית שליטה עצמית וחוץ מליבב, להתגלגל על הדשא ופתאום בלי שום סיבה לבהות ביציע – עושה כל מיני דברים לא צפויים גם באמצע הרחבה.

את השעות לפני המשחק בין בלגיה ליפן העברתי בלהסביר לבתי בת ה-10 שאהודתה יפן עומדת לעוף הביתה. במציאות, כשחזרתי הביתה מהכדורגל-שכונה כדי להיות איתה בזמן התבוסה, גיליתי שהיא אמנם הכינה חולצה בעבודת יד, אבל שכחה להדליק את הטלוויזיה מקלט 55 אינטש מסך אפליקציה מה זה לעזאזל?! לשריקת הפתיחה. שמחתי לגלות שבדקה ה-6 בה הגעתי מזיע על אופניים התוצאה היתה עדיין 0:0. את הצרחות שלנו ב-0:1 היה ניתן לשמוע גם דרך מסך הצפירות בתור לחניון הסמוך. ב-0:2 החתולה הקטנה שאימצנו מהרחוב ובדיוק חזרה מסיבוב לילי בחוץ כבר היתה בטוחה שהיא התבלבלה בכתובת ועדיף לה לחזור לרחוב, או לפחות להסתתר בארון. עינוי (INUI) עינה את הבלגים כל המשחק, אבל הטיל שלו פשוט לא השאיר למלצר הבלגי שמתברר לאט לאט כחלאה קורטואה שום סיכוי. ואז הסברתי לבתי ששיר אחד מצמק יעשה כאן בלאגן. היא לא לגמרי האמינה שזה יכול לקרות. ואז מרואן פלאיני עלה לשחק. אחד השחקנים האנדרייטד. זה נגמר בעוד מוח מרוסק על הרצפה, הפעם יפני, ועוד טראומה לבתי שכבר חוותה אכזבה כששרדה עד לחצי השני של ההארכה בגמר המונדיאל הקודם רק כדי ליפול על שער נצחון מקרי של שורלה החצוף לגצה השמנמן.

אבל זה הכדורגל. זה בערך כל מה שהיה לי להגיד כדי לנחם אותה. וההתרגשות, השמחה והאכזבות זה חלק מהכיף. איך כותב אמיתי? נו פסדר.

שוודיה ושוויץ התאמצו כל השבוע להסביר לשאר העולם מה ההבדל ביניהן, מתברר שלא הרבה, אבל שוודיה בסופו של דבר היא המועמדת שלי לגמר מאזור ז׳.

אנגליה וקולומביה על הנייר נראה יותר טוב מבמציאות, וגם האף הספק מנותח של חאמס נראה יותר טוב כשהוא לא בוכה. מה שראיתי לנגד עיניי בטרם התחילו הפנדלים זה את הנבחרת האנגלית על שחקניה הצעירם והפוחזים. היופי בהם זה שהם פשוט לא סוחבים את צער העולם על כתפיהם. הם לא באו לתקן את מה שסאות׳גייט עשה ב-1996, החבר׳ה האלה בקושי יודעים מי זה בקהאם. הם רק חושבים על האינסטוש שיגיע. הפנים של פיקפורד, שנראות כאילו הן מחכות לאגרוף בפרצוף, פתאום הראו דווקא שלווה סטואית. ומי פספס? ג׳ורדן הנדרסון, ממשיכו של ממשיכו של ממשיכו של… היחיד מבין הבועטים שצריך להוכיח משהו. וזה עבד. וכל מה שנשאר זה להארי קיין לערער למזכירות פיפ״א שלא סופרים לו את הגול מהפנדלים.

אז מה הבקשה, אתם שואלים?

שלום עולמי. ושוויליאן וקורטואה יעשו טובה ויעופו לאן שהם פאקינג חולמים. לגביך, אדן הזאר, עדיין לא החלטתי אבל גם אתה מועמד להימכר אם לא תתחיל להירגע מהר ולתת קצת כבוד.

למרות שכמו שהבנתם מהפוסט, כבוד כבר לא מביא תארים.

 

 

 

 

 

מונדיאל, סיבוב שלישי: סיכום
סיכום שלב הרבע (פוסט אורח מאת ג׳. אינפנטינו)

תגובות

  • שחר

    תודה, פוסט יפה
    לטעמי בלגיה יפן היה המשחק של השמינית.
    צרפת ארג' שני, ההגנות שם היו לא משכנעות והביאו למרבית השערים.
    יש בטורניר צד חזק בהגרלה (יום שישי) עם מחשקים שיכולים להפוך לקלאסיקות. וצד חלש (יום שבת) שמזכיר את הליגה האירופית לעומת ליגת האלופות (או פלליאוף תחתון לעומת עליון)
    הגמר האמיתי יהיה ברזיל-בלגיה, או ברזיל -צרפת. מהצד השני נקבל כנראה את אנגליה, שבינתיים לא כבשה שער שדה רגיל בטורניר, מלבד מול פנמה.
    הגמר ביום שלישי, ראשון הבא זה הסופרקאפ

    הגב
  • yaron

    ההבדל היחיד בין שוודיה לשוויץ - צהוב כחול נגד אדום לבן.
    הבחירה ברורה :-)

    הגב
    • צור שפי

      נכון, אבל הפוך! לא לאיקאה!

      הגב
      • yaron

        מנחש שאתה בעד אנגליה.

        הגב
  • Gil - Zimbabwe

    יפה כתבת, אין כמו לראות כדורגל עם הילדים (בעיקר בנות....אני עם 3).
    אני לא אשכח איך במונדיאל הזידאן היינו בשליחות של 5 שנים בברזיל, הבנות שלי היו 8 ו - 6 (השלישית נולדה אחרי וזכתה לראות הנפה ביפן). מי שחי בברזיל יודע שזה מדבק. איזה אושר עד הגמר, אחרי שזידאן שם את השני ניפתחו הדמעות ולך תסביר להם.
    לפחות עד היום המשחקים היחידים של כדורגל שהן רואות זה של ברזיל. לאהוב כדורגל לא הצלחתי להדביק אותן.
    מעניין מאיפה בא לבת שלך יפן?

    הגב
    • אביב יריב

      מהטיול ביפן...

      הגב
    • אילני

      אכן מהטיול...
      תחושת חוסר הצדק שגאתה בגרון עם הגול של צ׳אדלי בדקה ה-94 היתה דבר שאפשר להרגיש אולי רק בכדורגל.

      הגב
      • Gil - Zimbabwe

        צודק, מאז ברזיל איטליה ב - 82 לא הרגשתי כזו תחושה של חוסר צדק.

        הגב
        • מיקיג'

          אני עם הבלגים מילדות אבל מאחל בכל ליבי ליפנים זכייה בטורניר הבא. אחלה נבחרת ואחלה אנשים.

          הגב
  • פרילי

    יפן ההפתעה של הטורניר, בלי הרבה כישרון הם עדיין הצליחו להלהיב אבל רגע השיא מבחינתי היה ששחקן שלהם קיבל צהוב וקד קידה לשופט, שכמעט כל נבחרת אחרת לא מפסיקים לריב עם השופט.

    הגב
  • funfun

    יופי של סיכום משעשע גור

    הגב
  • Amir A

    למה לכל הרוחות קוראים לאינסטגרם אינסטוש? מאיפה מגיעה המילה הזו?

    הגב
    • אילני

      כמו בר-מצווש אני משער. יכול לתאר לעצמי שזה מעצבן כשקוראים את זה בחו״ל. אולי גם בארץ...

      הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *