יומן ברצלונה (3): ענייני זהות – מסע כיבוש עם הצהובים

מוצאי שבת, 23:00 בלילה, אוהדי מכבי בתהלוכה ברחוב הראשי של ברצלונה. קרמר חזר חי מהתופת כדי להביא את הסיפור.

1
הופעותיה של מכבי ת"א באירופה מובילות לריטואל קבוע בו יעלו, בצורה די מעייפת יש לומר, ענייני זהות ושייכות. הדו-קרב הצפוי על השאלה את מי מכבי ת"א מייצגת, והאם היא כופה על הציבור ועל המדינה את הייצוגיות הזו, או שהמדינה כופה אותה עליה בחיפוש אחר חלונות ראווה, עדיין מתנהל. התשובות לשאלות הללו תלויות בצבע הצעיף שכל אחד עונד, ויש גם כאלה שבוחרים להכניס לעניין גם תפיסות עולם פוליטיות ואתיות. הכל לגיטימי.

מדובר בוויכוח עתיק שחברה בריאה, שלא מפחדת להתמודד עם הזהות שלה, מתחבטת בה. כמו בהרבה קרבות בכל התחומים, לפחד יש כאן משקל מכריע. נראה שכל צד קצת מבוהל מהתגובות של הצד השני. אלה שלא אוהדים את מכבי מפחדים שהאג'נדה הצהובה תשתלט על סדר היום ותגדיר גם אותם. אוהדי הקבוצה נחרדים מכל איחול להפסדיה באירופה, ולא מסוגלים להכיל את העובדה שאם מישהו נגד מכבי זה לא אומר שהוא נגד ישראל.

ויש כאלה שהם גם נגד מכבי וגם נגד ישראל. בדרך כלל אני יכול להכיל גם אותם, אבל רק עברנו את יום השואה והיום זה ערב יום הזכרון אז עבורי זה יותר מדי כרגע.

הזהות הישראלית היא אמבית, חד-תאית אבל עם צורה שמשתנה כל הזמן, וכל אחד יכול לבחור מה הוא רואה במראה. לכן עניין אותי אתמול להרגיש איך זה להיות אוהד מכבי. הצטרפתי לתהלוכת האוהדים שחצתה אתמול את שדרת הראמבלס בבברצלונה.

2
בתור אחד שבחר רוב חייו הבוגרים לאחל להפסדיה של מכבי ת"א (למרות שבתור ילד אני ואחי היינו פותחים ספרי תהילים כשהם היו בפיגור במשחקים באירופה, אבל רק פותחים את הספר, לא קוראים בו) לא הרשיתי לעצמי ללכת ממש בתוך הקהל הצהוב. בכל זאת, יש גבול. לכן בחרתי לצעוד ליד התהלוכה, במדרכה המקביל כשניתן היה, או בשולי התהלוכה, נוגע לא נוגע, שייך לא שייך.

אחד הדברים המרגיזים שתקשורת הספורט עושה כשקבוצה ישראלית משחקת באירופה הוא שימוש היתר, היום יומי, במילה "כיבוש". לעולם אוהדי מכבי ת"א "כבשו" את ברצלונה או כל אוהדי קבוצה אחרת בכל עיר אירופאית אחרת שהגיעו למשחק בהמוניהם. הם לא יכולים פשוט להגיע ולהסתובב בעיר, הם חייבים ל"כבוש" אותה.

להגיד שזו עוד אחת מהרעות החולות של הכיבוש ההוא יהיה צפוי מדי. להגיד שהשפה מכתיבה את התודעה יהיה צפוי עוד יותר. אבל צריך להודות בדבר אחד: זה באמת מרגיש כמו כיבוש.

זה היה גוש צהוב כחול של מאות אוהדים קולניים, שצבר עוצמה וכוח ככל שהתקדם, כמו במשחק המחשב המיתולוגי סנייק, והכריז, בלי יכולת של המקומיים להתנגד, "הנני כאן". מבחינת התיירים, מדובר היה בעוד חוייה תיירותית שהעיר הזו מציעה.

והם שיתפו איתה פעולה כמו כלב מאולף. כמו אמני הרחוב, כמו הסוחרים שמנסים למכור להם את כל הדברים שהם לא צריכים, תהלוכת אוהדי מכבי ת"א היתה עוד אטרקציה שגורמת לשליפת המצלמות והטלפונים הסלולריים, ולעוד תיוגים בפייסבוק שמישהו יקדיש להם בוודאי רפרוף עין קצר, לחיצה קטנה ללייק או התעלמות חרישית, כדי להמשיך ולרדת במורד הדף ולמצוא עוד כלום מהסוג הזה.

התהלוכה הזו קבעה את האג'נדה ברחוב. הזונות האפריקאיות פסקו מלשדל עוברי אורח למין אוראלי תמורת עשרים יורו ונותרו פעורות פה, לא משהו שהן לא מורגלות בו, ולמרות שהיה מדובר בקהל של אוהדי ספורט, לא נשמעו לעברן הצעות נגד של שתיים בחמש.

אורות נדלקו בחלונות ואנשים יצאו למרפסות הבתים. במרפסת אחת עמדו שלושה ישראלים בתחתוני בוקסר ומיהרו לשלוף, ובכן… דגל ישראל. לרגע הם דמו לחיילי המארינס האמריקאים באיווג'ימה, רק בלי המדים, החורבן מסביב, המאמץ הקבוצתי להניף את הדגל, והדגל האמריקאי.

"אל אל ישראל" היה בלתי נמנע בשלב הזה.

3
זה נכון שמבחינת הקהל שצפה בתהלוכה, התהלוכה הזו היתה ישראל. לכן, צודק מי שאומר שמבחינת התפוצות, מכבי ת"א היא אכן אחד הדברים שבאים מישראל, ולכן היא ישראל. הפוליטיקה הפנימית שכולנו מודעים לה, עם 23 שנים של אליפויות, פיצות, בנק פנאן ו"גביע אירופה לתל אביב", לא צריכה לעניין אותם.

זה עולם של דימויים פשטניים. תשאלו ישראלי מה היא ספרד עבורו ועולם הדימויים שלו יסתכם בבארסה וקרבות שוורים.

אבל ממתי אתה מגדיר את עצמך על פי מה שאחרים חושבים עליך?

4
טיים אאוט מהתהלוכה. אין דבר מעציב יותר באירוע ספורטיבי מאוהד קבוצה שעשה את כל הדרך ונותר מחוץ למסיבה, ללא כרטיס. דיברתי עם שלושה כאלה, שככל שהסיכוי שלהם להשיג כרטיס ירד, מפלס האלכוהול בדמם עלה. את חצי הגמר הם ראו ברחבה מחוץ לאולם, על מסך 32 אינץ'.

לראות ישראלי מובס זה מחזה קורע לב. הייסורים שהוא עובר, בידיעה שכולם יודעים שהוא יודע שהוא יצא פראייר, הורגים אותו. לכן הוא יוצא לקרב על התודעה. תודעת הפראייריות. מבחינתם, מכבי אשמה. הם לא דאגו לאוהדים, הם לא דאגו שיהיו מחוץ לאולם מסכי ענק. הם והם והם. בלי אני קטן שייקח אחריות.

5
התהלוכה מתקרבת לסיומה בכיכר כריסטופר קולומבוס, שפסלו מביט מערבה, ובזכותו, כך בוודאי יטענו הצהובים, מכבי תהיה אלופת אירופה. הרי ג'רמי פארגו, ריצ'ארד הנדריקס, דייויד בלו, דורון פרקינס ודרק שארפ הם צאצאי עבדים שהובאו לאמריקה, ולולא קולומבוס היה מגלה אותה (אם אכן הוא גילה אותה, אבל לא ניכנס לזה עכשיו), והעבדות המופלאה לא הייתה מתרחשת, אבות אבותיהם של שחקני מכבי היו נשארים באפריקה, ואיך שמעון מזרחי היה מקבל פרס ישראל?

בכל מקרה, האוהדים מתיישבים על פסלי האריוות שבתחתית הכיכר, מישהו מדליק זיקוק, קבוצת הכדורגל של מוטי איווניר היא חלום רחוק עכשיו, הגשם מתחיל להתגבר והשירה מתחילה להיחלש. בעומדי במרחק ביטחון מההמולה, ניגש אלי אוהד צהוב ובמבטא ישראלי של רמי הויברגר המנסה לפתות את התיירת השוויצרית ב"מבצע סבתא" שואל:

"יו פליי בסקטבול?".

"כן", עניתי בעברית, "כלומר כבר לא, פעם, שיחקתי".

"מה אתה אומר, מדאים הא? איזה קהל".

"כן".

"רק צריך להיזהר, יש שמה איזה ערבי, מסתובב באמצע החבורה, צריך לבדוק את זה".

"אולי הוא אוהד מכבי".

הוא מביט בי במבט משתהה, מכווץ גבות, מעקם שפה, וחוזר להמון בצעד מהיר.

לא היה טיימינג מוצלח יותר של הקהל לפרוץ בשירת "התקווה".

צ'לסי. יום התהילה
ונזכור את כולם - יום הזכרון בניכר

27 Comments

דורפן 8 במאי 2011

נפלא. ומסכם עבורי את תופעת מכבי תל אביב וישראל.

תופעה לא כיפית, נטולת שמחת חיים ספורטיבית. בגלל ההתעקשות של המועדון להלביש על זה מימד פטריוטי ואת "עם ישראל".

התעקשות של אוברדוג מטורף להתחפש לאנדרדוג. התעקשות של מיזם בינלאומי נחמד – פרנצ'ייז כדורסל אירופי בעיר ים תיכונית – להתחפש למשהו אוטנטי ישראלי.

קרמר 8 במאי 2011

תודה.

זה באמת הרגיש כמו התאמצות יתר.

אזי 8 במאי 2011

עם כל העילגות והנלעגות שציירת את האוהדים… כל כך בא לי להיות שם עכשיו

הופ 8 במאי 2011

בקשר לאלה שהם "גם נגד מכבי וגם נגד ישראל" – לא כל מי שמתנגד למתכונת הנוכחית של המדינה הוא נגד ישראל. ויש אחרים שחוששים שישראל לא תוכל להמשיך להיות אפילו המעט שהיא עכשיו בעוד כמה שנים, אם לא תיערך לכך. לי אישית קשה יותר להכיל את אלה שהם בעד ישראל כובשת, מפלה, שוביניסטית ופנאטית.
פוסט נהדר ומלא תובנות מאלפות. אני חושב שתמיד אנחנו מגדירים את עצמנו דרך מה שאחרים חושבים עלינו, בכל פעם אלו "אחרים" אחרים. וזה בסדר. כל עוד זוכרים שגם כשאנחנו קצת מכוערים, אנחנו תמיד רוצים בטוב.

קרמר 8 במאי 2011

תודה הופ, "נגד ישראל", במובן ההתנגדות האוטומטית והההתבכיינות על כל דבר שקורה כאן. מין בני ציפרים כאלה.

עמית 8 במאי 2011

נהדר,כרגיל.

יוספוס פלאביוס 8 במאי 2011

נשמע די מבאס

דוד מירושלים 8 במאי 2011

פשוט מצויין.
תודה.

עדי 8 במאי 2011

זה כיף גדול להיות אוהד ספורט בפומבי, חלק מקהל, כמו איזה מופע רוק מטורף רק שהעוצמה הרגשית גדולה יותר כי אחרי כל המאמץ ןהתקווה אתה עוד עשוי ללכת הביתה שבור ומושפל…

נזכרתי פתאום שבחיים אחרים למדתי באוניברסיטה ברומא, הייתה שם סטודנטית יווניה שסירבה להחליף איתי מילה בגלל מיקי ברקוביץ', בעיניה- מהות הישראליות ואויב היוונים הנורא מכולם, לא עניין אותה שאני אוהדת הפועל ירושלים…

ד"ר א. 8 במאי 2011

מיקי ברקוביץ' שׂיחק, כזכור, גם בהפועל י-ם.

Ole 8 במאי 2011

הרגעים המעטים בהם אני מסוגל להכיל משחק של מכבי ת"א, מתרחשים כשהקצוות של הכחול-לבן ואלו של הצהוב-כחול מתרחקים זה מזה ונמצאים כישויות שאינן זהות זו לזו ואינן מבקשות להפוך לאחת.

אז אפשר לשכוח לרגע ולחשוב שזו רק קבוצת כדורסל.

אם כי בדרך כלל יגיע במהרה איזה "למען כל עמישראל" כזה ויקח אותי משם, היישר לכיוונו של אוברדוביץ' מזדמן.

כסיפוביץ 8 במאי 2011

בשבילי ברגע ששימון מזרחי הודיע ש"עם ישראל יכול להיות רגוע" זה הרגע שנכנסתי ללחץ.
אני משער שאם הייתי חובב כדורסל עם ממון אז הייתי מוצא עצמי באותה מדרכה עם קרמר…
יש סיכוי שגם הייתי חותך לרחוב צדדי ולא מגיע עד הכיכר

שי לחג 8 במאי 2011

הרשו לי להציע את דעתי בסוגיית הייצוג של מכבי את המדינה. נראה לי שסוגיית הייצוג של מכבי את ישראל, מעניינת בעיקר קומץ לא נורא משמעותי של שמאלנים חובבי ספורט (הכל באהבה), ואוהדי הפועל ת"א והפועל ירושלים. לדעתי, 95% מהציבור שמתעניין רוצה שמכבי תנצח ומרגיש שהיא קבוצה ישראלית שמייצגת את מדינת ישראל (פחות מהנבחרת, אבל עדיין). וזה כל מה שחשוב! אם הציבור הישראלי מרגיש שהיא מייצגת את ישראל, אז היא מייצגת את ישראל.
מה ההגיון בזה? אולי אין הגיון. מה ההגיון לאהוד קבוצה בכלל? הרי כל כמה שנים משתנה סגל השחקנים, ושחקן שנמצא אצלי בקבוצה יהיה "נשמה" השנה ו"בן זונה" בשנה הבאה, שבה יעבור ליריבה העירונית. מה ההגיון בללבוש בגדים בקיץ? מה ההגיון בלומר "לבריאות" כשמישהו מתעטש? אין הגיון – סתם עניין של תרבות!

הסוגיה שמעניינת אותי היא אחרת לחלוטין. כחובב כדורסל מושבע (גם ישראלי, גם אירופי וגם אמריקאי), יש לי תחושה כבדה בעשור האחרון. כאילו כל כמה זמן, בא איזה מישהו ומזכיר לי שהענף הזה הוא לא באמת חשוב ולא באמת מעניין אף אחד. כאילו התחרויות בכדורסל הן בכלל לא חשובות. כמו הקטע הזה של הפיינל פור בישראל, שבו קבוצה כמו גליל-גלבוע זוכה באליפות, אבל בעצם כולנו יודעים שזו לא באמת אליפות ישראל בכדורסל ובעצם אין באמת אליפות ישראל בכדורסל. כמו הקטע הזה, שבו הקבוצות ביורוליג משחקות שם בגלל חוזה ולא בגלל הישגים, כך שמכבי תהיה שם כל שנה. כמו הקטע הזה שאליפות אירופה בכדורסל משוחקת עם המון שחקנים אירופאים טובים שלא מגיעים. מה שאומר שאלופת אירופה היא לא באמת באמת אלופת אירופה. כמו הקטע הזה שנבחרת הכודרסל האמריקאית מפסידה באולימפיאדות ובאליפויות עולם, ולמרות שחשבתי שהאדמה תרעד, זה לא נורא מעניין אף אחד.

זו בדיוק התחושה שחשתי כשצפיתי בחצי הגמר. משום מה, הייתי בטוח שריאל מדריד תביא אלפי אוהדים לפלאו סן ג'ורדי. ריאל מדריד, אחד משלושת מועדוני הכדורסל הגדולים בספרד, שאומרים שהיא הליגה הטובה באירופה, לא מביאה אוהדים לחצי גמר היורוליג שנערכה במדינה שלה. אז מה אני אמור להבין מזה? אני מבין מזה שכדורסל אירופאי זה דבר לא חשוב.
וגם רמת הקבוצות – מה זה הדבר הזה? הMVP של היורוליג הוא דיאמנטידיס? זה השחקן הטוב באירופה? שני חצאי גמר עם רמת כדורסל בינונית. אפשר להשוות את זה למכבי תל אביב הגדולה של שאראס-פרקר-וויצ'יץ' או לצסק"א של הולדן-בראון-אנדרסן-סמודיס, או פנא של בודירוגה-רברצ'ה? מבאס

קרמר 8 במאי 2011

שי לחג – אני מבין את התחושה שלך ומכיר את הטיעונים, ובהרבה דברים אתה גם צודק. אבל מה שחשוב זה שזה חשוב לך. לנו. ולכל מי שטרח והגיע. אז אולי הבאזז לא תואם את מספר המתעניינים כמותית. אבל מה זה משנה כמה אם אתה באמת בעניין.

דורצח 8 במאי 2011

חבל שמדובר באינטרנט, אחרת הייתי אומר "לגזור ולשמור".

פולדש 8 במאי 2011

הערה קטנה, רגע לפני שאני הולך לראות את המשחק עם כמה יוונים (טרם הוחלט אם באיזור של ה"אואקה" או בפיראוס, עם האויבים.

נתקלתי באתונה בערך ב-40 אוהדי אולימפיאקוס עד כה. אף לא אחד אמר שהוא יהיה בעד פאו הערב, הרוב הצהירו על אהדה למכבי (יש כמה שתירצו את העניין בכך שיש להם שחקן ישראלי בסגל ושלמכבי יש את "ביג-סופו", אבל הם היו מיעוט).

רק בישראל אדם ייחשב עוכר-ישראל אם הוא הולך עם הלב והרגש היותר בסיסיים של אהדה לקבוצה.

ירוק עולה.

שי לחג 8 במאי 2011

נראה לי שבמדינות שהם מעצמות ספורט כמו יוון זה עובד ככה. במדינות קטנות, נראה לי שזה כמו בישראל.

ברוך קרמר 8 במאי 2011

אולי יותר מזהות, יותר מכדורסל, יותר מלאומיות ויותר מהכל הפיינל פור הזה מעיד על… תקשורת הספורט בישראל. מה לא ניסו, מה לא עשו, מה לא כתבו ומה לא דיברו, ובכל זאת עם ישראל חש הערצה ותשוקה למכבי ומותג הזה. כל הנסיונות של התקשורת המעליבה שיש בישראל לנסות ולעמעם משהו מיוקרת המותג הזה שנקרא מכבי תל אביב מקבים תשובה בברצלונה.
מציע לך קרמר וגם לך מר דורפן היקר להמשיך ולהתעסק באוסישקין ובתופעות איזוטריות שונות. צר לי, אתם אינטלגנטיים, רהוטים, נבונים אבל לא רלוונטים.

הופ 8 במאי 2011

עם ישראל חש תשוקה והערצה להצלחה. יעידו כמה וכמה ספורטאים אולימפיים שכל המדינה יחד עם שרת הספורט שלה חיבקה אותם לרגע אחד, ושכחה אותם שתי דקות אחר כך.
לא הייתי רוצה להיות שמעון מזרחי אחרי שלוש ארבע שנים של כשלונות. תחושת החסר באהבה תהיה תהומית. ויש פה גם נטיה למהר ולנעוץ סכינים במי שהצליח ועכשיו כושל. זה קצת מסביר את האמביציה שלו, הוא יודע שאם לא ידאג להמשיך להצליח בכל מחיר, החרב תתהפך נגדו מהר מאוד. לכן הוא תמיד עם פנים כאלה רציניות. החרב תמיד מונחת על הצוואר.

ברוך קרמר 8 במאי 2011

חושב שאולי כדאי להפסיק לזלזל בעם ישראל ובתכונותיו.
יש לעם הזה לא מעט חסרונות ותכונות מגעילות, אבל טיפשות היא לא אחת מהן. מי שראוי יקבל אהבה והעכה עד אין קץ גם אם עבר זמן רב וגם אם הוא נכשל מידי פעם (מ-י-ק-י ברקוביץ ואריק זאבי לדוגמה) ויש כאלה שגם אם היו ספורטאי על וזכו באינספור תארים, לא יזכו לעולם לאהדה והערכה כוללת (דורון ג'מצי, אייל ברקוביץ), אז אנא אל תזלזל…

ויינר 8 במאי 2011

זה שאייל ברקוביץ לא זוכה כאן להערכה לה זוכה לעיתים חיים רביבו רק מוכיחה שהעם טיפש. כי אייל ברקוביץ' מוכשר פי כמה. יכולים להגיד שרביבו הצליח יותר באירופה אבל זה לא מעיד על שום דבר מלבד היותו פוליטיקאי חלקלק. רביבו נעלם תמיד במשחקים חשובים של הנבחרת (חוץ משטרח להופיע כדי להכשיל שחקנים מאחור), בעוד ברקוביץ' תמיד היה שם. אז הוא אידיוט ואומר שטויות. אז מה. גם מראדונה.

חוץ מזה שגיא פניני הוא ה"ספורטאי" הדוחה עלי אדמות, ולא נראה לי שאוהדי מכבי החכמים מודעים לכך – למרות שאני אישית מכיר אוהד אחד טוב שלהם ששונא אותו בעצמו.

הופ 8 במאי 2011

כולם ראויים לאהבה והערכה עד אין קץ, כל ספורטאי שעובד קשה ומשקיע את עצמו למען הישגים. גם מי שחי באשדוד ולא בת"א, וגם מי שרואים אותו פעמיים בשנה (פעם באולימפיאדה ובפעם בכתבת ה"אני ישן באולם הספורט" הדו שנתית) וגם מי שלא נכנסת ל 10 הגדולות בעולם. אבל רק חלק מקבלים את האהבה הזו, ולא בהכרח בהתאם לרמת ההשקעה.
לא קשור לטיפשות (אף אחד לא מואשם בטיפשות). יותר קשור לביטחון עצמי.

ויינר 8 במאי 2011

בעיקרון אתה צודק. אפשר להקביל את זה לשמאל – ככל שהתקשורת נעשית יותר שמאלנית, העם נהיה יותר ימני. אבל הצדק הוא כמעט תמיד עם המעטים…

קרמר 8 במאי 2011

ברוך, תודה על ההצעה. גם עם ישראל מודה לך על שהפכת להיות דובר שלו.

בני תבורי 8 במאי 2011

קרמר,
הפוסט הזה הוא מפגש בין כתיבה לאמנות.

אלקו 8 במאי 2011

הקישור בין קולומבוס ומכבי הוא חזק ביותר
ויותר מזה אהבתי את הסיומת עם הערבי
אבל כמובן שיותר מהכתיבה, נהדרת ככל שתהיה, אהבתי את תוצאת הסיום

מיכאל 9 במאי 2011

התיאור של הזונות פעורות הפה "כבש" אותי :) כמו שכבר אמרו לפני פוסט אמנותי

Comments closed