אורניום מועשר בלגיטימציה

לברון ג'יימס יוצר פטריה, ראסל ווסטברוק יוצר מהומה, מריו צ'אלמרס יוצר, נקודה. סיכום משחק מספר 4.

תדמיתית, נדמה שאחד הדברים הכי טובים שיכלו לקרות ללברון ג'יימס היא הפציעה לקראת סוף המשחק.

כדי ליצור מיתולוגיה, כדי להעביר אליו טונות של סימפטיה, (וכל אחד רוצה סימפטיה, למרות שג'יימס כבר ויתר עליה ולכן היא עכשיו חוזרת אליו), ג'יימס, מעבר לכל מה שהוא עשה מבחינה מקצועית במשחק 4 – פוינט פורוורד מהלואו פוסט, מצטייר עכשיו כגיבור של העיירה שחוזר למשחק פצוע, תאי השרירים שלו מתכווצים ומכאיבים, צולע, מקריב את גופו .וקולע שלשה חשובה.

זו העצה הכי טובה שאיש יחסי הציבור שלו היה יכול לתת לו. אבל ג'יימס לא היה צריך את העצה הזו. מאז שהסתובב הסוויץ' בסדרה מול בוסטון הוא ברמה מנטלית אחרת של ביצוע וקבלת החלטות.

השלשה שלו בשיוויון 94. זה שסופולושה לא לחץ אותו, הרי הבן אדם משחק על רגל אחת ונשארו שלוש שניות לסוף ה-24, לחדור הוא לא יכול והג'אמפ שוט הוא המוצא היחידי שלו, זה כבר עניין לחוקרי אינטליגנציית משחק. אולי וירוס "אין שכל, אין דאגות" על שם ראסל ווסטברוק נמצא מדבק.

אבל אלה כבר פרטים שוליים. מה שחשוב זה שהיא נכנסה, ורשמה אותו באותיות של זהב על התואר המתקרב.

ברגע שהכדור פגש את תחתית הרשת, ג'יימס עבר את נקודת האל חזור. הוא חצה את הסף הטכנולוגי. האורניום שלו הועשר במאה אחוזי לגיטימציה.

ההכרה בו, הכבוד אליו, האליפות הראשונה שלו – הכל נמצא תחת עשן הפטרייה.

באותו רגע קסום "ההחלטה" התפיידה, ונוצרה "החלטה" חדשה. של ג'יימס וספולסטרה לשחק על רגל אחת עד שהוא לא יכול לשחק יותר.

הסיפור של ג'יימס הוא סיפור של בשלות, של תהליך, של דרך שצריך לעבור. ללא דפיקות אגרוף על החזה, ללא אני ואני ואני.

אם את המוח של אלברט איינשטיין טובי המדענים רוצים לנתח, את התהליך המנטלי שעבר ג'יימס כל פסיכולוג ספורט ומאמן מנטלי ירצה ליישם עם מטופלים. מעניין אם הוא השתמש במאמן מנטלי כזה, ואם כן, מעניין יותר לשמוע מה עלה בשיחות ביניהם.

הוא גדל לנו מול העיניים ואנחנו בכלל לא ידענו שהוא כזה. אולי גם הוא לא ידע.

שמשון, הסינר והפנתר השחור

הארדן. הלב יוצא לג'יימס הארדן. ההססנות, חוסר הביטחון. רציתי לקחת את הסלולרי שלי ולהתקשר עבורו לער"ן. או לצער בעלי חיים.

חוסר ביטחון הוא עניין ששחקנים מריחים. הארדן נודע עד היום כשחקן קר רוח שסוגר משחקים, והוא בוודאי כזה, אבל לא לסדרה הנוכחית. אם כבר מאמן מנטלי, הארדן צריך חדר מיון מנטלי. כל פעולה לא מוצלחת הגדילה את חוסר הביטחון, זריקות פתוחות לגמרי לוו בהיסוס שהוביל להחטאות, איבודים לא אופייניים ומעל לכל, הליי אפ המוחטא במגרש הפתוח.

הארדן הוא שחקן מהיר, אבל כשהוא קיבל את הכדור וחצי מגרש פתוח לפניו הוא היסס, שוב, וחיכה לשומר. ועדיין הגיע ללייאפ והחטיא. צ'אלמרס קלע בצד שני. קפסולת סיטואציה מייצגת, אוהבים להגיד. אז אמרנו.

והתייחסות להארדן מחייבת גם התייחסות לפריזורה.נראה שהזקן שלו נראה מקוזז, מטופח, מסודר. מי הדלילה של שמשון מאוקלהומה סיטי?

*

דוראנט בוודאי צורב את רשמיו להארד דיסק שלו מהסדרה הזו. הוא לומד מג'יימס איך להשפיע בצורה מערכתית על הקבוצה שלו. אולי הוא מהרהר אם הוא יוכל לעשות את זה עם ווסטברוק.

מיאמי התמקדה בו והחל ממשחק 2 הוציאה אותו מהקצב שלו. הוא עדיין הבליח אבל לא הצליח לייצר מומנטום שייצור השפעה סוחפת.
והגנתית, מה שמיאמי עשו לו קצת הזכיר לי את משחק האולסטאר הראשון של שאקיל אוניל כשהחבר'ה הותיקים רצו לתת לו שיעור בצניעות ופשוט הרגו אותו. תראו מה יצא משאקיל, בוודאי עוד ייצא מדוראנט.

וכל העניין הזה עם הריצה לאמא שלו. כשאתה מנצח זה נראה משפחתי ואול אמריקאי. כשאתה מפסיד זה נראה שאתה מחפש סינר להתחבא מתחתיו.

*

ווסטברוק. הוא בוודאי מרוצה מ-43 הנקודות שלו. זה מסוג המשחקים שאתה תוהה אם הקבוצה שלו חייבת אותו ברמה הזו כדי להשאיר אותה במשחק כי הוא באחד הימים האלה שהוא בלתי עציר, והארדן לא בעניינים ודוראנט מטופל היטב, או – לו רק היה משחק קבוצתי יותר, לא מכדרר 18 שניות ואז יוצר לעצמו, אלא מניע את הכדור ומשתף אחרים, אולי הסטטיסטיקה שלו הייתה פחות מרשימה אבל לוח התוצאות היה מסתדר לטובת הקבוצה שלו.

אינטואיטיבית, נדמה לי שנכון לאתמול האפשרות הראשונה מתאימה יותר. נדמה לי שהוא גם הרגיש שהוא במשימה כמו האחים בלוז (We're on a mission from god), ואם זה לא יהיה הוא זה לא יהיה אף אחד ולוח התוצאות יראה מינוס 20.

גם ווסטברוק יעבור דרך. כרגע הוא הפנתר השחור, במובן הישראלי של המושג, של ואדי ניסנס וצ'ארלי ביטון (וכמובן שמקור המושג בארה"ב). ווסטברוק מקופח בעיני עצמו, לא מרוצה תמידי, נאבק נגד הממסד. "הוא לא נחמד", יאמר עליו בוודאי דייויד גולדה סטרן מאיר.

חוסר ההכרה הוא המנוע שלו. גם אחרי כששורקים לו פאול, הוא יעקם פרצוף, ימלמל לעצמו, יילך בצורה מתריסה.

אבל לפעמים כשאתה מאמן אותו, אתה בוודאי אומר עליו אין שכל – יש דאגות. לך.

העבירה שלו 13 שניות לסוף כשנשארו למיאמי 4 שניות לזרוק והכדור אצל וייד במצב קשה בפינה לאחר הביניים היא צלקת שגורמת לך לדפוק את הראש בקיר.

גם ווסטברוק דופק את הראש בקיר. עד שהקיר נשבר. או שלא.

פנתר שחור, זה ייגמר בג'וב משרדי.

ועוד דבר אחד מבאס, בחיפוש שלנו אחרי השלמות הכדורסלנית – יש לווסטברוק כזה ג'אמפ קטלני אוף דה דריבל מפינת העונשין (elbow). כשהוא לוקח שני צעדים אחורה הוא הופך לאיירבולר. אולי חנוך מינץ או חנן קרן פנויים הקיץ.

כמה עניינים קריטיים:

1. ג'יימס ניהל את המשחק מהלואו פוסט, סיים עם 12 אסיסטים. הטראפ עליו מהאמצע לא היה אפקטיבי. היה שווה לנסות כמה דברים:

טראפ מהבייס ליין. או פרונט של הארדן ועזרה של איבאקה. או רק איבאקה.

2. הניסיון של ברוקס להכתיב סדר יום הגנתי עם דוראנט על צ'אלמרס היה רעיון חיובי כשהוא עלה על הלוח הטקטי. הכנה למשחק היא סך כל התובנות של המשחקים הקודמים. ולא הייתה לברוקס סיבה להאמין שצ'אלמרס ינצח אותו.

בתיאוריה, זה איפשר לדוראנט לעזור מצ'אלמרס. זה עבד בפרקטיקה, עד שצ'אלמרס התחיל להעניש. על הדברים הללו אומרים שלכל משחק יש חיים משלו. וכשהקארמה מתחברת לקבוצה, סוגרים לה דלת היא נכנסת מהחלון. צ'אלמרס נכנס מתחת לשטיח הכניסה.

3. נדמה לי שאחד התסכולים הגדולים של ברוקס הם מדרק פישר. במקום תרומה של ווטרן, הוא קיבל תרומה של התינוק של במבה, עם החיתול.

העבירה לשלוש במשחק 3. הכניסה עם הראש בקיר בהתקפת מעבר לקראת הסוף וקבלת גג. פישר שיחק כאילו האות פ' בשם המשפחה שלו דגושה בדגש חזק.

4. הפיק אנד רול עם בוש הוא עדיין הנשק האפקטיבי ביותר של ההיט, בתנאי שבוש מתגלגל חזק פנימה, באטייה (או מילר או ג'ונס), צ'אלמרס וג'יימס (או וייד) מרווחים את המגרש. תמצאו פתרון להיי פיק אנד רול מוצלח, ותקבלו מקום של כבוד בגן עדן. או פרס נובל.

5. את הדיפלקשן של באטייה לאחר כדור הביניים צריכיים להראות לפני השינה לכל הילדים שלאחר משחק שלהם שואלים "כמה קלעתי?".

6. כדאי לזכור את הדרך שאוקלהומה סיטי עשתה העונה. אבל רגע, עוד יש להם דופק. איך סקוט ברוקס מרים את הקבוצה שלו למשחק 5.

מומנטום. בלאדי הל.

***

"דה באזר" בפייסבוק

חוויות ממיאמי - משחק 4 בגמר ה-NBA / מאת דנה דר
יורו (4) - סיכום הסיבוב השלישי (הו סטיבי ג'י)

82 Comments

אריאל גרייזס 20 ביוני 2012

שווה שהסדרה תלך לשבעה משחקים כדי שנקבל עוד ועוד ניתוחים כאלו. מי צריך את מנחם לס בכלל?
שיין באטיה ענק, פשוט שחקן ענק שמגיעה לו אליפות ברזומה.
וצ'אלמרס – האיש קלע סל עצום בגמר המכללות, עם שניה על השעון לשלוח את המשחק להארכה – ונבחר בסיבוב השני של הדראפט. מה לעזאזל הם עושים שם, הסקאוטרים ב-NBA?

MOBY 20 ביוני 2012

למה הייתה טובה ההערה הזו?

דורון קרמר 20 ביוני 2012

תודה אריאל אבל לא נראה לי שלברון בעניין של 7 משחקים.

רועי 20 ביוני 2012

אריאל.. סתם הערה מיותרת… די כבר עם הקטנוניות.
לדורון – פוסט נפלא. נהניתי עד מאוד!!!
לברון ווייד וכל החבר'ה לא יתנו את משחק 5. אין סיכוי. הם עולים לכל משחק כאילו הוא 7… ואוקלהומה לא במצב שיכולה לשוב, נראה ש בקיעים… אבל, זו דרך החיים…

אמיר 20 ביוני 2012

"מאז שהסתובב הסוויץ' בסדרה מול סן אנטוניו"..נראה לי טעות. מעניין אותי להבין האם התכוונת לסדרה מול בוסטון או אינדיאנה? בשתיהן הסתובב לו הסוויץ מתישהו

MOBY 20 ביוני 2012

זה ברור שבוסטון ומשחק מספר 6

דורון קרמר 20 ביוני 2012

בוסטון, כמובן. תודה על התיקון. ותוקן. אבל כן, גם מול אינדיאנה היה קאמבק שלו ושל וייד. נראה היה אז שזה בגלל היריבה. התברר שלא.

MG 20 ביוני 2012

פוסט יפה ושנון (בעיקר גולדה והפתנר השחור).
אני חושב שבפסקה ה-3 התכוונת לבוסטון.
בכל מקרה גם לרוזנברג (לס) יש פוסט לא רע היום ולעניות דעתי זה לא מוסיף כבוד לאתר אליו הוא משך הרבה מאד קוראים שמשתלחים בו בתגובות.

דורון קרמר 20 ביוני 2012

אכן בוסטון. בחלומותיי סן אנטוניו עדיין משחקת.

רועי 20 ביוני 2012

אמת ויציב…
ולראייה בלילה – ב"הופס" היינו חי וכ 300 תגובות ופה בבלוג החי של אברהמי, שאני מאוד אוהב לקרוא אותו – בקושי 13 תגובות…
אבל – החליטו להיפרד, ועם כל הצער, צריך להרפות.
אבל, כמו יהודים טובים, כל זב חוטם, מעיר הערות ומלבה האש… מיותר.

אלעד 20 ביוני 2012

לא הכמות, רועי, האיכות. גם בוואלה יש 300 תגובות על כל כתבת נ.ב.א ש-99% מהן לא מחדשות כלום ולא אומרות כלום.

רועי 20 ביוני 2012

אלעד, צודק כעיקרון… אבל, לא אגיב כי הבטחתי לה"ה עופר פרוסנר שלא אעשה כן ולא אדבר על אתר אחר היות והפנה תשומת לבי כי מפריע לו ומכבדו אני…

יריב 20 ביוני 2012

לגבי פישר, הוא עשה רק עבירה אחת לשלוש זריקות במשחק 3, את השנייה. את הראשונה עשה איבאקה.

דורון קרמר 20 ביוני 2012

בדקתי – נכון. תוקן. תודה.

אמיר 20 ביוני 2012

דורון – כל הכבוד, אתה פשוט בלוגר הכדורסל הטוב ביותר. ממליץ לכולם.

GIL 20 ביוני 2012

1.שלא כהרגלה התינוקת המתוכנתת שלי שכחה לקום ב-4:00 והתחילה לפעות רק ב-6:10, ככה שהתיישבתי מול הTV ב- 90:90. ת'נק גוד שהדקות האחרנות הגדירות חדש את המשחק וכנראה גם את הסדרה ואת העונה [וגם הקריירה, אבל נשאיר משהו לבורוביץ].
2. כעו"ד – למרות האמור לעיל, ג'סט פור דה רקורד – OKC לקחו 4 רצוף בסדרה הקודמת כך ש…
3. אז מתי מפסיקים להזכיר כבר את העניין עם לס?

יריב 20 ביוני 2012

לגבי נקודה 2, אפשר להוסיף שמיאמי הפסידו 3 רצוף בסדרה הקודמת שלהם. אני רק אומר.

אמיר 20 ביוני 2012

מה בדיוק היה העניין איתו לא הבנתי?

דרור די 20 ביוני 2012

תענוג לקרוא את הניתוח שלך.
אני לא מבין למה כולם אומרים שלא מדובר בחוסר ניסיון של הצעירים מהת'אנדר, 2 מ-3 ההפסדים נובעים מטעויות שזועקות חוסר ניסיון במאני טיים.

אסף 20 ביוני 2012

אני לא יודע אם חוסר ניסיון. אני לא רואה את – נגיד, באטייה או ווייד – עושים טעות כזו, אפילו בעונה השניה או השלישית שלהם.
זו פשוט פזיזות, וזה חלק מהאופי של השחקנים שהת'אנדר יצטרכו ללמוד לחיות איתו.

MOBY 20 ביוני 2012

ניתוח מבריק כהרגלך, רק תכתוב יותר. חסרה פה פרשנות כדורסל איכותי וראיה מקצועית כשלך בשממת הכדורגל.

Sp 20 ביוני 2012

אחלה טור! הערה מספר חמש כל כך נכונה. מגיע ללברון קצת נחת.

GIL 20 ביוני 2012

וואו. בתור בוגר 5 יחידות ספרות לא נתקלתי אף פעם באקרוסתיכון [!!] שיש בו פער כה עצום בין הרמה הגבוהה ואיכות הביצוע לבין המסר הביובי. תענוג.

שחר 20 ביוני 2012

חחחחחחחחחחחחח

רועי 20 ביוני 2012

חבר'ה… אתם מתבהמים… מה זה? קצת רספקט…
אני בטוח שגם בקרמן ודורפן לא מתלהבים ממצעד מלחכי הפינכה הלזה… תנו כבוד לאדם ולו בשל גילו ולבטח בשל ידענותו ותרומתו העצומה…
תתביישו… תת רמה! אכן, זה אשר נותר פה באתר….
תתאפסו על עצמכם! קצת תרבות!!!

עופר פרוסנר 20 ביוני 2012

רועי – אוף טופיק: למה חשוב לך כל כך הנושא של לס? אתה כותב על הפוסט בהופס שהיו בו ככה וככה אנשים, ואתה כותב כאן, וגם אצל אברהמי אני חושב שראיתי את שמך. למה לא פשוט לעזוב, לשחרר.
זה לא מפריע לאף אחד, לא קרה אסון גדול. זה לא שלמנחם אין איפה לכתוב, ותחשוב כמה טוב שהוא באתר משלו והשחקן הראשי בו. נכון, האקרוסטיכון הזה הוא ברמה נמוכה, אבל זה פשוט קצת מעיק שבמקום לקרוא ולהגיב בפוסט על הNBA אני צריך לקרוא כמה אנשים היו באתר אחר.

רועי 20 ביוני 2012

עופר נכבדי,
אני הקטן רואה – או ראיתי – באתר הזה בית… עוד מימיו של דורפן בתופעתו…
יהא אשר יהא הוויכוח [ המיותר או לא, לא ענייני] עם לס על תוצאותיו – תגובות כגון אלה [ברמה נמוכה, בלשון המעטה] מבזות את זו האכסניה… וחבל…
ועל זה קצפי ותסכולי…
צריך לשמור על רמתו של האתר על התגובות. יש דרך גם להביע ביקורת ולא לכנות אדם שתרם רבות!!!! בכינויי גנאי…
מבזה את כולנו…
לעניין מס' התגובות התם – משפיע על הכא… ולכן הזכרתי.
סליחה אם הפרעתי לך… מכול הלב.

עופר פרוסנר 20 ביוני 2012

אני מקבל את מה שאתה אומר – אבל למה אתה מפרסם תגובות שבהן כתוב שיש 300 מגיבים בהופס? לא ענית לי על זה. למה זה משנה למי שבדה באזר כמה מגיבים יש באתר אחר? למה זה משנה?

ואם אפשר, אני אתן לך טיפ קטן: תגובות אפשר לכתוב בפסקה אחת רציפה, לא צריך שלוש נקודות ולא צריך סימני קריאה.

עופר פרוסנר 20 ביוני 2012

וגם, אני מקבל את סליחתך על ההפרעה. אשמח אם לא תעשה את זה יותר.

איתן שגם אוהד את הפועל חיפה 20 ביוני 2012

פרוסנר, רועי ענה לך בצורה עניינית ואתה שב ומתנשא מעליו והפעם על סגנון הכתיבה שלו. ההתנשאות הזאת מגעילה.

עופר פרוסנר 20 ביוני 2012

רועי לא ענה לי בצורה עניינית – הוא לא ענה למה ששאלתי. ולא התנשאתי, הוא ביקש סליחה, וקיבלתי אותה. קוראים לזה נימוס אלמנטרי.

רועי 20 ביוני 2012

איתן יקר… [ואמשיך בשלי עם הנקודות שכן כך אני מבדיל בין כתיבת תגובות ובין כתיבת מאמרים אחרים. :-)].
אל תכעס. הוא לא מתנשא, הוא עוקץ וזה בסדר. להתנשא – הוא לא יכול…
ועקיצות, זה נחמד והגיע הזמן להפסיק עם הרגישות המוגזמת של אנשים פה…
יש פה אגואים וזה בסדר. עופר העיר על סימני הקריאה שנכתבו פעם אחת [כהדגשה, עופר, אני מניח שאתה מבין זאת… אבל כנראה שאתה חולק על תרומתו של מנחם וזה בסדר].
עופר היקר הביע אי נוחותו שאני מאדיר אתר אחר ויש בזה משהו. עשיתי זאת בתום לב, להראות ההשפעה על האתר כאן – החשוב לי מאוד -שכן רבים מהמגיבים עזבו את זו האכסניה והותירו פה חלל רב וניכר…
עופר, מקבל סליחתך.
ודע, יש הבדל בין כללי הכתיבה בתגובות לבין כללי הכתיבה האחרים. אבל אתה יודע זאת :-)

איתן בקרמן 20 ביוני 2012

רועי, מעכשיו הכל בסדר, ברור שתגובות שמשמיצות מישהו נפסלות. יש פה פוסט מעולה של קרמר ובמקום זה מתעסקים בשטויות. די, נגמר. הלאה למשחק החמישי.

רועי 20 ביוני 2012

מקבל, איתן. תודה.

עופר פרוסנר 20 ביוני 2012

רועי – תודה על התגובה.

בתור מישהו שכותב פה באתר, חשוב לי לציין שאני חושב שהפרידה ממנחם נעשתה בצורה יפה וחברית, וגם הוא עצמו כתב ככה. דה באזר אף קידם את אתר HOOPS.CO.IL כל הזמן, למרות שזהו אתר מתחרה, ובסך הכל, אני חושב ששני הצדדים הרוויחו – מנחם יכול להיות שחקן ראשי באתר שלו, ואם היו איזה שהם חילוקי דעות, אז נראה שפרידה היא צעד נכון.

זה פשוט נורא מתסכל לקרוא את אותן תגובות של מגיבים כל הזמן ששואלים למה מנחם לא כאן ולמה מנחם לא כאן ובהופס יש דיון כזה ובהופס יש דיון כזה. הרי כולנו פה אוהבים ספורט ורוצים לדון על ספורט – גם המגיבים כאן, גם אתה רועי וגם אני, וגם מנחם לס, וחבל שבדיון על ספורט גולש לעניינים לא קשורים.

ובנוגע לכתיבה – לא דיברתי על כללים – העצה שלי הייתה עצה בקשר לבהירות הכתיבה – אפשר סימן קריאה אחד במקום ארבעה, ואפשר לחלק תגובה לסעיפים ממוספרים, כמו שאני עושה בפוסטים שלי לעתים קרובות. זה כדי שיהיה יותר נוח בשבילך. לא חושב שהתנשאתי, ולא חושב שעקצתי, אבל אם פגעתי אני מצטער.

איתן בקרמן 20 ביוני 2012

די, פרוסנר. מי לדעתך לוקח משחק חמישי?

בני תבורי 20 ביוני 2012

אני

רועי 20 ביוני 2012

עופר נכבדי ויקירי,
ראשון ראשון ואחרון אחרון,

1.לא הייתה לי כל ביקורת על הפרידה ממנחם ואופיה אלא על העובדה שמגיבים פה פוגעים בשמו. קצפי זה היה יוצא אם היו נוהגים כך בך, באברהמי, באיתן או בכל אחד אחר. העובדה שמעפרים באדם שתרם תרומה גדולה [כלשון הגשש] "מקפיצה" אותי ואני רואה בה ביזוי האכסניה שלנו כאן, שלך ושלי ושל עוד רבים אחרים וטובים!
2. לעניין הגלישה למחוזות אחרים – צדקת ממני. ברם, אך טבעי שדיון יגלוש וראה איכה לשנו למקומות מרהיבים בפוסטים אחרים. מה שנקרא, התפתחותו של דיון.
3. לעניין כללי הכתיבה, הנקודות לא נועדו ליצור הפסקה. ושים אל לב כי מעולם לא חשתי כי התנשאת, לבטח לא פגעת… וגם אם עקצת – נהניתי מכך.
4. נהנה לכתוב לך ולקרוא תגובותיך הענייניות.

ואם כולם ישמרו על תרבות דיון כשלנו – יצאנו נשכרים. הלוא כך?

עופר פרוסנר 20 ביוני 2012

רועי – אני רוצה להתנצל (באמת ובלי ציניות) אם פגעתי – דה באזר יקר לליבי, אני כותב כאן תקופה ארוכה ואני מעט פרוטקטיבי על האכסניה הזו.

וכולנו נצא נשכרים אם נשמור על תרבות דיון – אתה צודק מאוד.

רועי 20 ביוני 2012

עופר, אין על מה. הכול בסדר. לא נפגעתי.
ודע כי כל אשר כותב אני, מדם לבי היות והמקום והאתר חשובים לי ותמיד ראיתי באתר זה בועת תרבות לעילא ולעילא והיה קשה לי לראותה בסכנה…

דורון ט 21 ביוני 2012

קרמר, מצטרף לכל המחמאות. פוסט ברמה גבוהה לעילא (ביל סימונסית לייק..). ממש תענוג.
לאריאל, אני באמת מתלבט בקשר לשבעה משחקים כי זו באמת סידרה גדולה. עם זאת, מצב שעות השינה שלי מתדרדר והולך…נראה לי שגם לברון לא בעניין של טיסה לאוקלוהומה.
הימור שלי (בלי לנחס..), הלילה זה נגמר. נוכל לישון עד ספטמבר (יחסית, יחסית, צריך לקום לרוץ בכל זאת..).

יוני 20 ביוני 2012

אכן התבהמות, אבל לא של החבר'ה, רק של הבחור הספציפי שכתב, יהיה אשר יהיה. מסכים שזה מאוד לא הסטייל של בקרמן ודורפן ולא אתפלא/אכעס אם כל ה"שירה" והתגובות לה פשוט יימחקו.

הארכיון 20 ביוני 2012

גיל נשאר מג-עיל

יואב 20 ביוני 2012

ללא ספק, בלוגר הכדורסל הטוב ברשת כיום.

אגב, מכיוון והסבירות שספולסטרה לא ידחוף כל רגע לשחק את לברון בהיי-פוסט היא דיי לא קיימת, בהחלט הייתי לוקח את שחקן בפרונט- לאו דווקא הארדן, אולי אפילו דוראנט עם הידיים הארוכות, ומחכה עם איבאקה בפינה. אם אתה לא רוצה לרוץ עם הסמול בול של מיאמי, אז קוליסון בפרונט זה מצוין.

TD 20 ביוני 2012

אני לוקח את ה"אין שכל, אין דאגות" קצת יותר רחוק ל"אין שכל, אין אליפות". כי כבר 3 משחקים OKC מצליחה להישאר צמודה למיאמי ורק כמה החלטות טיפשיות הורגות אותה בכל משחק.

רועי 20 ביוני 2012

דרך אגב – דורון נכבדי [פונה אליך הואיל ואתה הכותב שכן איני יודע מי אמון על ניהול התגובות] – ממליץ לכם למחוק התגובה שפוגעת במנחם…
התגובה שכתבה "ההוא שממש ממש מבין" … אתה יכול לראות בעצתי זו – הן עצה משפטית גרידא והן ציפייה להתנהגות הגונה מינימלית כאן…

גמל (סתם גמל) 20 ביוני 2012

אולי תתבגרו כבר
מזכיר לי מריבות מבית הספר התיכון

איתן 20 ביוני 2012

חוזר ואומר ומשוויץ – הימרתי מיאמי ב – 5! אני ורק אני! ואחרי שאמרתי את זה (ולא בפעם האחרונה), אני עדיין חושב שהסדרה לא גמורה. כי ממול משחקים דורנט, ווסטברוק והארדן, והם שחקנים אדירים, ויש להם מאמן מצוין. וזה משחק של מומנטום, ומספיק שבמשחק הבא אוקייסי מנצחת וכל רוחות העבר והשדים וההפסד המיותר בגמר שנה שעברה (שכל כך שמחתי בו) מתחילים לזמזם למיאמי בראש, ולך תצא מזה עכשיו, איך תצא מזה עכשיו?

בני תבורי 20 ביוני 2012

חשבתי לעצמי שלברון הרוויח בחזרה את הכבוד, אבל בחיים לא הייתי אומר את זה בקול רם. יש יותר מידי אספקטים במשחק שאני לא בקי בהם. קרמר לשמחתי נותן הכשר בד"צ. אני חושב שקרמר כותב כמו שלברון משחק. ולהיפך.

עופר פרוסנר 20 ביוני 2012

זה מדהים לראות את לברון, אני חושב שמשהו השתנה בו מאז המשחק החמישי בסדרה מול בוסטון. הוא במן ZONE כזה, ששום דבר לא נוגע בו, כמו מחבת מטפלון. אני גם חושב שמבחינה מנטלית, הוא אכל כל כך הרבה קש מהתקשורת ועמד בזה, שהלחץ כבר לא משפיע עליו. והאמת – אני שמח בשבילו. זה כיף לראות שחקן כדורסל שמגשים את הפוטנציאל שתלו בו כבר כשהיה ילד קטן. אפילו די מרגש.

דורון קרמר 20 ביוני 2012

חברים יקרים,
תודה על המחמאות.

אני מסכים שיש לשמור על כבודו של מנחם לס – לכן תגובות עם נאצות, יצירתיות ככל שיהיו, ימחקו. מצטער -אני מוחק בלב כבד, חופש הביטוי וכל זה, אבל אני רואה בו קולגה, ולא הייתי רוצה שיכתבו עליי כך בבלוג שלו.

רועי 20 ביוני 2012

כל הכבוד, דורון… החכמת…
ואנא, כתוב והרבה.. תענוג לקרוא אותך…
אסור לתת למחלוקות להפריע. מה שהיה היה…רק לשמור כבוד איש את רעהו ודי בכך…

איתן בקרמן 20 ביוני 2012

בדיוק!.

זיזו 20 ביוני 2012

ילדים, זה כל הסיפור.

בנוסף, לעשות דאבל טים על לברון בפוסט זה רעיון מטומטם מהבסיס!

למה שחקן חייב להוכיח את הג'מפ שוט לפני שמתקרבים עליו אבל על שחקן שלא עשה נקודה עם הגב לסל בקריירה עושים דאבל טים אוטומטי?

זה לאמן נגד השם, לא נגד השחקן.

לעשות דאבל טים עליו בפוסט זה להוציא אותו מהפלונטר עליו הוא נקלע.

בני תבורי 20 ביוני 2012

אני רוצה להגיד משהו שנראה לי חשוב. אני בן 58 ואני חושב שיש לי יותר שעות לס מלמרבית הקוראים בדה באזר. היינו מחכים בלילות ליד דפוס מעריב, אם אינני טועה, כדי להיות ראשונים לקרוא אותו בחדשות הספורט המיתולוגי. עברתי איתו את כל גלגולי הכתיבה בעיתונות והופס co.il, וקראתי בשקיקה את הפוסטים שלו כאן. מנחם בשבילי הוא אייקון, לא פחות מזה. הוא הסיבה שידעתי להבדיל בין סוגי הספורט באמריקה לפי הכדור. בקיץ אפגוש אותו לראשונה בחיי ואני נרגש כמו ילדה לפני קונצרט של ג'אסטין ביבר.
עד כה נמנעתי מלהביע דיעה בנוגע לעזיבה של מנחם לס כי אני לא יודע את העובדות ונדמה לי שזו סיבה מספיק טובה לא להכנס לזה. נדמה לי גם שמרבית אלה שכן מגיבים בנושא, לא יודעים יותר ממני, אבל זה לא מפריע להם.
העובדות, מצערות ככל שיהיו, הן שמנחם כבר לא כותב בדה באזר. הפרשנויות, הן מה שהופכות את כל הסיפור למכוער, במיוחד על רקע אי ידיעת הפרטים. אני חושב שיש מקום לתת לשלושה אנשים בוגרים להגיע להסכמות בניהם, גם על פרידה, מבלי שנדרש לחיטוט מיותר והסקת מסקנות מוטעות. צריך גם לתת אשראי למי שייסד ומממן את בלוג הספורט הטוב בארץ שדה באזר הוא גילגולו העכשווי.

MOBY 20 ביוני 2012

בני אני מסכים כמובן.
אבל אובדן של הכתבות שפורסמו כבר בעבר, גובל לדעתי בהפקרות ספורטיבית. לא תרבות ספורטיבית

אריק 21 ביוני 2012

צודק. אבל אנשים אוהבים לדוש בצהוב ואנשים אוהבים להתעסק בעצמם. בכל מקרה מקווה שבקרוב התגובות יהיו בהקשר של הפוסט.

רועי 20 ביוני 2012

בקרמן, עופר. אתם רואים סיטואציה בה מיאמי מפסידה החמישי?

רועי 20 ביוני 2012

מישהו רואה את מיאמי מפסידה בחמישי?

פאקו 20 ביוני 2012

פוסט נהדר, קרמר.
היה באמת נראה לי היום שאני צופה באיזשהו משהו מיתי כשראיתי את לברון סוחב רגל, היות ואני לא זוכר אותו אי פעם פצוע. איכשהו נראה כאילו הוא הופך ממפלצתמכונה לבן אדם. ברגע שהוא קלע את השלשה ההיא, זה כבר הפך אותו לראוי לאות גבורה (מה שאי אפשר לתת למכונה).

אליאור 20 ביוני 2012

השופטים הורגים את OKC כל הסדרה, ורק בגלל שהם כל כך טובים, אף אחד לא מדבר על זה:
1. הפאול של ג'יימס על דוראנט בסוף משחק 2.
2. הפאול הרביעי של דוראנט באמצע הרבע השלישי במשחק 3, אחרי שסוף סוף OKC התחילה להוביל, כל הקהל השתתק, והמומנטום היה חזק מערבה.
3. אתמול – אין סוף שריקות הזויות (רק דוגמה – פאול של דוראנט על ווייד במקום גג נקי, ומצד שני דממה מוחלטת בכיסוחים ברורים על דוראנט בעיקר ברבע האחרון).
OKC קבוצה הרבה יותר טובה, הרבה יותר שלמה, הרבה יותר מהנה. מהבור הזה ספק גדול אם הם יצליחו לצאת, וזה כואב מאוד, כי לא מגיע ללברון לקחת אליפות, לא ככה ולא בכלל. אפילו עם הפציעה הזו והשלשה המדהימה.
מיאמי היא אולי הקבוצה השלישית בליגה. אחרי OKC ושיקגו (בריאה).
גיים 5 יכול שוב לשנות את המומנטום, וזה ווין אור דיי בשביל OKC. נראה אם זה מה שיעיר את הארדן ופישר סוף סוף…

אסף 20 ביוני 2012

מיאמי משחקת מול אוקלהומה כבר 4 משחקים, 5 על 5 , כל השחקנים בריאים. מיאמי שולטת בסידרה ומובילה 3-1. אז לפי איזה קריטריון אתה קובע שהת'אנדר טובה יותר? אגב, גם שיקאגו בריאה הפסידה בשנה שעברה לאותה מיאמי.
תן קרדיט.

יריב 21 ביוני 2012

אני לא יודע שהשיפוט מאוזן, אבל אני יודע שיש גם לא מעט שריקות שגויות בכיוון ההפוך. עולות בדעתי מיד השישית שדוראנט לא קיבל בעבירת תוקף באותו משחק 2, והעבירות שלא היו על ספולושה כאשר הוא החטיא ליי אפים (פעמיים, אם זכרוני אינו מטעני) במתפרצת.

הסיבה שאני אומר שאני לא יודע היא שאין לי דרך לבחון את זה בצורה מסודרת (יש לי רעיונות, אבל זה מאוד מסובך). מה שבטוח הוא שהתפישה של אנשים את השיפוט מושפעת בצורה חזקה מאוד מההעדפות שלהם, גם בקביעה לגבי מהלך נקודתי אם היתה עבירה או לא, וגם בזכרון הנוטה להיות סלקטיבי.

נתי 21 ביוני 2012

אין ספק שאתה צודק לגבי זה שתפיש האנשים את השיפוט מושפעת בצורה חזקה מההעדפותיהם(מה שמעניין שרבים פה באמת חפצים בניצחון הת'אנדר)- אבל: כצופה כמעט ניטראלי הופתעתי מכמות הand-1 שקיבלו לברון ווויד בפוזישנים לתוך הסל. באמת כמות חריגה. בטח אם תעמיד אותה מול כמות הסל ועבירה שקיבל ווסטברוק.

בנוגע לכך שהת'נדאר יותר טובים- זה פשוט: okcity משחקים רע!כבר שני משחקים, לא מחוברים ובא כבר לבעוט בראסל שישחרר כדור- ועדיין המשחקים נגמרים צמודים/קרובים ביכולת שיא של ההיט.
תשווה את כמות הנקודות של הצוות המסייע של מיאמי מול אוקלהומה ולא תבין את מיאמי לא מנצחים ב20 הפרש..

דרך אגב- מי שדיבר על פישר ועל אותו לייאפ אומלל- כמדומני שזו הייתה אחת משתי הזריקות הבודדות שלו באותו משחק למרות לא מעט מצבים שהיו לזריקה וראסל לא שיחרר.

יריב 21 ביוני 2012

נתי, לפחות במשחק האחרון לברון לא קיבל and 1 ולו פעם אחת. בסך הכל למיאמי היו 3 זריקות עונשין אחרי קליעה (וייד, צ'למרס, בוש) ולאוקלהומה שניים (דוראנט (אחרי זריקה של ווסטברוק), ווסטברוק). בכל הסדרה הוא קיבל זריקת עונשין לאחר קליעה 5 פעמים (יותר מכל שחקן אחר, אבל לא בהרבה). מיאמי קיבלו 12 זריקות כאלו לעומת 8 לאוקלהומה – לא הבדל גדול.

לגבי זה ש OKC משחקים רע, קשה תמיד לדעת בדיוק האם קבוצה רעה מסיבותיה שלה או בגלל שהיריבה מקשה עליה. לפחות במשחק האחרון ווסטברוק קלע באחוזים מדהימים – כששחקן קולע בלמעלה מ60% מהשדה, למה שימסור? (במשחק מספר 4, ווסטברוק היה 20/32 – כל שאר OKC היו 20/50).

עופר פרוסנר 20 ביוני 2012

על אףששהייתירוצה משחק שביעי, לא רואה את אוקסיטי יוצאת בחיים ממיאמי. אבל, לשמחתי, דוראנט עוד ייקח א האליפויות שלו.

אסף מירון 20 ביוני 2012

כתבה יפה כל הכבוד אבל השתמשת תמיד באון, או ,או ועוד או…

אודי 20 ביוני 2012

יופי של בלוג. נכון מכל כיוון. אבל תודה דורון. יש רגעים שמשחק nba משמעם כמו לנגפורד בדרך לעוד כדרור של 18 שניות.
די כמה אפשר לראות את האין שכל של השחקנים בני ה 22 שפשוט זורקים וקופצים אחרי הכדור.
כל ווסטברק הוא אחד הרכזים הפחות מוכשרים שיש בליגה. אולי הוא 2 מוכשר, אבל 1 בחיים לא. רכז אמנם לא צריך להיות מדען במכון ויצמן אבל בהחלט כדאי שלא יהיה חית מעבדה.

אסף רביץ 20 ביוני 2012

דאם (סימן פיסוק משתאה) (זאת תגובת כתב ה-NBA שבי)

וכמה נקודות:
1. לברון- משחק הבא סיפור חדש, שנה הבאה סיפור חדש. למשל- הוא לא באמת פוגע מבחוץ מאז המשחק ההוא מול בוסטון אבל לא נאלץ להתמודד עם זה. המהלך המנטלי שלו לא מרגיש לי כמו סוויץ', גם לא מטוטלת, יותר ציור חופשי בוורד.
2. ווסטברוק- אני מרגיש צורך לסנגר עליו. עושה פלייאוף מדהים, הוריד ב-50% את כמות האיבודים מהעונה הרגילה, סגנון המשחק שלו נראה לי כמו החלטה מודעת שלו ושל ברוקס למקסם את היכולות שלו וללמוד תוך כדי תנועה להתייעל.
3. הארדן- הקפיצה שלו תוך שנה ממחליף די שולי לסופרסטאר עם קרח בוורידים שלא ממצמץ בערך מול כל האלופים של העשור האחרון בפלייאוף הייתה פסיכית על כל הראש. שני המשחקים האחרונים הם הדבר ההגיוני הראשון שקורה בשנה הזאת שלו. למישהו מתחשק להמר איך הוא יגיע למשחק הבא?
4. זה לא נגמר עד שאדי קרי שר. לא בסדרה הזאת, לא עם השחקנים האלה. הכל עוד יכול להיות ואם חוזרים מערבה אוקייסי פייבוריטית.

אלעד 20 ביוני 2012

בקשר להארדן, אני מקווה שלא תהיה לסדרה הזו השפעה ניק-אנדרסונית על הקריירה שלו. במשחק האחרון הוא נחנק לגמרי

אסף 20 ביוני 2012

לברון לא נאלץ להתמודד עם הקליעה הלא יציבה שלו מבחוץ, כמו שכריס פול לא נאלץ להתמודד עם החולשה שלו במשחק לואו פוסט עם שומר גבוה. במילים אחרות: יש ללברון מספיק כלים התקפיים ליצירת נקודות או מסירות, כדי שההגנה לא תוכל לדחוק אותו לפינות הפחות נוחות שלו.
המשחק הזה חיזק אצלי את התחושה שיכולת המסירה של ג'יימס צריכה להיות מושווית לזו של רכזים גדולים ולא של פורוורדים.

מנחם לס 20 ביוני 2012

נהניתי מאד מהפוסט של קרמר. הוא כותב לאנשי כדורסל שמבינים, וזה כיף.

אבל אז התחלתי לקרוא את התגובות (חשבתי שהכל צוצמם לפוסט של אברהמי), ואני מבקש שתעברו כולם למשחק החמישי, ואם מיאמי תנצח, אל תשכחו מי היה הראשון לרומם אותה כש-95% מכם קברתם אותה, ואת הלוזר לברון. אז הזקן שוב ידע על מה הוא מדבר (בעונה שעברה הייתי רחוק מג'אמפ שוט אחד של דוויין להיות צודק עם נבואתי שמיאמי תיקח).

אז רק שתדעו שכל כתיבתי בדה-באזר היתה מתוך אהבה, ואולי הייתי הראשון והאחרון לכתוב פוסט מבית החולים ממחלקת החרום (כי לחץ הדם ירד לי מאד משום מה אחרי ניתוח החלפת הכתף) חמש שעות אחרי שהכניסו לי כתף חדשה.

יומיים אחרי הניתוח כבר שחיתי בבריכה, והיום שיחקתי את משחק הטניס הראשון שלי בדיוק שבועיים אחרי הניתוח.

אז LIFE IS GOOD ואין בי כל הרגשה רעה מלבד כלפי איש מערכת אחד, וגולש אחד, אבל גם זה יעבור עם הזמן. רונן דורפן היה מאד פייר איתי, ויצר קשר בין ספורט5 והופס.קו.איל והיום כבר התפרסמה שם כתבה ראשונה שלי, ואני מקווה לעוד רבות. אני אמשיך לכתוב כל זמן שאוכל כי זהו ההובי הראשי שלי בשנות הגימלאות שלי, וכשארגיש שאני כבר לא RELEVANT, אדע להפסיק בעצמי.

ברוך השם ישנם 14 נכדים, 4 נינים, בעוד שבועיים וחצי אנו בישראל ובני תבורי יבשל לי על הגריל, ואינשאללה ייצא לי להכיר סוף סוף את מומחית התבן-קש-שעורה מספר אחת בארץ, מאשקה בכבודה ובעצמה.

אז יאללה, עוברים לנושאים אחרים, והחשוב ביותר עבורי הוא משחק מחר בערב (אם כי אני לא מחמיץ משחק יורו אחד!

מנחם לס 20 ביוני 2012

אין לי מושג מדוע התגובה שלי ניכנסה במקום הלא נכון, אז ברשותכם אני מעתיק ומכניסה שוב:
נהניתי מאד מהפוסט של קרמר. הוא כותב לאנשי כדורסל שמבינים, וזה כיף.

אבל אז התחלתי לקרוא את התגובות (חשבתי שהכל צוצמם לפוסט של אברהמי), ואני מבקש שתעברו כולם למשחק החמישי, ואם מיאמי תנצח, אל תשכחו מי היה הראשון לרומם אותה כש-95% מכם קברתם אותה, ואת הלוזר לברון. אז הזקן שוב ידע על מה הוא מדבר (בעונה שעברה הייתי רחוק מג'אמפ שוט אחד של דוויין להיות צודק עם נבואתי שמיאמי תיקח).

אז רק שתדעו שכל כתיבתי בדה-באזר היתה מתוך אהבה, ואולי הייתי הראשון והאחרון לכתוב פוסט מבית החולים ממחלקת החרום (כי לחץ הדם ירד לי מאד משום מה אחרי ניתוח החלפת הכתף) חמש שעות אחרי שהכניסו לי כתף חדשה.

יומיים אחרי הניתוח כבר שחיתי בבריכה, והיום שיחקתי את משחק הטניס הראשון שלי בדיוק שבועיים אחרי הניתוח.

אז LIFE IS GOOD ואין בי כל הרגשה רעה מלבד כלפי איש מערכת אחד, וגולש אחד, אבל גם זה יעבור עם הזמן. רונן דורפן היה מאד פייר איתי, ויצר קשר בין ספורט5 והופס.קו.איל והיום כבר התפרסמה שם כתבה ראשונה שלי, ואני מקווה לעוד רבות. אני אמשיך לכתוב כל זמן שאוכל כי זהו ההובי הראשי שלי בשנות הגימלאות שלי, וכשארגיש שאני כבר לא RELEVANT, אדע להפסיק בעצמי.

ברוך השם ישנם 14 נכדים, 4 נינים, בעוד שבועיים וחצי אנו בישראל ובני תבורי יבשל לי על הגריל, ואינשאללה ייצא לי להכיר סוף סוף את מומחית התבן-קש-שעורה מספר אחת בארץ, מאשקה בכבודה ובעצמה.

אז יאללה, עוברים לנושאים אחרים, והחשוב ביותר עבורי הוא משחק מחר בערב (אם כי אני לא מחמיץ משחק יורו אחד!)

הארכיון 20 ביוני 2012

חברה. עייפתם יותר מזאביק זלצר ונוימן דניאל. אנא חדל

נירדו 20 ביוני 2012

המון תודה קרמר

כתיבה שלך על אן.בי.אי. בסדרת הגמר זה ניצחון משולש.

יש אנשים שלא אוהבים להיות מהסוג שאומר "אמרתי לכם…" אבל אני לא מרגיש יותר מדי רע לעשות את זה הפעם. העונה הזו נגמרה מבחינתי ביום ששיין באטייה חתם במיאמי. וכתבתי את זה בתגובה נושנה באחד הפוסטים בדה-באזר. הוא פשוט שחקן מדהים. ואישיות. אני לא אתפלא אם יתברר שחלק מהסוויץ' שחל אצל לברון במנטאליות קשור לאיזשהו מנטורינג מבאטייה. ולדעתי זה שהוא משחיל את השלשות בעקביות מהמשחק הראשון, זה גורם ראשוני בכיוון והמומנטום שהסדרה הזו קיבלה.

בתור אוהד בוסטון, ומאוכזבי להברון, קשה לי למצוא פינה שתהיה שמחה מהניצחון הממשמש של מיאמי. זה ששחקן כמו באטייה (ומה שקרמר כתב עליו מגדיר וממצה את השחקן בצורה מושלמת) מתוגמל באליפות זו כנראה נקודת האור היחידה מהאליפות הזו של מיאמי.

או זה או שכל מה שכתבתי שטויות ואוקלהומה מתכננים משהו שהולך להכניס אותם חזק לספרי ההיסטוריה…

Martzianno 20 ביוני 2012

(טוב חלאס…)
קרמר אתה פשוט מצויין.

אורי 21 ביוני 2012

1. אף פעם לא היה חסר לי כפתור LIKE באתר הזה. היום כן.
דורון, חששתי מאד מאיבוד מגע עם הגמר הזה בעקבות הסיפור עם לס אבל עשית פה חתיכת עבודה. תודה

2. רועי, הסבלנות שלך לכתוב בשפת ביאליק מדהימה אותי, וכמה שהייתי מעדיף שהתגובות יתעסקו בפוסט ולא בדיון על מה שהתרחש עם לס (כי משום מה אני ממשיך לקרוא וזה לא באמת תורם לי כלום) או התנצחויות עם פרוסנר עדיין זה העלה בי חיוך. אז תודה גם

3. לגבי הערת האתרים המתחרים באיזשהו מקום. שוק חופשי, כלכלה חופשית. נכון אין שום הגיון בלפרסם מתחרים שלך אבל יש לזה תרופה פשוטה – תהיה טוב מהם.

דה באזר עד כה מהווה אכסניה מאד מרשימה. לא הכל קוסם לכולם אבל בהחלט יש פה חתיכת הצלחה. אם הופס ימשוך קוראים מאברהמי אז אברהמי יצטרך להשתפר – וזה ישפר את דה באזר. ואם הוא לא ישתפר אז אנחנו כקוראי האכסניה מפסידים.

(ורק כדי למנוע מחשבות שיש לי משהו נגד זאב, הגעתי לדה באזר בעקבותיו, והחומוסיה שלו היוותה מבחינתי נק' ציון תיירותית כשביקרתי בברלין) :)

דרור 21 ביוני 2012

אני לא רואה שום דבר מברוקס בסדרה הזאת. הוא לא עושה התאמות בין משחקים ולא עושה שינויים תוך כדי המשחקים. הוא ממשיך לפתוח עם פרקינס שזה כבר ברור לכל העולם שאין לו מה לעשות על המגרש בכלל.

ב 3 המשחקים האחרונים אוקלהומה מבזבזת 10-15 שניות מההתקפה שלה בניסיון למסור את הכדור לדוראנט כשמיאמי נדבקת לו לתחת ולא נותנת לו לקבל כדור בכלל. כשהוא מקבל את הכדור אין לו ממש זמן לעשות איתו משהו מועיל וכשהוא לא מקבל את הכדור, ההתקפה נתקעת עם מעט זמן ובלי שום תרגיל אחר.

למה אוקלהומה לא עושה את אותו דבר ללברון? למה לתת לו לקבל כדור בקלות ואז לנסות לעשות עליו דאבל טים ולקבל שלשה על הראש? חשבת שהם ילמדו משהו אחרי פעם, פעמיים אבל מסתבר שהם לא למדו כלום גם אחרי 8 שלשות כאלה. לא זוכר מי אמר את זה, אבל כנראה שבאמת אי אפשר ללמד אינטלגנציית משחק. או שיש לך או שלא.

בשורה התחתונה OKC משחקת עם 2 שחקנים כשכל השאר לא הופיעו לסדרה הזאת ואצל מיאמי כולם נותנים הכל.

קורא אדוק 21 ביוני 2012

טור מעולה

קרמר תמשיך להפגיז אותנו

יואב 22 ביוני 2012

תענוג כרגיל.

amitpros 22 ביוני 2012

פוסט מעולה קרמר
יכול להיות שאוקלהומה החליטו שלברון לא ינצח אותם מהפוסט המשחק הזה,ודווקא הפעם הקלעים של מיאמי החליטו לקלוע באיזה 900 אחוז?

MOBY 22 ביוני 2012

קרמר מה דעתך על המתבשל באילת?
יש סיכוי שימי אליסמה חוזרים………

Comments closed