האפודים הצהובים חוזרים

הבלוג מנסה לתת הסברים לתופעה בעזרת שליחה מיוחדת

פעם קנינו לבתי אקווריום. בשלב מסוים הוא הפך מאקווריום שלה לאקווריום שנמצא בבית. למרבה המזל, מדי בוקר, זוכרת זוגתי לזרוק לגופים החמודים והצבעוניים כמה פירורי מזון לדגים. הדגים נדחפים אל פינת המיכל שממנה נזרקים הפירורים, וזה בעצם האירוע המשמעותי ביותר שיש להם באותו יום. מעבר לכך המערכת שם מתנהלת כנראה מעצמה. ככה לפחות אנחנו חושבים, כבר כמה שנים.

לאחרונה, בעקבות הערה של חבר מומחה, החלטנו להוריד מעט מכמות הפירורים הנזרקים כל יום. ההחלטה נראתה לנו שולית יחסית, אבל כיוון שהמטרה שלה היתה חשובה – לשפר את עמידות האקווריום לאורך זמן – החלטנו ליישם אותה.

אבל בחלוף כמה ימים נראתה באקווריום תופעה מוזרה. כמה דגיגים החליטו ללבוש אפודים צהובים, שבמקור נועדו בכלל לשעת חירום בלבד, ולהתמקם בחזית. הם התחילו לחסום את המעבר אל הפירורים, להשתולל ולגרום למי האקווריום לזוז ולקצוף. הם שרים את המנון הגופסילייז בקולי קולות, אבל חוץ מנושא ההמנון קשה להבין מה בדיוק הם רוצים. הם אמנם מקימים הרבה רעש, יחסית לדגים כמובן, אבל נותרו לא מעט סימני שאלה לגבי ההתארגנות הזאת.

*

למרות שהדבר לא ממש הדיר שינה מעינינו, שוחחנו על כך לא מעט בהליכות על החוף ולפני השינה. טענתי שזוהי בעצם התממשות של החזון של מרקס. שמעמד הפועלים הדגי מתקומם, וסוף סוף קמה מחאה אותנטית שמנסה לקרוא תיגר על סדרי השלטון הקיימים. מחאה שאינה מכוונת מלמעלה. ששוברת את הקשרים הקיימים בין האקדמיה לבין התקוממות עממית.

אבל ההסבר הזה לא הניח לחלוטין את הדעת. וגם לא ברור היה מה ניתן לעשות איתו מבחינת תכנית פעולה. באמת לא נראה שהיתה איזו בעיה חריפה מלכתכילה, ויכול להיות שהמלצתו של החבר נשענה על מודלים מיושנים. וגם אם לא – שלום בית חשוב יותר מהכל, כך אמרו חכמים וכך טענה זוגתי. בעקבות התובנות האלה, החלטנו לבטל את הקיצוץ במנת הפירורים, ולהחזיר את המצב לקדמותו באופן מיידי.

אלא שלהפתעתנו, לא רק שביטול הקיצוץ לא הביא לביטול המחאה ונטישת האפודים הזוהרים – בפועל המחאה רק התגברה. הדגים כנראה הריחו את החולשה שלנו, את אזלת היד המנהיגותית, והבינו משהו. והפעם הצטרפו אליהם גם דגים אדישים יחסית כמו רומיאו 3, שעד אותה עת (אלא אם כן אני מבלבל אותו עם דג אחר) היה עסוק בעיקר במרדפים אחרי יוליה 4.

בשלב מסוים החלטתי לעשות מעשה, שאלתי את המגהפון מחברי האקטיביסט ופניתי אל הדגים בפניה ישירה במטרה ליצור עמם דיאלוג. אבל הנסיון הזה נחל כישלון חרוץ. לא רק שהדגים לא הקשיבו – הם התעלמו לחלוטין והראו לי שאין בכוונתם לשאת ולתת עמי.

התיאוריות הנוספות לא איחרו לבוא: המחאה היא של הימין הקיצוני, ואנשיה מתכוונים להשליט באקווריום ואולי גם מעבר לו חוקים אולטרה שמרניים. המחאה היא של השמאל הקיצוני, ומארגניה מנסים לאפשר לכל המינים הפולשים, כולל החלזונות שמתרבים כמו ארנבים, מעמד של תושבות קבע. המחאה היא של הליברטריאנים, שמוחים נגד מדיניות המיסים ונגד הוצאות הממשלה הכבדות. המחאה היא של המרכז הרדיקלי. המחאה היא של הנכים. המחאה היא של אלה שאין להם קול. המחאה היא בעצם של האליטות הישנות, שהתחפשו לאלה שאין להם קול.

נאלצנו ללכת לוטרינר השכונתי. ד״ר טינקלר התכוון להפנות אותנו לוטרינר המתמחה בחקר האוקיינוסים, מנוסה ויקר יותר, אבל העדפנו להישאר שכונתיים ולהתייעץ בגוף הידע המקומי. הוא נאנח, ואמר שיכולות להיות הרבה סיבות, אבל שאם אנחנו באמת רוצים להבין לעומק את המניעים של המחאה, השיטה הטובה ביותר היא לשלוח נציג שתול מטעמנו, שירגל ויחזור עם המידע הנחוץ כדי למוסס את ההתארגנות.

באופן מפתיע, מי שהתנדבה למשימה היתה דווקא בתי. הכנו אותה בקורס מקוצר בחוף גורדון. הודענו למחנכת במייל מיוחד שבתי תיעדר מספר לא ידוע של ימים. בסופו של דבר הגיע היום הגדול והתייצבנו במרפאת ד״ר טינקלר. המתמחה שלו, אילנה, נבחרה לתת את הזריקה. תוך זמן קצר בתי הפכה לדגיגה. אילנה הציעה לנו לקחת אותה בשקית, אבל אמרה שאפשר גם לרכוש ליתר בטחון כלי מיוחד שהוא גם אטום אבל גם נושם, כדי למנוע מצב שבו בתי תיפול אך האספלט. חזרנו הביתה והנחנו אותה בזהירות בתוך האקווריום, מצויידת במכשיר מיוחד שמאפשר לוטרינר לעקוב אחרי מספר מדדים חיוניים כדי לדעת שהיא בסדר. בנוסף, ציידנו אותה בלחצן מצוקה שמאפשר לה לאותת לנו להציל אותה.

*

למרבה הפלא, הדגים לא התייחסו אליה באופן מיוחד, ובתי נטמעה היטב באקווריום, לפחות למראית עין. ואנחנו עקבנו אחריה בעזרת המצלמה המיקרוסקופית והמיקרופון שהוזמנו במיוחד מעלי אקספרס והוצמדו לקשקשיה.

באחד הלילות, העירה אותי זוגתי. ״הם עושים ישיבה״ היא אמרה, והגבירה את רמקול הבלוטוס שמחובר למיקרופון. ואכן, כשהבטתי על הצג במכשיר הטלפון שלי ראיתי את השידור החי מהאקווריום. כמה דגים התווכחו ביניהם. אחד אמר שהוא קיבל את האירוע בפייסבוק ולכן הוא הגיע באמצע הלילה. השני ענה שהוא לא יצר את האירוע. דגה שלישית טענה שהיא יצרה את האירוע בפייסבוק, אבל בשעות הבוקר. הדגים הבינו שהיתה טעות והחליטו לחזור לישון.

כך חלפו הימים והלילות. בתי התחברה עם יוליה 6, בתם של רומיאו 2 ויוליה 3. הן היו משוחחות מדי פעם על נושאים שעניינו את בתי, כמו העדכונים האחרונים בממשק המשתמש של אפליקציות ווטסאפ ואינסטגרם, אבל יוליה נשמעה אדישה. כשבתי התעקשה להבין מה מטריד את יוליה, זו נצרה את לשונה.

בשלב מסוים נראה היה שנוצר פיצול במחאת האפודים הצהובים. קבוצה אחת של דגים המשיכה להשתולל בחזית האקווריום, אבל באותו זמן התחילה קבוצה קטנה יותר למחות דווקא בירכתי המיכל, תוך עמידה שקטה במקום. יוליה 6 היתה אחת מאלה. בתי, שנשלחה לרגל אחרי המחאה ולא כדי להנהיג אותה או לקחת בה חלק, נקרעה בין הקבוצות, ולא ידעה לבחור ביניהן. אבל גם הפיצול לא החזיק ימים רבים, ואחרי זמן מה כבר לא ניתן היה להבחין עוד בין שתי תתי הקבוצות.

בשלב זה החלטנו לשים קץ לבלבול ולשכור את שירותיו של פסיכולוג ארגוני. מצאנו בקבוצת ״בעלי מקצועות – העולם החדש״ בפייסבוק המלצה על יועצת שנראתה מתאימה לתפקיד. היא נכנסה מיד לעבודה. אחרי מספר שאלונים שהעבירה לדגים, היא החליטה שאין ברירה וצריך להחליף את מרבית הדגים באקווריום. הוצאנו את בתי בזהירות למיכל האטום הנפרד, ובחרנו את הדגים שמזוהים יותר מכל עם הגרעין הקשה של המחאה. אותם שלחנו לחינך מחדש בבריכה בככר רבין. במקומם רכשנו מספר דגים מהחנות הסמוכה.

כבר כשהגיעו הדגים החדשים, הבנו חלק מהבעיה. אחרי שנים של הכלאות והכלאות משנה, הדגים שגדלו באקווריום נראו כמו יצורי כלאיים, בעלי צבעוניות פרועה ומראה לא אחיד. לעומתם הדגים החדשים השרו באקווריום תחושה מיידית של רוגע ושלווה. שלווה שנמשכה מספר שעות.

למחרת בבוקר התייצבו שוב מרבית דגי האקווריום, ותיקים כצעירים, למחאה. אמנם נראה שחלקם עדיין לא הפנים את מלוא קודי ההתנהגות של החברים הותיקים, אבל היה ברור שתוך זמן קצר גם השונות הזו תיגמר. זוגתי ואני החלטנו להפסיק את הניסויים בבני אדם ולהשיב את בתי לחיקנו ולשולחן הלימודים. ד״ר טינקלר סימס שאין בעיה ונוכל להביא אותה מחר על הבוקר לזריקה הנגדית.

דווקא באותו לילה, חיכתה לנו הפתעה. בשעת בוקר מוקדמת מאד, שמענו התלחששות מהאקווריום. זוגתי הגבירה את הווליום, אבל לתדהמתנו, לא שמענו ברמקול דבר. מיהרנו לאקווריום ונדהמנו ממה שראינו.

יוליה 6 ובתי ישבו בין צמחי המים ושוחחו ביניהן. המיקרופון והמצלמה היו מפורקים ומונחים בפינה אחרת של האקווריום. הבאתי מיד את הפנס, ומשינו את בתי מהאקווריום. שמרנו אותה במיכל האטום עד הבוקר, והתייצבנו, טרוטי עיניים אצל הוטרינר מיד בשעת פתיחת שערי הקליניקה.

כשבתי חזרה לצורתה המקורית, וזוגתי עטה עליה וחיבקה אותה, נשמנו לרווחה.

״למה הוצאתם אותי?״ היא שאלה בכעס.

״מה זאת אומרת?״ זוגתי שאלה, ״רצית להישאר?״

״את זוכרת שיש לך את נבחרת החתירה בצופי ים, ושתכננו לנסוע לטייל בנצרת בכריסמס?״ אני הוספתי.

אבל בתי פשוט משכה בכתפה וסירבה לדבר איתנו.

ככה חזרנו הביתה, שקטים.

*

והיום ברייטון. כנראה בצהוב.

ויש לי משקפיים חדשים לעיוורי צבעים ואולי אזכה לראות את המספר על החולצה של בירם כיאל – אבל על כך בפוסט עתידי.

 

ההפסד הברור מאליו לליברפול
דורפן והרמן על הפיטורים של מוריניו

17 Comments

קורא בין השורות 16 בדצמבר 2018

נהדר, תודה!
ותתחדש…

yaron 16 בדצמבר 2018

הייתי בטוח שאתה מתכוון לאוהדי בית"ר והמחאה נגד "כרטיס הבית"ריסט" שהציג חוגג :-)

גור אילני 16 בדצמבר 2018

לא שמעתי על זה. איכשהו חדשות בית"ר כבר לא מסעירות אותי.

yaron 16 בדצמבר 2018

זה חדש.
מועדון צרכנות ב- ₪9.9 לחודש שמקנה הנחה (משמעותית) במחירי הכרטיסים.
פוטר מהחובה לקנות מנוי.
מי שלא חבר משלם יותר (מהמחיר כיום).
האוהדים לא אוהבים את זה…

גור אילני 16 בדצמבר 2018

מובן… יש לכולנו די והותר כרטיסי מועדון, לא?

אריאל 16 בדצמבר 2018

לא יודע אם זו הייתה אלגוריה (ואם כן האם במלואה האם בציניות וכו'…) ואם יש לה פואנטה (בעולם האמיתי) או לא.
בכל אופן זה פחות חשוב בעיניי, נהניתי מאוד מהכתיבה. האווירה הזכירה לי את אתגר קרת שיש לו יציאות טובות.
תודה.

D! פה ועכשיו 16 בדצמבר 2018

מעולה. צר לי בשבילכם שהפסדתם ארי כזו כתיבה משובחת

גור אילני 16 בדצמבר 2018

כל כך הפסדנו שניצחנו בחוץ

שי 16 בדצמבר 2018

נהדר. דווקא כיאל לא רואה כ"כ מגרש לאחרונה… לא יודע למה. בכל מקרה הוא הליגיונר הבכיר שלנו, מקווה שלא יידחק לאט החוצה כמו שהיה עם תומר חמד.

D! כאן ועכשיו 16 בדצמבר 2018

אופסלה.
מרוב התרגשות בלבלתי את התוצאות שלכם ושל ארסנל

Matipool 16 בדצמבר 2018

וואו – מאיפה זה הגיע? מעולה, גם אם לא בטוח שהבנתי למה בדיוק התכוונת.
מפרגן לניצחון שלכם אחרי מה שעשיתם לסיטי אבל בשבוע הבא מאחל לכם מקס׳ תיקו.

קרסקי 17 בדצמבר 2018

כדבריך אתה לא בטוח אם הבנת, אך אתה יודע שהסיפור (האלגורי, המשל, ההקדמה לאודיסאה חדשה, פתיחת ספר המשך למובי דיק?) הוא מעולה. אני מציע שתקרא סיפור ילדים ידוע שכתב אחד בשם אנדרסן.

הבת התחפשה היטב לדג, אך שכחה לקחת מכשיר שמיעה בתדר מתאים. שכן אם הייתה לוקחת הייתה שומעת כמה דגים "צהובים" מחליפים ביניהם דעות אנטישמיות בצרפתית – כמו למשל, צריך שוב לקבץ את היהודים בדארנסי למשלוח – זאת עשתה הנהגת וישי ביוזמתה בלי שנתבקשה כלל על ידי הגרמנים. מעניין שהחקיינים מתוך ביטול עצמם בארץ לא מוטרדים מן הקולות מן הצהוב בצרפת "השורשית" נגד היהודים. אלה רואים ברוטשילד מקור כל רע, ואלה רואים בנתניהו מקור כל רע.

חוץ מזה אני מחבב את התגובות שלך בענייני ליברפול. את ליברפול של שאנקלי ראיתי על המסך, וזו של פייזלי, גם על המגרש.

Matipool 17 בדצמבר 2018

תודה על השורה האחרונה. לא בטוח לגבי השאר.. (-:

Ollie Williams 17 בדצמבר 2018

מציע לך לקרוא את הפוסטים הבאים כדי להבין למה אתה מדבר שטויות:

https://www.facebook.com/cellier/posts/10156512254751620
https://www.facebook.com/cellier/posts/10156515995741620

7even 17 בדצמבר 2018

שמע זה ענק. מאסטרפיס

S&M 17 בדצמבר 2018

פוסט מופתי. נהדר. כל כך נהניתי. תודה!! :-)

ארז 20 בדצמבר 2018

מעולה!
תודה גור

Comments closed