ג'ארכ קאריבכ

מה נעשה עכשיו? איך נוכל להגיד שוב, בקול בוטח, עם עין צופיה ונוצצת, "העולם כולו נגדנו?"

כל כך קיווינו שטורקיה תזעיף פנים ושתגיד "שישרפו", כדי שנוכל לקוות לרעידת אדמה שתתרחש אצלם, ואז שיחפשו אותנו. אבל הם הושיטו יד. חייך, והעולם יחייך אליך. היוונים בברוך כלכלי – שלחו מטוסים. הבולגרים, שקיבלו מאיתנו לא מעט ערסים בחופי וארנה (והרבה מזומנים בקזינו) – הגיעו. קפריסין, שלא מזמן נאלצה לקבל את יצחק שום – הבליגה ושלחה מטוס.

בחדשות הערב דיווחו על צוותי כיבוי מירדן. מהרשות הפלסטינית. חומרים לכיבוי השריפה ממצרים. המזרח התיכון יכול להיות גם אנושי לפעמים.

ובשולי החדשות, עוד קצת מזרח תיכון. מונדיאל 2022 ייערך בקטאר. דיווחי השחיתות של פיפ"א בהחלט מעוררים סלידה אצל חובב הספורט הסביר. הרצון לראות את הטיפוסים הזחוחים האלה נופלים גדל עם כל דיווח. מסתבר שהשחיתות שאנחנו נחשפים לה על בסיס יום יומי עוד לא עשתה אותנו קהים, להיפך, אנחנו מודעים לסכנותיה, מתעבים את בעלי האינטרסים הצרים או האישיים. אנחנו חדים, אבל פיפ"א לא סופרת אותנו. fick fufa.

אבל רגע, המונדיאל בקטאר. מדינה ערבית. אף אזכור של "היישות הציונית הכובשת", "נטע זר במזרח התיכון", או "צלבנים". מבחינתם שהפלסטינים יתבגרו ויסתדרו לבד כבר, שעיראק תתמוטט, שהאיראנים ימשיכו להתעסק עם הצנטריפוגות האלה. לנו יש מונדיאל על הראש אז שקט בבית ועזבו אותנו באמ'שלכם.

כשנציגי קטאר נשאלו לגבינו, אמרו שלא תהיה בעיה. רק תעפילו. תפדלו. תפדלוזון. צריך להניח שהם כנראה מכירים את המשפחה, את חלובה, את המכשפה של בניון ואת היציע המזרחי באיצטדיון רמת גן. גם הם בוודאי יודעים שארבעים שנה אנחנו במדבר, ועוד 12 שנה לא נגיע למדבר. שלהם. המרחק בין תל אביב לדוחא הוא 1800 ק"מ. נדמה שזה הכי קרוב שישראל תתקרב למונדיאל.

יאללה שתיגמר כבר השריפה הזאת. האינדוקטרינציה של ילדותנו ניסתה ללמד אותנו שככה צריכים להיראות שכנים, כמו בקטע הוידאו הבא. דוברי אנגלית, לבנים, יושבים על הדשא ומנגנים בגיטרה. אני מעדיף את מכרם חורי בג'ארכ קאריבכ:

מי יעבור ליונייטד, מוריניו או רונאלדו?
ננסי עשתה את זה שוב

11 Comments

גדעון 4 בדצמבר 2010

כרגיל נהדר.
מתי אתה מוציא כבר ספר?

ארז (דא יונג) 4 בדצמבר 2010

מעניין אם גם בתקשורת הטורקית, קפריסאית ובולגרית יוצאים בכותרות ראשיות על הגיבורים המקומיים שמצילים את העולם כמו שאצלנו אוהבים לעשות (ע"ע הפצועים וההרוגים ברעידת האדמה בהאיטי, כמו הרבה אחרות, שנדחקים לעמודים הפנימיים לטובת כותרת ראשית סטייל "כל הכבוד לצה"ל, תחי מדינת ישראל")

אובמה 5 בדצמבר 2010

ארז,הזכרון שלך קצר…
באסון התאומים,הכבאים בארצות הברית הפכו לגיבורי אמריקה

ארז (דא יונג) 5 בדצמבר 2010

ובצדק, אם כי בדרמטיות אופיינית.
אבל אני מדבר על עניין אחר: הנטייה של התקשורת הישראלית לטפוח לעצמנו על השכם להבליט את פעולות משלחות החילוץ שלנו בחו"ל לרמות מגוחכות. לא זו בלבד ש"כוחותינו" מוצגים כאור לגויים בכל הקשור לסיוע, אלא שפעולות המשלחת עצמה הופכות להיות העיקר, בעוד אסון הטבע וקורבנותיו הופכים לנושא משני.

red sox 5 בדצמבר 2010

מסכים 100%.
גם לי זה עושה בחילה כל פעם מחדש.

הופ 4 בדצמבר 2010

אני מבקש שכמו ביוזמה החשובה עם הקפה, לא נקרא לזה "סיוע טורקי" אלא "סיוע ישראלי".

דורפן 4 בדצמבר 2010

קרמר. פנטסטי. רק הכותרת עושה עוול. צריך להיות: "פרסום ראשון: גם מעבר לגבול יש בני אדם"

red sox 5 בדצמבר 2010

אוזו ומוזו מכפר קקארוזו, גרסת הבמאי :-)

יואב 5 בדצמבר 2010

שנים הייתי בטוח ששרים:
and Mr Kashtan too
אבל מסתבר שזה:
Mr Cohen too
גדול!!!

נתי 5 בדצמבר 2010

בעבודה, לא נעים לשמוע את הקטע עם ווליום, אבל אם אני לא טועה אז יש גם כהן וגם קשטן

זנדר 7 בדצמבר 2010

לא רק, שלקטארים אין בעיה איתנו, להיפך, הם השתמשו בנו כמכשיר להבאת המונדיאל. הילד הישראלי שמקווה -בעברית- שישראל תעלה למונדיאל וגם נבחרת ערבית ואז יבואו אוהדים ישראלים וערבים למשחקים ויפגשו ויכירו אחד את השני – זה היה שיא הפרזנטציה של קטאר בשבוע שעבר.
ההבנה שאנחנו לא תמיד רק טובים והם לא תמיד רק רעים היא בבסיס כל אפשרות לשיפור המצב. או סתם סימן להתבגרות.

Comments closed