פלייאוף תחתון (עלבון לכל מאמן וצופה)

מאמן כדורסל ישראלי, ניצול שואה ועטור הישגים מגיע לאמן את נבחרת גרמניה. פוטנציאל לסרט? בהחלט. עד שעשו את הסרט.

פורסם (חלקית) ב"ישראל היום" – זו הגרסה המלאה:

מעטות הן ההזדמנויות בהן יש לך קשר ישיר לשם המופיע על כרזה של סרט המשמש כמוטיב הקידום המרכזי שלו. בתור תלמיד של רלף קליין בוינגייט ושחקן שלו לתקופה קצרה (נתניה 97'), הסרט 'פלייאוף' הפך מעוד ניסיון של מוצר צריכה של תרבות פופולארית לקנות את תשומת הלב שלי, למשימת חובה שאסרתי על עצמי לפספס.

ההסתייגויות של האנשים שהיו מעורבים בעשיית הסרט – על כך שלא ממש מדובר בביוגרפיה המחויבת לסיפורו של קליין, אלא בסיפור המתכתב עם חלק אחד מהקריירה שלו – הדליקו כמה נורות אזהרה, אבל נדמה שברגע שהוחלט למכור את הסרט בהשראת סיפורו של קליין, סוג של נמר יחסי ציבור שבחרו לרכוב עליו, ישנה איזו מחויבות בסיסית לעמוד בסטנדרט אלמנטרי של סיפור ספורטיבי ראוי וסיפור קולנועי בכלל. זה לא קורה ב'פלייאוף' (ולמה 'פלייאוף' בעצם?).

חובב הספורט הסביר שצופה בסרט חוטף זלזול אחד גדול באינטליגנציה שלו. אם אתה מספר סיפור של מאמן כדורסל אגדי, לפחות תכבד אותו כמאמן. שים לו מילים שמאמן כדורסל היה אומר. אל תציף אותו בקלישאות מביכות כמו "אני רוצה שתגעו בכוכבים".

דמות המאמן שמוצגת בסרט היא עלבון לכל מאמן. קשה להאמין שרלף היה מעביר אימונים חנוט בחליפה, מעביר הוראות באימון כשהוא יושב על כסא בצד כששחקניו משחקים חמש על חמש, ותוך כדי עישון סיגריה אומר את המשפט ההזוי "אתם מתעקשים על הגנה אזורית, אני רוצה כדורים אינדיבידואליים", או מגיע למשחק מול נבחרת איטליה כשהקבוצה שלו כבר בשלב החימום. זה לא קורה בעולם הכדורסל גם אם בחרתם לקרוא לדמות המאמן בסרט מקס סטולר ולא רלף קליין.

סצינות הכדורסל המועטות גורמות לתזוזות של אי נוחות ורק הזיכרון המתעתע יכול לפזר ערפל ולטעון שכך שיחקו כדורסל בתחילת שנות השמונים. לרגע היה נדמה שאם דובי גל מ"מלך הסלים" היה מופיע לפתע וקולע סל ממגרש שלם זה היה נראה טבעי יותר מהחבורה שלבשה בגדי כדורסל בסרט הזה.

כסרט עלילתי הוא משעמם, ומתנהל בקצב של סרטים שאפשר היה בעבר לצפות בהם בערוץ הולמרק בשבת בצהריים. כסרט ספורט הוא מביך, ללא בניית דרמה ספורטיבית עם קתרזיס, מהסוג שהיו בחייו של קליין, והסיפור כולו נזנח לאנחותיה של מהגרת טורקיה המחפשת את בעלה בסיועו של המאמן הישראלי.

הצופה נשאר בחשכת אולם הקולנוע, בלי יכולת לקחת פסק זמן, להחליף שחקן או לשנות הגנה, שואל את עצמו מה רלף היה אומר על הסרט, ולא רוצה לשמוע את התשובה שהוא עונה לעצמו.

*

 

יומן הנרגן / יואב בורוביץ': כדורסל זה משחק לשחורים
הבושה הגדולה של הכדורגל - סוד חייו ומותו של גארי ספיד

19 Comments

יוחנן הטבול 30 בנובמבר 2011

הסיפוק של רלף קליין. בידיים אמרקאיות של סרטי ספורט היה עושה סרט שכולם היום בוכים בסוף.
ופשוט פיפסו

יואב בורוביץ' 30 בנובמבר 2011

מסכים עם כל מילה. זה מה שאני חשבתי על הסרט:
http://www.haaretz.co.il/sport/basketball/1.1565575

רועי מ 5 בדצמבר 2011

בורוביץ היקר
הבעיה שכמעט ואין כאן עיתונאות ספורט אמיתית.
כמה דורפמנים. קרמרים וכמוך יש? לא הרבה הרוב זה אופיריע המסוייגת.
ואם ככה אתם חושבים אז גם אני בטח אחשוב ולא אלך לסרט. הכתבה שלך בארץ ממש נכונה בימוי טוב היה יוצר את הדרמה המגיעה לאיש היקר הזה.
אבל כמעט כל הספורט כאן נראה כמו הסרט אז על מ נלין? ובכלל הרבה דברים בארץ שלנו נראים קצת עקום הספורט לא כל כך שונה.

MOBY 30 בנובמבר 2011

אוף, בזכותך לא אלך אליו. כבר קיויתי שיש פה משהו…

מייקל 30 בנובמבר 2011

מאז מייקל ג'יי פוקס בזאב צעיר לא נראו סצינות כדורסל כל כך מביכות
באמת סרט בלתי נסלח

martzianno 30 בנובמבר 2011

תודה שחסכת שעתיים מחיינו.

אזי 30 בנובמבר 2011

אמנם לא ראיתי את הסרט, אבל אני משוכנע שהביקורת של מליניאק עליו היתה יותר מביכה. עמוד שלם שמליניאק מדבר על עצמו כדי להגיע לספקה היחידה שקשורה לקליין, המשחק נגד גרמניה שקליין בחר לא לאמן. ואז המשך תולדותיו של מליניאק בנבחרת ישראל.

כושי 30 בנובמבר 2011

קראתי את הטור. הוא באמת היה כמעט כולו על מליניאק, לא ממש מפתיע.

כושי 30 בנובמבר 2011

דורון תודה, חסכת לי זמן ועצבים.
זו בעיה די שכיחה בסרטי ספורט שסצינות הספורט עצמן לא מרשימות בלשון המעטה.
הדבר מפריע כנראה בעיקר לנו, אוהדי הספורט שערכים השוואה למציאות. שמעתי כבר מספר ביקורות על הסרט ואף אחת מהן לא התעסקה בנושא מהזוית הזו.
אני זוכר שבזמן שירותי הצבאי לא יכולתי כמעט לראות סרטי "אקשן". הסצינות ההזויות שהטובים יורים מהמותן למרחק 20 ק"מ ופוגעים ברעים היו מוציאות אותי מדעתי.

חולוניה 30 בנובמבר 2011

אבי כושי מאור?

ירון ב. 30 בנובמבר 2011

קרמר, הטורים שלך על הכדורסל הישראלי ב"ישראל היום" הם פנינה.
אני חושב שאם תפרסם אותם גם פה באתר הם יוכלו להגיע להרבה יותר קוראים.
תודה על הביקורת, ברגע שקראתי שדחפו שם סיפור עם מהגרת טורקיה הבנתי שהסרט הזה הוא בזבוז זמן.

דורון קרמר 30 בנובמבר 2011

תודה. נדמה לי שלקוראי דה באזר מגיע שיתייחסו אליהם בפוסטים נפרדים. "ישראל היום" נמצא בכל פינה, מילולית, ובחינם!

ירון ב. 30 בנובמבר 2011

בנאדם, אתה מופיע פה מעט מדי. היה לך טור לפני בערך שבועיים, שהבאת את מורן רוט כדוגמה לשחקן מוביל בחדר הלבשה מלא זרים, ואיך הוא צריך לגלות מנהיגות וכוח מול זרים שלפעמים שמים את טובתם האישית מעל טובת הקבוצה. מאסטרפיס, מעניין, מאיר עיניים ומחכים.
זו למשל דוגמא לטור שמופיע שם והלוואי והיה מופיע גם פה.
בכל מקרה, תודה רבה ויום טוב.

roei034 30 בנובמבר 2011

דורון פרסם גם פה או שזה לא אפשרי ברמת חוזה התעסוקה… לא יוצא לי לקחת כל פעם ישראל היום ובקיצר מסכים שאתה צריך לפרסם גם כאן. דרך אגב זה אתה ששחיקת בלאומית ב עם הפועל חיפה ועלית איתם ליגה או זה קרמר אחר שכיכב בלאומית ב דאז.

רועי מ 5 בדצמבר 2011

יש מהדורה אלקטורנית תסתכל שם.

שי 1 בדצמבר 2011

לאן נעלם ערוץ הולמרק באמת?

טל 12 1 בדצמבר 2011

תודה.חשבתי ללכת לראות אבל עכשיו נראה לי שאני מוותר

Avnas 4 בדצמבר 2011

הממונים ב"שוקן" רוצים לצמצם את ספורט הארץ
http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000702326
מחאה חדשה צריכה להתחיל

Comments closed