מעמד האנדרדוג – התיקו עם ליברפול

איך ספר המקור הראשון של הוצאת תשע נשמות קשור למשחק היום?

המשחק הוכיח לי, יחד עם פתיחת העונה והמשחק בגביע הליגה, שסארי העמיד קבוצה סבירה לגמרי. שיכולה לנצח כל משחק.
בפועל, במניין ההזדמנויות היו לליברפול יותר, ועם זאת צ׳לסי הגיעה פעמיים נוספות לאחד על אחד מול אליסון וכמעט ביטלה את האדומים במחצית השניה, במשחק טקטי משובח. השוויון הגיע משום מקום, אבל היה יפהפה. אפילו קפה שהתחיל להחזיר את ההשקעה לא הצליח לגעת.

קלופ יכול לחייך, אבל מבחינת העמדת הקבוצה שלו לקחת את הליגה דרושה עוד קצת עבודה ואולי סוויץ׳ מנטלי נוסף, וסיטי כבר מאיצה.

ומה איתנו? הגענו למצב שבו שני החלוצים תורמים פשוט קרוב מאד לאפס. ז׳ירו גרוע במיוחד כשהוא פותח במשחק וצריך לטעמי להמשיך להיכנס כמחליף שמשנה דברים. מוראטה נוטה להיות מעט טוב יותר דווקא במחצית הראשונה. אבל קשה לנצח משחקים בלי גולים מהחלוצים.

יצטרכו לחשוב טוב מאד מה לעשות לקראת הקיץ הבא. אני מאד מחבב את מוראטה, אבל כרגע לא נראה שהוא מצליח להשתלב ולתרום.

מה היה קורה אם היינו מצליחים להחתים את לוקאקו לפני 2 קיצים? אולי טיפה יותר טוב. איך מוציאים מהשיטה הנפלאה הזו יותר ממספר 9?


וזה נכתב לפני:

אני קורא עכשיו את הספר של יונה אלון – להמשיך כך לעולם, ספר המקור הראשון של הוצאת תשע נשמות ושל אוריאל קון כעורך. הספר מורכב ממחברות המונות אלפי עמודים, שנכתבו ונאספו על ידי המחבר במשך שנים. הטוויסט הוא שאלון הוא לא איזה ברנש צעיר ותוסס שכותב על חיי הלילה של תל-אביב אלא אדם קשיש הכותב על חייו הזעירים והפשוטים ועל שגרת יומו בירושלים.

אוריאל קון עושה גלים במולו״ת המקומית לא רק כי בחר מודל שונה מאשר המודל של ההוצאות הגדולות, ולמעשה שונה גם משל רוב ההוצאות הקטנות, אלא בעיקר כי הוא מתבטא בחריפות ובתקיפות נגד תרבות הספרות הישראלית. הוא רואה את עצמו כמחנך, וכדי להסביר את גישתו הוא קוטל את דוד גרוסמן, עמוס עוז ושאר יקירי המקום, תוקף את שיטות העריכה האקטיבית הנהוגות בארץ בהן העורך כותב יחד את היצירה עם הסופר, מעודד עריכה עצמית, מכריז על ספרות כמושג אוניברסלי המנותק מהצורך להעביר רעיונות אידיאולוגיים, ומתמקד במילים, דמיון ומשחק.

אז איך בחרה הוצאת תשע נשמות דווקא ביונה אלון כדי להיות סופר המקור הראשון שלה? אני חושב שהתשובה היא: הסופר כאנדרדוג. אלון מתאר את חייו העלובים, את ההליכה לקניות בסופרמרקט עם תלושי הנחה, את הכתיבה לשם הכתיבה, ללא מטרה וצורך לפרסום. הוא יושב מדי בוקר בספריה באוניברסיטה בגבעת רם, כותב על הדברים המועטים שקרו בטיול הבוקר או בדרך לשם, וחוזר הביתה לאשתו, אליה הוא מתייחס בחמלה מרוחקת. בנוסף, הוא לא משתמש בטכניקות חנופה והתחסדות המוכרות לנו מהספרות העכשווית.

אלון כותב לא מעט על מורו הרוחני פסואה – הפורטוגלי שכתב את ״ספר האי-נחת״, שבו הוא שוטח במשך מאות עמודים פרגמנטים מינימליסטיים המתארים חיים סתמיים, ועלובים כפקיד זוטר בעבודה משרדית משעממת, ועם זאת – חיים מלאים. השפעתו על אלון ניכרת בכל עמוד כמעט. למעשה ניתן לקרוא לספר כולו בשם – תרגיל כתיבה: פסואה מירושלים.

*

אז איך זה קשור לכדורגל?

לטעמי, בכדורגל יש שתי פוזיציות מקובלות: פוזיציית האלפא דוג, זו של מכבי תל-אביב רגל וסל, ריאל מדריד, באיירן מינכן, מנצ׳סטר יונייטד והלייקרס. ופוזיציית האנדרדוג – של הפועל תל-אביב, אתלטיקו, דורטמונד והפיסטונס. יש כמובן המון שבאמצע. ויש כאלה שעוברות בין מצבים, כמו ארסנל, מנצ׳סטר סיטי, בית״ר ירושלים, הפועל ירושלים, ליברפול… וגם צ׳לסי.

איך עוברים בין מצבים? בעלים עשיר, קהל אלים, אסון לא עלינו, רכש מאסיבי, פשיטת רגל, ירידת ליגות, מאמן גרוע, תכנון קפדני, מזל…

מניפסט הפוזיציה האלפא-דוגית הוא כזה: אני תמיד בתנועה קדימה, אני לא מתנצל, אני הכי טוב ולכן מגיע לי הכי טוב, אני שאפתני, רוצה לזכות בהכל, כל האמצעים כשרים ומי שלא רוצה להצליח שלא יתלונן, האוהדים שלי הם ילדים מנוזלים שקונים חולצות, ואין לי בעיה עם זה.

מניפסט הפוזיציה האנדרדוגית הוא כזה: אני מעדיף אתיקה על שיפור מהיר של תוצאות, אני בעצם חסר יומרות, אין לי בעיה להיות סטטי לתקופות ארוכות, מי שמצליח עושה זאת באופן מלוכלך, ואני מעדיף לשמור על נקיון כפיים, אני מסתפק בעקיצות קטנות והישרדות. אני לא צריך להתנצל, כי אין לי על מה. האוהדים שלי הם קשישים חביבים שמעריכים את הערכים של פעם, ואין לי בעיה עם זה.

באופן פרדוקסלי, בשנים האחרונות דווקא המועדונים האנדרדוגים פיתחו שיטות כדורגל מתקדמות והתקפיות, בעוד המועדונים העשירים שקעו השקעות כלכליות גדולות מאד ובמאמנים מוכרים שהביאו לסטגנציה מחשבתית שהתבטאה בסופו של דבר במגרש בנסיגה לאחור. על יונייטד כבר אין יותר מילים להגיד, אבל אפילו בארסה הגדולה התחילה לוותר על הכדור. ובאותו זמן, טוטנהאם ואח״כ ליברפול יצרו שיטות משחק לא מאוד שונות בסופו של דבר, אבל התקפיות ומהנות יותר. ועכשיו, ממקום נמוך יותר מברגיל, גם צ׳לסי הצטרפה לחבורה.

דבר נוסף שקרה, הוא עליית מחיר ועלות שכר השחקנים המובילים והגעה למצב כזה, שגם למועדונים האלפא-דוגיים קשה לרכוש שחקנים, שכן רכישה היא מאד יקרה וגם מתבטאת בחוזה ארוך שאחר-כך יכול להפוך למשקולת. ראו מקרה פרננדו טורס, אלכסיס סאנצ׳ס ופול פוגבה. במקביל, המועדונים האנדרדוגיים רכשו לאט, חיכו לעליית האיכות האורגנית בקבוצה, ואז הסתערו על שוק ההעברות עם רכישות מדוייקות. כך עשו ליברפול וטוטנהאם, וכך עשתה העונה צ׳לסי.

*

מה שנוצר לנו היום זה קרב של מקום ראשון ושלישי, אבל עם שני אנדרדוגים! נכון, ליברפול כבר מראה סימנים של דומיננטיות, אבל בלי אליפות אין עדיין מה לדבר. למעשה, בלי שתיים-שלוש אליפויות, ליברפול עדיין אנדרדוגית. היא הרוויחה ביושר את המעמד הזה במשך שלושים שנה כמעט.

צ׳לסי אמנם זכתה בשתי אליפויות בשלוש השנים האחרונות, אבל אי היציבות השלטונית, שמגיעה לאחרונה עד הבעלים, ובנוסף התפרקות הקבוצה של מוריניו, בניה קצרה מדי על-ידי קונטה ובדרך עונה אחת גרועה ואחת גרועה מאד – הביאו למצב שבו אף אחד לא ספר את צ׳לסי בערב העונה הנוכחית.

קלופ וסארי שניהם אינם זוללי תארים. קלופ נכשל בגמרים, ועדיין לא קידם את ליברפול משמעותית במיקום הסופי בליגה. אבל הוא יצר אקוסיסטמה שלמה שנראית הרמונית מבחוץ, וניכר שמעט מאד דברים יכולים להרוס אותה. הכוכבים מככבים, התומכים תומכים, המשלימים משלימים, ושחקני הרוטציה שותקים ומחכים לרוטציה או לא עלינו פציעות. מצב כזה לאורך זמן אמור להביא בסופו של דבר לתוצאות יפות מאד.

ומצד שני, סארי בנה משהו, אולי שוב, כמו קונטה, מהר מדי. אבל על הדרך הוא עשה עוד משהו שאף אחד לא ציפה – הפך את הזאר מכוכב עולמי למועמד לכדור הזהב.

Photo by Charles Deluvio 🇵🇭🇨🇦 on Unsplash

נצחון על ליברפול שווה משהו
שקט פנימי - אחרי סאות׳המפטון

תגובות

  • Matipool

    לפני תחילת העונה צ׳לסי באמת לא נספרה כמועמדת מובילה לאליפות בגלל העונה הקודמת / מאמן חדש שלא מכיר את הליגה ואולי גם סגל פחות נחשב אבל אחרי הרכישות של ג׳ורג׳יניו וקובאביץ׳ יש לכם ביחד עם קאנטה קישור לא פחות טוב מלמועמדות האחרות ואולי אפילו טוב יותר.
    כשהזאר בשיאו אז גם החולייה הקדמית עם ז׳ירו ופדרו או וויליאן היא לא אנדרייטד אם כי נופלת במעט מאלו של סיטי וליברפול.
    בקיצור - אתם כבר לא אנדרייטד אלא צלע שלישית במאבק המשולש על האליפות (סיטי עדיין המועמדת המובילה לצערי).
    לגבי המשחק היום - אם ואן דייק כשיר ומשחק ביחד עם גומז, לא נפסיד לדעתי. אם אלו יהיו מאטיפ ולוברן באמצע - אני מאד חושש למרות שאליסון שוער אדיר.

    הגב
  • יואב

    ממש מופתע לטובה. צלסי נהדרת. במעברים ובכלל. עדן יכול היה לסיים את זה מוקדם יותר.

    הגב
  • אביאל

    מבאס לחטוף גול בדקה הזאת ועוד מבעיטה מחוץ לרחבה, אבל הייתי חותם על תיקו לפני כמה ימים, ליברפול מצוינים ובכלל היה משחק טוב ומהנה.

    בקשר לחלוצים, זה באמת אבסורד, במיוחד שלא נתנו לבטשואי הזדמנות, יש לי הרגשה שהוא היה פורח תחת סארי, אולי ינסו להחזיר אותו בינואר אם זה אפשרי.

    הגב
    • תבורי

      אביאל, עכשיו אתה וודאי מבין את התחושה שלנו בסיטואציה דומה לפני שנה בדיוק.

      הגב
      • אביאל

        בני - מממ לא זכור לי, פרט בבקשה.

        הגב
  • משה

    סארי מאמן נפלא, זכיתם. אני לא זוכר קבוצה שהתמודדה עם הלחץ שלנו כל כך טוב. לואיז נתן את משחק חייו, אני לא מעריך אותו בכלל והוא היה נקי מטעויות מול התקפה חזקה.
    בהמשך למה שכתבת על החלוצים צ׳לסי תגיע כמה רחוק שהזאר מסוגל לסחוב אותה ולכן לסיפור הזה יש תקרת זכוכית.

    הגב
  • דנידין

    צ׳לסי+מאמן איטלקי+עונה ראשונה=אליפות. זו מתמטיקה פשוטה. היה משחק אדיר, ראיתי לפני את המשחק של יונייטד....אני לא בטוח שהם עוסקים באותו ספורט.

    הגב
  • red sox

    נניח שהדיכוטומיה שאתה מתאר נכונה - למה זה מפתיע אותך שחידושים מאתגרים הגיעו מכיוון האנדרדוג? אם זה נכון היסטורית במוסיקה, בלשון ובמדע, שלא לדבר על אין ספור דוגמאות בספורט, למה שלא יהיה נכון בכדורגל המודרני?

    הגב
    • גור אילני

      נקודה טובה. החדשנות לא מפתיעה אותי, מה שכן מעניין זה שהכדורגל החדשני הוא התקפי.
      האנדרדוגים המסורתיים משחקים בד"כ הגנתי: הפועל ת"א נקרע אותם 0:1, דטרויט פיסטונס, אתלטיקו ועוד.

      הגב
      • Kirma der faux

        זה בגלל שגם אתם וגם אנחנו לא באמת אנדרדוגים אלא מעמד ביניים. אנדרדוגים זה ווטפורד וברנלי הקשוחות, או מקסימום ברנמות' או לסטר ההתקפיות יחסית.
        לשחק לחץ קדמי זה עדיין פריבילגיה לעשירים.

        הגב
  • צור שפי

    משחק טוב מאוד בין שתי קבוצות ראויות שלתחושתי (העגומה) יסתפקו שוב בראיית הגב של הסיטי. אגב, ראיתי בסופ״ש את ״אי הכלבים״. מומלץ!

    הגב
  • ניינר / ווריור

    המחסור בחלוץ נורמלי יעלה לכם ביוקר. גם לוקאקו העגל הוא לא הפתרון. לא שיש לי בעייה עם זה כמובן :)

    הגב
    • גור אילני

      הקטע שאפשר להסתדר בלי, אבל מי שנפל על אחד מצוין, כמוכם למשל, מרוויח.
      זה מתקשר לפוסטים שקראתי כאן על תפקיד הסנטר בכדורסל, השיטה של קלופ מייתרת את הצורך בחלוץ מטרה ויוצרת מהלך התקפי יותר דינאמי ופחות צפוי בלעדיו.

      הגב
  • יואב

    הוצאת 9 נשמות ואוריאל קון פשוט משחקים אותה. בעיטה מרעננת ומדוייקת לשוק מאד שמרני ואנכרוניסטי.

    הגב
  • D! פה ועכשיו

    אז אתה ממליץ על הספר? נתקלתי בהוצאה רק לאחרונה, ואחרי התבלטות ארוכה רכשתי שני ספרים אבל ויתרתי על זה. היה נדמה לי כהייפ ותו לא.

    הגב
    • גור אילני

      עוד אין לי מסקנות סופיות, כרגע מעדיף את המקור.

      הגב
      • D! פה ועכשיו

        למה הכוונה, המקור?

        הגב
        • גור אילני

          פרננדו פסואה

          הגב
          • D! פה ועכשיו

            אההה...
            ככה התרשמתי מהטור שלך. לא הכרתי עד היום. אזמין בדחיפות

            הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *