קול נמוך וצלול

 

זה אחד השירים הכי מתעתעים של לאונרד כהן, מבחינתי לפחות. הוא כמעט לא שייך למה שהוא עושה בדרך כלל, זה שיר סיפור, כמעט יבש במסירה שלו, בלי שכבה על שכבה של אירוניה, בלי דוק מיסטי כמעט ובכלל, ואז מגיעות השורות בצרפתית, והאיכות החלומית שלהן, והכל חוזר למקומו.

לאונרד כהן לא היה זמר גדול, היה לו קול נמוך נעים וצלול, זה כן, זה לא שהיה לו קול קסום ומוזיקליות יתרה, אבל הוא ידע לא להפריע למילים של עצמו, והוא גם היה משורר של צלילים, בכל אחד משיריו הגדולים היה משהו מוזיקלי שיצר קסם, בדרך כלל קסם מדכא, אבל קסם.

ועם זה הלכנו לחופה. יצא לנו לדבר על למה ללכת עם השיר הזה, ואז החלטנו, זה לא לסוף האהבה, זה עד לקצה שלה. אנחנו נגיע יחד לקצה. בריקודים אם אפשר.

יותר מעשר שנים אחר כך, אנחנו עדיין רוקדים, יום יום. אז כנראה שהפרשנות האופטימית שלנו הגיונית.

הוא מקשקש כאן בהתחלה, כי זה מי שהוא, קשקשן, אבל תמיד עם הומור מסויים. ואז הגיטרה שפותחת את השיר, ותמיד תרסק אותי.
הייתי חוזר מבית הספר, אחרי עוד יום של גיהנום עלי תיכון, והיה שם גיהנום, וזה היה אחד הדיסקים שהייתי ישר שם במערכת. ופעם אחר פעם הגיטרה הזו, ושורות הפתיחה היו מרסקות אותי לרצפה. לא הבנתי בכלל מה הוא אומר, אבל הרגשתי שהשיר הזה הוא על התחושות שלי.

הוא לא.

גם "ערום" של מייק לי לא היה סרט עלי. התחושות האלו הן סתם יהירות של טינאייג'ר שחשב שהוא חכם. אבל להבדיל מיצירות אחרות שהסתובבתי בעולם וחשתי שהן עלי, אצל כהן, כששמעתי אותן שנים אחרי, כשאני כבר מבין את הגיחוך שבדבר, לא הרגשתי שהוא לועג לי על מי שהייתי.

אבל לאונרד כהן היה משורר קודם כל, זה כנראה מסביר למה את רוב השירים שלו אחרים ביצעו טוב יותר. פה זו לא חוכמה, כי ג'ואן מלכה, אבל גם אחרים שרו אותו טוב יותר. בתנאי שהבינו את מה שהוא כתב עליו. ולהבדיל מזמרים אחרים, אני לא מרגיש שזה מעיד משהו רע עליו כזמר, כי אם משהו טוב על כתיבתו. גם שיר כל כך אישי, כמו זה, מאפשר לכל מבצע או מבצעת רגישים מספיק, חכמים מספיק, לקחת את המילים ולהפיק מהן את הקסם הרצוי.

ופה הוא שר מתוך הקבר

Hineni, hineni
I'm ready, my lord

וזה לא טיפוסי לו, כי להבדיל מ"דכאוניים" אחרים (חפשו את האמן המדכא האהוב עליכם ותיווכחו) הוא לא התעסק כל כך במוות. כן בגורמים למוות לעיתים, ברמה הפוליטת בעיקר, אבל לא במוות עצמו. ולכן האלבום האחרון שלו כל כך טוב,כי כשאתם נותנים למשורר את האפשרות להתעסק בחומר חדש, תקבלו ארץ פלאות.

במשך קריירה שלמה הוא חקר את הבשר ותאוותיו, את התנפצותה של הנפש אל מול היקום, את כשלונותיו הבורגניים, את שאיפותיו לכוח, היו לו אלבומים שלמים שנשמעו כמו ריח של זרע ודמעות ותקווה, ואז מגיע You want it darker, והוא מרגיש נינוח, סקרן,כמעט שובב. לא מאושר, אבל גוסס עם חיוך על הפנים.

ומעל הכל, דיאלוג עם הבריאה. תמיד. בעוד שנים כשיחקרו את שירתו לעומק מספיק, עוד יכתב הדוקטורט שמשווה בין כהן לאוגוסטינוס

"איחרתי לאהוב אותך, יופי כה עתיק וכה חדש, איחרתי לאהוב אותך. ראה, אתה היית בפנים ואני בחוץ, ושם חיפשתי אותך, מתנפל, מעוות, על הדברים היפים שיצרת. אתה היית איתי ואני לא הייתי איתך. הדברים שלא היו כלל לולא היו בך הרחיקו אותי ממך. קראת וצעקת והבקעת את חירשותי; זהרת והבהקת והנסת את עיוורוני; הדפת ניחוח ואני שאפתיו אל קרבי ונפשי יצאה אליך; טעמתי אותך ואני רעב וצמא; נגעת בי ואני בוער מגעגוע אל שלומך, אלי"

באותה מידה לאונרד כהן יכול היה לכתוב טקסט כזה, רק באנגלית, אני מניח, ולא בעברית מתורגמת מלטינית.

 

אני יותר אשווה אותו לסבא שלי שיום שישי אחד חזר הביתה לקרית מלאכי, והאוטובוס איחר לאסוף אותו, כך שהוא הבין שיש סכנה שיחלל שבת אם ישאר עליו, אז הוא ירד מהאוטובוס מחוץ לעיר והלך כמה קילומטרים עד לבית, הוא הפסיד את בית הכנסת בשל כך, אז כשהגיע הביתה, הדליק סיגריה ואמר לאלוהים, "אם לך זה לא היה חשוב מספיק, אז הנה לך, אני לא מקשיב לך". ומה אתם יודעים, אלוהים לא התנהג ככה יותר. כי תמיד צריך לנהל דיאלוג עם הבריאה.

בזמן אמת, זה נשמע היה מרגש יותר. אבל אתם יודעים איך זה.

Share on FacebookTweet about this on Twitter

67 תגובות ל “קול נמוך וצלול”

  1. austaldo (פורסם: 11-11-2016 בשעה 08:35)

    עוד לא השלמתי עם זה שדייויד בואי איננו, עכשיו ליאונרד כהן… אפילו המוות הולך לחפש כתף לבכות עליה, ואנחנו יושבים ומחכים לנס

  2. אריק (פורסם: 11-11-2016 בשעה 08:56)

    ערן. אני לא רוצה לעשות עניין משורה אחת שהיא אוף טופיק אבל כתבת, וחזרתי ובדקתי, – "ג'ואן מלכה".

    • ערן קאלימי (פורסם: 11-11-2016 בשעה 08:59)

      ו…?

      • אריק (פורסם: 11-11-2016 בשעה 09:48)

        אשאיר את זה לגיא…

      • אריק (פורסם: 12-11-2016 בשעה 16:18)

        הרגע ראיתי פוסט שלך מסתבר שמפעם על יהונתן גפן. אז זה!

        • ערן קאלימי (פורסם: 12-11-2016 בשעה 18:51)

          זו השמצה פרועה, אף פעם לא כתבתי עליו.

  3. shohat (פורסם: 11-11-2016 בשעה 08:57)

    נגיעות נדירות ועדינות וממכרות בנפש.

  4. גיא זהר (פורסם: 11-11-2016 בשעה 09:10)

    תודה ערן. כמה הערות:
    1. Dance Me to the End of Love נכתב על הדרך ממנה לא חוזרים במחנות ההשמדה כשניגנו לצועדים בכינורות
    2. Who's By Fire הוא כמובן חלק מהפיוט ונתנה תוקף. דרך אגב חלק מטקסט של ברכת הכוהנים מאמצע האלף הראשון לפנה"ס (יש וכוח לגבי הזמן המדויק) נמצא בכתף הינום בירושלים
    3. אחדד את שאלתו של אריק: ג'ואן באאז מלכה?

    • ערן קאלימי (פורסם: 11-11-2016 בשעה 09:11)

      1. לא ידעתי. מאוחר מידי מכדי לבטל את הבחירה, לא?
      2. ידוע.
      3. כן.

    • עומרי (ירוק) (פורסם: 11-11-2016 בשעה 09:35)

      לגבי 1, גם אני לא ידעתי…
      שיר אדיר.

    • שרון (פורסם: 11-11-2016 בשעה 10:01)

      האינטרפטציה שלנו מדוייקת בהרבה ועדיפה בעשרות מונים. איזה מזל שיצירה בשלב מסוים כבר לא שייכת רק ליוצרה.

  5. Gil - Zimbabwe (פורסם: 11-11-2016 בשעה 09:44)

    עצוב מאד.

  6. אביאל (פורסם: 11-11-2016 בשעה 10:12)

    מצוין, ואולי קצת הפסקה או לפחות להוריד את הקצב, לא יישארו לנו זמרים.

  7. YG (פורסם: 11-11-2016 בשעה 10:17)

    מי עשה קאבר שלו יותר טוב ממנו?

    • ערן קאלימי (פורסם: 11-11-2016 בשעה 10:23)

      הרבה. ניק קייב נניח. אפילו הללויה של ג'ף באקלי (שאני לא מחבב במיוחד בעיקרון) לא נופל מהמקור.

      • אריאל גרייזס (פורסם: 11-11-2016 בשעה 10:32)

        אתה מכיר את הסיפור המלא של הללויה? נחשפתי אליו רק השנה בפודקאסט של מלקולם גולדוול. מסתבר שעד הביצוע של באקלי הוא היה שיר נידח לגמרי שמעטים הכירו וגם הביצוע הזה תפס רק אחרי שבאקלי מת מוות טראגי. וגם שהביצוע של באקלי הוא לא טייק על השיר של כהן אלא על ביצוע של מישהו אחר ששמע את כהן (ברח לי השם שלו עכשיו). בכל מקרה, הביצוע של באקלי הוא זה שתפס, בצדק או שלא

        • ערן קאלימי (פורסם: 11-11-2016 בשעה 10:35)

          כן, שמעתי משהו כזה פעם. לא זוכר את הפרטים בכלל.

        • austaldo (פורסם: 11-11-2016 בשעה 10:55)

          יש לי קצת אנטי להללויה, כי הוא ניטחן כל כך הרבה. אין תכנית ריאליטי-קריוקי בלי עוד כמה ביצועים לשיר הזה

        • איציק (פורסם: 11-11-2016 בשעה 11:28)

          האם מישהו שמע ביצוע מלא של השיר הללוייה? בכול הביצועים יש רק 5-6 בתים ונדמה לי שהשיר כולו הוא 8 בתים.

        • זה משנה (פורסם: 11-11-2016 בשעה 12:41)

          אריאל, לביצוע של ג'ון קייל

          • אריאל גרייזס (פורסם: 11-11-2016 בשעה 19:31)

            נכון, ג'ון קייל

      • shohat (פורסם: 11-11-2016 בשעה 10:38)

        לקיי.די. לאנג יש ביצוע מופלא להללויה.
        הביצוע של זמרות הליווי שלו, ה- Webb Sisters ל- If it be your will – פשוט מצמרר.

        • austaldo (פורסם: 11-11-2016 בשעה 10:52)

          אחד הקאברים היותר טובים.
          ואם כבר זמרות ליווי – אהבתי את הביצוע של ג'ניפר וורנס ל first we take manhattan יותר מהביצוע המקורי

          • ערן קאלימי (פורסם: 11-11-2016 בשעה 10:59)

            נכון

            • ניינר / ווריור (פורסם: 11-11-2016 בשעה 11:00)

              אם כבר ה-ביצוע לשיר הזה הוא של rem מתוך אלבום קאברים לא ממש מוצלח

            • גיא זהר (פורסם: 11-11-2016 בשעה 11:10)

              הביצוע הכי טוב של הללויה שלדעתי חשף אותו לבאקלי היה של ג'ון קייל. יבדל"א צריך להוסיף. יש אלבום שלם של וורנס שמוקדש לשירי לאונרד עם אחלה ביצועים. מעניין שלא הסכימה להתראיין (גם ג'וני מיטשל אבל זה לא מפתיע) לכותבת הביוגרפיה שלו.

      • YG (פורסם: 11-11-2016 בשעה 17:49)

        אף אחד, אבל אף אחד לא עושה קאבר של כהן יותר טוב, או אפילו קרוב למקור.

        נכון שיש לו כמה קאברים מעולים, אבל בחייאת, להשוות מישהו לכהן זה על אותו משקל של להשוות את הביצוע של גאנס אנד רוזס לדופק על דלתות מרום, לזה של דילן.

        • Amir A (פורסם: 11-11-2016 בשעה 18:21)

          מה שגאנס אנד רוזס עשו לדופק על דלתות מרום זה חרפה. ביצוע זה לא, כי ביצוע זה משהו שדורש התייחסות (בין אם חיובית או שלילית). מה שהם עשו לשיר הזה זה פשע. רק על זה היה צריך לקחת לזמר הטמבל שלהם את המיקרופון לכל החיים ולשבור לאפס השני שם את כל הלס-פולס שהוא מחזיק בבית ולא לתת לו להתקרב לגיטרה יותר כל החיים. גם ככה בא לי להקיא מהלהקה הזו, אבל זה? כבר עדיף טראמפ בבית הלבן מאשר לשמוע אותם מכסים את זה. חבורה של טמבלים.

          • YG (פורסם: 11-11-2016 בשעה 20:38)

            לגמרי

            • ערן קאלימי (פורסם: 11-11-2016 בשעה 22:45)

              גאנס להקה סופר בינונית לדעתי, ואקסל ממש אוברייטד. הביצוע שלהם לנוקינג און הבנס דור עולה על זה של דילן פי 500 בערך.

            • YG (פורסם: 12-11-2016 בשעה 06:55)

              אז תגיד מהתחלה שאתה ציני, נדע להתייחס בהתאם

            • ערן קאלימי (פורסם: 12-11-2016 בשעה 12:12)

              למה ציני? אני חושב שבוב דילן לא יודע לשיר בכלל. וגם לא להגיש שיר.

    • ניר לוי (פורסם: 11-11-2016 בשעה 13:43)

      לטורי איימוס יש ביצוע מצמרר ל- famous blue raincoat, בעיניי הרבה יותר טוב מהמקור או מהגרסא של באאז למעלה

      • austaldo (פורסם: 11-11-2016 בשעה 16:30)

        +1000
        בכלל, לטורי איימוס יש כמה וכמה קאברים שעולים על המקור

        • ניינר/ווריור (פורסם: 11-11-2016 בשעה 18:00)

          אתה יודע שהיא עשתה קאבר לSMELLS LIKE TEEN SPIRIT

          • יואב (פורסם: 11-11-2016 בשעה 18:07)

            ול after all של דייויד. ועוד לא מעט.

            • ניר לוי (פורסם: 11-11-2016 בשעה 20:00)

              כן, יש לה את strange little girls, אלבום קאברים של שירי גברים שנכתבו על נשים (ובאופן מוזר בהחלט אין בו אף שיר של לאונרד כהן), עם כמה קאברים מדהימים לטום וויטס, ניל יאנג, לו ריד, בוב גלדורף, הביטלס ודפש מוד. מומלץ בחום

            • צור שפי (פורסם: 12-11-2016 בשעה 09:19)

              תודה ניר, אחלה טיפ. אשים עליו יד.

  8. holden (פורסם: 11-11-2016 בשעה 10:18)

    מה שכן ליאונרד לא הספיק לדעת כי טראמפ הוא המלך החדש של אמריקה, כהן נפטר בתאריך:071116, משפחתו ומכריו החליטו להמתין עם הפצת הידיעה על אובדנו עד הלילה

    • Yavor (פורסם: 11-11-2016 בשעה 11:11)

      אתה רציני? מה? למה? מה ההיגיון?

      • holden (פורסם: 11-11-2016 בשעה 11:29)

        "ב-21 באוקטובר 2016, הוציא את אלבומו האחרון, You Want It Darker.
        לאונרד כהן נפטר ב-7 בנובמבר 2016 בביתו שבלוס אנג'לס, ונקבר במונטריאול. דבר מותו פורסם רק ב-10 בנובמבר."
        אין לי מושג למה התמהמה הדיווח הכה מצער על לכתו,
        אחד השירים שלו אם לא ה- זה השיר על מעיל הרוח הכחול המפורסם:

        ארבע בבוקר, סוף חודש דצמבר.
        כותב אלֵיךָ עכשיו רק לשמוע אם הוטב לְךָ.
        ניו יורק קרה, אך אני מחבב את איזור מגורי.
        צלילי המוסיקה מרחוב קלינטון
        נשמעים כאן כל הערב.

        אני מבין שאתה בונה
        את הבית הקטן שלך,
        אי-שם, עמוק, בתוך המדבר,
        ושחייך עתה נטולי כל טעם.
        אני מקווה שאתה מתעד זאת.

        כן, וג'יין הופיעה כשתלתל שלך בידה,
        היא אמרה שאתה הענקת לה אותו,
        בלילה שבו עמדת לצאת.
        האם אכן יצאת?

        אה, בפעם האחרונה שראינו אותך,
        נראית כה מבוגר,
        מעיל הגשם הכחול הנודע שלך
        היה מחורר באֵזור הכתף,
        היית בדרכך לתחנה,
        חיכית לכל הרכבות,
        אך שבת משם ללא לילי מארלן.

        ואתה הענקת לאישה שאיתי כה מעט,
        וכאשר היא שבה – היא כבר היתה
        אשתו של אף-לא-אחד.

        ובכן, אני מתבונן בך, שם,
        כְּשֶוֶרֶד נעוץ בין שיניך,
        עוד גנב, צועני, צנום.
        טוב, אני רואה שג'יין כבר התעוררה –

        היא מוסרת לך איחולים.
        ומה אומר לך,
        אח שלי, רוצח שלי,
        אני משער שאני מתגעגע אליך.
        אני משער שאני סולח לך.
        אני שמח שעמדת בדרכִּי.

        אם תזדמן לכאן באחד הימים,
        עֲבור ג'יין או עֲבורי,
        אני רוצה שתדע:
        היריב שלך נרדם.
        אני רוצה שתדע:
        אשתו משוחררת.

        כן, ותודה, על הכאב שנטלת מעיניה,
        חשבתי שהוא נקבע שם. לצמיתות.
        לכן מעולם לא ניסיתי.

        כן, וג'יין הופיעה, כשתלתל שלך בידה,
        היא אמרה שאתה הענקת לה אותו.
        בלילה שבו עמדת לצאת.

        שלך, ל' כהן.
        תירגם לעברית אדמיאל קוסמן,
        והשיר:
        https://www.youtube.com/watch?v=kkSERbdl39Q

        • Yavor (פורסם: 11-11-2016 בשעה 11:52)

          עוד סיבה בשבילי לחזור למונטריאול אהובתי – לפקוד קברי צדיקים

        • Yavor (פורסם: 11-11-2016 בשעה 11:53)

          ולגבי קבורתו בקנדה ניתן להוסיף עוד ירידה על טראמפ – שאפילו מי שמת בארה"ב מעדיף לעבור ולהיקבר בקנדה…

          • אלי (פורסם: 11-11-2016 בשעה 15:31)

            מה הקשר? הוא נולד שם.

            • מאשקה (פורסם: 12-11-2016 בשעה 08:04)

              נולד שם, ונקבר בבית הקברות היהודי במונטריאול לד שני הוריו
              יה זכרו ברוך
              תודה לך ערן על הפוסט

  9. איתמר (פורסם: 11-11-2016 בשעה 10:20)

    היה לו, ללאונרד כהן, מוות יפה.
    ללא מרירות. ללא חרטות. ללא פחד.
    אני מקווה שגם עם מעט מאוד כאבים.
    והם הרי הלכו זה לצד זה כבר לא מעט שנים, לאונרד כהן והמוות.
    עכשיו צריך לחגוג את חייו.

  10. מתן (פורסם: 11-11-2016 בשעה 10:24)

    זמר שתמיד גורם להרגיש בבית כששומעים שיר שלו, אפילו אם לא מכירים אותו. עוד אבידה עצומה לעולם המוזיקה
    That's no way to say goodbye

  11. ניינר / ווריור (פורסם: 11-11-2016 בשעה 10:54)

    למזלי יצא לי לראות אותו בהופעה מופלאה בלונדון לפני שלוש שנים. זו לא היתה הופעה, זו היתה חוויה דתית. יהודי מבוגר עם כובע שמכשף עשרים אלף איש למשך ארבע שעות של התעלות רוחנית.

  12. חולוניה (פורסם: 11-11-2016 בשעה 11:04)

    היי ערן, אחלה פוסט! אגב, זה ענין של טעם, אבל הביצוע של ג'ון באאז המופלאה נופל לטעמי מהביצוע שלו, והוא אומר דבר מעניין לפני "סוזן", אולי קשקוש אחרי עוד יום בתיכון, אבל מעניין ביחס שבין יצירה וכסף וגם משעשע…

  13. Yavor (פורסם: 11-11-2016 בשעה 11:13)

    מעניין איך בצעירותו דומה מאוד לדסטין הופמן הצעיר.

    וחוץ מזה, זמר ויוצר ענק. מתאים למצברוח הסתווי מלנכולי שמתפשט בשלב הזה של השנה. שיהיה בריא שם למעלה.

    • עומרי (ירוק) (פורסם: 11-11-2016 בשעה 18:48)

      קצת אל פאצ'ינו גם לדעתי

  14. איציק (פורסם: 11-11-2016 בשעה 11:33)

    תודה,
    רק לפני כמה שבועות אמר בראיון שהוא כבר מוכן למות, שכנראה כבר לא יצור יותר ולא יופיע, כאילו ידע שזהו…
    יש לי ידידה טובה, כבר לא בעשור השני או השלישי בחייה. היא היתה נוסעת במיוחד להופעות שלו, ולאחרונה אפילו לקחה את הבן שלה. היום התקשרתי אליה לנחם אותה. היא החליטה להכין פינת זיכרון בבית שלה מהפריטים שיש לה.

  15. אחד העם (פורסם: 11-11-2016 בשעה 12:42)

    יום נסוך תוגה, מהול בעצב.

  16. Amir A (פורסם: 11-11-2016 בשעה 14:04)

    1985 בבריכת הסולטן. נסעתי להופעה עם הבחורה שאהבתי אז (או לפחות חשבתי שאהבתי, בגיל 17 אתה לא כל כך מסוגל להבין את ההבדל). היא היתה גדולה ממני בשנה ונשארנו לישון בבית של חברים שלה. וגם היום, יותר מ-30 שנה אחרי אני זוכר את הדירה הקטנה, את החדר המעופש שנתנו לנו רק בגלל שהמיטה בו היתה קצת גדולה יותר, את מסגרת הברזל של המיטה והמזרון הגבוה עם הפסים. את המגע של שדיה ואת הקסם שבלשכב על הקרקע בבריכת הסולטן להניח את הראש על רגליה, להביט למעלה לכוכבים ולשמוע את הקול הזה שאין שני לו. קצת אחר כך הכל התקלקל ולימד אותי שיעור אמיתי על מה הם החיים באמת. אבל את המגע של אותו ערב בחיים לא אשכח.

  17. יואב (פורסם: 11-11-2016 בשעה 14:05)

    בואי, פרינס, אלן ריקמן… ועוד ועוד. לכי מכאן שנה מקוללת.
    חשבתי על זה היום, דייויד נפטר לפני עשרה חודשים. לי זה מרגיש כמו שנתיים. מה שעברתי בפרק הזמן הזה מספיק אפילו לחמש.
    הוא לא היה פסקול חיי אבל כן של כמה מהאנשים האהובים ביותר שלי.
    אבא שלי שראה אותו בג'בלאות במלחמה.
    אשתי לשעבר.
    שותפי ללהקתי בעבר שאף עשה קאוור מצמרר לסטוריס אוף דה סטרייט.
    הוא היה דה ליידיס מאן.
    איך אפשר שלא להתאהב בגבר שכותב-You told me again you preferred handsome men
    but for me you would make an exception.
    תנוח בשלום אדם מופלא…

    • אריק (פורסם: 12-11-2016 בשעה 16:15)

      פייף דוג…

  18. מיכאל (פורסם: 11-11-2016 בשעה 16:58)

    יודע שזה נדוש לספר את רגע ההכרות על כל אחד שמת אבל למזלי ראיתי אותו ברמת גן לפני 7 שנים. היה לו יותר כריזמה ואפיל בזרת מכל באי האצטדיון יחד. כשניסו למשוך אותו בלשון על הזכייה של דילן בנובל אמר "טוב, זה כמו להודיע לאוורסט שהוא ההר הגבוה מכולם". כמה ענווה ופיוטיות יחד.

    • Wazza (פורסם: 11-11-2016 בשעה 21:58)

      מעניין אותי אם מישהו פה יכול לספר על מפגש איתו במלחמת יום כיפור

  19. Guss (פורסם: 11-11-2016 בשעה 18:53)

    שמעתי את אושיק לוי מספר היום ברדיו שאת lover lover לאונרד כתב בישראל ב-73'. לפי הסיפור (מה מתוכו אמין ומה מתוכו המצאה/גוזמה לא יודע) אושיק לוי רואה אותו בתל אביב בימי המלחמה ומשכנע אותו לרדת איתו למוצבים בסיני. הוא מצרף את מתי כספי ופופיק ארנון והם יורדים דרומה. ההופעה הראשונה היתה בבסיס חצור, ובאולם שהיה מקום של כמה מאות נכנסו אלף איש. מפה לשם השמועה עברה והגיעו עוד אלף לפחות, אז החליטו שיעשו הופעה שנייה. את lover lover הוא כתב (לפי אושיק לוי) בין ההופעה הראשונה לשנייה, לידם. בכמה דקות

    • יואב (פורסם: 11-11-2016 בשעה 22:56)

      את אבא שלי הוא שימח במלחמת ששת הימים.

  20. אמיר הממש מקורי (פורסם: 11-11-2016 בשעה 19:26)

    תודה.
    כהן הוא האהוב עלי מכולם.
    הנה קטע יפה שמצאתי כשפשפשתי הבוקר בעצב והתעלות גם יחד בקטעים שלו ביו-טיוב:
    https://www.youtube.com/watch?v=vZdJ3nadDy8
    בלעדיו הכל היה קצת פחות. מזל ש we'll be hearing from him long after his gone…
    נ.ב.
    חייב לחלוק עליך בנושא הקאברים. (למעט אולי IF IT BE YOUR WILL של אנטוני אנד דה גונסונס שמצליח לחפות על העדרה של חכמת ההגשה והכריזמה של ליאונרד באמצעות סוג של התעלות). גם הביצועים של טורי איימוס, ר א ם, ניק קייב וג'ארוויס קוקר יפים אבל לא כמו של המלך.

  21. צור שפי (פורסם: 12-11-2016 בשעה 07:34)

    אוהב מאוד את הפוסט, חולק עליך רק לגבי המשפט ״ג׳ואן מלכה״. יש בו למד מיותרת.

  22. ד"ר רזי הופמן (פורסם: 12-11-2016 בשעה 08:38)

    השיר הראשון הוא אכן בחירה מצויינת
    זה כמו ברנדי צרפתי טוב עם ארומה שמתערבל בפה ונותן סיומות מפתיעות.
    גם בימי הפאנק העליזים אהבתי להקשיב לכהן ובעיקר להתעמק במילים.

  23. מיקיג' (פורסם: 12-11-2016 בשעה 13:21)

    הבת שלי היתה חולה, און אנד אוף מגיל 12 עד השמינית, את הנסיעות לטיפולים, בין הדיבורים, ניצלנו להשכלה מוזיקלית. כהן היה השיעור הראשון. ליווה אותנו לא מעט בשנים ההן, ואת ריינקוט שהיה ועדיין הטופ שלי, אימצה גם היא.
    כשחברות שלה ציחקקו והתבדחו על מה שהוציא האמפי שלה, היא ריחמה עליהן.

  24. דן (פורסם: 13-11-2016 בשעה 11:03)

    לטעמי, אין שיר שמייצג את לאונרד כהן, האמן והאדם יותר מזה:

    https://www.youtube.com/watch?v=ev730NKYs7Q

לא ניתן להגיב.