חוכמת הקונפטי – 11 הערות על גמר הגביע

שמעון פרס ואהבה, גל מקל וקפיצת מדרגה, מורן רוט וכבשה שחורה. גמר הגביע 2013.


1. מדיי פעם אני מציץ לכיוונו. מה עובר לו בראש? האם כל ההמולה הזו בכלל מעניינת אותו? האם בחר צד, ואם בחר, איזה צד? האם הוא רוצה להניח את ראשו על כרית רכה וצוננת, כי כבר מאוחר? בכמה אהבה הוא עטוף. בכמה כבוד.

שמעון פרס בגמר הגביע, וכולם כל כך מרוגשים ללחוץ את ידו, להניח יד על שכם, ללחוש לו משהו, והוא, עם כל ההמולה מסביב, חייך את החיוך הגדול ביותר שלו כשלחץ יד לבנו הקטן של עידו קוז'יקרו, כי הדורות הבאים תמיד בראש סדר העדיפויות. מי זוכר כמה טינה ושנאה האיש הזה ספג? ועכשיו, לכל מקום אליו יפנה, אהבה. מסתבר שהמקום הזה יכול לאהוב, גם את אלה שעודם בחיים, ולא רק את אלה שאחרי מות קדושים אמור וכל החרא הזה. אבל כדי לזכות בזה צריך להיות מחוץ לעשייה. בנייטרליות וממלכתיות של בדידות קורנת. ופרס קורן.

2. הנחיתות הפיזית של מכבי ת"א, יש אזניים שלא מאמינות שהמשפט הזה נכתב, לא הורגשה. במחצית הראשונה בלאט ריווח את המשחק, גרר את הגופות הגדולים של חיפה מחוץ לצבע, האחוזים מבחוץ היו בצבע צהוב וחיפה הייתה ירוקה, מקנאה. כשמכבי ת"א משחקת בסבלנות את תרגילי ההתקפה של בלאט, נוצרת חוויה תנועתית אסתטית, וכל אופציה של התרגיל נראית ישימה, הגיונית ומנוצלת לנקודות. כמו חמש על אפס באימון, אז יתורגלו כל האופציות של כל תרגיל, והשמש זורחת מאחורי כל פיק אנד רול. לעיתים נדירות זה קורה במשחק, הרי יש מתנגד.

וחיפה של המחצית הראשונה לא התנגדה. היא השאירה את הצבע שלה נטוש לחדירות כמו גור כלבים שילדים מאסו לשחק בו, וכשכיווצה, כדורים תלולי מסלול עשו נזקים בתחתית הרשת. למזלה היה לה את גל מקל.

3. זה היה משחק של קפיצת מדרגה עבור מקל, בדרך להפוך לדמות משמעותית בנבחרת ישראל ומכבי ת"א. עם כל האגו של זרים המשחקים בקבוצות בארץ, והאגו הגדול יותר של הזרים הגדולים יותר, לא ניתן להתמוגג יותר מהתקפה חיפאית שמעבירה כדור בין זריה, ובאין פתרון מחזירה למקל להיי פיק אנד רול.

אני אוהב את העובדה שמקל הוא קודם כל שומר טוב בהגנת היחיד. עבודת הרגליים והחוזק של פלג גופו העליון נותנים לו אפשרות להתמודד עם רגליים מהירות ועם מעברי כוח בפיק אנד רול של חסימות של קרנפים בעמדה חמש. מקל הוא שור. כמובן שהמוכנות הפיזית היא דבר הכרחי ומובן מאליו אצל שחקנים ישראלים ברמה הגבוהה אבל מקל לקח את זה צעד אחד גבוה יותר. מעניין אם לשנתיים בוויצ'יטה סטייט, שם כדורסלנים ננעלים בחדר הכושר עד שהשרת עם המפתחות בא לפתוח להם, יש תרומה לעניין הזה.

הסט שוט שלו הוא כבר משהו מוכח ומעניש. הקליעה אוף פיק אנד רול משתפרת. קריאת המצבים לא יציבה והראייה הפריפריאלית זקוקה לעין שלישית. אנחנו תמיד רוצים את הכדורסלנים שלנו מושלמים אבל שוכחים שאם היה לו את כל אלה, בוודאי לא היה במכבי חיפה.

אבל אתמול מקל לקח מנהיגות. שקט של שחקן לפעמים מתפרש כבריחה מאחריות וחוסר מנהיגות, תשאלו את נדב הנפלד, אבל אתמול היה ניתן לחוש בהילת כריזמה סביבו. גם כי הזריקות נכנסו וגם כי היה לו את המבט הזה. מבט שקשה להגדיר אבל ניתן בקלות לזהות. מבט שאומר אני מנהל את העניינים כאן והמשחק הזה שלי. מבט שחלף באישונים של קטש, שפר, גורדון, ויוגב בשנה שעברה. מבט שמעביר מסר ברור לכל מי שצופה בו שהשחקן הזה עשוי מהחומר הנכון.

ואם מקל במכבי, ויוגב יישאר, למורן רוט תהיה סיבה נוספת לדאגה.

4. נדמה לי שעורך הדין של מורן רוט על הספסל של מכבי ת"א הוא גיא גודס. גם כי מעמדת עוזר מאמן יש נינוחות המאפשרת לראות שחקנים באור אחר, גם כי גודס הוא רכז לשעבר שיכול להעריך אלמנטים שלא היו לו בתור שחקן, כמו אקספלוסיביות, וגם כי אולי הוא מרגיש שהוא יכול לנסות ולהעביר לרוט את מה שהיה לו – קבלת החלטות ופליי מייקריות, במובן המייקרי של המילה. ניסיון לא פשוט לרסן פצצת אנרגיה שמשחקה נראה כמו פק מן הנרדף על ידי שדים. לפעמים רוט בולע את השדים, לפעמים השדים בולעים אותו.

אתמול רוט נכנס, חדר וקלע מייד, בלאט הסתובב לגודס ונתן לו היי פייב להכרת תודה. גם עוזרי מאמן צריכים אהבה לפעמים. אחר כך הוא לקח זריקות מאותגרות בסוף שעון, לא שהייתה לו ברירה אחרת, והפרצופים על הספסל הפכו חמוצים.

העניין עם כבשים שחורות של מאמנים, שלטווח הרחוק, הם לא באמת יכולים לנצח. ליאור אליהו ניצח את המשוואה הזו כשהראה שאין לו תחליף. הרי מי באמת יכול לשחק כמו אליהו, העוף המוזר והיפיפה הזה. הוא ניצח את בלאט והקבעונות שלו כלפיו, אולי עזר לבלאט לשחרר קמעה, להכיל אותו, לקבל אותו עם חולשותיו, כי כשאתה מקבל חולשה של מישהו אתה מקבל קצת את עצמך גם.

אבל רוט עדיין מסומן. כל טעות של כבשה שחורה היא הוכחה נוספת למאמן שהוא צודק לגביו. זה מסר לא מילולי שעובר לשחקן. פעמיים או שלושה בעונה זה יתפוצץ בכיוון חיובי, כמו שרוט עשה מול פנרבחצ'ה, אך תיוג קשה להוריד. כאן זה לא פייסבוק.

5. קפטן מכבי ת"א שמצטלב לפני עלייתו בהצגת השחקנים, הללויה, נשמע היטב בכל שפה, בכל דת. חובבי הפלורליזם הדתי הצטלבו יחד איתו, כאן זה לא בית"ר, כעת ניתן לומר שהאולם הזה ראה הכל.

והאולם גם שמע. את אברהם טל. אני חייב להודות שבכל פעם שאני שומע את תחילת השיר "אדם צובר זכרונות" אני מעביר תחנה, הרי יש גבול לטחינת האוזניים. אבל אחרי אתמול, צריך להפוך את אברהם טל לזמר "התקווה" הרשמי של אירועי ספורט בישראל. כבר הרבה זמן לא נשמע ביצוע איכותי ומרגש להמנון הלאומי שעבר התעללויות וסשנים של BDSM על ידי אוחזי מיקרופונים.

טל עשה "להתקווה" כבוד כמו שהרבה זמן לא עשו לה. הנפש, לא רק של היהודי, אכן המתה. הס הוטל באולם, שקט של התפעמות. חתיכת קול. אם בדרך כלל המחשבה שעוברת בראש היא "מי זה השלוך הזה שהביאו הפעם והלוואי ויתבלבל ויהיו קצת צחוקים" הפעם הקשבנו ולא היה סיכוי שהוא יתבלבל.

אנחנו התבלבלנו, מהעובדה שהשיר הזה יכול להיות מבוצע כך.

6. אני לא חושב שיש הרבה מאמנים שהיו רוצים לשים את הגורל שלהם בידיים של פול סטול. האיש יכול להיחשב סטטיסטית כאחד מגורמי הסיכון ליצירת התקפי לב. ההימור של גרינברג עליו כשמכבי כבר חזרה ליתרון בדקות האחרונות היה בתחום הסביר, הרי רכבת ההרים הזו יכולה גם לעלות. אבל הנזק שעשה לפני כן עלה לחיפה במחיר יקר. לו היה נותן משחק סביר לצד מקל, ועדת החקירה במכבי ת"א הייתה יוצאת הבוקר לדרכה. גם קלאת'יס היה פחות אסרטיבי מבדרך כלל.

וקורי קאר. בשני המשחקים האחרונים של חיפה הוא לא נותן לחיפה שום תרומה שמתאזרח, גם אם ותיק, אמור לתת. הוא יכול היה להיות הבדל משמעותי בתוצאה הסופית. הרי מתאזרח זו סתם מכבסת מילים. מדובר בזר מתבגר. ואם האתלטיות כבר לא שם, לפחות שייתן ניסיון, קבלת ההחלטות, גוף, ואיזו צ'אקה מדיי פעם. אבל לא אצל קאר. יכול להיות שקשה לו להיות רול פלייר. לא כל אחד הוא דרק שארפ, שעשה מזה קריירה שנייה.

7. הדקות האחרונות של חיפה, מבחינה התקפית, היו חוסר הפקת לקחים משווע וניווט התקפי בעייתי. הבידוד של דונטה סמית' בכנף כדי שייצור משם נתקלו בשון ג'יימס ודווין סמית'. סתימת הרחבה של ג'יימס היא מופת לשמירה אזורית על ידי אדם אחד וזוג ידיים שנוגעות בכל כדור. והתודות לאלדד אקוניס.

8 הבטן התכווצה כשגיא פניני נקרא להניף את הגביע עם שון ג'יימס וליאור אליהו.

אבל אם נשים בצד (לרגע, רק לרגע) את האפיזודה האונקולגית של השנים 1933-1945 ברזומה שלו, פניני מגיע כשהאורות נדלקים. השלשות שלו תמיד נועצות את היריבות, הן לא סתם שלשה שעוברת ככה על הדרך, ההגנה שלו על קוז'יקרו וקלאת'יס, והיכולת לתת גוף ולהשפיע על המשחק הרחק מהכדור היא משהו שאי אפשר ללמד.

9. לו הייתם שחקני עבר, והייתם חוטפים סרטן ומתים בגיל 57, איך הייתם מרגישים אם דקת הדומייה עבורכם הייתה נעשית בטיים אאוט של משחק צמוד, כשמחנות האוהדים מוחאים כפיים לכבודך על רקע הבאזר המודיע על סיום הטיים אאוט, וכל הרצון לעשות כבוד יוצא כהתבזות אחת גדולה? בטח לא היה אכפת לכם, כי אתם כבר מתים, אבל כל מי שעמד אתמול לכבודו של האווי לאסוף, הרגיש קצת לא נוח.

10. זה נהדר לראות את תכנוני התכנונים ואת טקטוקי הטקטיקות של משחק חשוב, ואז, בדקות אחרונות של משחק צמוד, הכל נזרק הצידה לטובת משחק בין שניים, היי פיק אנד רול, סייד פיק אנד רול, בידוד וסיומת. זה מה שמכבי ת"א זרקה אל חיפה וזה מה שניצח לה את המשחק.

המסורת של מכבי ת"א זו קלישאה, הפעולות של שחקניה ברגעים הללו, הם המציאות. כשאומרים אופי, אז זה זה. לקחת את הכדור ברגע הנכון ולעשות אתו את הפעולה הנדרשת. זו חוכמת הקונפטי.

11. ומתוך הקונפטי שמעון פרס נעלם אל הכריות הנעימות של מיטת בית הנשיא, ושמעון מזרחי משחרר קצת, אבל באמת קצת, את אחיזת העניבה מצווארו. עולם כמנהגו נוהג.

טסות כמשל
מסיר את החרם ומברך את אפריקה

32 Comments

MG 8 בפברואר 2013

דורון, כפי שכתבתי לך ואמרתי לך בגן המשחקים – חבל שאתה לא כותב יותר.
1. "קפטן מכבי ת"א שמצטלב לפני עלייתו בהצגת השחקנים, הללויה, נשמע היטב בכל שפה, בכל דת. חובבי הפלורליזם הדתי הצטלבו יחד איתו, כאן זה לא בית"ר, כעת ניתן לומר שהאולם הזה ראה הכל." אני מבין את הנקודה. זה שהוא זר מוזר גם לי, אבל למה זה משנה שהוא נוצרי? אם טועמה יצטלב לפני משחק של הפועל ת"א ויהיה קפטן זה יהיה נוראי?
2. אולי מישהו ידע להסביר למה טובי זמרינו משמיטים את ו' החיבור במילה 'וירושלים' המסיימת את ההמנון הלאומי.

דורון קרמר 8 בפברואר 2013

זה לא משנה בכלל! ואם זה לא מובן מהטקסט, גם הללויה!

חיים 8 בפברואר 2013

משחק גמר הגביע מוכיח שוב ושוב למה הכדורסל ענף הספורט הכי פופולרי במדינה ללא שום תחרות.

קופל מוכיח שהוא איש שיווק מעולה שיודע להרים ארועים מפוארים ונוצצים כמו בארה"ב .אף ענף בספורט הישראלי לא מסוגל להרים ארוע כזה מרתק ומפואר כאילו שמדובר בגמר היורוליג או הצ'מפיונס ליג של הכדורגל עם כל התפאורה מסביב .

אווירה מצמררת ומחשמלת ביציעים.

2 קהלי ספורט גדולים ואיכותיים שמעודדים ותומכים לאורך כל המשחק

משחק צמוד מותח ודרמטי

מה יש בענפים אחרים? כמעט כלום ושום דבר
גם בגלל שהתקשורת מקפחת את שאר ענפי הספורט ולא מספרת לנו מה קורה שם ובמקום זאת מעדיפים אנשי התקשורת הגזענים המסיתים והפרובוקטיבים לכפות על הציבור בכח להתעניין בכדורגל הישראלי שהכותרות לא על ספורט אלא על הסתה גזעות ועידוד אלימות בכדורגל הישראלי וכל זאת כדי להחזיק בכח את הענף הכושל והזניח בכותרות כי אין מה לכתוב על כדורגל ישראלי מבחינה מקצועית.

אמנון 8 בפברואר 2013

זה אותו ענף שבו במשחקי חצי הגמר יש כיסאות ריקים? עם כל אהבתי לכדורסל, ויש המון ממנה, אוהדי הספורט בארץ מפנים לו עורף פעם אחר פעם. גדולה של ענף לא נמדדת במשחקי השיא, אפשר למלא את נוקיה גם במשחק פינג פונג או בתחרות ריקודים, אלא דווקא בהוויה היומיומית שלו. ומה לעשות שכאן הכדורגל, הענף הזניח והכושל מספק את הסחורה. והכדורסל לא.

49ERS 8 בפברואר 2013

יפה מאד, נהנתי לקרוא.
אני יכול להשתגע כשמישהו (גם כותב מוכשר ואינטילגנטי כמו דורון) כותב את המשפט הבא (היפה לכשעצמו.. :)) "הרי מי באמת יכול לשחק כמו אליהו, העוף המוזר והיפיפה הזה".
גם אם נוריד לרגע מהמשוואה את עניין ההגנה של ליאור, שבאופן אישי אני חושב שהיא לא כזו גרועה, רואים שהוא משתדל, אלא פשוט לוקה בחסר ביסודות והבנת ההגנה, נגיע למצב שבו ליאור הוא שחקן התקפה מאד מוגבל. אני חוזר ואומר זאת בכל פעם, לא יתכן ששחקן כדורסל, בעידן המודרני, לא יזרוק לסל ג'אמפ שוט פשוט מכמה מטרים. לליאור יש תנועה מדהימה, קריאת מהלכים נהדרת וחוש התמצאות משובח. כיצד ניתן לפרש את העובדה ששנה אחר שנה, גם עם טובי המאמנים הפן הזה במשחקו פשוט נעלם? אני לא מצליח למצוא תשובה אחת הגיונית וטובה. ברור שבלאט "מכיל אותו ומקבל את חולשותיו" שהרי בליגה בארץ אליהו פורח גם בסגנון הזה, אך ראו מה קורה באירופה.. זריקת הגואייבה נתקלת לפתע בהגנות רצחניות ואליהו נשאר מתוסכל ונראה כילד בקט סל. דמיינו לעצמכם איזה שחן התקפה קטלני היה יכול להיות עם זריקת חוץ (אפילו סבירה, לא צריך יותר מזה).
שבת שלום

דורון קרמר 8 בפברואר 2013

זה נכון לגביי הקליעה מבחוץ, מטריף גם אותי. אבל אם הייתה לו קליעה, הוא לא היה ליאור אליהו…

איציק 8 בפברואר 2013

צודק ובגדול. במשחקים של גדולים לאליהו כמעט ואין מה למכור. סדרת הגמר בספרד היה היוצא מין הכלל המעיד על הכלל.

nirw158@gmail.com 10 בפברואר 2013

קרמר אהבתי את השורה הזאת, ככה אני בדיוק מרגיש. אם אתה עדיין לא כותב שירה, לך על זה.
אני לא רוצה להתלות באילנות גבוהים אבל אנדרס אינייסטה כבש היום את השער השני שלו בלבד השנה בליגה הספרדית…

נר הלילה 10 בפברואר 2013

המשפט לגבי ליאור אליהו נפלא ממש שירה, אם אתה עדיין לא כותב לך על זה.
לגבי ליאור והקליעה מבחוץ, זה מזכיר לי משהו לגבי אנה סמשנובה, גדולת הטניסאיות שלנו. היו לה שתי שנות פריצה אחרי די הרבה שנות דישדוש. לקראת סוף הקרירה בעונות 2002-3 הגיעה למקומות 15 ו16 בהתאמה, זכתה ב7 טורנירים, ניצחה את אנה קורניקובה, קים קלייסטרס וג'סטין הנין! ששאלו אותה מה השתנה, אמרה שהרבה שנים טחנו לה שהיא צריכה לגוון את המשחק, עד שהבינה שהיא צריכה להיות נאמנה לעצמה. להשאר בקו האחורי ולהחזיר מכה אחרי מכה.

קובי 8 בפברואר 2013

המשחק הזה היה הרבה יותר יפה מכל משחקי היורוליג של מכבי השנה!! כדורסל ישראלי ששני הרכזים משני הצדדים הם אלה שעל פיהם ישק דבר, קוז'יקרו- הסמל הכי גדול של הכדורסל הישראלי סוג של פויול אמנם ביום ביינוני אבל אין אף ישראלי בעמדה שלו שיכל לבוא ולתת יותר!! מאמנים ברמה הכי גבוהה שיש. יהודים כמובן!! והכי חשוב- האוהדים. סופסוף יש עוד קבוצה חוץ ממכבי ת"א שמביאה קהל ענק למשחק חוץ ומרגישים אותו באווירה שזה הדבר שהכי בלט בגמר הזה!! ועכשיו בחזרה למציאות- מכבי ת"א חייבת לדאוג כבר מעכשיו לשנה הבאה ולשנות את החשיבה לגבי כמה שחקנים- רוט חייב להתחלף במקל. משתי סיבות 1-כי שנה הבאה כשיביאו רכז תותח אז אוחיון יהיה מחליף היקמן שלישי ורוט רביעי מה שאומר שהוא לא יראה בכלל פרקט 2-מקל עדיף עליו כי הוא משחק בשתי עמדות הגארד 1-2 והוא שומר יותר טוב, ולגבי הרכז הפותח חייבים את בראון או פארגו הזול מביניהם במקום לוגאן, והשינוי הכי גדול חייב להיות בעמדה 4- אליהו מדלי ותומאס [שעזב..] היו בינויים או גרועים במקומם חייב להביא את- בלו נאקבר ודיוגו!! ששלושתם קולעים מהשלוש ומספקים הגנה חזקה!!

המלוח 8 בפברואר 2013

קודם כל, ואני אומר את זה בתור אוהד מכבי, המשפט "סופסוף יש עוד קבוצה חוץ ממכבי ת"א שמביאה קהל ענק למשחק חוץ" הוא קצת מגוחך.
דבר שני- השחקנים שאתה מציע, במיוחד בעמדה 4 שבה על פיך אמור להתרחש השינוי הגדול ביותר, הזויים במקרה הטוב. בלו פרש, נאכבר גם עם משקפת לא רואה את השיא שלו, ולהגיד שלדיוגו יש קליעה ל-3 זה סתם לא רציני.

קובי 9 בפברואר 2013

ל-המלוח לא הבנתי מה לא נכון בזה שיש עוד קבוצה שמביאה קהל אפילו ירושלים לא הביאה כזה קהל כשהגיעה לגמר!! למרות שבלו לא שיחק שנה. עדין הגנתית הוא בטוח יהיה מצוין. בראיון שעשו איתו הוא אמר- שעדין הוא שומר על כושר. אז אם שחקנים אחרי פציעה של שנה מסוגלים לחזור למה הוא לא??? ולגבי נאקבר הוא ובראון מובילים את היורוליג בנקודות! הגיל בעמדה שלו לא כזה משמעותי [בלו 31 שנה שעברה. תומאס רס 32. פיט מייקל באטיסט ועוד…] מה גם שבגלל הגיל הוא יעלה זול יותר. ואם אתה עדין מתעקש אז דולמן מולנסיה גם יכול להיות אופציה [יקרה. ולא מוכחת שעלולה להיות כמו מדלי..] ולגבי דיוגו- כשאתה משווה אותו לתומאס. אפשר לקרוא לו קלעי שלשות. למרות שהוא זורק רק שלוש ארבע פעמים במשחק. הכוונה שלי שחייב לשמור אותו גם מעבר לקשת. כמו שלורבק מברצלונה גם נקרא קלעי שלשות והוא זורק מספר דומה!!

דביר 8 בפברואר 2013

אחלה פוסט

אריאל גרייזס 8 בפברואר 2013

מקסים

שיימס 8 בפברואר 2013

אהבתי!
במיוחד את הנקודות לגבי מקל ורוט, וגם את זו בקשר לאברהם טל.
לטעמי, מקל היה חייב לקבלת אתמול את ה-MVP.

http://shaymess.wordpress.com/2013/02/08/%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%99-%D7%A0%D7%91%D7%97%D7%A8%D7%AA-%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C-%D7%95%D7%92%D7%9E%D7%A8-%D7%92%D7%91%D7%99%D7%A2-%D7%9B%D7%9E%D7%94-%D7%9E%D7%97%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%AA/

שבת שלום

איציק 8 בפברואר 2013

שיימס,
האם אתה היחצן הרשמי של מקל :-)
הוא היה צריך משחק הרבה יותר טוב, ושלו היה ממש טוב, כדי להיות MVP של קבוצה מפסידה. על הדרך, אם היה הרבה יותר טוב, אולי חיפה היתה מנצחת ואז עדיין ה-MVP היה בא מקבוצה מנצחת.
רד מזה, חבל על העצבים, שבת עוד מעט ;)

שיימס 9 בפברואר 2013

:)
בטוח לא היחצן, אבל האמת שזה מציק לי ברמה העקרונית, ומגוחך ברמה הספורטיבית.
אני לא מבין למה שחקן, יודע מה, אפילו שהיה ממש ממש טוב "רק" 3 רבעים ובעצמו גרם לכך שבכלל היה עוד על מה לשחק ברבע האחרון (ולא שבסוף הוא היה גרוע)לא יכול לקחת את ה-MVP כי בסופו של דבר הקבוצה שלו היתה הפחות טובה. MVP הוא פרס אינדיבדואלי. למישהו יש ספק מי היה השחקן האינדיבדואלי הטוב על המגרש?
בכל מקרה, זה לא באמת עצבים, אבל תודה על הדאגה ;)
שבת שלום!

המלוח 8 בפברואר 2013

טור נהדר. אני כל כך אוהב לקרוא מה שאתה כותב, חבל שזה מגיע לעתים נדירות יחסית. ממש מאיר עיניים.

דורון קרמר 8 בפברואר 2013

חן חן.

מיכאל 8 בפברואר 2013

אני עם ה(דג) מלוח. וגם שוט של וודקה. שבת שלום

איציק 8 בפברואר 2013

דורון,
יופי של פוסט.
רק דבר אחד בו יש לי מחלוקת. הסופרלטיבים לגבי מקל מוגזמים. צריך לזכור שהוא היה נפלא שלושה רבעים ואם היה ממשיך כך כשהכסף על השולחן אולי חיפה היתה מניפה את הגביע, והוא לבטח היה ה-MVP. כנראה עדין אין לא את הקילר אינסטינגט של הרגע האחרון. למה כולם זוכרים את מיקי ברקוביץ'? הרי הוא לא היה השחקן המוכשר ביותר שצמח, אבל הוא היה רוצח של הדקות האחרונות. הוא יכל לבעוט בדלי משחק שלם ובדקה האחרונה לנצח אותו. כרגע זה עדין חסר למקל. אולי עוד שנה שנתיים הוא יהייה כזה. נראה שהוא בדרך הנכונה.

מיכאל 5 באוקטובר 2014

עוד אחד שאין לו מושג ומודה לאלוהי הטוקבקים על זה שהוא לא צריך לאכול את הכובע כי מי קורא עכשיו משהו שהוא כתב לפני שנה וחצי?

אנונימוס 8 בפברואר 2013

כתוב יפה, אבל אני לחלוטין לא מסכים לגבי סטול וקאר.
קורי קאר הוא הסיבה העיקרית (מלבד מקל כמובן) שחיפה חזרה למשחק. הוא שידרג את ההגנה שלהם והפך אותה מרכיכה מביכה להגנת ברזל שראויה לגמר גביע.
גרינברג, בהחלטה שהוא יתחרט עליה עוד הרבה זמן, החליט משום מה בכל זאת להמר על סטול חסר האחריות בדקות האחרונות. החלטה שכולה עניין של מוניטין, לא של יכולת משחק, כי סטול לא הצדיק אפילו שניה על הפרקט, וקאר כאמור החזיר את חיפה מפיגור דו ספרתי ליתרון. לי היה ברור מיד שזאת טעות של משחק, ובדיעבד זה ברור לכולם.

יואב 9 בפברואר 2013

קרמר,
תענוג כמו תמיד. כיף לקרוא מישהו שמלמד אותך על המשחק ועל הדרך מתנסח כל כך נפלא, זורם ומבריק.

דורון קרמר 9 בפברואר 2013

תודה רבה.

דרור 9 בפברואר 2013

קרמר אתה צ'כוב של הכדורסל.
מרחף כמו פרפר ועוקץ כמו דבורה. אתה דב ונמלים.

דורון קרמר 9 בפברואר 2013

(:

דובי מילר 9 בפברואר 2013

דורון
יופי של פוסט, פתח לי את העיניים.

בתור מאמן – המשחק של מכבי חיפה נראה לעתים כמו שכונה או כזה שניסינו לשחק בתחילת הדרך בליגה ג, לא הרבה יותר מזה.
אני לא בטוח שבתור מאמן הייתי מוכן לשטויות של סטול או לכמות איבודי כדור כמו שהיתה למקל בחצי הגמר, הרי אם ירושלים לא היתה אנמית כזו, היא היתה שם ולא מכבי חיפה (ואישית אני ממש מעדיף את חיפה) .

מעניין אותי לדעת מה אתה חושב על גרינברג – אין ספק שהוא בנה קבוצה בחיפה, אבל לעתים נראה כאילו זו קבוצה ללא מאמן (אצל בלאט זה מאמן ללא קבוצה..)

דורון קרמר 9 בפברואר 2013

גרינברג זו נקודה שאני עוקב אחריה. נדמה לי שאפשר להסיק מסקנות משני רבדים:

ברמת הביצוע על המגרש – סגנון המשחק הוא לחלוטין מקומי – עם כל השטיקים והטריקים, כנראה בהשראת עוזרי המאמן המקומיים (הטובים!).

ברמת המסרים שיוצאים מתוך המועדון – שחקנים אומרים שהוא כמעט לא מתרכז במה היריבה עושה ומתרכז במה שהם עושים – מאוד מאפיין מאמנים אמריקאיים.

אבל בשורת כדורסל חדשה אין כאן – אבל בהחלט יכולת מרשימה בבניית קבוצה והרצתה.

Comments closed