מסעותיי בערבות: סנט ג׳יימס פארק מהשמיים

משחק חוץ לא רגיל

בתחנת קינגס קרוס נמצא רציף 9 ו-3/4 המפורסם מהארי פוטר, שמפאת חוסר מקום בין רציפים 9 ו-10 מוקם דווקא על קיר חסר שימוש, לצידו הוקמה חנות מזכרות רחבת ידיים שאליה מגיעים מעריצי הסדרה ומולה הם נעמדים בתור להצטלם עוברים דרך הקיר עם עגלת המזוודות וחצי מהכלוב של הדוויג התנשמת. לא רחוק משם, רציף מס׳ 0, שממנו יצאנו ברכבת מהירה לכיוון אדינברו (או אדינברה אם תרצו). בניינים התחלפו בפרברים שהתחלפו בגבעות ואז עוד ועוד גבעות מוריקות. הגשם זלג על החלון.

ביורק עלתה קבוצה גדולה של צעירים שמחים וטובי לב. לכל אחד מהם רביעיית פחיות בירה קרלינג 500 מ״ל. שמו את הטאבלט על המשחק של ריינג׳רס נגד מאת׳רוול והתחילו לשתות. אני לא בטוח 4 הפחיות האישיות הספיקו עד אדינברו, אבל אנחנו ירדנו מוקדם יותר, בתחנת ניוקאסל.

בניוקאסל קיבל אותנו מזג אוויר חורפי עם גשם לא חזק אבל עיקש. את 4 התיקים סחבנו במערך 1-1-2 כשבתי סוחבת את הקל שבהם ואני עם אחד מלפנים אחד מאחור. איתנו הלך נחיל מתגבר של אנשים, חלקם יצאו מהתחנה וחלקם הגיע מהפאבים בעיר התחתית. הם שמו פעמיהם אל האצטדיון, ואנחנו חלפנו על פניו, אפור ונישא, בדרך אל הגבעה שמאחוריו, שבה אמור להיות חדר האיירבנב שהזמנו.

בשלב מסוים מסך המגע הוכרע ע״י מזג האוויר והטיפות ונעמדנו חסרי אונים בכניסה למתחם מגורים בשם קווינ׳ס קורט. אנחנו חיפשנו את מס׳ 86, אבל משפחה בוסנית שיצאה מאחת הדירות בקומפלקס כיוונה אותנו בטעות לתוך אתר בניה. הגשם התגבר, המשחק התקרב והתחלנו להירטב.

בשלב הזה אספתי את השחקנים והבהרתי להם שאנחנו עוברים למערך 0-1-3. עם שלושה תיקים על שכמי, עלה במוחנו הרעיון להקיף את הקומפלקס ולהגיע דווקא מהרחוב הראשי, ואכן שם נמצאה הדלת הנכספת.

מאחורי הדלת חיכה לנו ריקי, בחור ממוצא הודי שהגיע לעיר לפני כעשר שנים ללמוד באוניברסיטת ניוקאסל ונשאר בה. מאחור במומבאי השאיר שני הורים בודדים, שכן הוא בן יחיד, אבל מאז התרגל לחיים בניכר. ריקי הוא יזם בנשמה וכבר היו לו מספר נכסי איירבנב, הנוכחי הקרוב ביותר למרכז העיר. כשמשתינים רואים מהחלון את היציע החדש של סנט ג׳יימס פארק. ריקי סידר בחדר קטן 4 מיטות, אבל המים במקלחת חמים והוא מומחה לאיזור ושמח לספר לנו על הדרך המצפה לנו כשנמשיך צפונה.

אבל מה אני מדבר על ריקי ועל הצפון כשיש לנו שני כרטיסים למשחק של צ׳לסי והוא מתחיל עוד פחות משעה? בתי ואני לובשים את החולצות הכחולות, ריקי זורק עליי איזה מעיל רוח דק, אנו נפרדים מזוגתי ומחברה שהצטרפה אלינו לטיול, יוצאים את הדלת ורצים בדרך לאצטדיון.

תוך בערך 2 דקות אנחנו כבר מולו. באמת מבנה לא נעים במיוחד, אבל הקיר האפור מסתיר מאחוריו מסורת מפוארת ותקופות נהדרות. המחשבה על כך שאלן שירר שיחק כאן מצמררת אותי, אבל לא חסר מה שיצמרר כי בתי מתרגשת מאד. בקרוב נעלה את 14 הקומות על ליציע החוץ.

cof

השוטרת מקבלת אותנו בסבר פנים יפות ומסמנת לכיוון הכניסות. הסדרנים נחמדים ולא כועסים עלינו למרות שאנחנו מסמלים את הרוע עבורם, ואולי בעצם לא, ואנחנו מביאים משהו שהם שמחים לקבלו לתוך מקום שהם גאים בו. ויש מעליות! עם תור בכניסה למעלית, אבל כולם מתקבצים סביב המעלית הראשונה והשוטרים מייעצים לנו להמשיך לשניה. בדרך צריך להחתים כרטיס בכניסה ולעבור במעבר באמת צר באופן לא נעים, אבל עד כאן הצרות – המעלית מגיעה ולוקחת אותנו לשחקים.

גם באמצע הקיץ קר מאד על הגבעה, וביציע הגבוה שמעליה. ניוקאסל היא היחידה בליגה שמיקמה את יציע החוץ רחוק מהדשא, בניגוד לתקנות אך באישור מיוחד של ההתאחדות. ערפל קר נכנס עם רוח קרה וחודר מתחת הגג.

בתי בעננים, היא רואה דשא של כדורגל מקצועני בפעם הראשונה, המסך ממש מעלינו, וקבוצה של שחקנים במדים משבצות דמויות קרואטיה בועטת בכדור ממש מתחתינו. אנחנו לא ממש קרובים לדשא, אבל הזווית שבה בנויים היציעים חדה והתחושה היא של קדירה. ההגדלה שעבר האצטדיון כללה רק שני יציעים בצורת האות ר׳, ואנחנו מאחורי השער אבל תלויים מעליו.

cof

אני מראה לה את כל שחקני ההרכב. הקליטה הסלולרית לא משהו, או שהטלפון עדיין בטראומה מהטיפוס בגשם, אז צריך להבין הכל ממה שרואים. קלאסי. הגבוה ההוא זה רודיגר, והמתולתל שלידו זה כמובן דויד לואיז, וקפה ארזבלאגה עדיין לא עצר כדור אחד מסוכן באמת שנבעט לשער אבל הוא מקווה לעשות זאת היום ובינתיים הילאריו בועט לו כדורי גובה. אזפי, הזאר וקובאצ׳יץ׳ הם שלישייה שקצת יותר קשה להבדיל בינה, כמו 3 פיונים שסודרו מגבוה לנמוך ולנמוך מאד. וויליאן, שבתי פעם העריצה אותו אבל אחרי הסלאלום שעשה בקיץ כבר פחות, מכדרר, פדרו בועט חלש כרגיל, מוראטה מסדר את הג׳ל. ג׳ורג׳יניו וקאנטה מתמסרים עם אלונסו ואת סארי ניתן לראות רק בקושי על רקע הספסל.

האווירה ביציע נבנית לאט לאט. יש הרגשה טובה, אבל עדיין לא ברור אם זה יהיה דומה לשבת בדרבי בסטמפורד ברידג׳. סביבנו יושבים עוד ילדים: צמד ג׳ינג׳ים בתלבושות צהובות מלאות כולל הגרביים, ילדה חמודה שבאה עם אביה ויש לה חולצה מעונת הזכיה ביורופה קאפ. לידנו יושב בחור צעיר, כולו בשחור, כולל הטלפון ובקבוקון הג׳ין שממנו הוא לוגם בסתר מדי פעם. הוא נראה מכונס בעצמו בקור ובשעמום.

קהל החוץ מתחיל להריע כשהשחקנים עולים בפעם האחרונה. מערכת הכריזה משקיעה מאמצים לרסן את ההתלהבות, ומקריאה את ההרכב הדי אפור האמת של ניוקאסל. ילד שמתראיין בוידאו אומר שהשחקן האהוב עליו זה איוזי פרז. איפה הימים של קיגן, ז׳ינולה, בירדסלי, קול, פרדיננד, וכמובן שירר.

תחילת המשחק מוכיחה שהאפור הוא אכן אפור. ניוקאסל לא מנסה לעשות כלום, ומרחיקה כדורים לדיאמי החזק שאמור ליצור בעיות ללואיז ורודיגר. צ׳לסי מתמסרת ומתמסרת. המשחק די מנומנם, מדי פעם הקהל מתלהט לרגע, אבל השאגות קורות בעיקר כשאדן הזאר מקבל עבירה או כשקאנטה מוציא כדור בתיקול נקי לגמרי אבל האוהדים המקומיים מצפים לעבירה.

היציע שלנו לעומת זאת עירני ופעיל! דגל צהוב של אוהדי החוץ עובר מעלינו, ואנחנו מסייעים להעביר אותו על לקצה היציע. שירה אדירה מלווה את השחקנים. מלמעלה נראה שצ׳לסי שולטת גם במגרש וגם בעידוד. בתי צורחת עם היציע, ואני מפציר בה לשמור על הגרון כי יש לנו עוד טיול ארוך אחרי המשחק. היא לא מקשיבה לי.

צ׳לסי – צ׳לסי – צ׳לסי – צלסי… צ׳לסי – צ׳לסי – צ׳לסי – צלסי…

ושירים לפברגאס שלא בסגל מפאת פציעה, ואלונסו שנהיה חתיכת שחקן אהוב, ולאדן.

הזמן עובר מהר. לא קורה הרבה על המגרש, והמחצית נגמרת ב-0:0. אני מכין את בתי לאפשרות שזו תהיה תוצאת הסיום. את העובדה שלא ניצחנו כאן מאז 2011 היא יודעת כבר, כך שאין ציפיות לנקודות, אבל גולים… זה תמיד מוסיף.

"your support is fucking shit" הכחולים שרים לאוהדי המגפאייס. השחקנים ממשיכים להחזיק בכדור, יש צירופי מסירות יפים, אבל זה קשה. כשוויליאן נכנס שרים לו את השיר שמספר איך הוא סנב בספרס ולבש כחול. גם ז׳ירו מחליף את מוראטה המרוט.

ואדן מקבל כדור, ומעביר לאלונסו, ושוב פנדל עליו! מהיציע, ועכשיו אנחנו קרובים להתקפות של צ׳לסי, זה נראה כמו שריקה מדוייקת.

חיבוקים, הבחור השחור בשחור לידנו מחליף איתי ועם בתי כיפים, הוא נראה לראשונה גם שמח!

cof

אנחנו במתח, הנקודה הלבנה ממש מתחתינו, אני מקווה שזה יהיה אדן ולא ג׳ורג׳יניו, כי יש לי הרגשה לא טובה לגבי הטכניקה שלו היום בחוץ, ואדן לא עושה את הרגיל שלו ובועט גבוה וחזק לפינה. בעיטה מושלמת. עכשיו צריך רק לשמור על זה.

אבל אנחנו לא שומרים על זה כמובן! רבע מצב לניוקאסל בהתקפה היחידה במחצית. דויד לואיז קיבל מסארי הוראות להתרגל להתמקד בכדור ולא בשחקן, והוא באמת מביט בכדור חולף על פניו ומגיע לחוסלו שנוגח מצוין לפינה הקרובה. קפה רק נוגע בזה … :( עוד משחק שבו לא עצר אף בעיטה משמעותית…

1:1 מאכזב, וזה בוודאי עומד להיגמר ככה, וזה הגורל, אבל לפחות ראינו משחק נהדר בתוך קהל מופלא.

אבל הקהל המקומי מבין שתורו להתעורר מהתרדמת ולעודד, והוא דוחף את הקבוצה קדימה, שרוצה פתאום אולי לנסות לנצח… נשארו עוד 10 דקות, יש גשם די חזק, קריר, וזה יכול ללכת לכל כיוון.

ניוקאסל משתוללת וזוכה ב-3 קרנות רצופות. פאניקה רגעית.

אבל צ׳לסי מתאוששת ממשיכה לתקוף, ועוד איך לתקוף, המשחק מעט יותר פתוח, אדן חוטף עבירות על ימין ועל שמאל, ויש לנו כדור חופשי מסוכן…

והכדור מטייל ברחבה, ניתז מרגלו של ידלין האומלל ונוחת בפינה!

1:2.

צרחות.

שמחה.

היסטריה!

היסטוריה!

אנחנו באקסטזה, בארקלי נכנס כדי לשמור על התוצאה, החבר׳ה נראים רגועים יחסית, זה עדיין מביא לקרן מלחיצה, עוד בעיטה מעל השער, אבל זה נגמר!

הקהל של ניוקאסל בוודאי מקלל, אבל אנחנו לא נזכה לשמוע את זה כי הם די רחוק למטה. תוך רגע היציעים כבר ריקים, ואנחנו נשארים ביציא החי והשמח שלנו להודות לשחקנים. הקבועים באים למחוא לנו כפיים: אזפי, ז׳ירו, קאנטה. וגם הם נסוגים לכוס התה בחדר ההלבשה.

עכשיו אני סוף סוף מבין למה הם אוהבים תה בממלכה. צריך תה. חייבים תה.

אנחנו יורדים במדרגות כדי להבין מה המעלית חסכה, ושם יש שירה אדירה שמרימה את חדר המדרגות הגבוה, סוג השירה שאני הכי אוהב – זו שאין לה מטרה, זה לא בזמן המשחק, השחקנים לא שומעים, המצלמות לא מצלמות, פשוט שירה ספונטנית של אנשים שמחים. אנחנו מדלגים ומקפצים אל המילים, מנסים להבין עוד אחד מהשירים, קצת מההומור והסרקזם, לספוג את השיר החדש שכתבו לשוער החדש.

ואולי עוד לפני שהשחקנים מגיעים לתה שלהם – אנחנו כבר בבית של ריקי עם תה חם משלנו ועם מקלחת חמה.

אנחנו מספיקים לשאול את ריקי על מקום לארוחת ערב. שואלים על הפאב שעברנו בפינה. הוא מסביר ומזהיר שזה פאב של גזענים תומכי ניוקאסל ושונאי זרים. שאפשר לחטוף שם מכות גם בלי חולצה כחולה. במקום, הוא שולח אותנו למסעדה הודית במעלה הגבעה.

מחר נוסעים לסקוטלנד.

cof

מסעותיי בערבות הפרמייר ליג
מסעותיי בערבות: צלעות כבש

תגובות

  • אריאל גרייזס

    התבאסתי שניצחתם אבל אז נזכרתי שאתה במגרש וקצת שמחתי בשבילך. ועכשיו אני בכלל שמח בשביל הבת שלך.
    איזה כיף סקוטלנד, מת לנסוע לשם. מחכה לחוויות שלך.

    הגב
    • גור אילני

      מקווה לא לאכזב, נספיק רק ממש את הדרום של סקוטלנד.

      הגב
  • אלכס דוקורסקי

    נראה ממש כיף וכתיבה מהנה לקריאה.
    תמשיכו ליהנות (:

    הגב
  • Matipool

    אתה מעביר את החוויה נהדר, גור.
    כמו גרייזס, התבאסתי לאללה מהניצחון שלכם אבל בגלל הבת שלך (מקסימה בתמונות ובהתלהבות שלה) התבאסתי פחות.
    תמשיכו להנות ואמן תפסידו בשבת.

    הגב
  • קירקגור

    איזה אבא מלך אתה

    הגב
  • ק.

    מה שמתי כתב. איזה יופי שיצא ככה עם הבת שלך.
    תהנו בסקוטלנד!
    לא הבנתי רק איך דוד לואיז חזר ממחוץ לסגל אל ההרכב? זה ה"סארי-בול" שדורש טכניקה התקפית? הרי הגנתית קייהיל וכריסטיאנסן עדיפים, לא?

    הגב
    • אילני

      לגבי לואיז האמת זה משהו שראיתי מאד ברור בשני המשחקים, במיוחד בברידג׳, המשחק הוא הרבה פחות ״על בטוח״, הכדורים בהגנה עוברים סנטימטרים מרגליים מושטות של חלוצי היריבה. כריסטנסן מצוין אבל כנראה שכחו את שרשרת הטעויות שגמרה לנו את העונה שעברה. בינתיים הוא לא ראה דקות, זה מדאיג אבל נראה מה יקרה איתו. קייהיל מתאים הרבה יותר למשחק הגנתי עם התבצרות על קו ה-16, הוא מחוץ לרוטציה ויחכה לפציעות ומשחקי גביע. דווקא רודיגר, שראיתי בו בעבר קרש מהלך, הסתגל מצוין והאחריות הנוספת שנופלת לו על הכתפיים במערך 2 בלמים עושה לו רק טוב. הטיל למשקוף ביום ראשון היה רק הטופינג על משחק חייתי שכלל חיסול ההתקפה ואיום מתמיד בקרנות ובמצבים נייחים. מי שמשלים אותו הכי טוב זה לואיז - הידוע אמנם בבלאק-אאוטים שלו, אבל גם מנהיג פוזיטיבי ואדם שתמיד לוקח אחריות. נכון, זה נראה שכל רגע יכולה ליפול עלינו תבוסה סטייל ה-7:1, אבל בינתיים זה עובד...

      הגב
      • ק.

        אני בעקרון מאוד אוהב את הגישה החדשה, אבל במקרה של לואיז נראה לי תשלמו על זה מול קבוצות חזקות באמת

        הגב
        • אילני

          נגד ארסנל, הקבוצה החזקה ששיחקנו מולה עד כה, היינו אמורים להיות בפיגור 4:2 במחצית, כך שאתה לא רחוק מהאמת. סארי טוען שהוא לא מודאג, הוא מעדיף כדור אצלנו והרבה התקפה, נגד קבוצה שלוחצת זה יכול להיגמר בתוצאות גבוהות כמו ה-2:3.

          הגב
  • ניינר / ווריור

    איזה כיף לאביגיל! יאללה תמשיכו להנות ותספר גם על סקוטלנד

    הגב
    • אילני

      יש לי בעיה כאן רן... הרבה מזקקות אבל אני הנהג היחיד כי זוגתי השאירה את הרשיון בבית. כבר צילמו אותי (כנראה) דוהר במהירות 34 מייל לשעה בכפר שמותר בו רק 30, אז אני נזהר... מאד נזהר...
      מתנחמים בערב באייל׳ס משובחים, יש שחומים עם קצף עשיר בסגנון שמזכיר קצת גינס, יש עם הזלפת טעמי פירות יער וכאלה שיושנו בחביות וויסקי... ואלה בלי גימיקים אבל פשוט מושלמים עם כבש ותפוחי אדמה בתנור של האיירבנב.

      הגב
      • ניינר / ווריור

        אוי ואבוי, להיות בסקוטלנד בלי דסיגנייטד דרייבר... כמו להביט על הארץ המובטחת מרחוק אבל כמה איילים טובים בערב זה פיצוי מעולה

        הגב
  • יואב דובינסקי

    נהדר גור. התמונה בכלל מלאת אושר. תמשיכו לבלות.

    הגב
  • D! פה ועכשיו

    תענוג גור. מצטרף לשאר אוהדי ליברפול המברכים את ביתך ומבואסים על התוצאה.

    כיף לקרוא על המסעות שלכם

    הגב
  • Kirma der faux

    כיף לקרוא, תהנו.
    נוסף לנו עכשיו קרב מילואים מעניין מאוד.
    למרות שההצלחה מלחיצה אני שמח שהצטרפתם לרשימת הקבוצות שכיף ליפול במקרה על משחק שלהן.

    הגב
  • אביאל

    גור ! איזה שני משחקים תפסת, חוויות לכל החיים, בבית ובחוץ, כתיבה נהדרת כרגיל וכמובן שאהדה ביציעי חוץ היא שונה לחלוטין, הייתי במשחק חוץ בקריסטל פאלאס והיתה חוויה מדהימה וגם עם אוהדי ריאל בפריז, שונה לגמרי מהמגרשים הביתיים.

    הגב
  • א.לוי

    זוגתך היא גם אם הילדה שאיתך?

    הגב
    • גור אילני

      ככל הידוע לי, כן

      הגב
  • Roy

    איזה כיף!
    תמשיכו להינות :)

    הגב
  • איתן

    מייק אשלי זה אולי מקבילו של אלי טביב.
    לא רוצה להשקיע כסף, מעוניין למכור אך לא מקבל אף הצעה, השוני הוא שאין לו יכולת זיהוי לשחקנים, ושהכדורגל האנגלי לא הגיע לשפל שהיית רואה את אשלי נותן בטלפון הוראות לבניטז את מי להחליף.

    כמה זמן זה מלונדון עד ניוקאסל?
    לי יצא ליסוע למשחק מלונדון עד מנצ'סטר וחזרה, כל העסק לקח מ10 בבוקר עד 11 בלילה...

    בכל מקרה כתיבה ותיעוד יפה

    הגב
    • גור אילני

      3 שעות ברכבת מאד נעימה, 50 פאונד לכיוון הופך את זה לעסק לא זול במיוחד לאוהד הממוצע, יש הרבה שלוקחים אוטובוסים ויש גם כאלה של חוגי אוהדים.

      הגב
  • 7even

    כתבת נהדר :)

    הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *