Woulda, Coulda, Shoulda

כן, משחק חמישי בסדרה ענקית. כן, באתונה. כן, כולם במכבי גאים. ואולי זה יכול היה להיגמר אחרת.

1. אחרי שיסתיים פסטיבל הגאווה של מכבי ת"א על ההופעה בסדרה מול פאו, יגיע הבור. אולי זה קרה כבר בטיסה חזרה, אולי כשיניחו את ראשם על הכר במיטה הביתית שלהם, אולי כשייצפו שוב במשחק, אבל הוא יופיע, חשוך, קר, קודר וכואב. זהו בור ההכרה.

כשהאסימון ייפול, והצליל המתכתי שלו יהדהד במעלה ראשם ובתחתית הכרתם, יגידו לעצמם אנשי הקבוצה should have, could have, would have. בתרגום גס, היינו צריכים, היינו יכולים, היינו חייבים. היינו עבדים היינו. או בעברית – וודה, קודה, שודה.

תספר הסטטיסטיקה של הסדרה איזה סיפור שהיא רוצה. ינחמו המנחמים, יתגאו הגאים, ועדיין, וודה, קודה, שודה. וככל שינחמו יותר, ויהיו גאים יותר, כך יכאב יותר. אף יהודה פוליקר לא ינחם עם פחות אבל כואב. יותר, כואב, עוד יכאב.

2. הקלישאה אומרת שאין מה להתעצבן על דברים שאין לך שליטה עליהם. קבלת החלטות, ניואנסים של פעולות, הם מסוג הדברים שלעיתים למאמנים אין שליטה עליהם. אבל היי – לשחקנים יש שליטה עליהם!

למשל, קית' לנגפורד, שהיה אחראי יותר מכל לחזרה השנייה של מכבי ת"א במחצית השנייה, שהתקיף את הסל במינוס שתיים, פחות מדקה לסיום.

מגרש פתוח, סיטואציה אהובה ומוכרת עבורו. אבל בצד ימין של המגרש. לאחר שקלע חמש נקודות ברצף לפני הסיטואציה הזו, בתחושתו של לנגפורד זה היה המשחק שלו. ההתקפלות המנטלית של פאו, בעיקר בשפת הגוף, נתנה לו עוד ביטחון שהוא הולך להכריע את המשחק הזה. אבל הוא היה בצד ימין, והיה חסר מודעות כמו קשיש הנוהג בכביש המהיר במהירות 30 קמ"ש במסלול השמאלי.

לנגפורד שמאלי. הוא עלה לסל כשהשומר שלו עליו, מנתר איתו, תשכחו מפאול, וזרק ביד הקרובה לשומר, יד שמאל. מאמן הילדים שלו, כל מאמן ילדים מן הסתם, היה מעיר לו לזרוק ביד ימין בסיטואציה הזו. אבל זה סוג הדברים ששחקנים עושים במשחקים צמודים – הולכים למהלכים המוכרים שלהם. לדברים בהם הם מרגישים בטוחים. כמו נער מתבגר וחוברת פלייבוי, יד שמאל היא חברתו הטובה ביותר של לנגפורד. הוא נצמד אליה כמו סמרטוט/שמיכה שתינוקות נצמדים אליהם, חפץ מוכר, אהוב ומרגיע. גם כאן, כמו אצל רוב התינוקות, זה נגמר בבכי.

3. נדמה לי ששחקני מכבי ת"א לא האמינו שדיאמנטידיס יחטיא את זריקת העונשין האחרונה. וכשלא מאמינים, גם לא מוכנים, פיזית, מנטלית. זה נראה שההחטאה תפסה את בורשטיין בהפתעה. לו היה מוכן יותר, היה מנהל את הזמן המחשב את קיצו לאחור ביעילות יותר. היה צורך בכדרור התקפי אגרסיבי יותר, צפון דרום, שהיה מאפשר מסירה לאחת הכנפיים ולזריקה אחרונה על הכל או כלום. נתיב התנועה שלו נסגר והוא ברח הצידה. גם אם הייתה עבירה (ובורשטיין הודה שלא הייתה עבירה), לא היה ניסיון מצידו לסחוט עבירה.

ניתן לומר שההשפעה של המהלך הזה על התוצאה הסופית שווה בחשיבותה לכל מהלך אחר במהלך המשחק. אבל בכל שאר המהלכים במשחק התוצאה לא הייתה מינוס אחד, חמש שניות לסוף.

4. הסיפור עם יוגב אוחיון מרתק. כשמכבי ת"א סגרה בפעם הראשונה פער 12, עם שתי שלשות שלו, ניתו היה לחשוב שהוא ימשיך להיות דומיננטי. אבל אז קרה משהו מעניין, בלתי מוסבר לפרשן הכורסה, חומר חובה למאמנים מנטליים. אוחיון נראה עדיין חסר ביטחון. אולי הוא נעלב מהמרחק שנתנו לו. אולי בגלל הצעקות של בלאט. אולי בגלל שזה אחד הדברים האלה שקורים רק בגלל שהם קורים. הוא איבד כדור. לא עשה חילוף בהגנה שעלתה בדאנק יווני. בלאט צרח עליו. הוא לקח זריקה קשה, החטיא שתי זריקות עונשין בשיוויון, שיכלו לשבור מחסום מנטלי עבור הקבוצה כולה. כשאתה לא מצליח לעלות ליתרון למרות הזדמנויות חוזרות, קארמת המשחק הופכת להיות משהו שאתה מאמין בו, ולפתע היא נבואה שמגשימה את עצמה.

פאו החלה ביצירת יתרון דו ספרתי נוסף. אוחיון הוחלף. אחר כך שוב חזר, במקום פניני. יש רגעים במשחק שלפניני אסור לרדת מהמגרש.

5. האם גיא פניני הוא אחד השחקנים הבודדים שניתן להעריץ ולתעב באותה מידה, באותו זמן ועל אותן פעולות? נדמה לי שהתשובה חיובית. לקלוע שלוש זריקות עונשין ברצף, בסיטואציה הזו, היא משימה מנטלית כבדה. כל מה שצריך כדי להחטיא אחת זו מחשבה קטנה ושובבה על גודל המעמד.

הזריקה השלישית של פניני הייתה חייבת לנתר לקצה הגג של האואקה, לחתוך דרך מסך העשן ולנחות פנימה. לולא הייתה עושה זאת, לא הייתה זו זריקה של פניני. "איזה מגעיל", היו בוודאי אומרים בחיוך המומחים לגועל, חבריו לקבוצה, כשבעצם הם רוצים לחבק אותו.

על פי הטלוויזיה, בכל פעם שפניני דיבר לדיאמנטידיס לפני זריקות העונשין שלו, דיאמנטידיס קלע. נדמה לי שלפני הזריקה האחרונה שלו, פניני שתק. דיאמנטידיס החטיא. לפעמים לשקט יש טראש טוק משל עצמו.

6. להלל את אוברדוביץ' נראה צפוי מדיי. אבל אי אפשר להתאפק. הנה, לוגאן עולה ברבע הרביעי לאחר שכמעט ולא שיחק בסדרה, בלי פרצופים, בלי אכלו לי שתו לי, ונותן תפוקה. הוא נותן למשחק לבוא אליו, נכנס אליו דרך ההגנה ומסיים כשצריך. כנ"ל מאריץ'. לוקח ריבאונד, נותן גוף, מסיים בדאנק. לא פעולות הירואיות אבל תרומה למאמץ המלחמתי המשותף. זה סך החלקים בפעולה. לוגאן יורד לספסל לאחר שהיה מצויין, "למה הוא מוציא אותו?", יתהו התוהים, ואף שור לא געה. תגרום לשחקן האחרון ברוטציה להרגיש שותף ותדע שיש לך קבוצה מנצחת.

7. האסטרטגיה ההגנתית של מכבי המשיכה להיות חילופים אוטומטיים בפיק אנד רול. הקונספציה הזו ניצחה את משחק מספר 2 וכנראה התבררה כרע במיעוטו מכל האפשרויות. למרות שהיה מעניין לראות טיפול יותר שמרני בפיק אנד רול, flat או help and recover.

אתמול מכבי התקשתה למצוא הרכב הגנתי שיצליח ליצור רצף של עצירות. לרגעים זה נראה שהחילופים האוטומטיים לא גבלו בהפקרות, הן היו ההפקרות עצמה. הבידוד של הגארד על גבוהי מכבי נתן לפאו יתרון בטווח הרחוק, כבר משחק רביעי שהם צריכים לטפל בזה, אוברדוביץ' השתחצן בראיונות לאוהד גרינוולד (העיתונאי הבודד שכנראה הרוויח ביושר את נסיעתו לאתונה ובאמת הצליח להביא ערך מוסף) ב"וואלה!" שיש להם פתרון לטיפול ההגנתי של מכבי, וצדק.

הכנסת הכדור פנימה לבאטיסט שלחה אליו דאבל טים, יצרה רוטציה ואז נפתחו גם ארובות הקליעה. האסיסט בניתור של שאראס לקראת הסוף היה כתוצאה מכך. גם הפאול האחרון של הנדריקס, בניגוד להוראות של בלאט בפסק הזמן, נבעו מהחילוף הזה. לדרוש חילוף על הכל ואז להיות מופתע מפאול של גבוה על דיאמנטידיס זה ניסיון לאחוז במקל בשתי קצותיו.

בניגוד לעבר, פאו של העונה היא לא מסוג הקבוצות שברגע שהן מובילות עליך בשמונה הפרש, זה מרגיש כמו עשרים, ולך חפש. ואולי זו גדולתה. קבוצות גדולות מוצאות דרך לנצח. אתמול היא הייתה הקבוצה הגדולה יותר שמצאה דרך לנצח.
במשחק מספר 2 הם איבדו פיגור ביתי, ואתמול עשו זאת פעמיים במשך מחצית אחת. במומנטום הצהוב היא שיחקה הגנה מחפירה ועצלה.

היא נראתה כמו קבוצה על שפת תהום, שצריכה עוד דחיפה קטנה.

אבל וודה, קודה, שודה.

החמישייה הסודית (סיפור לחג הפסח)
אל תחשוב על הפילים הכתומים

23 Comments

יוסי 6 באפריל 2012

אני הייתי מוסיף את 8. על דיוויד אבל ההתבכיינות על השיפוט קצת פגמה

ניימן 6 באפריל 2012

פגמה מאד. כבר בתחילת השנה צרם לי שהוא מתלונן על השיפוט על סופו בליגה הישראלית (ואפילו איים לא לשתף אותו במשחקי הליגה אם השיפוט לא ישתנה!). כאילו שבאירופה סופו לא סופג עבירות בצרורות.

זה קטע חדש יחסית אצלו? אני לא עוקב אחרי הבחור באופן קבוע.

יוסי 6 באפריל 2012

ומה שניסיתי לכתוב בהתחלה אבל בטעות כתבתי כ"שם האתר" – מאסטרפיס.
תודה קרמר, וחג שמח

קרמר 7 באפריל 2012

שם האתר שלנו הוא באמת מאסטרפיס. תודה וחג שמח.

ניר לוי 6 באפריל 2012

רק אני חושב שההחטאה של דיאמנטידיס הייתה מכוונת?
ואפרופו החור ההגנתי במחצית השניה, לא ברור לי איפה ג'יימס היה בשלב הזה, דווקא היו לו דקות יפות מאוד בראשונה

איתן 6 באפריל 2012

גם אני חשבתי על האפשרות הזאת לפני הזריקה, אבל היא היא הייתה גם מאד קרובה להיכנס.

קרמר 7 באפריל 2012

לא חושב שהיא הייתה מכוונת. מחטיאים בכוונה בשתי שניות או פחות.

עמית 6 באפריל 2012

היו הרבה שאמרו כי פנא קבוצה טובה יותר
נצחון בנקודה במשחק 5 מוכיח כי הקבוצות שוות.
טל בורשטיין לא יכול להיות על המגרש בחמש בניות אחרונות.
מאלט יכול להעביר את המגרש גם ב3 שניות.
כולנו חכמים בדיעבד. דיויד בלאט הוכיח שוב כי הוא מאמן בחסד עליון. אמן בחילופים ומנהל משחק מעולה.
אני לא מאמין שאני כותב את זה אבל מגיע מילה טובה למכבי על הסידרה.
ועוד משהו קטן- זכייה באדריאטית ובאליפות בארץ שבוודאי יקרו לא מנחם איש במכבי

איתן 6 באפריל 2012

צריך לרוץ ל"סדר" אבל מילה אחת לקרמר – אתה גדול!

בני תבורי 7 באפריל 2012

או קיי קרמר, אני שוקל את זה ברצינות.

קרמר 7 באפריל 2012

את מה?

בני תבורי 7 באפריל 2012

לפרוש מכתיבה… :)

איתן 7 באפריל 2012

1. הצ'אנס הגדול של מכבי להפוך את המשחק ולנצח היה בריצה הראשונה שסגרה את ההפרש לשוויון. היוונים היו בהלם, מכבי בשיא המומנטום, זה הזמן לעלות ליתרון, ואז מתפרצת, יוגב מוסר ללנגפורד שעולה מתחת לסל לליי אפ, מקבל דחיפה קטנה בגוף ומפספס. היה צריך להיות פאול, לא שרקו, ועדיין הוא היה צריך להכניס את זה (אם הוא היה שאראס ולא לנגפורד). היוונים עדיין היו בהלם אבל גם בהתקפה הבאה מכבי הגיעה לזריקה לא רעה שהייתה קרובה ולא נכנסה (בגלל הפספוס הקודם), וזהו, המומנטום התחלף. אחרי 2 דקות שוב היה 10 הפרש.
בשביל הרגעים האלה צריך שחקנים גדולים ולמכבי אין השנה שחקנים גדולים. בלו (מגיעה לו פסקה נפרדת), הנדריקס, סמית, יוגב, הם שחקנים משלימים באופיים, גרסאות משופרות של גיא פניני. גם ג'ורדן פארמר לא שחקן גדול אלא משלים ובגלל זה אני חושב שגם אם הוא היה נשאר, מכבי לא הייתה מגיעה רחוק יותר, אלא רק מגיעה לאן שהגיעה יותר בקלות.
אני חושב שהתחום הזה הוא החולשה של בלאט שהיה בעצמו שחקן משלים. חכם, יעיל במסגרת מגבלותיו, נותן הכול על המגרש אבל מוגבל בכישרון ונטול ניצוץ של כוכבות. וככה הוא גם בונה את הקבוצה שלו. הם לוחמים ומפרגנים ונותנים הכול אבל חסר להם ניצוץ. כשפפלוקאס זורק שלשה כי כל החושים שלו אומרים לו "זרוק" דיוויד משתולל, זה הורג אותו, וגם לכוכב כמו פפלוקאס זה משפיע על הזריקה.
האם וי פי של היוונים בסדרה היה בעיני שאראס. הוא עשה את כל מהלכי המומנטום הגדולים. אצל בלאט הוא היה יושב על הספסל בגלל ההגנה שלו.
בלו הוא היחידי שמקבל מבלאט רישיון להשתגע (בזכות ההיסטוריה ובעיקר בזכות משחק ההגנה שלו). אבל גם הוא בסך הכול שחקן משלים שייתן כמה דקות בכל פעם וזהו, מן רוברט הורי. אין לו מספיק כלים לשים את ה -20 נק' במשחק ולהיות עוגן התקפי.

איתן 7 באפריל 2012

על בלו בפסקה האחרונה -".. שייתן כמה דקות בכל פעם וזהו…" רציתי לומר "כמה דקות טובות בכל פעם וזהו".

חכם בדיעבד 7 באפריל 2012

דורון
אני לא חובב גדול של כדורסל ושל מכבי תל אביב עוד פחות מכך, אבל את הניתוח הזה שלך אצטט תמיד כדוגמא למה שהייתי רוצה מעיתונאי הספורט שלי (כמו מהמאמן שלי אם הייתי שחקן): תגרום לי להבין מה קורה פה, כדי שאתאמץ לעשות את זה טוב יותר בפעם הבאה.
חג שמח

קרמר 7 באפריל 2012

תודה. גם לך.

קשקשן בקומקום 7 באפריל 2012

לי ברור שדיאמנטידיס החטיא בכוונה. קלאסי של להפציץ את הטבעת הרחוקה. גם לפני הזריקה חשבתי שזה הדבר החכם לעשות (מה זה משנה אם תוביל אחד או שתיים אם לקבוצה השניה יש סיכוי לזרוק רק שלשה?)…אבל באמת אף אחד לא מדבר על זה.

חוץ מזה – טור גאוני

יניר 7 באפריל 2012

קרמר,
אתה בית ספר לכדורסל- תודה

איתן 7 באפריל 2012

וגם בית ספר לכתיבה.

טל 12 7 באפריל 2012

מכבי התקשתה למצוא הרכב הגנתי אבל אם היו נותנים יותר דקות לשון ג'יימס,נראה לי שהיו יכולים למנוע שם כמה סלים מתחת לסל.חבל

הכניסה של לנגפורד לסל, פחות מדקה לסיום, הזכירה לי את אריין רובן בגמר גביע העולם בין ספרד להולנד.הוא הגיע מול השער- אחד על אחד הוא והשוער,אבל השוער עצר.ומנגד כאשר אינייסטה הגיע למצב שלו ברחבה הוא בעט עם טכניקה מושלמת וכבש.

והדיאמנטידיס הזה הרג אותנו.

סופרפלי 8 באפריל 2012

טור מעולה

Martzianno 8 באפריל 2012

כרגיל – מצויין ומחכים.
מעל הכל הסדרה הזאת הייתה מופת למקצוענות.
אז עכשיו קצת בוכים, זה בסדר גמור.

רועי מ 10 באפריל 2012

קרמר
אתה לא יודע כמה קיללתי את לנגפורד על הצעד וחצי הזה. ראיתתי את המשחק עם חבר. וישר אמרתי לו. מה הוא לא למד קטסל אצ ישראל ?
מי זורק בצעד וחצי עם היד הפנימית הצמודה לשומר שלך?
בכלל לשחקן הזה יש נטייהלהכנס עם הראש בקיר.
לא חושב שמכבי פספסה ברביעי, הם היו יותר טובים מאיתנו במשחק הזה.
והניצחון היה יכול להיול כאן או שם מספיקה הייתה החלטה אחרת ואז כל התור הזההיה נכתב אחרת.
בכל מקרה הסדרה הביאה כבוד לכדורסל האירופאי. ולכל אלא שצחוקים עליו שלא יסתכלו בבקשה.
ותור מצויין יש לציין אהבתי. מקצועי, כמו שצריך להיות וחבל שאין רבים כאלו בעיתונות הספורט.

Comments closed