ביקורת טלוויזיה

אני חושב שהייתי באמצע שנות העשרים של חיי אבל אני עדיין מחשיב את עצמי כאחד שגדל על הטקסטים של יובל […]


אני חושב שהייתי באמצע שנות העשרים של חיי אבל אני עדיין מחשיב את עצמי כאחד שגדל על הטקסטים של יובל נתן. נדמה לי שהוא באזור הגיל שלי. זו הייתה ביקורת הטלוויזיה (ב"ידיעות אחרונות") הטובה ביותר שקראתי עד אז ומאז. מעבר לביקורת היומית, הייתה לו כפולה ברשת המקומונים של ידיעות ("משמר המרקע") שהייתה הדבר הכי טוב לקרוא בכל עיתוני סוף השבוע. אחר כך ירשו אותו "שני גברים שמנים", שהיוו תחליף ראוי לזמן מה עד שנשחקו. גם רענן שקד המשיך במסורת המפוארת. מאז לא נמצא תחליף ראוי. כמו מאמנים צעירים שלומדים מהגורואים של המשחק, אני חושב עליהם הרבה כשאני מנסה גם, כמו היום.

תגובות

  • יוסי

    דני דבורין נוטה להשתמש בביטוי "יוצא מן הכלל טוב". דני נוימן כנראה הפנים את הביקורת עליו והחליט לשמוע קצת שירים ושערים שיש לו בבית על טייפ-סלילים, כדי להשתפר.

  • ניר

    יפה שהזכרת את החינמיות של כל זה, שהרבה אנשים (ואני בתוכם) כבר שכחו.
    לגבי בוני, אכן יש לו כוונות טובות אבל גם לסבתא שלי. הוא לא מספיק טוב. נוימן זוועתי וגם שרף. רב"ש והורסקי אכן הפתיעו לטובה בהתחלה, אבל לבן שמעון יש בעית נרקיסיזם קלה וזה מתחיל לעצבן. נדמה שהוא מאוהב בקול של עצמו והוא מתקשה להעביר 10 שניות בלי להגיד משהו או לנסות להצחיק.
    את הלייט נייט לא ראיתי, אבל אם התיאור שלך מדויק חבל לי על ארבל. מאוד אהבתי אותו וזקנתו מביישת את נעוריו (המאוחרים, כן? אלה שהספקתי לראות).
    לסיכום, ביקורת הביקורת - כמו בטורים פה, האנושיות שלך נשקפת מהטור וזה טוב. לא צריך להיות ארסיים או שנונים בכוח, למרות שזה אופנתי. אני אהבתי.

Comments are closed.