בית הנייר

פרידה מפברגאס. והאם יציל את הנרי?

הרבה דיברו על הכשרון הייחודי שלו השבוע, אבל בשבילי פברגאס זה קודם כל נשמה, במובן המקורי של המילה. אחד שנשאר אנושי בין כל הכוכבים המשובטים, שבועט כדור לראש של שחקן אחר בטעות אבל כי הוא התעצבן, שמכשיל שופט כי השופט הגזים, שאומר ״פאקינג״ למצלמה בנאום אליפות על הדשא עם השריקה מול מיליארדים בשידור חי. שמגרד בראש כי הוא חושב יותר מהר מכולם והדם שם לא זז מספיק מהר. שמסתכל לצדדים כמו ברווז על אקטזי כדי לדעת בדיוק מה קורה בכל פינה על המגרש. כל פינה קדימה ממנו, כמובן… פאב לא מוסר אחורה. שנכשל עם עשר מסירות רצופות, ואז האחת-עשרה היא בול על הרגל של החלוץ.

השנים הרבות שפברגאס עשה בארסנל ובברצלונה לא עזרו לו להתחבב עליי מיידית, אבל העיתוי שבו הגיע והאופן שבו התייצב למשימה הספיקו כדי לשריין לו מקום בין השחקנים החשובים ולתת לו שתי אליפויות שבאמת היו חסרות לו נשאר בצפון לונדון.

מוריניו המושמץ ראה שיש לו בעיה לקחת אליפות ליגה עם טורס ואטו, הוא לא ראה בכוכבים עוד אליפות על בסיס למפארד, אז הוא הביא את פברגאס. זו היתה אחת ההחתמות הזריזות של צ׳לסי, ערב מונדיאל 2014, ויחד עם דייגו קוסטה ונמניה מאטיץ׳ שהגיע חצי עונה קודם הם הביאו אליפות לא דורסנית אבל יעילה. אותה עונה התחילה בכדורגל מלהיב אבל זה דעך עם הלחץ וההתקרבות לתואר. ושם גם התמצתה פחות או יותר התרומה של מוריניו לכדורגל העולמי. בעונה שאחרי, השלד כבר התחיל להתפרק. מועדונים קטנים גילו את האפשרות ללחוץ את צ׳לסי שהתבררה כאיטית וחסרת יכולות בהחזקת כדור. דייגו קוסטה התחיל לזייף. הזאר לקח עונה חופש. ופברגאס לא הצליח לעשות את מה שהוא עושה. זה נגמר עם השלט המפורסם ״שלוש החולדות״ שהונף ביציע. ועם תחושה של צורך בבניה מחדש.

דווקא קונטה מצא שימוש נהדר לפאב. הוא העלה אותו בדקות הסיום פעם אחר פעם ובנה את ההשתלבות שלו בכדורגל טקטי קשיח. זה נגמר בעוד אליפות. בעונה העוקבת פברגאס דווקא שיחק יותר אבל צ׳לסי שוב נחלשה, שכברקע סיטי שוברת שיאים וליברפול בונה מעצמה.

והעונה הוא כבר נכנס למשבצת של המחליף לג׳ורגי׳ניו, שזה תפקיד שמתאים לו יחסית אבל א. אין לו כבר את היכולת לרוץ מהר כדי להתמקם נכון וב. הוא עלול למסור יותר מדי מסירות מצויינות שיראו את ג׳ורג׳יניו באור פחות זוהר.

ואז במקביל הפרוייקט של מונאקו הגיע לסף תהום, והנרי התקשר. והבטיח גם את מישי מקדימה.

עכשיו נשאלת השאלה – מה נשאר לו לתת?

מכיוון שפברגאס נמצא כרגע בסטטוס שאחרים כבר רצים בשבילו, אני לא רואה בעיה עם המהירות שלו. השאלה אם מונאקו נמצאת בכלל במצב להשתמש במסירות של פאב כדי להריץ את החלוצים שלה. זה יהיה בבחינת שינוי כיוון עם כדורגל הרבה יותר ישיר. גולובין אאוט. מסירות מעל ההגנה לפלקאו ומישי אין. שני חלוצים. 4-4-2 אנגלי, דווקא על אדמת מונטה קרלו.

אבל אולי כדי לנסות להבין מה יקרה צריך קודם לנתח מה התפקשש במונאקו?

  1. ברור שמכירות הכוכבים לא עזרו. לא רק שהן פוררו את המרקם, הן גרמו גם לאלה שנשארו להרגיש כמו מילואימניקים שנשכחו מעבר לקווי האויב.
  2. משהו באופן שבו המועדון התנהל השתנה, וגרם בין היתר להעיף את ליאנדרו ז׳רדים שבאמת בנה את השיטה המופלאה שהלהיבה את אירופה וקידם את הצעירים הטובים ביבשת.
  3. אולי מייקל אמנלו? דמות שתמיד היתה שנויה במחלוקת בצ׳לסי. כשהחתימו אותו במונאקו תהיתי – זה כמו שאסקימואים יחתימו גלאי שלג.
  4. יונייטד החתימה אמנם שחקן עבר שעובד קשה כמאמן בליגה לא חשובה במצב שאין לה מה להפסיד, אבל להביא מאמן סלבריטי שבילה את רוב הזמן האחרון באולפני טלוויזיה למאבקי תחתית?
  5. הסיפור עם אלכסנדר גולובין הוא באמת מהסוג הלא נעים של ליפול עם כוכב מונדיאל בעונה שאחרי.
  6. בעצם כשמסתכלים על הכוכבים שמונאקו ייצאה – מתברר שלא כולם היו כאלה טובים (בקאיוקו, טוליסו). כלומר השלם היה הרבה יותר גדול מסך חלקיו, ובאותה מידה תלוי בפאזל שהוא חלקיו.

ותראו את הוידאו הזה ותגידו לי אם פאב לא דומה קצת לברלין, עם הישירות שלו והבוטות, ואם לא היה יכול להיות שחקן ב״בית הנייר״ – על תקן אחד שהפרופסור הביא לחבורה כדי לחדור את ההגנה הכי מבוצרת בעולם.

 

 

סנדרלנד עד שסבתא שלך תמות

תגובות

  • miranda veracruz de la jolla cardinal

    שחקן נפלא.
    אני לא יודע מי ומה זה "ברלין", אבל בסירטון הזה הוא ופויול יושבים על הספסל מזכירים לי את אל ופגי באנדי מול הטלויזיה. פברגאס עם הבירה והיד במכנסיים. פויול עם רעמת השיער.

    הגב
  • Ayalon

    טור מצויין, תודה! גם לי תמיד הייתה חיבה לבחור הזה. תיקון קטן: טוליסו הגיע מליון, לא מונאקו.

    הגב
    • אילני

      נכון, תכל׳ס בדקתי שוב ולא היו הרבה כשלונות מבין העוזבים ממונאקו. תומאס למאר עוד לא התאקלם באתלטיקו ואפילו בקאיוקו מצליח להתחיל החזור לעצמו במילאן.

      הגב
  • משה

    בעיניי הוא תמיד היה אוברייטד. הרגיש לי כמו שחקן לוקסוס שהתארים יבואו גם בלעדיו.

    הגב
  • אמיתי

    אולי זה בעיות זיכרון שלי או הסמים אבל לדעתי היכולת שלו בארסנל הייתה הטופ שלו. בבארסה הוא הלך לאיבוד ואצלכם הוא לא באמת היה הציר של המשחק. הוא לא מספיק נייד בשביל הכדורגל ברמות הגבוהות היום

    הגב
    • ארז

      מסכים עם אמיתי.
      ובית הנייר התחילה לא רע והפכה די מהר לטלנובלה שמתחרה על פרס התסריט המופרך.

      הגב
      • בוגי

        כן הם איבדו אותי בקטעים שהפרופסור התחיל להרדים שוטרים. וכל ההתעסקות בסיפורי האהבה בתוך המטבעה היתה משעממת

        הגב
  • no propaganda

    פאברגאס הוא עוד אחד מאותם שחקנים שמעולה מול קבוצות פחות טובות אבל בעיה מהותית מול קבוצות טובות.
    דבר נוסף על פאברגאס שלא נאמר הוא שיחסית לקשר אמצע הוא היה סקורר ואפילו שיחק פה ושם כ9 מדומה.

    סה"כ שחקן שהיה מאוד אוברייטד ואז מרב שכולם הבינו עד כמה הוא אוברייטד, נהיה קצת אנדרייטד.

    אישית, שחקן שמאוד לא אהבתי לאורך כל הקריירה שלו אבל קשה שלא לרצות בהצלחותו במונאקו.

    הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *