יום האב

גוסטאס מחכה למלי, איי יא יאיי.

keep calm-fathers day

1. מבין כל הדיווחים ממסעה של מכבי ת"א למילנו, אלה הפרובינציאליים ואלה הענייניים, תמונה אחת הייתה יוצאת דופן. היה זה טייריס רייס עם בנו בשדה התעופה, ילד קטן, "בן רייס", שמלווה את אבא לעבודה.

מבין כל המחוות האגואיסטיות שספורטאים מקצוענים יכולים לעשות בפומבי, עם חיי רכבת הרים של כדורסלן מקצוען, הנוכחות של בנו של רייס במעמד הזה, במסע הפלייאוף הנוכחי, כששחקנים אחרים רק מגדילים את גודל האוזניות שלהם על מנת להתנתק, ורייס צריך להיות עם אוזניים כרויות, קשוב לצרכיו של ילד, היא יותר מכל הצהרה על קבלת אחריות.

וכשהפוינט גארד שלך לוקח אחריות מלאה על החיים של ילד קטן, מה זה בשבילו מאני טיים במילנו?

זה אולי נשמע מובן מאליו, אך לקיחת אחריות של הגבר השחור על ילדיו הוא עניין פוליטי בארה"ב, שגם ברק אובמה נדרש לו בקמפיין הראשון שלו בו קרא לאבות שחורים לקחת אחריות על תכנון המשפחה שלהם.

רלף קליין סיפר פעמים אין ספור את הקוריוז שגרם לו להחתים את אולסי פרי. הוא נפגש עם פרי ועם מועמד נוסף בלובי של מלון. על השולחן הייתה מונחת עוגה. המועמד הנוסף אכל כמה פרוסות במה שנתפס בעיניים של קליין כחוסר נימוס ואגואיסטיות. פרי הסתפק בפרוסת עוגה אחת. קליין התרשם ונתן לו חוזה. הנה רגעים שחינוך של הורים לנימוסים ולהתחשבות באחרים משתלמים עבור הילד. קליין ופרי (ואחרים!) הכניסו את מכבי ת"א לעידן בו אין אין אין חגיגה, בלי בלי בלי בלי עוגה (מילים: סמדר שיר. לחן: משה דץ. נזק בלתי הפיך: ילדי ישראל).

רייס (והיקמן!) לקח אתמול את בלאט לסיטואציה של יתרון ביתי לפני פיינל פור. בסיום המשחק היה צריך לברר מי יותר גאה: הבן של רייס באבא גיבור שלו, או טייריס רייס עצמו על כך שהוא זכה להראות לבנו הצגת תכלית של עקשנות ואמונה. בשביל שניהם יום אתמול היה עוד יום במסע שלהם. של אבא ובן, בו רייס מלמד את בנו איך לקחת אחריות ועל הדרך גם איך להיות אבא. עבור שניהם כל יום הוא יום האב.

2. דייויד בלאט אמר בעבר שאם נפרק כל מהלך התקפה בכדורסל, נגלה שזה לא באמת חמש על חמש. מרבית המהלכים הם שלוש על שלוש, שניים על שניים, או אחד על אחד. נכון שיש עזרה ורוטציה שמכניסים את האחרים לתמונה אבל עדיין בבסיס ההתקפה עומד עקרון הספורטק – המשחק החופשי. בגלל זה כל כך חשוב לשחקנים צעירים לשחק שלוש על שלוש, בחוץ, בלילה, בקיץ, כמו פעם, כשאולסי היה אוכל עוגות. שם נבנים יסודות המשחק כולו.

כמעט כל סיומת של ההתקפה של מילנו יצרה מצב של אחד על אחד של לנגפורד, האקט או ג'רלס. היה ניתן לחוש את הפחד וחוסר האונים של הרגליים של הגארדים של ת"א שנכנעו לשלל הטעיות, קרוס אוברים וצעדים ראשונים מהירים מהם שהובילו לסיום בטבעת או להוצאה החוצה לשלשה נוחה.

ההפעלה של לאוואל, שון ג'יימס למתקדמים, הייתה פנטסטית. סמואלס לימד את טיוס כמה תנועות עם גב לסל. אבל בשתי הדקות האחרונות רייס והיקמן הכריזו, כמו הקבוצה שיושבת בחוץ בספורטק ומחכה לתורה, "אנחנו עולים". ועלו עלתה.

3. מילנו בפלוס חמש, חצי דקה לסוף. מה עבר בראשו של מלי כשהלך לעשות עבירה על רייס? מהן רצף המחשבות שעברו בראשו כשבהתלהבות חסרת רסן נכנס בו כמו סמיטריילר? הרי השעון היה החבר הכי טוב שלו ושל קבוצתו באותם רגעים.

למה לעשות דברים מהר אם ניתן לעשות אותם לאט?

מלי הוא שור צעיר ומוכשר. הוא הזכיר לי את הסיפור על השור הזקן והשור הצעיר שעמדו על גבעה שצפתה על עדר פרות באחו. השור הצעיר זירז את השור הזקן לרוץ מהר במורד הגבעה ולהפרות (בספורטק אומרים לזיין) את אחת הפרות. השור הזקן הביט בצעיר בעיניים סבלניות: לא, אמר השור הזקן. אנחנו נלך למטה, לאט לאט, ונפרה את כולן, פרה פרה.

מילנו לחצה על חצי מגרש ורייס קיבל כדור מעל לשומר שלו והיה לו מצב של מגרש פתוח. האפשרויות של מלי היו לנסות ולהישאר מול רייס חזה מול חזה או לרדוף אחריו במידה ורייס היה עובר אותו. אולי עוד גארד היה מצטרף ויוצר מצב של דאבל אפ.

במצב הגרוע ביותר רייס היה קולע שלשה ומילנו הייתה מקבלת את הכדור. במצב הפחות גרוע עבירה רגילה הייתה שולחת את רייס לשתי זריקות ומילנו הייתה בפלוס שלוש. במצב הפחות פחות גרוע רייס היה מחטיא או מאבד ומילנו הייתה עדיין בפלוס חמש. במצב הפחות פחות פחות גרוע רייס מסתובב על מקומו וקולע סל עצמי.

במקום זה מכבי קיבלה שתי זריקות ועוד פוזשן, רייס קלע עוד שתי זריקות, ומלי, שרץ במורד הגבעה, גילה שבמקום להפרות את הפרה היא הפרתה אותו.

שאר האירועים הם רצף קוסמי שניתן לנתח בסרטים דוקמנטריים המשחזרים את האירוע. איפה אברהם זפרודר כשצריך אותו?

מילנו קיבלה פיק ברכיים. האקט נשף לתוך כפות ידיו המזיעות כדי להחטיא החטאות עונשין קארמתיות. לנגפורד החביא לעצמו את האפיקומן. לוקה באנקי הזיע את תסכולו לתוך מגבת מעוצבת של ג'ורגיו ארמאני.

עשה מקום לידך גוסטאס, מלי מחפש מקום לשבת, והמלצה לכדורי שינה שיעזרו לו להירדם.

4. למרות שמדובר בתיאוריה פרטית, מגוחכת, מופרכת והזויה, אני מסרב להיפתר ממנה. תקראו לי ארכאי, תגידו דרור קשטן, שלמה שרף, אבל אני טוען שלא ניתן לסמוך לאורך זמן על שחקני כדורסל עם שיער מפוקפק.

למשל סמארדו סמואלס, שנדמה שגידל באמצע פדחתו גינת ירק ובה גמבה אדומה. דייויד מוס, שחקן אדיר תגידו, ואני אסכים, אבל איך לעזאזל אפשר לשחק עם כל השיער הזה ולאן הפריזורה הזו הובילה את סיינה ביורוליג? קית' לנגפורד צריך להפסיק לריב עם מכונת הגילוח שהוא משתמש בה ולהתייצב על מספר אחיד בגלחו את פדחתו. יש מחקרים שמעידים שזה נותן יציבות בעונשין.

מצד שני, תראו את הפדחות הזוהרות של היקמן וטיוס. את השעמומון על הראש של פניני, אוחיון, סחורציאניטיס. הכל מתחיל שם.

5. בסיום המשחק נראו שחקני מילנו עוברים בסך ולוחצים את ידו של ג'ורג'יו ארמאני, שעמד בפוזה של סנדק. פרצופו חתום, כמו של דוגמנית שמסתירה היטב את רעבונה בעודה צועדת על המסלול.

הר MONEY הוצאתי עליכם, הייתה מחשבה שעברה בראשו. והנה, בועת מחשבות, כמו בקומיקס, ברחה לו לפתע. "אתם השראה לחורים בג'ינס", נדמה שראיתי כתוב מעל לפדחתו, לא נוגעת בשיערו מוקפד.

אחת מארבע - דור בלוך
למה בוסטון

39 Comments

שחר ד. 17 באפריל 2014

הדבר הראשון שחשבתי עליו בדקות האחרונות של המשחק אתמול, היה על רייס האבא שלוקח אחריות. כנראה שקלעתי לדעת גדולים.

אריאל גרייזס 17 באפריל 2014

אוי, נהדר

Blade Runner 17 באפריל 2014

משחק אדיר, ולכאורה סיום מיקרי – אם לא היה עושה עבירה וכו' – השפיץ של הנעל. אבל המיקריות לא הפכה את שחקני מילאנו למרגרינות, זה חוזק מנטלי, וראו את זה באופן ברור בהבעות הפנים, בתנוחות הגוף. שחקן אחד של מכבי היה משתלב במילאנו- אינגלס, דקה לסיום הוא פחד מהכדור ורואים לו את זה על הפנים. זהו בדיוק ההבדל בין מיקי ברקוביץ' לדורון ג'מצ'י – כדור חשוב ביד של מיקי – ואתה יושב בנחת בכסא או בכורסא, כדור חשוב ביד של ג'מצ'י ואתה מכין את נער המטאטא שיתכונן לנגב אחרי ההחלקה.

ואת תיאורית השיער המוזר פיתח אבא שלי ז"ל או ב 1970, כל פעם שבוב מקמהון (היה רכז כזה במכבי)- עם בנדנה ושיער היפי ארוך היה מחטיא, הוא היה שואג – "תסתפר"

קירון בטון 17 באפריל 2014

"תסתפר" . ענק!

גיא זהר 17 באפריל 2014

1. הנזק של הצמד שיר את דץ לציבוריות הישראלית ילמד עוד בקורסים מתקדמים במיטב האוניברסיטאות כאן.
2. מעניין שבלאט פועל בד"כ הפוך מההצהרה שלו ודווקא השנה כשהוא משחרר את המושכות קורים דברים טובים למכבי.
3. בגדול אני מסכים איתך לגבי חוסר היכולת לסמוך על בעלי התסרוקות המופרכות ע"ע בוזגלו אתמול (וברכות לנתניה שחזרה לגמר אחרי 36 שנה). מצד שני, דניס רודמן!

איציק 17 באפריל 2014

מב הבעייה עם התסרוקת של רודמן??? אפילו זה מצפון קוריאה אוהב אותה, והוא ממש בררן.

דורון קרמר 17 באפריל 2014

להגדיר את רודמן על ידי תספורת בלבד זה עוול ליצירתיות טרנסג'נדרית.

טל בן יהודה 17 באפריל 2014

קרמר, תענוג.

הנקודה הראשונה שלך פשוט אדירה, בייחוד הקישור לכל הנושא הטעון של אבות בקהילה האמריקנית-אפריקנית בארה״ב. שאפו לך.

ולגבי הנקודה הרביעית… אני מרגיש שגנבת לי מחשבה עתיקה שלי. אני טוען שנים שרק לשחקנים מוכחים מותר לגדל פריזורות כאלה או בכלל. אחרת, גלח ת׳ראש ושב בשקט.

D! 17 באפריל 2014

ענק קרמר
כל דבר מוציא ממך את המיטב.

אבל בעניין סעיף 4 אפשר גם לשאול בעבור איזה עתיד טוב יותר היקמן טרח לעשות את העבירה 0.7 שניות לסיום.

משתמש אנונימי (לא מזוהה) 17 באפריל 2014

העבירה של היקמן הייתה חלק מחוסר היכולת להתמודד עם האחד על אחד.

משיח 17 באפריל 2014

העבירה של היקמן לא היתה

D! 17 באפריל 2014

מה שלא שורקים לא היה

בני תבורי 17 באפריל 2014

הדבר הראשון שעבר לי בראש עם השריקה לסיום היה: איזה יופי, קרמר הולך לכתוב על זה.

martzianno 17 באפריל 2014

קרמר.
סחתיין.

פאןפאן 17 באפריל 2014

ריספקט, משעשע ומדויק :)

MOBY 17 באפריל 2014

עוד נס לפנתיאון הצהבת.
מחכה לחגיגות ה….
ברגע של העבירה הלא ספורטיבית (שוב שימון?) הכתובת הייתה על הקיר. אחלה משחק, קשה לחכות ליום שישי.

דוני דארקו 17 באפריל 2014

תענוג של כתיבה . אבל תרשה לי לסנגר מעט על סמדר שיר ,באדיבותם של גבי שושן והרעמה.
http://youtu.be/n5wd7ui3sjw

דורון קרמר 17 באפריל 2014

בהחלט שיר ראוי לטיעונים לעונש. אבל העונש בוא יבוא!

the bird 18 באפריל 2014

חחח יפה(:

ניר 17 באפריל 2014

רשמת: "מה עבר בראשו של מלי כשהלך לעשות עבירה על רייס".

אז…כנראה שלא עבר כלום הוא פשוט הלך עם האינסטינקט.

אבל ייתכן שהאינסטינקט הזה נולד מהוראות מאמן שבמקום להשרות ביטחון (וכבר בטיים אאוט כדקה לסיום כשיש 7 הפרש שומעים אותו צורח בלי אבחנה ובלי שאני אבין מה הוא אמר, ברור שהוא הישרה לחץ על השחקנים ולא ביטחון) וכנראה שכשמילאנו יצאו ללחץ אחרי הטיים אאוט, שהיה רעיון לא רע כשלעצמו שכמעט והוביל לחטיפה, המאמן נתן הוראה לקו האחורי של הלחץ שלא משנה מה העיקר שלא יעברו אותו, וזה הסתיים בגליץ' היסטרי של מלי.

אז כנראה שמאמן זה בכל זאת תפקיד חשוב בכדורסל שיכול להכריע משחקים.

בכל מקרה, או שיצאתי שגיא כהן עם הניתוח הזה או שיש בו משהו מהאמת (:

אסף רביץ 17 באפריל 2014

הפער הזה מדהים כל פעם מחדש. קבוצות מתכוננות בדקדוק ליריבות, מתנהל משחק מחושב מאוד בו שתי הקבוצות יודעות בדיוק מה הן צריכות לעשות והשאלה היא רמת הביצוע, ואז מגיעות שתי דקות של טירוף שזורקות את כל ההכנות לפח וסיכוי גבוה שמכריעות סדרה.

אה, ובתמונה: הסנטר הטוב בעולם

http://media.nbcchicago.com/images/620*349/Noah+Peace+Tournament.jpg

דורון קרמר 17 באפריל 2014

הייתי שולח את ישו/מונה ליזה משיקגו לכאן:

https://www.youtube.com/watch?v=VAyijzlxsRg

red sox 17 באפריל 2014

איפה היו פה 2 דקות של טירוף? לא היה שום סל מדהים, שום שלשת מומנטום וגם לא חטיפה קריטית עם דאנק מהדהד ששינתה את מהלך המשחק. "רק" חדירה, סחיטת פאול ודיוק מהעונשין. פעם ועוד פעם ועוד פעם. מול יריבה שעוברת על כל החוקים הבלתי כתובים בספר "איך להרוג משחק" זה מספיק לקאם-בק.
למען האמת, המחמאה הכי גדולה שאפשר לתת למכבי היא שלא נכנסה לטירוף אלא שיחקה כדורסל נכון וקר רוח במאני טיים.

אורי 17 באפריל 2014

האיטלקי שרץ לתוך רייס בעצם מעד לתוכו ונפצע בגלל שאיבד שליטה.
הוא לא התכוון לתקל אותו ככה(אגב , מסירה מדהימה של אינגלס לרייס בהוצאת ההתקפה הזו…)

לגבי השיער – עזבו אותכם משטויות .רודמן הוא אחד שהיה אפשר לסמוך עליו בכל מה שקורה בתחומי המגרש…(5 טבעות+7 פעמים מלך הריב').
וגם הארדן המזוקן ורודי פרננדס על תספורותיהם המוזרות הם אנשים שאתה רוצה בצד שלך.
בטח יש עוד דוגמאות…אני מתעצל לחשוב…

איציק 17 באפריל 2014

מאוד רציתי בניצחון מכבי, אך איכשו אחרי המשחק נזכרתי מה אמרו על גוסטאס. שחקן מוכשר ללא ניסיון, עתידו לפניו. איכשהו נראה לי שהמשחק ההוא דפק לא את הקריירה. ואני חושב גם על מלי. אם מילאנו לא עולה לפינל-פור, ונאחל לה שלא, האם גם לו משחק זה… את הקריירה…

ניר לוי 17 באפריל 2014

ניק אנדרסון מכיר? הקריירה שנגמרה הכי מהר בעקבות זריקות עונשין…

איציק 17 באפריל 2014

נכון, רק זה לא היה נגד מכבי…
:-)

ניר לוי 17 באפריל 2014

אני לא חושב שבמקרה של מלי זה יקרה. כל הקבוצה התרסקה מהלחץ, לא רק הוא. הוא אמנם עשה את השטות הכי גדולה, אבל אם לא ההחטאות של האקט ולנגפורד מהעונשין, מי היה זוכר בכלל את השטות שלו

red sox 17 באפריל 2014

מכבי לא עשו אתמול שום דבר חוץ מלשחק כדורסל נכון, לקחת מה שהיריב נותן ולקלוע עונשין. את כל השאר מילאנו עשו בשבילם.
קבוצה שזורקת 3 שלשות בעמדת יתרון ב2 הדקות האחרונות. קבוצה שנותנת 2 זריקות+פוזשן ברגע הכי קריטי במשחק. קבוצה שמצ'פרת את היקמן בזריקת עונשין כשהוא כבר עם הכדור בתוך הטבעת (ואח"כ עושה זאת שוב בהארכה, רק שאיכשהו בפעם השניה הוא החטיא את הליי-אפ והלך לזרוק פעמיים). קבוצה שנגררת אחרי ההרכבים הנמוכים של בלאט ובכך משביתה את השחקן היעיל ביותר שלה למחצית שלמה.

בקיצור, הקבוצה הכי לא חכמה שראיתי מזה המון זמן.

גיא זהר 17 באפריל 2014

מדהים כמה שהיורוליג מלא בקבוצות לא חכמות

the bird 18 באפריל 2014

נכון לגמריי
גם סן אנטוניו היא קבוצה לא חכמה
כל קבוצה שהפסידה באיזשהו משחק או ספורט איפשהו בעולם
היא לטעמי באופו עקרוני קבוצה לא חכמה
אלא טיפשה שהפסידה במו ידיה את המשחק

Yavor 17 באפריל 2014

קרמר – נהניתי מאוד, תודה.
מסכים לגבי השיער. מעבר לזה – יש משהו בפרצופים של מוס וסמואלס שנראים כמו הבד גאי בכל הסרטים. לא יודע מה זה, אבל הם הזכירו לי את כל הרשעים בסרטי הוליווד שבסוף באים על עונשם. והנה גם הפעם…
לגבי מלי אתם קצת מגזימים. היתה פה טעות בשיקול דעת. כמו בלם שחושב שהוא מגיע לכדור לפני החלוץ ובסוף גורם לפנדל, גם כאן מלי ראה כדור "חופשי" וחשב שיגיע אליו ראשון. הוא פשוט לא הקשיב בשיעורי פיזיקה בתיכון כשדיברו על תאוצה, תנע ומהירות.

אני אשתף גם במחשבה שעלתה לי לקראת סוף הזמן החוקי: הסל+פאול של רייס יפסיד לנו את המשחק. למה? אם זה היה רק שתיים ואז שיוויון – אין מצב שישרקו פאול בהתקפה האחרונה, אלא אם כן תהיה הורדת זקיף (ולא, הליטוף ההוא של היקמן על לנגפורד זה ממש לא פאול). אבל – בגלל הבלתי ספורטיבית שנשרקה קודם פלוס מטר זריקות העונשין שמכבי קיבלה בסוף, היתה תחושה שהשופטים צריכים "להחזיר" משהו למילאנו, ולכן הייתי בטוח שישרקו אפילו על נשיפה ליד שחקן מילאנו. המקום היחיד שהתיאוריה שלי קרסה הוא שקית' לא שם את שתי הזריקות…

Yavor 17 באפריל 2014

אגב רביץ – ההתלהבות שלך מנואה (גם, ובעיקר בוואללה) היא לחלוטין מוגזמת לטעמי. האיש שחקן בינוני שחי על הילוך טורבו בזמן שאחרים עוד קצת מנמנמים (איזו מילה כיפית לכתיבה!). הוא לגמרי אוברייטד אצלך. בכלל – אני מסרב להתלהב משום דבר ששייך לאיזור המזרחי בעונה הרגילה נוכחית (כמו גם בקודמות, אבל השנה זה ממש בולט – פחות מ-37% ניצחונות למזרח במאזני ראש בראש בין האזורים).

ג'וני 17 באפריל 2014

מילאנו יותר הפסידה את המשחק מאשר מכבי ניצחה.
המסורת והניסיון של מכבי במעמדים האלה עשו את העבודה.

איציק 17 באפריל 2014

שכחת לכתוב שזה למרות בלאט הכלומניק…

the bird 18 באפריל 2014

בלאט הכלומניק שויתר על המשחק
שכחת איציק את זה

the bird 18 באפריל 2014

פוסט מצויין שאפו (:

אנונימוס 18 באפריל 2014

נשמע לי קצת מאולץ ואוברייטד הסיפור על אולסי פרי. הנה בסוף הבחור הממושמע התגלה כמסומם. מה זה אומר?
אני יכול לחשוב על מאמן שהיה אומר הפוך – לא רוצה ילד טוב, מעדיף את זה שלוקח כל מה שהוא יכול, מראה לי שהוא "רעב" או קלישאה אחרת כלשהי

Comments closed