בואי

שברון לב

David Bowie in 1973

 

אין הרבה דברים ששוברים לי את הלב כמו שספורט יכול לשבור לי את הלב. הגמר מול סמי בכר עדיין מכווץ אותי כשאני נזכר בו. אבל יש כמה דברים שכן, אומנות בעיקר. וכשאומנים שאני אוהב מתים.

 

בואי מלווה אותי כבר 30 שנים בערך, בהתחלה כמלך הגובלינים, ואז גם התחלתי להכיר את המוזיקה.

 

 

את השיר הזה שרנו הרבה לבנינו הבכור, אחד מהפיל גוד סונגס הכי טובים שיש. בואי היה מסוגל לשמח את המאזין ושיר אחר כך להוריד אותו לתהומות, אבל את כל המעברים הוא תמיד ביצע בעדינות, כיאה לחייזר כזה.

 

 

ואז מגיע האלבום האחרון, ששוחרר כך או אחרת לרשת, ואין בו נחמה, מוזיקה שנשמעת כמו עיניים פעורות בבעתה. ולא אומר עכשיו שהנה, הוא נשמע כמו אלבום של אדם שהולך אל מותו. כי אין לי מושג איך נשמע אדם שהולך אל מותו, כאילו, יש לי, אבל זה אידיוסינקרטי לנפטר, ואני לא יכול להסיק מזה לאחרים. אבל עדיין, זה אלבום אפל, אפל, אפל, כמעט ניק קייבי במהותו, שורט כמו וולווט אנדרגראונד, מורכב כמו השירה של לאונרד כהן, כמו פט שופ בויז על דאונרים, כמו קיילי מינו שטובעת בלב ים. וזה לא מקרי, כל הניימדרופינג הזה, כי בואי הוא שם במדרגה של אלביס כנראה, אולי גם מייקל ג'קסון, הוא גזע שממנו מתתפצלים הענפים שהזכרתי קודם. המיתים האלו, מסוגלים להיות גם ההתחלה של מוזיקאים שהתחילו לפניהם, הם עד כדי כך גדולים.

על זה חז"ל אמרו כוסומו העולם. עצוב לי.

 

רק שניק קייב ישאר בחיים לנצח.

כמה מילים על המשחק מול האחות הקטנה
ספורט - 2 רומנטיקה - 0

105 Comments

אריאל גרייזס 11 בינואר 2016

כוסמו העולם

משה 11 בינואר 2016

עצב גדול מאוד מהבוקר, מרגיש שהלך לי חבר.

איציק 11 בינואר 2016

הוא היה יחודי, היה מוכשר, אבל אף פעם לא התחברתי אליו (גם למיקל ג'קסון לא כל-כך). עדיין על הרקע המכנה המשותף או הלא משותף הנמוך מאד, הוא היה אישיות בפני עצמה. חבל.

matipool 11 בינואר 2016

אני בהלם מהבוקר .
אליל נעוריי הגדול הלך והשאיר עולם פחות טוב .
ברדיו לידי הוא שר עכשיו על מייג'ור טום והצמרמורות גוברות , המחנק בגרון והדמעות עומדות בעיניים .
חרא . אני פשוט לא מאמין שרק לפני כמה ימים הייתה לו יום הולדת משולבת עם הוצאת האלבום החדש .
המוסיקאי והיוצר הגדול מכולם .
יואב – חושב עליך הרבה מהבוקר . אני יודע כמה הוא משמעותי בחייך .

matipool 11 בינואר 2016

דרך אגב , קאלימי – מייקל ג'קסון אפילו לא מתקרב למדרגה שלו . גם אלביס לא שם .
בשילוב של כתיבה , הלחנה , שירה , מקוריות ובכלל יצירה – לא היה ואין כמוהו . מייקל ג'ורדן של הרוק .

ערן קאלימי 11 בינואר 2016

לא דיברתי על רמה, דיברתי על חשיבות.
ולגבי אלביס אני יכול להתווכח, אבל גם אני מדיף את בואי.

matipool 11 בינואר 2016

http://debuzzer.com/shely/4198/

מחווה שכתבתי לכבודו של בואי ( תגובה 13 ) בפוסט ישן של גיל שלי ששילב את האנקי דורי .

ערן קאלימי 11 בינואר 2016

מעולה. אני בדיוק מקשיב לו, וכל שיר שמעלה לי זכרון כלשהו אני מעיף לפוסט פייסבוק מתגלגל שלי.

גיל שלי 11 בינואר 2016

חזרתי לתגובה שלך ההיא, כואב הלב

יואב 11 בינואר 2016

מאטיפול,
תודה תודה.

ירוק 11 בינואר 2016

גם אני חשבתי עליך יואב. קצת שמחתי שלפחות הקבוצה שלך קיבלה יריבה נוחה ושזה המתיק לך טיפה את הגלולה.

ערן קאלימי 11 בינואר 2016

הוא מהכמה זמרים שהלכו איתי יד ביד מאז שגיליתי אותם, יותר קרובים לחברים מאשר לסתם חבר'ה מהרדיו.

גור אילני 11 בינואר 2016

בדיוק בזמן האחרון התחלתי להקשיב לישנים שלו, מהתקופה המוקדמת. נראה לי שזה זמן טוב לבדוק את בלקסטאר.

ערן קאלימי 11 בינואר 2016

הוא די טוב.

אריק 11 בינואר 2016

גם אני! הוא היה אחד הראשונים בגלל אח גדול אבל לא לגמרי תפס ודווקא בשנים האחרונות פתאום כן. חייזר נהדר

אורי 11 בינואר 2016

עצוב, עצוב
ב1983 כילד בן 10 גיליתי את המוסיקה דרך האלבום Let's Dance
כשכולם אהבו את מייקל ג'קסון ובילי ג'ין, אני רציתי שModern love יהי שיר השנה וכשהוא אכן היה, הייתי כ"כ מאושר, כאילו שזה שיר שלי
אח"כ התוודעתי לחומר הישן והטוב שלו והמשכתי להקשיב גם לאלבומים החדשים, למרות שפחות דיברו אלי

היום אחרי העבודה ערב דיוויד בואי בRock Band

R.I.P

matipool 11 בינואר 2016

same same
בדיוק כמוך רק שאצלי זה היה בגיל 14-15 . הכל התחיל מ-Lets dance ומשם המשיך לזיגי , אלאדין וכל השאר .

באבא ימים 11 בינואר 2016

אצלי זה היה הפוך. כשיצא let's dance כבר הייתי אחרי זיגי סטארדאסט ו let's dance נתפס בעיני כנפילה. תסמונת דייר סטרייטס קראתי לזה בדיעבד. מישהו שמאוד דיבר אלי עבר לדבר לקהלים אחרים.

והשיר של בואי שהייתי לוקח איתי לאי בודד הוא Rock'nRoll Suicide.

matipool 11 בינואר 2016

עניין של גיל .
בגיל 13 לא יכולתי מן הסתם להיות בעניין של זיגי , טרילוגיית ברלין וכו' ( אין אח גדול או הורים בעניין ) אבל לגמרי מבין אתכם כי זה קרה לי עם הרבה אמנים אחרים .
קשה לבחור שיר אחד לאי בודד אבל כנראה שהייתי לוקח את moonage daydream .

צור שפי 11 בינואר 2016

אני בשכבת הגיל של באבא ובני ובכל זאת lets dance לא נתפס אצלי כנפילה אלא כשינוי כיוון נוסף אצל המוסיקאי הנפלא הזה. יום עצוב.

אריק 11 בינואר 2016

תופעת כ"שמשהו שלך הופך לנחלת הכלל" היתה לי קשה לי פעם, אבל כשמשהו באמת טוב, חייבים להניח כי בסוף הופך קצת לכזה. השאלה אם האמן משתנה, בואי השתנה רק לרגע.

סימנטוב 11 בינואר 2016

מצטרף, באבא אתה מדויק להפליא

ארז 11 בינואר 2016

אכן עצוב. אמן גדול ועשיר ויוצא דופן ומגוון בצורה מדהימה.

לאחר התלבטות קצרה, אני רוצה לשתף בשרשרת המחשבות שלי הבוקר.
הקטע שנדהמתי לגלות הוא שהאדם הראשון שקפץ לי לראש כששמעתי על זה היה יואב, מכאן… המכביסט המושבע והמופרע שלא רואה בעיניים כשזה מגיע לקבוצתו האהובה וליריבותיה השנואות והנחותות. שמאבד את זה לא פעם ולא פעמיים (לפעמים ביום…). שהאובססיה השנייה שלו היא ד. בואי. וכמה הוא בטח עצוב וכואב עכשיו, כמו שחשתי בסיטואציה דומה לא ממש מזמן.
לתדהמתי, חשתי צורך של ממש למסור לו תנחומים ולנסות לעודד אותו, למרות שברור לי שזה לא יועיל. אבל שיידע.

מסקנות:
1. אני מזדקן.
2. אני נהיה קוקסינל.
3. ויפה נפש.
4. אני של פעם היה רוצה לדפוק מכות לאני של היום. עם קרש. שעליו מסמרים. חלודים.
5. ובכל זאת, ידיעה ברורה שבבסיס האהדה שאני רוצה להעביר לילדיי תהיה חמלה והזדהות אנושית חזקה, הרבה לפני תחושת "המחנה שלנו" והצורך להתבדל מהמחנה האחר, לעקוץ אותו, ללעוג לו. שתחושה בסיסית (ולא בהכרח מאוד מוגדרת) של אחווה ורעות של חובבי ספורט – ובני אדם – תהיה הבסיס, ולא היותם אדומים (אם הם לא יהיו אדומים אני שולף את הקרש מסעיף 4).

אנקדוטה קצרצרה: חבר טוב שלי, צהוב שרוף, היה בקשר די קרוב לאריק איינשטיין. ביום הולדתו ה-40 אריק איחל לו אושר והצלחה רבה בכל התחומים, מלבד בתחום הספורטיבי.
אז ככה אני רוצה להרגיש ולהיות. ככה אני רוצה לאחל לצהובים (גם שאני לא מכיר) ולהתכוון בלב שלם.

ויואב – תנחומיי הכנים. מחזק את ידיך ומזדהה מאוד עם תחושות הכאב והאובדן.

גיל שלי 11 בינואר 2016

יתרת את התגובה שלי, בעיקר עם התוספת ליואב

matipool 11 בינואר 2016

גם אצלי הקטע עם יואב .

יואב 11 בינואר 2016

ארז,
תודה תודה תודה על המילים הנפלאות. ריגשת אותי מאד…
לא מצליח בנתיים להפסיק לבכות):
מסכים לגמרי עם חמש. לא תמיד אני מצליח אבל בבסיס-רק חמלה. ישו הוא אחד מגיבורי…
מאד רציתי שבואי יחון אותו ״בפיתוי האחרון של ישו״…

גיא זהר 11 בינואר 2016

מעולה ארז

אשר פרי 11 בינואר 2016

ארז ידידי,
בצר לי לא הכרתי את בואי ופועלו אבל אני שולח תנחומים לכל הכואבים שהתנחמו פעם מיצירותיו.
אל תפסיק לכאוב את הסלמתך לקוקסינליות, להתקרחות פרי ההזדדקנות ושאר הירקות שבסעיפים 1 עד 3 שלך. צריך להודות על האמת, רסיסי הדלק במנוע הקטן שלנו מגיעים מהחלק האינפנטילי שבאישיות. אני כמוך אומר שצריך להציב לו גבולות, שלא ימצא את עצמו מרביץ לזהבי או מגנה את 'לה פמיליה' בחוצות עיר, ולרפד אותו היטב בחמלה ואהדה וכבוד ספורטיבי.. אבל גם לזכור איך לשים רגל לשחקן שיורד מהסל ולעקם לו את הקרסול ל'נקע חוזר'..
שולח אותך ל'מועדון קרב', 'החוליגנים של גרין' כדי שתיזכר איך נראה בגיר-צעיר מבפנים.
בקריאת נעילה של נא להתנהג בהתאם אבקש מכולם כברירת מחדל להתנהג בהתאם.
תנצב"ה סלע.

קורא בין השורות 11 בינואר 2016

פשוט עצוב :(

גורביץ' 11 בינואר 2016

עצוב ןקשה לעיכול. חייזר לא אנושי שגם היה נראה כאילו הצליח להתגבר על פגעי הזמן והזקנה. סיים כמו בן אנוש

אופיר 11 בינואר 2016

הוא גאון מוזיקלי, מומחה בשפת גוף, פנטומאי, פילוסוף, מילים חכמות, פרופורמור בחסד. גאון.
ראיתי ברצף בלתי פוסק את ההופעה האחרונה שלו כזיגי ב-1972. ההופעה הכי טובה שראיתי בחיי.

כסיפוביץ 11 בינואר 2016

אחד היוצרים הגדולים והחשובים בהיסטוריה של האנושות
He's floating In a most peculiar way
RIP

עידן. 11 בינואר 2016

מהבוקר אני לא מסוגל לעבוד מרוב שאני עצוב. את בואי גילית לראשונה כילד צעיר דווקא כשחקן בסרטים המבוך ו- Absolute Beginners (עם שיר הנושא שמאוד אהבתי). משם התחלתי ללכת אחורה למוזיקה שלו, שליוותה אותי בכל שלב בחיים.

יוצר מדהים, מהפכן שידע להמציא את עצמו בכל פעם מחדש ועדיין גרם לזה להיראות טבעי לחלוטין. לא היה ולא יהיה כמוהו.

מיקיג' 11 בינואר 2016

כמה עצב.
ב-CV הופעות שלי יש שלושה מעל כולם. פורטים (עוד ברוקסן), קורין אלאל (בעיקר בביאליק) ובואי.
רק שעל בואי לא יכולתי לשלם אז הלכתי להופעות מחווה האלה, של אלה שעושים כאילו. כמה הייתי בהיי שם.

ערן קאלימי 11 בינואר 2016

קורין אלאל היא אחת הפרפומריות היותר אנדרייטד.

סימנטוב 11 בינואר 2016

יש בה ניצוץ גאוני

איציק 11 בינואר 2016

היא בסדר, ויותר בשירי ז'אק ברל, אבל גם היא לא ברשימה הראשונה שלי.

באבא ימים 11 בינואר 2016

אני הכי אוהב את האלבומים הראשונים שלה. פירות אסורים הוא אחד מן האלבומים האהובים עלי בעברית. ראיתי אותה עושה אותו אנפלאגד בבית לסין לפני כמעט 30 שנה.

מאשקה 11 בינואר 2016

תודה ערן

סימנטוב 11 בינואר 2016

מאוד אוהב אותו, במיוחד את זיגי (איך לא) אבל הוא לא ברשימה שהראשונה שלי.

אריאל גרייזס 11 בינואר 2016

מה שמדהים לדעתי אצל בואי זה שיותר מכל אמן אחר, השירים שלו החזיקו במבחן הזמן. 40 שנה ויותר אחרי שהם יצאו והם רעננים כמו אז. נגיד אלביס או מייקל ג'קסון שהוזכר פה כבר מזמן לא עומדים במבחן הזמן ונשמעים ארכאיים לגמרי. היחידים אולי שמחזיקים ככה אלו הביטלס.
עצוב לי

ערן קאלימי 11 בינואר 2016

מייקל ג'קסון עומד גם עומד, ובטח שאלביס. ואם תבדוק את וויט מן, בלק טיי, תראה שגם זה לא עומד, נניח.

אריאל גרייזס 11 בינואר 2016

על טעם ועל ריח. לדעתי השניים האלו לא רלוונטיים היום. השירים הטובים של בואי הם על זמניים

ערן קאלימי 11 בינואר 2016

גם ת'רילר, גם א ליטל לס קונברסיישן ויש עוד איזה 20 לכל אחד מהם.

אריאל גרייזס 11 בינואר 2016

שמעתי את תרילר ברדיו לא מזמן ושאלתי את עצמי מה מצאו בו בזמנו. זאת מוזיקה שפשוט היתה נכונה לזמנה

-גיסנו- 11 בינואר 2016

אמנם אתה צודק שזה טעם וריח, אבל אני לא מסכים עם הקביעה הזו.

יש במייקל ג'קסון וגם במדונה משהו על זמני, בגלל שאפילו שזה "סתם פופ" הם היו פורצי דרך כל אחד בדרכו.
ואם יש משהו שלמדנו מבהלת הבקסטריט בויז שהייתה פה יחסית לא מזמן, זה שגם אין להמעיט בערכה של הנוסטלגיה.

סימנטוב 11 בינואר 2016

בעוד מאה שנה יקשיבו לחיפושיות, לזפלין, לפינק פלויד, לרד הוט צ'ילי פפרס, לאלה פיצג'רלד לבואי הרבה פחות.

ערן קאלימי 11 בינואר 2016

לפפרס לא מקשיבים כבר היום, בחייך.
ולד זפלין יותר אוברייטד אפילו מהראל מויאל.

אריק 11 בינואר 2016

+1 על הפפרס הנוראיים וקצת פחות על זפלין.
בואי לגמרי עם הביטלס ופינק פלויד, הביצוע שלו לווילד איז דה ווינד אפילו כמעט טוב כמו זה של נינה סימון ;)

איציק 11 בינואר 2016

אני כמעט תמיד אעדיף קלאסי או ג'אז טוב על רוק טוב (למרות שזה תלוי במצב הרוח) אבל אני לא מסוגל להבין איך אפשר להשוות בין נינה סימון לדויד בואי. אני מבין שאפשר להשוות בין נינה סימון לאלה פידג'ראלד ובין דויד בואי לפרדי מרקורי, אבל בואי וסימון אלו עולמות שונים לחלוטין. לא שאלה של טוב יותר או רע יותר, פשוט שונים.

אריק 11 בינואר 2016

זאת היתה מחמאה לבואי כמובן.

סימנטוב 11 בינואר 2016

אני מטורף על פידג'ראלד/ רק מלהקשיב ל cry me a river מבינים שהיא האחת והיחידה. ד"א ההצלחה של פידג'ראלד באה די במקרה היא הייתה אמורה להתחרות בריקוד (תחרות מקומית בהארלם) אבל היו שתי אחיות לפניה שהיו ממש טובות, היא נבהלה והחליטה לשיר, כשהיא עלתה לבמה הקהל צחקק על הנערה המגושמת עד שהיא התחילה לשיר and the rest is history

Amir A 11 בינואר 2016

אם בגללך אנשים ילכו להקשיב לפידצ'ראלד ובזכות זה יחשפו לג'ו פאס, עשית את שלך בעולם הזה.

אמיתי 11 בינואר 2016

הדואט של פיצארלד ופאס באמת על זמני. שילוב של שני קולות ייחודיים

-גיסנו- 11 בינואר 2016

את הפפרס ישמעו, פשוט את החומרים שלהם מהניינטיז. כמו אמנים ולהקות רבים זקנתם מביישת את נעוריהם. מצד שני בקיץ הקרוב הם יוצאים לטור עולמי ויהיו הדליינרס ברוב הפסטיבלים הגדולים באירופה, וההופעה שלהם פה לפני 3 וחצי שנים הייתה מעולה.

סימנטוב 11 בינואר 2016

אריק אתה צריך לכוון את האוזניים ;)

Amir A 11 בינואר 2016

גם הביצוע שלו לנמל באמסטרדם מחוויר לעומת הביצוע של ז'אק ברל. לא שזה מוריד כהוא זה מערכו כיוצר ומבצע ענק.

איציק 11 בינואר 2016

אילן גבוה מידי. אין כמו ז'אק ברל לבצע את ז'אק ברל. יש הרבה ביצועים טובים ליצירות שלו אך אף אחד לא מתקרב למקור.

למור ירוק 11 בינואר 2016

Nina Simone – Ne Me Quitte Pas

אריק 11 בינואר 2016

אבל זה לא חכמה כי כל מה שסימון נגעה בו – שלה.
גם בדומה לסיפור של פיצגארלד היא בכלל רק רצתה לנגן פסנתר אבל מי ייתן לבחורה צבעונית לנגן יצירות קלאסיות על פסנתר,;אז היא שרה. היא פסנתרנית אגב לא פחות טובה מזמרת.

איציק 11 בינואר 2016

מת על הביצוע של נינה סימון, ועדיין… אין על ברל.

סימנטוב 11 בינואר 2016

שכחת מתי זפלין באו לעולם וכמה הם חידשו (חיבור נפלא בין שני צדי האוקיינוס, בין צבעים ורגשות), הם היו מהפכניים. גדלת על בואי (אני מעריך) לא חושב שתמצא צעירים (25 ומטה) שמקשיבים לו אדיקות כמו לזפלין (כמו לחופשיות) לא חסרים לא חסרים נערים שנטרפים מהמוזיקה שלהם גם היום.
פפרס (מסכים הם מעבר לשיא) כבר שלושים שנה שם למעלה. אני לא מת על כל המוזיקה שלהם ואבל יש להם פנינים כמעט בכל תקופה. כמה להקות נשמעות טריות כמוהם כל כך הרבה זמן?

ערן קאלימי 11 בינואר 2016

לא גדלתי על בואי. ההתאהבות התחילה בצבא. אם כבר, דווקא את לד זפלין ממש אהבתי בתור ילד.

סימנטוב 11 בינואר 2016

אז יש לך רגרסיה ;)

איציק 11 בינואר 2016

יש כאלו שכנראה יעמדו הרבה יותר במבחן הזמן וכבר הוכיחו את עצמם בכמה מאות שנים של השמעה. סתם זורק מהזיכרון, באך, בטהובן… בטח יש עוד כמה. לא זמרים גדולים, אבל כתבו יופי של מוזיקה.

סימנטוב 11 בינואר 2016

חחח

Amir A 11 בינואר 2016

אוי. כמו באבא כאן למעלה, הפסקתי לעקוב אחריו אחרי שיצא let's dance, אותו ראיתי כסוג של נפילה. אבל מה שהיה לפני, אח. עד היום אני מנסה לשכנע את הלהקה שלי לנגן שירים שלו בהופעות אבל אמריקאים רדנקס, לך ותסביר להם.

סימנטוב 11 בינואר 2016

גם אני…

אריק האדום 11 בינואר 2016

כוס אמו העולם Indeed.
ומרוב שהיה ענק…:
Bowie said of Nirvana's cover: "I was simply blown away when I found that Kurt Cobain liked my work, and have always wanted to talk to him about his reasons for covering 'The Man Who Sold the World' and that "it was a good straight forward rendition and sounded somehow very honest. It would have been nice to have worked with him, but just talking with him would have been real cool".[16] Bowie called Nirvana's cover "heartfelt," noting that "until this [cover], it hadn't occurred to me that I was part of America's musical landscape. I always felt my weight in Europe, but not [in the US]."[17] In the wake of its release, Bowie bemoaned the fact that when he performed the number himself he would encounter "kids that come up afterwards and say, 'It's cool you're doing a Nirvana song.' And I think, 'Fuck you, you little tosser!'"[

אריק האדום 11 בינואר 2016

אג עוד רפרנס שאני לא יודע כמה מכירים:
http://www.imdb.com/title/tt1008108/
מומלץ לראות אותה גם בגלל הפסקול שמלא בבואי וגם בגלל שהיא סדרה מעולה

thomas 11 בינואר 2016

ראיתי את LIFE ON MARS(סדרת האם). נהדרת, גם, והרבה בעיקר, בגלל המוזיקה.
לא ידעתי שיש ספין-עוף, אז תודה.

יואב 11 בינואר 2016

ההשראה הגדולה של חיי.
הזר שהכי אהבתי.
עשרות ספרים, כל הוינילים, שלוש הופעות, פגישה לא מקרית בהילטון ישראל…
לא מצליח להפסיק לבכות.
זה מה שכתבתי לו ביום הולדתו ביום שישי:
אם החיים הם בית ספר, אתה המורה הדגול שלי.
היחיד. המאסטר שאין מלבדו.
אם יש יקום מקביל, אני ראש החוג ללימודי דייויד בואי. מפיץ באהבה את כל מה שלמדתי.
ומה למדתי?
על sound and vision.
על loving the alien
על life on Mars
על מסע מ station to station
על heroes
על החיים outside
על major tom
על rock and roll suiside
על modern love
על עוצמתה של האהבה(wild is the wind)
על changes
על sweet thing
על the next day
על all the madmen
על the man who sold the world
על spaceboy
ועל טוטאליות, התמכרות, אנגליות, משאלת המוות של זיגי, על הקצה, על עומק, על שוליים, על מרכז, איבוד שליטה, שליטה, על סטייל, על איש כוכב שמחכה רק לי, על טישטוש בין זהויות ונטיות…על הדוכס הלבן והרזה.

ותודה על המתנה שהוצאת היום. תודה שאתה עדיין נהנה ממה שאתה עושה…
I'm blackstar, I'm star star…

באבא ימים 11 בינואר 2016

העם איתך יואב.

וכמה אירוני זה שאקורד הסיום שלו נקרא לאזארוס. האיש שקם מן המתים. הכי בואי שיכול להיות.

יואב 11 בינואר 2016

תודה באבא.
לגמרי. זה מצמרר. והקליפ של לזארוס… זאת פרידה.

Matipool 11 בינואר 2016

כשראיתי הבוקר את הידיעה הראשונה בוואלה , הייתי בטוח שזו טעות שתיכף תימחק או מתיחה אכזרית או הכי גרוע – יח״צ לאלבום החדש של מישהו טיפש במיוחד .
אחרי כמה דקות כשהחלו להצטבר הידיעות וזה הפך לאמיתי וממשי , לא האמנתי איך דבר כזה יכול להיות . איך אפשר להסתיר במשך שנה וחצי סרטן של כוכב כזה ואיך הוא הולך לעולמו בעיתוי כזה של כמה ימים אחרי הוצאת האלבום החדש ויום הולדתו .
המון פלאשבקים לגיל הנעורים , לתקליטי הוויניל , לשמוע את זיגי עם המחט על הפטיפון כל יום בצהריים כשחוזר מבית הספר , לנסוע באוטובוסים לרעננה לחנות התקליטים היחידה הנורמלית באזור לקנות עוד תקליט שלו .
יואב – עברתי יום קשה היום ואני יכול רק לדמיין מה עובר עליך . בדרך הביתה ברכבת שמעתי שירים שלו ברדיו וחלק מזיגי ביוטיוב . ב- soul love נשברתי והדמעות התחילו לרדת . עצמתי חזק את העיניים ובכיתי בלב עליו ועל הנעורים שהיו לי .

Amir A 11 בינואר 2016

מסתכלים מסביב ורואים איך כל אלילי המוזיקה משנות הנעורים מתחילים להעלם. רק בשליפה, ריצ'רד רייט מהפינק פלויד, כריס סקוויר מיס, בי בי קינג, ג'ק ברוס מקצפת, ג'י ג'י קייל, אריק איינשטיין, ריי מנזארק מהדלתות, לו ריד, ג'ון לורד מסגול כהה ובטח יש עוד הרבה ששכחתי. פס הקול של הנעורים שלנו באמת מתחיל להעלם.

איציק 11 בינואר 2016

על זה אישתי אומרת שהכדורים נופלים יותר ויותר קרוב…

באבא ימים 11 בינואר 2016

לגמרי מזכיר שאנחנו מזדקנים. אתמול חגגתי יום הולדת. אם אני שורד את ארבע השנים הקרובות אני עובר את זאפה.

Amir A 11 בינואר 2016

כמוך כמוני. אני מסתכל היום על אנשים בני 40 והם נראים לי צעירים. ואז אני קולט שלנון נרצח בגיל הזה.

איציק 11 בינואר 2016

באבא, אני מחר מתחיל את העשור החמישי :-(

אמוץ כהן-פז 11 בינואר 2016

ילדים…

Amir A 11 בינואר 2016

חמישי או שישי?

איציק 11 בינואר 2016

אני חמישי, אבל הודיעו לי שאם הכל ילך בסדר, תוך עשר שנים אתחיל את השישי.

אריק 11 בינואר 2016

מזל טוב!

איציק 11 בינואר 2016

תודה :-)

באבא ימים 12 בינואר 2016

נו, איך אומרים בצבא ״כשאתה עלית לתורה אני עליתי לרתק״.

איציק 12 בינואר 2016

לעקוף אותך אני לא אאקוף אבל באופן ייחסי את ההפרש אני סוגר ;)

סימנטוב 12 בינואר 2016

מזל טוב ילד!

איציק 12 בינואר 2016

טוב, זו האופציה המועדפת עלי (ילדה נשמע לי פחות טוב ;) )
תודה

בני תבורי 12 בינואר 2016

מזל טוב באבא

סימנטוב 12 בינואר 2016

מזל טוב גם לך באבא. זוכר את היום שהוא נפטר נכנסתי לרכב וברדיו ניגנו את Sofa No.1

איציק 12 בינואר 2016

באבא, כמובן, מזל טוב :-)

גיל 11 בינואר 2016

אבל זה כל היופי, פס הקול לא נעלם, רק האנשים עצמם נעלמים.

יואב 12 בינואר 2016

יפה כתבת מאטיפול.
מזל טוב לכל הגדיים כאן. גם אני גדי. גם דייויד.

אמוץ כהן-פז 11 בינואר 2016

בתי הצעירה (20) עוברת יום קשה במכינה שלה.
בטח תדליק נר למרגלות הפוסטר שמכסה רבע מקירות דירת החדר…

אריק האדום 11 בינואר 2016

חינוך מעולה

YG 11 בינואר 2016

הפסקול של חיי.

את זיגי תמיד שמתי בראש הרשימה כאלבום הרוק הטוב ביותר, אבל גם כל האלבומים לפניו, ואלו שהגיע קצת אחריו (החל מ-1983 התחילה ירידה) היו אדירים.

שנים השם שלו באנגלית היה החתימה האישית שלי, הוא היה אלוהים מבחינתי.
לדעתי- כמות הזמן ששמעתי ברקע שירים שלו זה יותר מכל האמנים האחרים גם יחד.

4 הופעות בלייב,

We had five years left to cry in

יום עצוב עצוב

אמיתי 11 בינואר 2016

השמיים התקדרו תרתי משמה היום. כאילו הלך איזה
צבע מהקשת. פעם אני וחבר ניתקלנו בו בסוהו והוא
היה ככ רגיל אבל עדיין כאילו רוח רפאים. זיקית ניצחית.

טל 12 11 בינואר 2016

פעם ראשונה שמעתי את דייויד בואי כילד – 1983 .הייתי מאזין לרדיו צופה בקליפים שלו בתוכנית של אהוד מנור וממש אהבתי. בשלב מאוחר יותר חיפשתי עוד מוזיקה שלו וגיליתי את הישנים שלו. כל כך נהנתי לשמוע אותו שוב ושוב.מתקופת הילדות ועד היום תמיד.השאיר לנו אוצר.

גיל 11 בינואר 2016

לא מעניין אם הוא היה ראשון או עשירי כל הזמנים או עם השירים שלו ישארו בעוד 100 שנה או לא, למי איכפת? מה שחשוב הוא שהשירים שלו השפיעו על דורות שלמים ויותר מזה, אחד האמנים היחידים שהעז להעז במוסיקה וגם בחיים ולא דפק חשבון לאף אחד.

חכם בדיעבד 11 בינואר 2016

אני לא מכיר הרבה אמנים שעברו בין ז'אנר לז'אנר כמו בואי.
אגדה שעברה דרך הרוק הפאנק הפופ, וכל פעם ידע לחדש, לגוון ולהמציא.
אחד הראשונים שהבין את כוחו כפרפורמר בשנים בהם כולם חשבו שמשקפיים עגולים זו האמת היחידה.
קלידים, לחן, כתיבה, תופים, גיטרה, יו ניים איט. האיש היה גאון מוזיקה בלי קשר לטעם וריח.

מאות שירים, עשרות אלבומים ומחשבה חופשית אחת
Thanks David

אריאל גרייזס 11 בינואר 2016

המייקל ג'ורדן של המוזיקה

חכם בדיעבד 11 בינואר 2016

https://youtu.be/LaqMwE5NKaM

אין דברים כאלה יותר

NoOne 12 בינואר 2016

מיותר לציין שהשיר האהוב עלי הוא MY LITTLE CHINA GIRL
לא ביישתי את הפירמה דיוויד , אהבתי כל כך הרבה צ'יינה גירלס והן תמיד אהבו אותי חזרה….

Comments closed