מסעותיי בערבות הפרמייר ליג

חוויות מסטמפורד ברידג׳

הסיבה שלא כתבתי לכם על הנצחון בדרבי מול ארסנל היא גם הסיבה שכרגע אני מתיישב בבית קפה מפונפן בשכונת אנג׳ל כדי לכתוב לכם לקראת המשחק בניוקאסל – יש לי המון מה לספר אבל לא הספקתי.

בשבת הגעתי ללונדון. כמו משפחה הודית שבאה לתור את ארמון באקינגהם כך נחתנו, אני ומשפחתי בהית׳רו ושמנו פעמינו לאזור קנסינגטון כדי לספוג קצת אווירה מערב לונדונית לפני המשחק. לצערי השגתי רק כרטיס אחד לעצמי למשחק, אבל פיציתי את בתי בכרטיס למשחק החוץ בסנט ג׳יימס פארק בראשון.

אחרי ביקור קצר בויקטוריה אנד אלברט נפרדתי מהבנות ויצאתי לכיוון פולהאם ברודווי. הרכבת היתה מלאה אוהדים, והם שרו, ואז גיליתי שהשירים באים דווקא מאוהדי ארסנל. נו שוין.

כשמתקרבים לאצטדיון האווירה מתחילה להתחמם, ספסרים מציעים כרטיסים ברגע האחרון, אני חולף על פניהם עם תיק גב שאיתו נתקעתי לכל המשחק כי לא מצאתי שמירת חפצים באזור. המון סדרנים, התנועה זורמת והדרך לסטמפורד ברידג׳ לא ארוכה תחת עיניהם הבוחנות של השוטרים. הפרשים עם הסוסים בישראל כנראה הגיעו מהבריטים.

הצעיפים הדו-צבעיים עדיין לא נעלמו למרות השמועות על הוצאתם מחוץ לחוק. כולם כאן צ׳לסי, הכל כאן צ׳לסי, העולם הוא צ׳לסי, הקירות הם צ׳לסי והפוסטרים שתלויים עליהם הם צ׳לסי. קאנטה, וויליאן, ז׳ורזי׳ניו ופדרו צועדים לפניי ואפילו ילד אחד שכבר הספיק לקנות קיט מלא של קאפה אריזבלאגה. קורטואה כבר לא קיים, ואם הוא קיים, הרי שארור הוא ומעתה יזחל על גחונו. גם אדן הזאר פה ושם, אבל יחסית לכוכבותו הוא לא מאד פופולרי בין לובשי החולצות.

הכרטיס שקניתי בזול ישר מהטיקט אקסצ׳יינג׳ בתור ממבר ובעזרת חבר מומחה – מושלם במחינת מיקום. קרוב לדשא, אבל לא מדי, ממש במרכז. אני עולה במדרגות והירוק הזרחני נפרש לפניי, בדיוק כמו באותו אחר-צהריים של שבת אז נסעתי עם אבי ואחי לראשונה לראות את בית״ר משחקת בבאר-שבע.

אולם האלכוהול שמתחת לטריבונה מלא באנשים ששותים פיינטים במהירות שיא. הם מתדלקים בקצב כי אסור לקחת בירה ליציע. אפשר לשמוע את האווירה בחוץ, שבת קיצית סך הכל, העניינים מתנהלים על מי מנוחות.

סטמפורד ברידג׳ הוא לא מקום מאיים. אולי אם אתה ברצלונה בליל שלישי חורפי, אבל בסך הכל האוהדים של צ׳לסי די חנונים. הם מוחאים כפיים לצ׳ך, מצטלמים על הקווים ליד אלונסו ודויד לואיז שמתחממים ממש מולי. השחקנים קצת מתוחים, במיוחד ההגנה. יש שוער חדש, שנראה פתאום קטן לעומת הקוברה הבלגית. דויד לואיז לא בדיוק הוכיח את עצמו עד עתה כחלק מחוליית 4 מגינים. קשה לדעת למה לצפות.

הם מתמסרים בשקט בחימום, בינתיים אדן הזאר לא בהרכב אז ה-11 נראים קצת אפורים. לא ברור מי יבקיע. מציגים את ההרכבים. עוד תשואות לצ׳ך, מעט מאד בוז לשחקני ארסנל. גם אצלם לא נראה שיש מספיק איכות.

השופטים עושים ספרינטים ממש לידי. מרטין אטקינסון לא רוצה לתפוס שריר בדיוק באמצע הדרבי, אז הוא מוביל את החימום באופן קפדני. המסקוטים האמריקניים בצורת אריה ולביאה חולפים גם הם. הם מסמנים לילד שירקוד איתם אבל הוא מתבייש. אחרי הכל, הוא לא בא לראות את סטמפורד וברידג׳ט.

oznor

המשחק מתחיל. אפשר לראות את חילופי המסירות של הסארי בול ממש מקרוב. הדשא נראה קצת סינטטי, הכדור טיפה גדול מדי, אזפי עדיין לא למד למסור מדוייק על 10 מטר אבל ז׳ורזיניו מעודד ועוזר לכולם. סארי פשוט לימד אותם לא לפחד, ובאמת המסירות עוברות סנטימטרים מרגליהם המושטות של איובי ומחיטריאן, אבל בינתיים הדקות חולפות בשלום. התיקולים אימתניים. לשים רגל ב-50:50 מול שחקן פרמייר ליג זה פחד אלוהים. אלונסו עושה את זה. גם בארקלי, כשהוא חוזר אחורה כדי לנסות להיות מעורב אבל משהו איתו לא מצליח להקליק עם השאר. כשכן מצליחים לצאת קדימה זה מהר וזה יפה וזה אלגנטי ופתאום יש שחקן מול שוער.

אלונסו שהתחמם קודם בצד שלי נמצא רחוק והוא מקבל כדור, פורץ ונותן כדור רוחב. פדרו נועץ ברשת. הקהל מתרומם. גול. פאקינג גול. דקה עשירית.

וכאן הגיע אולי הזמן לדבר על היציע שבו אני נמצא. לא שלא הזהירו אותי, אבל היציעים האלה, הטובים ביותר לכאורה, הם די מתים. הקהל יושב כל המשחק, לא שר ורק מדי פעם מריע או צועק משהו. חוץ הקשיש החמוד שלצדי, יש הרבה אוהדי הצלחות כמוני שהגיעו מהמזרח התיכון, זה מהצד השני הגיע מסעודיה והכרטיס שלו נראה בדיוק כמו שלי אבל מודפס בערבית.

מוראטה מקבל כדור עומק, משתלט, ומה הוא עושה? הוא לוקח לשמאל, למה לשמאל?! אבל בפרמייר ליג זו הרגל שלו, והוא לוקח את צ׳ך איתו ושם אותה בפנים. גול! מאותו רגע אלבארו הוא לא אותו שחקן. פתאום יש לו כח, הוא רץ, נלחם על הכדור, שומר עליו, יורד אחורה לגליץ׳ מהמם על קו האמצע. יש לנו חלוץ, אנחנו עדיין לא יודעים בדיוק מה לעשות איתו, אבל אנחנו מובילים 0:2. וכמעט שלוש.

ואז, אני לא יודע מה קורה, כי ארסנל פתאום מבינים איזה משהו, שיש להם רווח בין הבלמים למגינים, והם מנצלים אותו ושמים כל פעם שחקן אגף בתוך הרחבה, והוא מוציא כדור רוחב מקו השער, ופעם אחר פעם יש פחות מדי קאנטה-אים שיעיפו את הכדור הזה ולואיז כנראה עסוק במשהו, קה לי להבין מה קורה אבל יש להם הזדמנות מטורפת, ועוד אחת, הכדורים שורקים ורק בגלל שטויות של מחיטריאן ואובמיאנג אנחנו עדיין מובילים.

אבל אז, תוך כמה דקות, 2:2. מחיטריאן מתקן ופאקינג איובי! זה שלא שם אף גול אף פעם.

ההגנה שלנו לא יודעת מה לעשות, קאנטה מנסה לחזור אחורה בניגוד להוראות, ז׳ורז׳יניו חסר אונים לבד מאחור לפני ההגנה, ארסנל בדרך ל-2:3, הקהל מאבד את הסבלנות וכמה כבר קמים להזמין בירה סינגהה מגעילה באורוות למטה. אני נצמד לכיסא, לא אכפת לי מהבירה, אני רוצה לראות כל רגע, והרגעים זזים, או שהם לא זזים, לא ממש ברור.

מחצית. בכל זאת פיינט דוחה של סינגהה. מי המציא את הבירה הזוועתית הזו ומי צריך אותה כשיש אייל מעולה בכל חור. כל הזין בקפיטליזם. עד שהתור שלי מגיע מתברר שאפשר לשלם רק באשראי. כרטיס אחד לא נקלט. אני מנסה להיזכר בקוד של כרטיס הגיבוי. מאחוריי החבר׳ה מתחילים לקלל.

אני לוגם מהר, זורק שליש מהחצי ועולה למעלה מול הדשא הנפלא. לנשום. פייר, האולם הזה מדכא. הזקן לידי לא מש מהכיסא. הוא יודע שאין לאן למהר. אי יורד עוד רגע אל קו הדשא, מצלם את ההכנות למחצית ועוד סלפי עם הקהל.

סארי לא עושה שינויים. הוא מחכה. השחקנים מאורגנים יותר. ארסנל כנראה מרוצה עם התיקו. אנחנו מניעים כדור אבל בארקלי הורס. יש חצאי הזדמנויות אבל לא קורה שום דבר.

ואז הקהל קם. גם הקשיש החמוד שלידי.

בארקלי וויליאן יוצאים. הזאר וקובאצ׳יץ נכנסים.

תשמעו, לא חוקי שיהיו שני מכדררים כאלה באותו הרכב, ועוד באותו צד שמאל. ההגנות לוחצות קדימה, כך שהרצועה שבה הכל מתנהל צרה מאד, אבל קובאצ׳יץ׳ חזק וחכם ויש לו משהו שלבארקלי אין (דא!) והדברים מתחילים להתחבר. אנחנו מגיעים לסף הרחבה די בקלות, הזאר פשוט לוקח את הכדור, ממש לידי, והולך על המגן שלו. אין לו בעיה לעשות את זה פעם אחר פעם.

וזה אולי היופי באדן – כשנותנים לו לשחק הוא יכול לעשות גול בכל פרק זמן נתון. לכן גם קונטה לא היה נלחץ עד הדקה ה-80 ורק אז מעלה את פאברגס. אבל זה היה בתקופה אחרת ועכשיו אנחנו בכדורגל אחר לגמרי שמזיז ומוסר ומתקדם לאט ואז פתאום מהר, זה מגוון וזה מפתיע וזה מרגש וזה ממש ממש מלחיץ כי בכל רגע נראה שאפשר לשים גול אבל גם לספוג אחד.

ואדן לוקח את הכדור וחותך פנימה ונותן לאלונסו, האנדרייטד התורן, זה שהמון ״מבינים״ לא מעריכים, כמו שהיו איבנוביץ׳ וכמו קייהיל, לדעתם אין לו מיקום ואין לו מהירות ואין לו פוזישינל אוורנס, ובלה בלה בלה אבל הבנאדם חתיכת שחקן ושוב הוא שם את גול הנצחון ובדקה קריטית בצורה חכמה מזווית קשה בין כולם ומתחת לשוער.

פאקינג תהרגו אותי, אני לא מבין איך כמה לידי מתחילים לקום וללכת החוצה לפני הסיום. אנחנו עומדים לנצח בדרבי, אבל הם ממהרים לאנשהו, לאוטו או לסינגהה או לחנות המזכרות או למאהבת או השד יודע. צ׳לסי ממשיכה לתקוף אבל זה שוב קרוב גם להיכנס לשער שלנו, אבל הם מחזיקים מעמד וניצחון!

oznor

הדגל הכחול מתנופף מול היציע, שהולך ומתרוקן.

לא הבנתי כלום, ראיתי כמה אנשים בועטים בכדור, כל מיני אנשים אחרים מסתכלים עליהם מסביב, חלק מתלהבים וחלק אדישים.

2:3 מטורף שלא ציפיתי לו ולא ייחלתי לו והוא מוזר והזוי ולוקח לי כמה ימים לעכל את כל מה שקרה בו.

ובראשון רכבת לניוקאסל, ביציא החוץ שנמצא גבוה בשמיים קרוב לאלים ורחוק מהדשא. נשתדל לא להידקר על-ידי שיכורים. יהיה קר. יהיה מרגש.

לא מצפים ליותר מדי נקודות.

מונדיאל, סיבוב שלישי: סיכום
מסעותיי בערבות: סנט ג׳יימס פארק מהשמיים

תגובות

  • שי

    מעולה (כרגיל). הייתה לי אכזבה דומה מהקהל בקאמפ נואו, לא ציפיתי להרבה אבל אפילו בפנדל בצד הרחוק כולם נשארו לשבת. אני מקווה לתפוס פעם משחק של נאפולי לחוויה מתקנת.

    הגב
  • משה

    המבחן של סארי יהיה אם יצליח לבנות חוליית קישור עם ז׳ורז׳יניו וקאנטה. בינתיים נראה שזה לא בכיוון, בלי קאנטה באמצע ארסנל הייתה צריכה לגמור עם ארבעה שערים קלים בחצי הראשון. לשים את קאנטה כקשר קדמי זה כמו לתת להנדריקס לנגן תופים, סביר להניח שהוא יעשה את זה טוב אבל זה לא קרוב לכלל המיצוי של היכולות שלו.

    הגב
  • פרסלני

    למה קצר ב V&A? התערוכה של פרידה קאלו מעולה וגם השאר שווה מאד.....

    הגב
    • גור אילני

      פשוט נסחבנו עם התיקים והיינו עייפים, נחזור מחר כנראה. תודה על ההמלצה.

      הגב
  • ניינר / ווריור

    קצת מבאס לשמוע שהחוייה סינתטית משהו. ואם הבירה היחידה זו סינגה אז משהו רע מאוד עובר על הפרמייר ליג

    הגב
  • שאול

    נהדר גור! איזה כיף לקרוא. שתי נקודות שלי:

    1. סארי משום מה בוחר לשחק עם קאנטה קדימה. זה מאוד מוזר בהנתן שנוא הקשר האחורי הטוב בעולם ודווקא אותו מזיזים עמדה. זה כמו לקחת את מסי או רונאלדו ולשים אותה בתפקיד 50:50 בקישור. מאוד מוזר לי הסיפור הזה, כי רבע השעה הרצחנית הזאת של ארסנל נראה שנבעה בין השאר מהתפקוד הזה (ומהעצלנות של וויליאן בירידה להגנה). זורזיניו נהדר אבל קאנטה צריך לשחק בעמדה שלו.

    2. אלונסו ענק התקפית (וקראתי שהוא כבש בחצי מהזמן כמעט כמו וויליאן בצ’לסי שזה הזוי), אבל התפקיד העיקרי שלו הוא מגן. וזאת בעיה שאנחנו הולכים להתמודד עמה כל העונה. הוא פשוט לא מספיק מהיר וקל לעבור אותו. ראינו את זה יפה מול ארסנל. בשנה שעברה היה לו חיפוי עם היציאות האלה קדימה, אבל ההרפתקאות שלו בתור מגן גם יכולות לעלות לנו ביוקר. תאר לך שארסנל חוטפים כדור מאדן ויוצאים למתפרצת בדקה ה80 כשאלונסו ברחבה של צך. זה מצבים שהולכים לקרות ובולט מאוד ההבדל ביחס לאזפי בימין.

    נ.ב קובה נראה נהדר ממש. אני מאוד אופטימי לגביו!

    הגב
  • אביאל

    איזה משחק תפסת, העשרים דקות האחרונות של המחצית הראשונה היו פשוט לא ברורים, אבל סארי הצליח להזיז את השחקנים - אני דווקא אוהב לנסות את הדבר הזה, להכניס גולים וגם לחטוף, זה מרענן אחרי רצף המאמנים האחרון שלנו.

    בכל מקרה, קובאצ׳יץ׳ נראה נהדר, האזרד נכנס לאט לאט לכושר וזה נראה שזה מסתדר, קישור של ז׳וריזיניו-קאנטה-קובאצ׳יץ׳ יכול להיות חלומי, הגנה-התקפה מאוזן מאוד, כולם יכולים להתקיף וכולם יכולים לעשות הגנה - בכל מקרה, נראה שסארי רוצה לעשות עם ז׳וריז׳יניו סוג של פירלו, אני רק לא בטוח שזה יכול לעבוד עם המהירות של ההתקפות בפריימרליג וראינו את זה שארסנל לחצה.

    אלונסו הוא שוב מסוג השחקנים האלה, שאתה לא מבין לא הביאו אותם, אבל איכשהו הם המרגשים ביותר, אצלנו בצ׳לסי זה בעיקר עם מגנים, איבנוביץ׳, אזפילוקטאה ועכשיו אלונסו.

    אגב, הייתי שמח לראות את אזפילוקטה בלם לצידו של רודיגר\כריסטינסאן, דויוד לואיז פשוט לא יכול להיות בלם במערך של ארבעה שחקני הגנה.

    הגב
  • ק.

    נהדר כרגיל.
    הקארמה שלך הרוויחה ביושר רב משחק כזה אחרי שנים של התמדה וכתיבת פוסטים...
    ככל שצ'לסי מתרחת מהד.נ.א של מוריניו וכדורגל "יעיל", קל יותר לחבב אותה ופחות לתעב (ספורטיבית). אתם כבר מזמן לא קבוצת הגלאקטיקוס הקלאסית שמנסה לפתור הכל בכסף.
    ראיתי דקות בודדות פה ושם במחצית השניה שרק צלסי תקפה וזה נראה טוב ומהנה לצפייה, עם כל הסיכון שציינת שיש בגישה הזאת

    הגב
    • ק.

      מתרחת = מתרחקת

      הגב
  • Matipool

    בשקט בשקט ושאף אחד לא יקרא או ישמע - גם באנפילד זה קורה (הכוונה ליציע מנומנם יחסית).
    ביקורי היחיד באנפילד היה באפריל 2005 במשחק נגד טוטנהאם, שלושה ימים לאחר שעברנו את יובנטוס בדרך לחצי הגמר של הצ׳מפיונס (חודש וקצת לאחר מכן הייתי באיסטנבול. מעולם לפני כן לא ראיתי את ליברפול בחו״ל ואז תוך חודש וקצת פעמיים), ישבנו ביציע המרכזי והתאכזבתי מהקהל כי נאבקנו אז על המקום הרביעי וזה היה לקראת סיום הליגה ועוד אחרי הצגת הגנה הירואית בחוץ מול יובנטוס. עידוד ושירה בתחילת המשחק ושירה בסוף + צעקות בודדות נגד התפקוד של פלגרינו, אחד הבלמים האיטיים בהיסטוריה של הפרמיירליג.
    הייתי מאחל לכם הפסד לקבוצה של רפא אבל בגלל שהבת שלך נוסעת איתך עד לשם - תיקו רב שערים יתקבל בברכה.

    הגב
    • משה

      אני חושב שבאנפילד זה תלוי באיזה משחק. הקהל משמעותי מאוד במשחקים גדולים והרבה פחות בקטנים.
      הייתי בסטאמפורד ברידג׳ במשחק אמצע שבוע בשנה שעברה, היה שקט מאוד.
      המשחקים הכי רועשים בהם הייתי היו בליגה האיטלקית אבל זה רעשים של שדה קרב, לא משהו שהייתי רוצה לקחת אליו ילדים.

      הגב
      • Matipool

        שלושה שבועות אחר כך היה הגומלין בחצי הגמר נגד צ׳לסי עם השער ההוא של לואיס גארסיה ועם עוצמת דציבלים מטורפת שלא נמדדה לפני כן במגרשי כדורגל. לא אשכח את התמונה של מקאללה מצביע על האוזניים שלו ומסמן לשחקנים לידו שהוא לא שומע מה הם צועקים לו.

        הגב
  • D! פה ועכשיו

    כיף שדה-באזר סוף כל סוף שלח אותך לכתוב מהשטח. כן ירבו!

    הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *